טענות המערערת: בעת הצגת טיעוני ב"כ לפני ועדת הערר, חברי הוועדה התערבו ללא הרף בטיעוניה של ב"כ, תוך הבעת דיעה שלילית מגמתית כנגד המערערת. הוועדה לא קיימה את חובתה לנהוג כגוף אובייקטיבי ללא משוא פנים, ולא שמעה בחפץ לב ובאוזן קשבת את מלוא טיעוני ב"כ המערערת. ב. הרופא האורטופד, ד"ר לוטן, ביקש מהמערערת לבצע בכוח תנועות בראשה מצד לצד, תנועות אשר הכאיבו לה וגרמו לה לסחרחורות קשות, וזאת על אף שהמערערת הביעה את סבלה וכאבה. לנוכח אי שמיעת טיעוני ב"כ המערערת באופן סדור וללא הפרעות מצד חברי הוועדה ולנוכח הבדיקה הקשה שבוצעה למערערת, בדיקה אשר גרמה לה סבל חוזר ונשנה, ביקשה ב"כ המערערת שהוועדה תפסול עצמה מלדון בעניינה של המערערת. בנסיבות אלה, הבדיקה הופסקה כך שהמערערת לא נבדקה על ידי הרופא הנוירולוג ורופא א.א.ג ואולם, הוועדה סיכמה את דיוניה על אף שהמערערת לא נבדקה על ידי שניים מרופאי הוועדה, כאמור. לאור האמור, טוענת המערערת כי הוועדה טעתה משפעלה לסיכום עניינה, חרף העובדה שלא נערכה לה בדיקה תקנית על ידי רופא אורטופד, ובדיקות בכלל על ידי רופא נוירולוג ורופא א.א.ג. ג. טענות המערערת בעניין מחלת הסחרחורת: ג.1. הוועדה הרפואית לעררים לא הסבירה את קביעתה לפיה מחלת הסחרחורת התנוחתית משמאל- BPPV שנמצאה אצל המערערת בבדיקת E.N.G מיום 5.7.12 חלפה, ולא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר נעם פרט מטעם המערערת בעניין זה- לפיה מדובר בפגיעה במערכת שיווי המשקל באוזן הפנימית משמאל. ג.2. הוועדה לא יכלה לקבוע כי המחלה חלפה מבלי שהמערערת נבדקה על ידי רופא א.א.ג בוועדה ומבלי שהוצגה לפניה בדיקת E.N.G מאוחרת לבדיקה מיום 5.7.12 המלמדת על ממצאים שונים. ג.3. קביעת הוועדה לפיה הנכות הזמנית בגין מחלת הסחרחורת חלפה ביום 30.11.12 אינה עומדת בקנה אחד עם המכתב הרפואי מיום 18.12.12 מאת ד"ר לינדה דרי (רופאת המשפחה של המערערת) לפיו המערערת: "סובלת עוד מכאבי ראש, ירך שמאל, סחרחורות... מפריעים בתפקוד יומיומי ולא מסוגלת לחזור לעבודתה". ג.4. הוועדה לא הסבירה מדוע העניקה למערערת נכות בשיעור 20% (ולא בשיעור אחר כלשהו) בגין מחלת הסחרחורת. ד. טענות המערערת בעניין הפגימה באף: ד.1. הוועדה טעתה משקבעה כי אין להעניק לה כל נכות בגין הפגימה באף, מבלי שנבדקה על ידי רופא א.א.ג. ד.2. עיון בפרק המסמכים שעמדו בפני הוועדה מעלה, כי הוועדה כלל לא עיינה בצילום עצמות האף מיום 15.11.11, אלא הסתפקה בפיענוח לא ברור מקופת חולים ואשר לא נערך על ידי רופא א.א.