1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר סרי יצחק ומר אורטמן יצחק; ב"ל 1315/09), מיום 16.1.13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב והוכרה מחלת הפרקינסון והתקפי החרדה מהם הוא סובל כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי 2. על פי התשתית העובדתית המוסכמת, המשיב עבד במשך 27 שנים כמשחיזן במפעל של התעשיה האווירית, ונחשף לחומרים כימיים שונים, וביניהם שמנים ומסיסים אורגניים. בשנת 2005, בהיותו בן 49 שנים בלבד, אובחן המשיב כחולה במחלת הפרקינסון. בתביעתו לבית הדין האזורי נדונה השאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלת הפרקינסון והתסמינים הנפשיים הנוספים מהם הוא סובל. 3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר ענת שיינר, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, כמומחית רפואית מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי (להלן - המומחית). המומחית קבעה בחוות דעתה המפורטת כי אין היא סבורה שהגורם למחלת הפרקינסון נעוץ בתנאי עבודתו של המשיב אולם ייתכן כי עיסוקו וחשיפותיו לממיסים אורגניים גרמו להופעה מוקדמת ולביטוי קליני קשה יותר של מחלה זו. בית הדין האזורי הפנה למומחית שאלות הבהרה בהן הופנתה לשלושה מאמרים העוסקים בתחלואה מוקדמת במחלת הפרקינסון ובזיקה בין המחלה לבין חשיפה לממיסים אורגניים. המומחית השיבה בפירוט לשאלות שנשאלה. 4. בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע כי מסקנתה של המומחית מושתתת על טעות משפטית שמקורה בהנחה כי היעדר הוכחה על פי אמות מידה מדעיות לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה הרפואית מוביל בהכרח גם למסקנה לפיה אין גם קשר סיבתי משפטי בין השניים, וטעות משפטית זו מצדיקה סטיה ממסקנות המומחית בחוות דעתה. בית הדין האזורי עמד בפסק דינו על ההבחנה בין סיבתיות עובדתית וסיבתיות משפטית בדיני הנזיקין ובתחום הביטחון הסוציאלי והגיע למסקנה כי על פי מכלול הראיות, הקביעות הרפואיות,, המחקרים הרפואיים העדכניים, ונסיבותיו הספציפיות של המשיב, קיים קשר סיבתי משפטי בין תנאי העבודה של המשיב לבין מחלת הפרקינסון. עוד ציין בית הדין האזורי בפסק דינו כי קיימת "ידיעה שיפוטית" בדבר רמת המסוכנות לבריאות של הממיסים האורגניים אליהם נחשף המשיב. לכן הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי יש להכיר בקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת הפרקינסון. יתרה מכך נקבע כי מחוות דעת המומחית אף עולה כי תנאי העבודה תרמו להחמרת המחלה ולביטוי הקליני הקשה שלה, ודי גם בה כדי לקבל את התביעה. לאור האמור, הכיר בית הדין האזורי בהתקפי החרדה, הדיכאון, והתסמינים הקרדיאליים של המשיב כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק. הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים 5. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הגיש ערעור על פסק הדין, וכחצי שנה לאחר מכן הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע, בה הוא מבקש לעכב את זימונו של המשיב לועדה רפואית. בערעור טוען המוסד כי בית הדין האזורי טעה במסקנתו לפיה קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין מחלותיו, ולא היה מקום לסטות ממסקנותיה של המומחית בעניין. על פי הטענה, בית הדין האזורי שקל בפסק דינו שיקולים רפואיים אשר אינם נתונים לתחום סמכותו. 6. לטענת המוסד בבקשה לעיכוב ביצוע, קיימים סיכויים טובים לכך שהערעור יתקבל, ולא ראוי לקיים דיון בוועדה רפואית על סמך קביעת קשר סיבתי רפואי שגוי שעשוי להשתנות בערעור. על פי הטענה, אם תתכנס ועדה רפואית בעניינו של המשיב עלולה להיווצר סתירה בין תוצאות הערעור לבין החלטת הוועדה, אשר עלולה להפוך לתיאורטית בלבד, וכספי ציבור עלולים להתבזבז בשל כך. כמו כן, זכויותיו של המשיב לא תיפגענה אם יעוכב זימונו לוועדה. 7. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי של כשבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין והיא לא נתמכה בתצהיר. עוד טוען המשיב כי בית הדין האזורי סטה בצדק מחוות דעתה של המומחית וסיכויי הערעור של המוסד נמוכים. לגבי מאזן הנוחות נטען כי המוסד לא תמך את טענתו בעניין, ואילו המשיב עצמו נתון במצב בריאותי קשה וניהל את התביעה בבית הדין האזורי במשך כארבע שנים, ואין זה ראוי לעכב עוד את ההליך בעניינו. עוד נטען כי אין ממש בטענה כי כינוס הוועדה הרפואית יהיה בזבוז כספי ציבור לריק. דיון והכרעה 8. ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000). עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)]. 9. אקדים ואומר כי צודק המערער בטענתו כי הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק. מן הראוי כי כאשר המוסד מבקש לעכב את ביצועו של פסק דין, יגיש את הבקשה בד בבד עם הגשת הערעור. זאת, על מנת שבקביעת מועד הדיון ואופן ניהול הדיון בערעור יביא בית הדין במסגרת שיקוליו את הבקשה לעיכוב ביצוע ואת ההחלטה בבקשה. כך למשל, קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע עשויה להביא להחלטה להקדים את מועד הדיון בערעור. 10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף השיהוי בהגשתה דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל. על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד, ולו מחמת העובדה כי בית הדין האזורי בפסק דינו סטה ממסקנות חוות דעתה של המומחית הרפואית, סטיה אשר מתבצעת במקרים חריגים בלבד. כמו כן, הערעור מעלה שאלות משפטיות אשר מן הראוי שתיבחנה על ידי ערכאת הערעור. אשר למאזן הנוחות: אכן, עיכוב ביצועו של פסק הדין פוגע במשיב, שכן המשיב זקוק לתשלומי הגמלה לקיומו השוטף, ותשלומה רטרואקטיבית לא יתקן פגיעה זו באופן מלא. יחד עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבותיו של מקרה זה, מן הראוי ששאלת הקשר הסיבתי תוכרע בטרם יזומן המשיב לוועדה רפואית. 11. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור. לאור נסיבות המקרה, המזכירות תקדים את מועד הדיון שנקבע בתיק ותקבע אותו לא יאוחר מחודש דצמבר 2013. 12. הוצאות בגין בקשה זו יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין, בהתחשב בין היתר בהגשת הבקשה בשיהוי, וזאת לאחר שלצדדים תינתן אפשרות להעלות טענותיהם בעניין זה. 13. לאור האמור בסעיף 9 להחלטה, היא תישלח גם ליועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי ולמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. חרדההתקף חרדהרפואההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה