נטען כי הועדה הרפואית החליטה על ניכוי אותה נכות פעמיים

נטען כי הועדה הרפואית החליטה על ניכוי אותה נכות פעמיים 1. המערער הגיש, באמצעות ב"כ, ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מ- 5.2.13 (בטעות צויין בנימוקיו 2012), שדנה בעניינו בעקבות פס"ד שניתן ע"י כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ח. גרשון-יזרעאלי ב- 2.12.12, בהסכמת הצדדים (25778-08-12; "פסה"ד"; "הוועדה"). הועדה לא עמדה בנטלים שנקבעו בהלכה ולא ביצעה חשבון עו"ש כיאות, לא נימקה החלטתה באופן בהיר ונהיר, לא ניתן להבין מסקנותיה, וקביעותיה בחלקן מנוגדות לקביעותיה הקודמות. הפרוטוקול אינו מאפשר למצוא כי הועדה ערכה חשבון עו"ש, שהפנתה לנתונים מוכחים שהצדיקו קיזוז נכות ביחס לפריקות ונקיעות. הועדה קבעה 20% בהתאם לסעיף 41(1)(א) (נקיעות חוזרות) בניכוי 10% לפי סעיף 42 (1)(ד) I (קרע בגיד) ו- 15% בהתאם לסעיף 41(4)(2) (הגבלת תנועות בפרק הכתף) בניכוי 10% לפי סעיף 42(1)(ד) I (קרע בגיד). אין מקום לניכוי אותה נכות פעמיים - מסקנה המנוגדת לשכל הישר, ההגיון הפשוט והחלטותיה הקודמות. על הועדה היה לקבוע שעור הנכות טרם הפריקות, להבהיר מהו הליקוי שסבל המערער טרם הפגיעה תוך שתצביע על המסמכים המלמדים כך במפורש. משיוחסה לו נכות 10% בשל קרע בגיד - זו בלבד הנכות שיש לנכות. על ביה"ד לקבוע הנכות (20%+15% בניכוי 10%). הסברי הוועדה פתלתלים, מסקנותיה אינן ברורות, לא ניתן לעמוד על הלך מחשבתה, שהוביל למסקנתה ולכן יש לקבל הערעור במלואו. היה על הועדה לפרט ולנמק באופן ברור האם קיים קש"ס בין הנקיעות בכתף לקרע הישן מ- 2006; כיצד יכולה הוועדה להסביר קביעתה האחרת מ- 16.7.12, כשערכה אבחנה ברורה בין הקרע הישן (s.s.) לנקיעות. משמע, אין קש"ס ביניהן. טענות המערער אינן בתחום הרפואי, אלא משנקבע ממצא רפואי, על הועדה להסביר בצורה פשוטה וברורה מה הממצא ואין לקבל דבריה כ"ראה וקדש". בסיפא ס' 21 לפרוטוקול התייחסה הועדה לשינוי בסעיף הליקוי, אך המערער לא הבין קביעת הועדה, שכן מחד היא מצדדת בקביעת הועדה מ- 16.7.12 ומאידך, משנה הקביעה לתקנה 42. המערער עתר לביה"ד לקבוע נכותו. לחלופין, להעביר עניינו לועדה בהרכב חדש ע"מ שתחווה דעתה לשיעור נכותו בהתאם למסמכים הרפואיים. 2. בסיכומיו חזר המערער על נימוקיו והוסיף וטען כי האפשרויות המוצגות ע"י הוועדה הינם חריגה מסמכות שכן כבר נקבע בוועדה מ- 16.7.12 כי הנזק בגיד לא גורם לפריקות - ענין שלא היה נושא הערעור/פסה"ד! - חריגה מסמכות איך מיישבת אותה הוועדה? 3. המשיב בסיכומיו מ- 11.11.13 טען כי הוועדה התייחסה במפורט לפסה"ד וכי הערעור מופנה כנגד שקול דעתה הרפואי של הוועדה. עוד טען כי הוועדה דנה ב- 2 ישיבות: הראשונה (7.1.13) פירטה ממצאים ונימוקים והתייחסה רפואית ובאופן הולם למצב המערער וביקשה נוכחות אורטופד נוסף. הועדה מילאה אחר פסה"ד באופן מלא (המשיב מפנה לממצאים ונימוקים בישיבה המסכמת). הועדה התייחסה לטענות המערער (בטעות נטען "המערערת"), התבססה על החלטות הוועדה, פעלה במקצועיות ולפי הוראות הדין ולאחר שבדקה המערער בצורה יסודית ומקיפה. משלא נפל פגם משפטי בוועדה, שנימקה בבירור עמדתה - עתר לדחות הערעור. 