נהג אוטובוס טוען כי בעקבות פגיעתו הנפשית אינו יכול לנהוג בתקופת החורף ובימי הגשמים. המערער הציג מכתב של הנהלת אגד המאשר כי בתקופת החורף יעבוד בעבודה משרדית. בשל כך נגרם, לטענתו, צמצום משמעותי בכנסותיו המגיע, להערכתו, לשיעור של כ-35%. לפיכך שגתה הועדה כאשר לא הפעילה את תקנה 15 בעניינו. הועדה שגתה גם בכך שבחנה את תנאי שכרו ברבעון האחרון שלפני התאונה, החל בחודשי קיץ, בעוד שהצמצום בהכנסותיו הינו בחודשי החורף. מוסיף המערער כי העדר היכולת לנהוג בתקופת החורף הינו בגדר הגבלה ניכרת בעבודתו, ולכן יש להעניק לו דרגת נכות על פי פריט 34(ב)(4) למבחנים לקביעת דרגת נכות כפי שנקבע בתקנות החדשות. כמו כן קביעת הוועדה לפיה היא מקבלת את חוות דעתו של פרופ' גינת, הקובע כי יש להעניק למערער דרגת נכות בשיעור של 40%, אינה מתיישבת עם החלטתה המעניקה לו 10% נכות בלבד. הוועדה גם לא נתנה משקל ראוי לעובדה שהמערער נוטל תרופות פסיכיאטריות על בסיס קבוע, ולא התייחסה לממצאי הרופאים מטעם המערער אשר הובאו לפניה. המערער טוען עוד כי הוועדה לא המציאה לו עותק של הבדיקה הנוירופסיכולוגית שערך ד"ר גגין, למרות שהסתמכה עליה בהחלטתה. כמו כן הוועדה דיווחה עליו למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, דבר המעיד על חששה של הוועדה כי אינו יכול להמשיך לנהוג. אף על פי כן לא הפעילה הוועדה את תקנה 15. 3. מנגד טוען המשיב כי הצמצום בשכרו של המערער בתקופת החורף הינו בשיעור של 4% בלבד, ולכן אינו עונה על תנאי תקנה 15, מה גם שהמערער עובד בתקופה זו בעבודה משרדית ולכן אין פגיעה בשכרו. אשר לחוות דעתו של ד"ר גגין, די בכך שהיא הונחה בפני הוועדה מדרג ראשון. באשר למסמך הרפואי של ד"ר גינת - עיון במסמך מעלה כי המערער נבדק על פי התקנות הישנות, אף כי יש להחיל עליו את התקנות החדשות. לכן אין למסמך זה תוקף. כמו כן הגבלת כושר עבודה נקבעת על פי הסימנים הקליניים של תפקודו הנפשי והחברתי של המערער, וסעיף הליקוי אינו נקבע רק על בסיס נטילת תרופות. זאת ועוד. הוועדה פועלת לפי חוק ולכן אין ביכולתה לבחון את השינוי בהכנסתו של המערער אלא ברבעון שקדם למועד ישיבת הוועדה מדרג ראשון, מה גם שטענתו זו המערער עלתה לראשונה בדיון בבית הדין ולא בטיעוניו בערעור. 4. המערער הינו נהג אוטובוס, והיה מעורב בתאונת דרכים ביום 6.12.2010. הוועדה רפואית לעררים בדקה את המערער ביום 2.9.12 וקבעה כי: "התובע מטופל בחרדות פסיכולוגיות פגישות וכשנתיים מטופל בנוגדי דיכאון ותרופות הרגעה אינו מפסיק את הטיפול כי חושש להחרפה במצב. הוועדה עיינה בח.ד ד"ר גינת 8.8.12, ולא מקבלת את דעתו על גובה % הנכות, גם בתיאור הבדיקה לא צוין ממצאים רפואיים אובייקטיבים המצדיקים נכות זו בגובה זה. מקבלת הוועדה את אבחנה ד"ר גינת. יש לציין לא היה ברשות פרופ' גינת תוצאות מבחנים נוירופסיכולוגיים שנעשה ע"י ד"ר גגין. הוועדה קובעת נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 33(ב)(2) ... יש מקום לבחון הפעלת תקנה 15 יש מקום לבחון ירידה בהכנסות.." (ע' 3 לפרוטוקול הוועדה ס' 23, 24) לאחר שנבחנה טענת המערער לירידה בהכנסות, הודיע פקיד התביעות ביום 15.11.12 כי השוואה של הכנסותיו של המערער ברבע השנה שקדמה לפגיעה אל מול הכנסתו בחודשים שקדמו למועד החישוב (ביום 2.9.12), מעלה כי הירידה בהכנסות הינה בשיעור של 4%. בהסתמכה על קביעה זו קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער. 5. קביעת הוועדה כי למערער נכות בשיעור 10% בהחלטה ציינה הוועדה כי היא מקבלת את האבחנה של ד"ר גינת, אך אינה מקבלת את מסקנתו לעניין קביעת דרגת הנכות משום שאינה מבוססת על ממצאים רפואיים אובייקטיבים המצדיקים דרגת נכות זו. מכאן, שלא