הוועדה לא נמקה החלטתה באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה 2.2 הוועדה לא התייחסה למלוא הפגימות והתלונות של המערער ו/או חוות הדעת של ד"ר קרפ והמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות בדיקת MRI. 2.3 טעתה הוועדה בקביעתה כי קיימת אי התאמה בין המסקנות לממצאים הרפואיים שמצאה והסעיף המותאם שנקבע בעניינו של המערער - בחירת פריט הליקוי על ידי הוועדה אינה מובהרת במסגרת קביעתה. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה בבדיקה הקלינית שלה מוצאת טווח תנועות זיהה בשתי הרגליים כשהפגיעה היא ברגל ימין בלבד למעט תלונה על כאב בסוף התנועה ברגל ימין (כאשר כאב אינו מקנה נכות) ועדות לחוסר יציבות קלה. 3.2 הוועדה מתייחסת לחוות הדעת של ד"ר קרפ ומציינת כי בשונה ממנו טווח התנועות תקין והיא בשונה מהנאמר בחוות הדעת לא מצאה חוסר יציבות מכנית בהעדר מבחן מגירה כפי שמצא ד"ר קרפ. הוועדה מבהירה כי היא מסכימה עם האמור בחוות הדעת לפיה קיימת הפרעה פרו פריוצבטיבית קלה ולכן אינה מקבלת את הנכות שהוא קבע ומתאימה נכות בשיעור 5% לפי סעיף הסל, אין כל פגם בקביעתה האמורה של הוועדה. 3.3 בפרוטוקול הוועדה ישנה התייחסות לבדיקת אם.אר.אי - כאשר הוועדה מציינת בהתייחס לבדיקה זו שמלבד עיבוי ומתיחה כרונית של הרצועה לא הודגם ממצא פתלוגי. מאוחר יותר מפרטת הוועדה את הממצאים שנמצאו על ידה בבדיקה הקלינית ומנמקת מדוע קבעה את הנכות שקבעה. על כן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער, בדיקת אם.אר.אי. ואולטרא סאונד, סיכום ביקור בבית חולים ותעודה ראשונית לנפגע בעבודה. לאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 12/3/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי בחילופי עונות הוא מתקשה לקום בבוקר, כי הרגל הדומיננטית הינה ימין שבה הוא מרגיש חוסר יציבות בקרסול, ורעידות ברגל על אף טיפולי פיזיותרפיה. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: " US 20/2/11 - (כשבוע לאחר הפציעה) הודגמה המטומה באזור הרצועה AITFL (סינדום סיבוזיה) הרצועות ATFL ו- CFL תקינות. MRI 11/4/12 - (למעלה משנה לאחר הפציעה) הרצועה הטלופיבולארית הקדמית מעט מעובה, מתיחה כרונית ללא קרע, מלבד זה לא הודגם ממצא פתלוגי ברצועות. בבדיקה: במדידת היקף שוק ימין בגובה 10 ס"מ מזיז הטבולי הקדמית נמדד ההיקף גדול בשיעור 1 ס"מ מההיקף בשמאל מאותו גובה. במדידת היקף ירך ימין בגובה 10 ס"מ מרום הפיקה נמדד ההיקף זיהה לשמ' באותו גובה. טווח תנועות הקרסול הימני: עם ברך ביישור הכיפוף הגבי 100 עם ברך בכיפוף 150, הכיפוף הכפי 400 אינברסיה 100 אברסיה 00. תנועות פרונציה וסופינציה של מפרקים טרזליים מלאים. טווח תנועות זיהה לחלוטין לטווח הקרסול וכף רגל שמ'. למעט תלונה של כאב בסוף הטווח הכיפוף הגבי והאינברסיה. מבחן מגירה קדמי שלילי. מבחן רומברג חיובי במידה קלה. עדות לחוסר יציבות... במידה קלה". (ההדגשות הוספו א.ק) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר קרפ מיום 27/12/12 טווח התנועות תקין. שלא על פי בדיקתו של ד"ר קרפ הוועדה לא מצאה חוסר יציבות מכנית בהעדר מבחן מגירה כפי שמצא ד"ר קרפ, הוועדה מסכימה כי קיימת הפרעה פרופריוצפטיבית קלה: הוועדה אינה מקבלת את הנכות שקבע ד"ר קרפ. מאידך הוועדה סבורה כי קיימת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) א-ב..." (ההדגשות הוספו א.ק.) 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה שלח הוועדה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר קרפ, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה כמפורט על ידה בפרוטוקול לא תאמו את ממצאיו של ד"ר קרפ, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות מעבר ל- 5% נכות בהתאם לממצאים הקליניים שנמצאו על ידה לפיהם קיימת הפרעה פרופריצפטיבית קלה. 15. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 16. כמו כן, אין לקבל טענות המערער לפיהם קביעת הוועדה לעניין קביעת אחוזי נכות למערער אינה נהירה שכן קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה, כאשר הוועדה מבהירה כאמור כי 5% נכות נתנו על ידה בהתאם להפרעה הקלה שמצאה אצל המערער המשפיעה על כושר הפעולה הכללי. 17 יש לציין כי הוועדה התבססה על סעיף 35 עליו התבסס גם המומחה מטעם המערער אלא שהפרעה שמצאה הוועדה במסגרת בדיקתה את המערער הייתה קלה מההפרעה שמצא המומחה, ולאור זאת קבעה קביעתה לפיה הנכות הינה לפי סעיף 35 (1) בין א' ל- ב'. 18. באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, לרבות בדיקת MRI - אזי על פי ההלכה הפסוקה אין הועדה מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים. עם זאת מציינת הוועדה את הממצאים שעלו מבדיקת ה-MRI שהונחה בפניה ומציינת ביחס לזו שלא הודגם ממצא פתולוגי ברצועות - את קביעתה זו סמכה הוועדה על בדיקה קלינית מקיפה שערכה למערער וקבעה קביעותיה על סמך האמור. משכך, לא נפל פגם בהחלטת הועדה. 19. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול הממצאים שעלו במסגרת בדיקתה הקלינית של הוועדה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 21. אין צו להוצאות. 22. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהועדה רפואית