ערעור על החלטת הוועדה הרפואית שקבעה למערער 70% נכות זמנית 2. לבקשת הצדדים, בישיבת ההערכה המוקדמת מיום 30.4.2013, מתברר הערעור על יסוד כל החומר המצוי בתיק והטעונים לפרוטוקול הישיבה. תשתית עובדתית 3. המערער, יליד 1976, מנהל אולם שמחות וטבח בהכשרתו, סבל מאוטם בשריר הלב במהלך חודש יוני 2011. אירוע לבבי זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. 4. ועדה מדרג ראשון קבעה למערער 60% נכות צמיתה בגין פגיעה בשריר הלב. זאת לאחר שהפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנה 15 והתקנות בהתאמה) במלואה. על החלטתה ערר המערער. בעררו טען, בין היתר, כי סובל הוא מנכות בשיעור גבוה יותר בתחום הקרדיולוגי וכן כי סובל הוא מנכויות בתחום האורולוגי ובתחום והנפשי. 5. ועדת העררים התכנסה בעניינו של המערער בשני מועדים נפרדים. בסיכום מסקנותיה בישיבתה הראשונה מיום 26.8.2012 קבעה, בין היתר, כך: "הוועדה עיינה במסמכים עדכניים ומקבל טיפול אנטי דכאוני נכותו זמנית ומתאימה ל-20% עד 28.2.2013... מבחינה קרדיאלית גבר בן 36 אשר עבר אוטם קדמי ביוני 2011 עם צנתור שהדגים חסימה מלאה של העורק הקדמי היורד והיצרות משמעותית בעורק העוקף למרות צנתור ופתיחת העורק הקדמי, נגרם נזק משמעותי בחדר שמאל... מצבו מתאים לדרגה תפקודית III לפי 9(1)(ג)(4) - 50% ובכך מקבלת הוועדה את ערעורו". 6. בתחום האורולוגי ביקשה הוועדה בדיקת NPT על מנת שתוכל להבדיל "בין מצב אורגני למצב נפשי". עם קבלת תוצאות הבדיקה שבה והתכנסה הוועדה, ביום 11.2.2013, ובסיכום ממצאיה קבעה מסקנות אלה: "הוועדה עיינה בתוצאות בדיקת NPT... (בדיקת זקפה) אשר הראתה שרישום הזקפה בשינה בגדר הנורמה ואינו מתאים להפרעה אורגנית במנגנון הזקפה. המשמעות היא שגם התרופות הקרדיאליות אינן הסיבה להפרעות הזקפה שמתאר התובע. לאור האמור לעיל יקבל נכות זמנית בגין מצבו הנפשי בשיעור 20% עד 30.6.2013 נכות זו כוללת את התלונות הלא אורגניות של התובע. בתחום הקרדיולוגי יקבל נכות בשיעור 50% לפי סעיף ד(1)(ג)(4). לוועדה הבאה יש לזמנו רק בתחום הנפשי" (ההדגשה אינה במוקר - ר.ב.ה). בתוך כך המליצה הוועדה כי לקראת הוועדה הבאה יעבור המערער בדיקה נוירו פסיכולוגית. יצוין כי בסעיף 29 לפרוטוקול סיכמה הוועדה את ממצאיה כך שלמערער נקבעו 70% נכות זמנית עד ליום 30.6.2013. טענות הצדדים 7. לשיטת המערער שגתה ועדת העררים משלא שקלה את הפעלת תקנה 15. זאת לנוכח העובדה שנכותו של המערער בתחום הקרדיולוגי היא צמיתה. לטעמו, לו לא הוגש הערעור דנא לא מן הנמנע כי המשיב היה טוען להתיישנות הפעלת תקנה 15 ככל שהיא נוגעת לנכות הצמיתה בתחום הלבבי. 8. המשיב מצדו סובר כי החלטת ועדת העררים ברורה. משמע, נקבעה נכות צמיתה בגובה 50% בגין המצב הלבבי ונכות זמנית בתחום הנפשי. מקום בו למבוטח מספר פגימות הנובעות מפגיעה אחת בעבודה, לחלקן נקבעה נכות זמנית ולחלקן נכות צמיתה, נכון הוא לקבוע נכות זמנית אחת כוללת, כפי שעשתה ועדת העררים. במצב דברים זה עומדת למערער האפשרות לבקש שיוכר כ"נכה נזקק" כמשמעו בתקנה 18א לתקנות, דרך בה בחר המערער בעבר. מכל מקום עניינו של המערער עתיד לשוב לשולחנה של ועדה מדרג ראשון בזמן הקרוב - עם סיום הנכות הזמנית הצפויה בחודש יוני 2013. ככל שוועדה זו תקבע נכות יציבה גם בתחום הנפשי, הרי שממילא תידון גם הפעלת תקנה 15, ולכן לא יגרם למערער עיוות דין כלשהו. 