נפלה כל טעות או סתירה בהחלטת הוועדה, מה גם שד"ר גינת בחן את מצבו של המערער על פי התקנות הישנות. באשר לטענת המערער בדבר בחירת הפריט המתאים: הוועדה העניקה למערער 10% נכות פסיכיאטרית על פי פריט 34(ב)(2) שזו לשונה: "רמיסיה מלאה, או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה". ממצאי הוועדה והחומר הרפואי שהונח לפניה מתיישבים היטב עם בחירתה זו של הוועדה. יש לדחות את טענת המערער כי היה על הוועדה לבחור את סעיף 34(ב)(4) בשל "הגבלה ניכרת בעבודתו" ומשום שהמערער נוטל תרופות. מן האמור בנימוקי הערעור עולה בירור כי למערער הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה, שהרי המערער שב לעבודתו, והוא מוגבל רק במשך תקופה קצרה במשך השנה. הוועדה התייחסה לעובדה שהמערער נוטל תרופות נוגדות דיכאון ותרופות הרגעה (ס' 23 לפרוטוקול ועדה מיום 30.12.12), ובחנה את חוות דעתם של ד"ר גגין, ד"ר גינת, וד"ר קרגיצ'ב (מסקנות הועדה מיום 2.9.13 ומיום 30.12.12). גם פרופ' גגין קבע בחוות דעתו כי למערער "הפרעה הסתגלותית קלה". ממצאי הוועדה אינם מעידים כי למערער הפרעה ניכרת בתפקוד החברתי והנפשי ובכושר העבודה. לפיכך יש לדחות את הטענה כי היה על הוועדה להעניק למערער דרגת נכות על פי פריט 34(ב)(4). באשר לטענת המערער כי לא הועבר לידיו העתק מהבדיקה הנוירופסיכולוגית מאת ד"ר גגין, למרות שהוועדה הסתמכה עליה בהחלטתה: בעניין זה יש לקבל את טענת המשיב כי חוות דעתו של ד"ר גגין הונחה לפני הוועדה מדרג ראשון, והמערער ידע על קיומה או שהיה עליו לדעת. 6. הפעלת תקנה 15 וזו לשון תקנה 15(ב): "(ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו ..." (הדגשה שלי, ד.פ) בתקנה נקבעו 2 תנאים מצטברים: האחד - כי המבוטח איננו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו; והשני - כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. המערער אינו ממלא אחר התנאי הראשון, שכן חזר לעבודתו כנהג אוטובוס באגד. אמנם בתקופת החורף המערער אינו יכול לנהוג באוטובוס בשל פגיעתו, ואולם בתקופה זו הוא עובד בעבודה משרדית. מאחר שמדובר בתנאים מצטברים, המערער אינו ממלא אחר תנאי תקנה 15(ב) הנ"ל. למעלה מן הצורך, נציין כי טענת המערער שיש לבחון את הכנסותיו בתקופת החורף בשל קבלת פרמיות ממכירת כרטיסיות לא הועלתה בפני הוועדה, מה גם שהוועדה פעלה על פי הוראות החוק כאשר בחנה את הכנסות המערער בשלושת החודשים שקדמו למועד התכנסותה. למרות האמור לעיל לא ניתן להתעלם מן העובדה שהוועדה דיווחה על המערער למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן - המכון). 7. טוען המערער כי הוועדה דיווחה עליו למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, דבר המעיד כי הוועדה מטילה ספק ביכולתו להמשיך ולעסוק בעבודתו כנהג אוטובוס. דיווח זה אינו מתיישב עם אי החלת תקנה 15. אכן, אם אמנם ייקבע במכון הרפואי לבטיחות בדרכים כי המערער אינו יכול לנהוג אוטובוס בוודאי שיש להפעיל בענייננו את תקנה 15, ואולם עצם ההפניה של עניינו של המערער למכון אינה מעידה על כך. הוועדה נקטה משנה זהירות, לנוכח מקצועו של המערער, והעובדה שביטחונם של נוסעים רבים מופקד בידיו, והפנתה את עניינו לגוף המקצועי העוסק בכך. ברי כי אם יוחלט במכון כי המערער אינו יכול עוד לנהוג באוטובוס בשל מצבו הנפשי, יהיה צורך לשקול בשנית את ההחלטה בדבר הפעלת תקנה 15. לנוכח האמור לעיל נדחה הערעור. עם זאת, אם יקבע המכון כי המערער אינו יכול לעבוד כנהג אוטובוס, יוחזר עניינו של המערער לוועדה, כדי לדון בהפעלת תקנה 15. אין צו להוצאות בקשת ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים פסק דין זה. גשםאוטובוסנהג אוטובוס