ג וזאת על אף שד"ר פרט בחוות הדעת מטעם המערערת התייחס לצילום זה בחוות דעתו. ד.3. בבדיקה אובייקטיבית של האף נמצא כי המערערת סובלת מסטיית מחיצה של האף ומעבר אוויר ירוד באף. בענין זה, הוועדה אינה נותנת נימוק הקשור למערערת עצמה, אלא נותנת נימוק סטטיסטי הקשור לכלל האוכלוסיה. ד.4. הוועדה לעררים לא הפנתה לסעיף הליקוי הרלוונטי, ולמעשה לא התאימה כל סעיף ליקוי בעניין זה למערערת. ה. טענות המערערת לעניין הנכות הנוירולוגית: ה.1. הוועדה טעתה משקבעה למערערת היעדר נכות בתחום הנוירולוגי חרף העדר בדיקה בתחום זה. לא היה מקום להטלת סנקציה בלתי מידתית ולא ראויה של קביעת נכות בהעדר המערערת, בין היתר, בשים לב לכך שהמשיב הינו גוף סוציאלי. ה.2. הוועדה נמנעה מלהתייחס בהחלטתה לתלונות עקביות ותכופות בגין כאבי ראש מהם סובלת המערערת מאז התאונה. טענות המערערת לעניין הנכות האורטופדית: ו. הוועדה נמנעה מלהתייחס לתוצאות בדיקת C.T. עמוד שדרה צווארי ומותני מיום 2.1.12 אליה הפנתה המערערת בערר. ז. לאור התנהלות הוועדה וטעויות משפטיות רבות וחריגות, דומה כי הוועדה לערררים נעולה על החלטתה ועל כן יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש; ולחלופין, להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשמע את טיעוני המערערת, תבדוק את המערערת באורח מתחשב ומבלי לגרום לה סבל מיותר ותתייחס לכל אחת מטענות המערערת בערעור. 5. ואלה בתמצית טענות המשיב: א. הוועדה ישבה בהרכב ראוי. לפני הוועדה עמדו, בין השאר, תיקה הרפואי של המערערת, בדיקות אובייקטיביות וחוות דעת. הוועדה רשמה את תלונות המערערת, עיינה בכל המסמכים שעמדו בפניה ובדקה את תלונותיה. ב. טענות המשיב לעניין הפגימה באף: הוועדה התייחסה בצורה מנומקת ומפורטת בכל הנוגע לאף, התייחסה לבדיקות שעמדו לפניה, לרישומים, לחוות הדעת ולבדיקות הקליניות שנערכו. הוועדה נימקה והסבירה את קביעתה. ג. טענות המשיב לעניין מחלת הסחרחורת: קביעת הוועדה בעניין הסחרחורת הינה קביעה רפואית. משהוועדה מצאה כי מדובר במחלה זמנית וחולפת וקבעה נכות בהתאם, אין מקום להתערב בקביעותיה. הוועדה התייחסה כראוי לממצאיו ולמסקנותיו של ד"ר פרט, תוך שהיא מתבססת, בין השאר, על בדיקות אובייקטיביות. ד"ר פרט קושר את עניין שיווי המשקל לאוזן- איבר שכלל לא הוכר כקשור לתאונה הנדונה, ואילו הוועדה מדברת על מחלה "זמנית וחולפת". ד. טענות המשיב לעניין הנכות האורטופדית: הוועדה התייחסה לתחום האורטופדי ולבדיקת מיפוי העצמות, וערכה בדיקה קלינית יסודית הכוללת טווחי תנועה. ה. טענות המשיב לעניין הנכות הנוירולוגית: אין ליתן "פרס" על היעדר שיתוף פעולה בזמן שב"כ המערערת הנחתה אותה שלא לשתף פעולה ושלא לבצע תנועות, והוועדה אף ציינה זאת בפרוטוקול. ו. משהוועדה פירטה ונימקה החלטתה והתייחסה לכל המסמכים שעמדו לפניה ולבדיקות, לא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה, ועל כן יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואפרט. 7. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213. עוד נקבע, כי קביעות שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. ראו: עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 22.6.2006). 8. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 11.2.13 מעלה כי הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערערת, ורשמה את נימוקי הערעור, כדלקמן: "הערעור בעיקר לא.