9. לשם שלמות התמונה אציין כי במסגרת הישיבה המקדמית נדונה הנפקות האפשרית של קביעות בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 21189-03-13 מדינת ישראל - בנעים (11.4.2013) (להלן: עניין בנעים), שם נקבע מפי כב' השופט רבינוביץ כך: "אני סבור כי מבוטח זכאי לכך שדרגת נכותו תקבע בהתאם למצב הרפואי הנוכחי, וזאת גם אם אין לכך השפעה על גובה הקצבה לה הוא זכאי כעת. במקרה הנוכחי, עשויה להיות משמעות רבה לדרגת הנכות היציבה הנקבעת בגין הרכיב הנפשי, גם אם לעת עתה אין לכך ביטוי בגובה הקצבה לה זכאי המשיב. ויוטעם, ככל שדרגת נכות נקבעת כדרגת נכות יציבה, ובמקביל נקבעת נכות זמנית, עם תום תקופת הנכות הזמנית, דרגת הנכות היציבה עודנה שרירה וקיימת. משכך, אכן ישנה משמעות לקביעה מהי דרגת הנכות היציבה של המשיב. משהוחזר התיק לוועדה על ידי בית הדין האזורי, ככל שתחליט הוועדה לשנות או להותיר על כנה את דרגת הנכות היציבה ברכיב הנפשי שנקבע למשיב, הרי שקביעה זו תעמוד למשיב בתום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו, קרי יולי 2013, וזאת ללא קשר למה שתקבע הוועדה עם תום תקופת הנכות הזמנית, ביחס לשאר הרכיבים, שבהם נקבעה דרגת נכות זמנית". למשמעות הדברים לענייננו אשוב בהמשך. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי ושקלתי את טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערעור להתקבל חלקית ואבאר. 11. תמימת דעים אני עם הצדדים כי, ככל הנראה, סברה ועדת העררים שמצבו של המערער בתחום הקרדיולוגי לא צפוי להשתנות בתום הנכות הזמנית, ועל כן ציינה שאין עוד צורך בברור חוזר בהקשר זה. עם זאת, מהנמקתה לא הוברר עד תום אם אכן סבורה היא שהמדובר בנכות יציבה בתחום זה או שמא בנכות זמנית שברמת סבירות גבוהה מאד תהפוך גם לנכות הצמיתה בתום תקופת הנכות הזמנית. בהקשר זה אכן יפים הדברים שנפסקו בעניין בנעים. באותו המקרה מדובר היה בערעור על קביעות ועדה לעררים על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994. הוועדה שם מצאה כי למערער נכות זמנית משוקללת בגובה 100%, ובכללה 10% נכות צמיתה בתחום הנפשי. המערער ביקש לערער על הקביעה בתחום הנפשי. המדינה מצדה סברה כי אין מקום לערעור שכן למערער ממילא נקבעו 100% נכות זמנית, לאמור, לערעור לא תהיה כל נפקות לעניין שיעור הגמלה ועל כן הוא במידה רבה תיאורטי. המדינה אף סברה כי כל עוד לא הסתיימה תקופת הנכות הזמנית לא ניתן לדון באחוזי הנכות הצמיתה. כמבואר לעיל, בית הדין הארצי מפי כבוד השופט רבינוביץ, הבהיר כי לגובה הנכות הצמיתה משמעות מכרעת גם אם לעת עתה לא לעניין שיעור הגמלה, שכן המדובר בקביעה שתמשיך ללוות את המבוטח גם בתום תקופת הנכות הזמנית. כך הוא גם בענייננו, ומכאן חשיבות הבהרת החלטת ועדת העררים. על האמור נוסיף כי הלכה מושרשת היא בפסיקת בתי הדין כי הנמקת הוועדה "צריך שתהא כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטתה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פרוש נכון לחוק" (ראו למשל: דב"ע לה/ 129-01 שריקי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 206, 209 (1975)). משבאתי לכלל מסקנה כי הנמקת ועדת העררים בכל הנוגע לנכות הקרדיולגית כנכות יציבה או כנכות זמנית איננה ברורה די הצורך ומשאירה מקום לספק ולאי-הבנה, פשיטא שנפל בעבודת ועדת העררים פגם המצדיק את השבת עניינו של המערער לפתחה. 12. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לעניין הפעלת תקנה 15 שזו לשונה: "(א). הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) (נמחקה) (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה". כמבואר לעיל, טענת המערער היא כי את שיקול הדעת לעניין הפעלת תקנה 15 צריך ואפשר להפעיל מקום בו מדובר במספר פגימות הנובעות מאותה פגיעה בעבודה, לגבי כל פגימה שנקבעו לה אחוזי נכות יציבה. במקרה דנא הנכות בתחום הקרדיולוגי. לשון אחרת, הוועדה הרפואית לעררים רשאית להפעיל את שיקול דעתה לגבי כל פגימה בנפרד, בהתאם להשלכה התפקודית שלה. קו טעון זה אין בידי לקבל ואבהיר. 