4. ולהכרעתי - א. עסקינן בהליך שנדון בוועדה עפ"י פסה"ד. בהתאם - יש לבחון אם ביצעה הוועדה הוראותיו כדלקמן: "עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשקול ותערוך שוב בצורה בהירה ומסודרת, חשבון עובר ושב. תשומת לב הוועדה לכך שבהתאם להלכה, ניתן לנכות מצב קודם, רק אם מצבו הקודם של המבוטח הצדיק קביעת נכות בשיעור שהוועדה מבקשת לנכות ובהתאם לליקוי. הוועדה תשקול ותנמק החלטתה לאור קביעתה בפרוטוקול מיום 16.7.12 לפיה "מצבו שקדם לתאונה ב- 2007 לא היה בגין נקיעות". כמו כן, תשומת לב הוועדה לפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 13.12.09, בטרם הליך ההחמרה, במסגרתו הוועדה ניכתה מצב קודם בגין נזק גידי, לפי תקנה 42(1) ד(I). ככל שהוועדה סבורה כי יש לבצע ניכוי נוסף בגין המצב הקודם, יש לנמק העניין מפורשות. נוסף לכך, על הוועדה לנמק את סעיף הליקוי שהחליטה להעניק בגין הנזק הגידי (39 ד "דומה"), השונה מזה שהוענק בהליך הקודם (סעיף 41 (4) (ב')) בניכוי הסעיף האמור - 42 (1) ד (I). המערער יוזמן לוועדה ויכול לטעון בעצמו או באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת." בהתאם אבחן בצוע הנחיות פסה"ד: ב. אין חולק כי עסקינן בהליך החמרת מצב (מ- 5.3.12), בדבר נקיעות חוזרות ושכיחות בכתף ימין. הוועדה התכנסה ב- 2 ישיבות: בראשונה (7.1.13) בנוכחות המערער וב"כ שאף הבהיר טענותיו וציפיותיו. הוועדה עיינה בפסה"ד ובפרוטוקולים קודמים וכן בתיק הרפואי מבקשת צרוף אורטופד נוסף ומבהירה משמעות התהיות העולות. בישיבתה השניה (5.2.13; ללא נוכחות ובהרכב הכולל אורטופד נוסף) ולאחר עיון חוזר בכל המסמכים, חוזרת הועדה לאפשרויות שבפניה: האחת - הפריקות החוזרות הן החמרה לנזק הידוע בכתף ימין, שאז יש לנכות את הנזק הגידי, שהוא הגורם האנטומי-פיזיולוגי לפריקות; והשניה - העדר קש"ס בין הפריקות לנזק הגידי, שאז הפריקות אינן החמרת מצב. עוד מבהירה הועדה כי לפריקות קיים תמיד גורם חבלתי, שלא כבענייננו, ולכן הניכוי שביצעה הועדה. לענין תוספת 5% שהעניקה הועדה - הם תוצאת הניכוי שביצעה ועדה מ- 13.12.09 ומשהוספו 5% נקבע לו הסעיף המתאים 39(3) המתייחס לכתף. זו הנמקת הועדה, המסבירה שלא מצאה מקום לשנות החלטתה. הועדה קובעת נכות המערער בגין נקיעות חוזרות בכתף ימין, 20% לפי סעיף 41(1)(א) - ומשהנקיעות שכיחות אך לא מופיעות בכל תנועה, אין מקום להפעיל סעיף משנה (ב), ויש לנכות 10% בגין מצב קודם. משכך בגין נקיעות נקבעה נכות של 10%. באשר להגבלה בתנועות כתף ימין נכותו 15% לפי סעיף 41(4)(ב) ומזה להוריד 10% בגין הקרע הישן עם הסתיידויות באזור ה s.s. לפי סעיף 42 (1)(ד)(I) וסה"כ נכותו 5% (נכות שניתנה בועדה מ- 13.12.09). הועדה קובעת הפעלה מלאה של תקנה 15 (4.5% ולאור נכותו הרפואית), סה"כ 19%. ג. קשה היה להתרשם כי פעלה הועדה עפ"י מצוות פסה"ד: כך אין לדעת מהו המצב הקודם שהצדיק נכוי נכות, עפ"י ההלכה, במובן זה שלוּ נבחן מצבו הייתה מוענקת נכות, כזו שנוכתה. קשה אף לקבל כי ההחלטה מפורטת ומנומקת באופן בהיר וברור לקורא שאינו מומחה קליני. עוד ראוי להבהיר כי לא נימקה ולא נשקלה, לאור הקביעה ב- 16.7.12 (שכלל לא נזכרה בועדה). בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ראוי לטעמי להחזיר עניינו של המערער ולוע"ר בהרכב אחר (לאחר דרג ראשון), בהליך ההחמרה. בפני הועדה לא יועמדו פרוטוקולים וע"ר, גם טרם פסה"ד. הועדה תבדוק המערער, תקבע ממצאיה ונכות המערער. הועדה תנמק קביעתה ומסקנותיה. מובהר כי ככל שתקבע נכוי בגין מצב קודם, יהא עליה להצביע על ממצא שהיה בו כדי לזכותו בנכות, כמצוות ההלכה(הלכת מרגוליס). לאור תוצאת ההליך ובשים לב לאופי ההליך - ישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪ סכום שישולם בתוך 30 יום, אחר ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. רפואהנכותועדה רפואית