הוועדה קבעה כי למערער 24% נכות בשל הפגימות בכתפיים. ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה שלא להפעיל את הוראות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז - 1956) (להלן - תקנות נכות מעבודה) בעניינו של המערער. 3. טענות המערער: א. טעתה הוועדה כשקיבלה את המלצת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 מבלי שהפעילה שיקול דעת עצמאי. ב. הוועדה התעלמה מהשגות המערער במכתב ב"כ מיום 27.12.12. ג. הוועדה התעלמה מכך שבעקבות החבלה שנגרמה למערער בכתפיו לא יכול היה להמשיך לבצע עבודה פיזית ולפיכך איבד את מקצועו, ומכך שהחבלה היא שהביאה לפרישתו המוקדמת. ד. הוועדה טעתה טעות משפטית בכך ששקלה את גילו של המערער כשיקול לאי הפעלת התקנה. ה. הוועדה לא התייחסה באופן נאות לחוות-דעתו של ד"ר קליבנוב (במסגרת פרוטוקול הוועדה לצירוף נכויות) מיום 6.2.11 אשר קבע כי הפגיעה היא שהובילה להפסקת עבודתו ולפרישתו המוקדמת. 4. מנגד טוען המשיב כי קביעת הוועדה לפיה המערער פרש לגימלאות באופן יזום וללא קשר לנכות מעוגנת בממצאים שלפניה, וניתנה לאחר שהוועדה בחנה את כלל הנתונים וחוות-הדעת. עוד נטען כי תביעת המערער להכיר בכאבים בכתפיו כפגיעה בעבודה הוגשה לאחר מועד הפרישה במהלך שנת 2009, ואושרה לפי תאריך פגיעה מחודש 10/06, בעוד המערער המשיך לעבוד ללא הפרעה וללא כל ירידה בהכנסותיו עד מועד יציאתו לגמלאות בשנת 2008. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. עיון בפרוטוקול הוועדה כי בישיבתה הראשונה מיום 7.11.12 קבעה וועדה כי המערער סובל מקרעים בגידי השרוול המסובב בשתי הכתפיים ולפיכך קבעה נכות בשיעור 10% עבור כתף ימין (לפי פריט ליקוי 42(3)(1) לתוספת לתקנות נכות מעבודה) ו- 15% עבור כתף שמאל (לפי פריט ליקוי 41(4)(ב)). הוועדה קבעה עוד כי למערער נכות זמנית בשיעור 100% לתאריכים 22.4.09 עד 22.7.09. בסיום ישיבתה הראשונה הפנתה הוועדה את עניינו של המערער לדיון בפני ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15. ועדת הרשות דנה בעניינו ביום 6.12.12 וקבעה באופן לאקוני כך: "יליד 1944, נפגע ב- 22.10.06. פועל יצור. קרעים בגיד השרוול המסובב בשתי הכתפיים. עבד באליאנס עד 30.11.08. לא היתה פגיעה בשכר מיום הפציעה ליום הפרישה". 7. בהסתמך, בין השאר, על קביעת ועדת הרשות קבעה הוועדה הרפואית במועד הדיון המסכם מיום 6.2.13 כי "התובע בעת פרישתו היה קרוב ביותר לגיל הפרישה כאשר קודם לפרישה לא היתה ירידה בהכנסה. לדעת הוועדה גיל התובע אינו מהווה אינדיקציה להפעלת התקנה מאחר ובעת פרישתו היה קרוב מאוד לגיל הפרישה לפנסיה כאשר עבד 41 שנה". לאור האמור לא הגדילה הוועדה את שיעור הנכות בהתאם לתקנה 15. 8. מהאמור עולה, כי ועדת הרשות, כמו גם הוועדה הרפואית, התייחסו לפגיעה כאילו אירעה ביום 22.10.06. אלא שלטענת המערער מדובר בפגיעה שהתפתחה על פני תקופה ממושכת ובעקבות תנאי עבודתו, שכן הועסק כמערגל וביצע במשך 41 שנים את עבודתו תוך הפעלת כח על הידיים כשהן מושטות לפנים מעל גובה הכתפיים. לטענה זו, כמו גם לטענה כי התסמינים אמנם החלו להופיע בשנת 2005 אך חלה החמרה במשך הזמן והיא שהובילה לפרישתו המוקדמת במועד הסמוך יותר למועד בו עבר ניתוחים בכתפיו (שבגינם אף נפסקה נכות זמנית) אין כל התייחסות של הוועדה הרפואית או של ועדת הרשות. בכך טעתה הוועדה טעות משפטית. 9. קביעתה של הוועדה, המסתמכת על כך כי הפגיעה העיקרית אירעה עוד בשנת 2006 (וכי המערער המשיך לעבוד ללא ירידה בהכנסותיו עד מועד הפרישה בשנת 2008 ומכאן שהפרישה המוקדמת לא באה, לגישת הוועדה, בשל הקושי הגופני), אף אינה עולה בקנה אחד עם מועד תחולת הנכות שנקבעה למערער לשנת 2009. 10. באשר לחוות-הדעת של הרופאה התעסוקתית מיום 8.12.11 ומכתבו של ד"ר פנדלר מיום 1.7.11 הוועדה אמנם ציינה כי עיינה בהם (סעיף 23 לפרוטוקול מיום 6.2.13) אך לא ציינה מעבר לכך מה התייחסותה המפורשת להמלצותיהם באשר להפעלת תקנה 15 בעניינו. כך גם בכך טעתה הוועדה. 11. לאור האמור, יש לקבוע כי בהחלטת הועדה נפלו פגמים המצדיקים החזרת עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. הוועדה תשקול בשנית את עמדתה באשר לאפשרות הפעלתה של תקנה 15 בעניינו של המערער. במסגרת החלטתה תשקול הוועדה את טענת המערער כך שמדובר בפגיעה שהלכה והחמירה החל ממועד הופעת הסימפטומים הראשונים וכי מועד הפרישה המוקדמת הולם את המועד בו החמירה הפגיעה. כן תתייחס הוועדה באופן מנומק לחוות-הדעת של ד"ר קליבנוב בתיק צירוף הנכויות מיום 6.12.1 בדבר הסיבה הרפואית לפרישתו. 12. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 13. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. נכות