13. תקנה 15 נוקטת בלשון "דרגת נכות יציבה". על פי תקנה 11 לתקנות, שכותרתה היא דרגת נכות, "(א) דרגת נכותו של נפגע תיקבע באחוזים כנקוב לצד כל אחד מהליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע (להלן - הפגימה) המנויים בתוספת, ובלבד שלא תעלה על 100%". מוסיפה תקנה 11(ב) וקובעת לעניין מצב דברים בו מדובר במספר פגימות כבענייננו, כי "דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם במספר פגימות באותה פגיעה בעבודה, תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחת מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט...". משמעות הדברים היא אפוא כי "דרגת נכות" היא דרגה אחת המתקבלת מצרוף אחוזי הנכות בגין הפגימות השונות. כבר נפסק כי "דרגת הנכות" הנזכרת בסעיף 15(א) היא דרגת הנכות הנקבעת לפי תקנה 11(א) או 11(ב) (דב"ע נז/ 1-01 כהן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 326, 335 (1997)). לאמור, שעה שנכותו של מבוטח מורכבת מפגימות שונות הנובעות מאותה פגיעה בעבודה כבענייננו, יש לקבוע תחילה את אחוז הנכות המשוקללת היציבה, ורק לאחר מכן להתייחס להוראות התקנה. 14. נדמה שהתוצאה האמורה מתיישבת גם עם תכליתה של תקנה 15. כידוע, השיטה בה נקט מתקין תקנות הנכות, הייתה קביעת דרגת נכות של "נכה עבודה" על פי "שיטת הפגימה הפונקציונאלית". לאיזון משמשים שיקולים אינדיבידואלים מכוח תקנה 15. על תכלית התקנה כותב ד"ר שאול קובובי בספרו רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה כך: "התקנה נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר - מהאובייקטיבי לסובייקטיבי". (שאול קובובי רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה 200 (2004)). בהתחשב במטרות האמורות שביסוד תקנה 15, הרי שעל הוועדה הרפואית בהפעילה שיקול דעתה על פי התקנה להתחשב במצבו של הנפגע בשלמות ולא לשיעורין. בהתאם נפסק, כי אם פגימה מסוימת אינה מזכה את הנפגע בתוספת אחוזים (שכן באותו סעיף הפגיעה כבר הובא בחשבון איבוד כושר העבודה) עדיין, ובכל זאת אותה הפגיעה תשקל להערכת היותו של נכה מעבודה מסוגל לחזור לעבודתו (דב"ע מג/ 790-01 חליל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ז 58 (1985)). כללו של דבר, עת מפעילים שיקול דעת על פי תקנה 15 חובה לשקול את מצב הנפגע בשלמות ומצב זה מתקיים רק לאחר שנקבעת דרגת נכות משוקללת ויציבה. בעניינו של המערער סברה הוועדה מדרג ראשון שנכותו יציבה ועל כן נכון נהגה מששקלה את הפעלת תקנה 15. מנגד ועדת העררים, על פי סמכותה, מצאה כי נכותו של המערער טרם התגבשה לכלל נכות צמיתה ועל כן בדין נמנעה מהפעלת תקנה 15 בעניינו. 15. אוסיף כי טענות הנתבע ביחס לאפשרות הפעלת תקנה 18א' תומכות אף הן בתוצאה האמורה. לאמור, בעוד שתקנה 15 נועדה למצב בו נקבעה לנפגע בעבודה דרגת נכות יציבה ואין הוא מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, הרי שתקנה 18 מבקשת ליתן מענה למי שוועדה רפואית קבעה לו נכות לזמן מוגבל או דרגת נכות זמנית וועדת רשות קבעה כי עקב הפגיעה אין לנכה סיכוי סביר לעבודה וכי אין לו הכנסה מהתעסקות (דב"ע (ארצי) נד/0-29 בר ששת - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לג (1999) (להלן: עניין בר ששת)). על תכליתה של תקנה 18 א' עמדתי לאחרונה בפרוטרוט בעניין ב"ל (י-ם) 3132-10-11 בן שושן - המוסד לביטוח לאומי (6.2.2013) שם קבעתי, בין היתר, כי תכליתה של תקנה 18א' היא לאפשר למי שמוגדר כנכה נזקק אפשרות קיום במהלך התקופה בה אין הוא מסוגל לעבודה כלשהי (עניין בר ששת). התקנה מאפשרת מעין 'פיקציה', דהיינו, מצב בו למי שיש נכות זמנית אשר מבחינה רפואית אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות של 100%, יוכל בכל זאת להיחשב כאילו יש לו דרגת נכות של 100%. זאת בשל שיקולים שאינם רפואיים אלא שיקולים חברתיים, שיקומיים וכלכליים. 16. סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור מתקבל בחלקו והריני מורה על השבת עניינו של המערער לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) על מנת שתבהיר אם דרגת הנכות שקבעה למערער בתחום הקרדיולוגי היא דרגת נכות זמנית או דרגת נכות צמיתה. אין צו להוצאות. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)נכות זמניתערעורועדה רפואית