א.ג. הסחרחורת התנוחתית משמאל כאשר מנגנון החבלה בפלג גוף שמאל. טענו כי הסחרחורת היא כתוצאה מ- M.R.I מוח שביצעה. הממצאים הם אקראיים ולא קיים קשר ל- M.R.I. אין מנוס מלהעניק לגברת נכות בגין הסחרחורת. היה לה שבר באף ומעבר האוויר ירוד. לא היו לה בעיות טרם התאונה דהיינו בתחום א.א.ג. מבקשת לקבל את חוו"ד ד"ר פרט ולהעניק נכות בהתאם לבדיקות ולממצאים. בתחום האורטופדי והנוירולוגי- קיימות בליטות דיסק עם לחץ על השק אשר מקרין לרגל שמאל. התיק חף מכל תלונה ואין כל עבר בעניין האורטופדי. מבקשת לקבוע נכות בהתאם לבדיקות והממצאים. התובעת לא מסוגלת לחזור לעבודה ולנהוג. ולכן לאור כל זאת להפעיל תקנה 15 במלואה". בהמשך, נרשמה בקשת ב"כ המערערת לפסול את הוועדה, כדלקמן: "העו"ד מבקשת לפסול את הוועדה ומציינת כי האורטופד יושב ומנהל דיון, כאשר הוועדה אמורה להתנהל בוועדה לא מעין שיפוטית אנו לא מנהלים דיון. לטענתה, הבדיקה נגרמה בחוסר רגישות וכי התובעת סובלת ועומדת להתעלף ומבקשת מהוועדה לפסול את עצמה ולבדוק בצורה הומנית ולא לדחות את המגמה בעד הסף. האורטופד לא מייצג את הביטוח הלאומי. אנו לא מנהלים דיון. ולא מקובל עליי שכאשר אני מצטטת מתוך בדיקות שבוצעו, רופא הוועדה יוצר קונפירטציה עם הממצאים שנוחים למשיב, לאינטרס שמייצג הביטוח הלאומי. אלא הוועדה צריכה לשבת בחפץ לב ולבדוק את המבוטח. ולא ליצור סבל מיותר ולתת החלטתה תוך כדי נימוקים". 9. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "הוועדה ישבה ועיינה בכל תיקה הרפואי קופ"ח של התובעת כולל תיק הנכות וזאת על מנת לקבל תמונה מלאה של התובעת לעניין מצבה. בשלב הצגת הערעור עו"ד טענה כי התובעת סובלת מפריצות דיסק בעמ"ש מותני עם לחץ על השורש והשק, בעוד שמדובר עפ"י הפענוח בבלט דיסק בלבד. העו"ד מציינת כי התובעת סבלה משבר באפה בעוד שבתעודת המיון נשלל שבר באף. ובבדיקת מיפוי העצמות אין עדות לקליטה באף. עו"ד מציינת כי התובעת לא שבה לעבודתה ואינה מסוגלת לנהוג בהוראת רופא תעסוקתי בעוד שבאישור התעסוקתי אין התייחסות לבעיית הנהיגה. מה שאמרה צוטט מרופא המשפחה. עו"ד קובעת כי קיימת קליטה בפרק ירך שמאל לאחר החבלה, בעוד שהפענוח מכוון לשינויים ניווניים. הוועדה העמידה דברים על דיוקם כעולה מהתכתבות הרפואית ועו"ד אשר לא דייקה בפרטים הנ"ל ומייחסת זאת לקביעה מראש של הוועדה. בשלב הבדיקה הגופנית התובעת מתהלכת על בהונות ועקבים בתבנית תקינה. מתהלכת טנדם. בבדיקת עמ"ש מותני מגיעה בכיפוף לפנים מגיעה עם אצבעותיה לשליש מרוחק של השוקיים. יישור 20 מעלות. כיפוף לצדדים מגיעה עם אצבעותיה עד לגובה הברכיים. תנועות עמ"ש צווארי יישור 50 מעלות, כיפוף עד 2 ס"מ מבית החזה, רוטציה לימין 80 מעלות. בשלב זה עו"ד ביקשה מהתובעת לא לבצע תנועות אשר גורמות לה לכאב ולאחר שהתבקשה לא לכוון את התובעת בזמן הבדיקה התפרצה לעניין פסילת הוועדה, כבוד האדם וחרותו וחוק זכויות החולה. וכל זאת בעוד התובעת מבצעת הנעה עצמית של הצוואר ועמ"ש מותני ללא הדגמת מגבלה בתנועה. לוועדות הערר מגיעים אנשים עם כאבים בליווי עו"ד אשר מבצעים ככל יכולתם תנועות חרף הכאבים והוועדה מתרשמת מכאבים והגבלה בתנועה ובמקרה הנ"ל לא היה מקום להתערבות של עו"ד. למרות בקשת עו"ד, הוועדה איננה פוסלת את עצמה מכיוון שפעלה ללא משוא פנים ועפ"י אמות מידה נקיות מרבב. מבחינה אורטפדית - לא נמצאה מגבלת תנועה בעמ"ש מותני או צווארי המזכים באחוזי נכות. מבחינה נוירולוגית- לא ניתן היה לבצע בדיקה עקב התנגדותה של עו"ד ועל כן לא נקבעת נכות בתחום זה. מבחינת א.א.ג - מכיוון שהתובעת סרבה להמשיך להיבדק בוועדה אף שניתנה לה הזדמנות מלאה לעשות זאת לא בוצעה בדיקה גופנית. הוועדה תיתן את פסיקתה בתחום זה בהתאם לחומר הרפואי המונח בפניה. הוועדה עיינה בסיכום הביקור בחדר המיון בבי"ח קפלן מיום 15.11.11 ובממצאי בדיקתו של ד"ר גיל להב רופא א.א.ג. ד"ר להב מציין כי בצילום אף שבוצע בקהילה (קופ"ח) הועלה חשד לשבר בקצה האף. בבדיקתו מציין "רגישות קלה", ללא סימני שבר באף... ללא סימני חבלה נוספת בפנים". בסיכום בדיקתו מציין "אין עדות לשבר". הוועדה עיינה במיפוי עצמות כל גופי מיום 4.1.12 פחות מחודשיים לאחר החבלה ובבדיקה זו לא נמצאה קליטה באזור האף. הוועדה עיינה בתיק רפואי קופ"ח ומצאה כי קיים תיעוד על תלונות לסחרחורות מסמוך לתאונה. הוועדה עיינה גם בבדיקת ENG מיום 5.7.12 שהדגימה ממצאים של BPPV בשכיבה על צד שמאל. הוועדה עיינה גם בבדיקת שמיעה 22.4.12 שמראה שמיעה תקינה למעט ירידה של 30 דציבל בתדר 800 הרץ בלבד באוזן שמאל. כמו כן הוועדה עיינה בבדיקת ABR 8/7/12 - שהראתה הערכה של bII משמאל. הוועדה עיינה בבדיקת MRI מוח 31/7/12 - קומפלקסים 7-8 ו-CPA תקינים. הוועדה עיינה בדו"ח רינומטריה מיום 10/2/13 - בה נמצאה הפרעה לנשימה אפית בחומרה קלה משמאל ובינונית מימין. לסיכום - לעניין הסחרחורות קיימת עדות לתלונות עקביות באשר לסחרחורת מסמוך למועד התאונה. כמו כן בבדיקת ENG שתוארה למעלה תועד BPPV בשכיבה עם הטיית הראש לשמאל. לפיכך הוועדה סבורה שקיים קשר סיבתי בין החבלה לבין הסחרחורות. יחד עם זה היות ו- BPPV הינה מחלה זמנית וחולפת, הוועדה סבורה שיש מקום לפסוק נכות זמנית בלבד. הפרעה זו חולפת בד"כ תוך שבועות או חודשים ספורים ובכל מקרה לא יותר מאשר שנה. לפיכך הוועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 20% מתאריך 1/2/12 ועד 3/11/12. לעניין האף, אכן תועדה חבלה באף אך בבדיקה קלינית לא נמצאה כל עדות לשבר באף או לפגיעה במחיצת האף (ראה בדיקה במיון אצל ד"ר גיל להב). הממצא שתואר בצילום שבוצע בקופ"ח היה בגדר חשד בלבד. יתרה מזו במיפוי עצמות כל גופי שבוצע פחות מחודשיים לאחר התאונה לא הודגמה כל קליטה בעצמות האף, עובדה השוללת אף היא קיומו של שבר. יצוין כי הממצאים שתוארו בבדיקת הרינומנומטריה מ- 10/2/13 הינם נפוצים באנשים שלא לקו בשבר באף ולכן לא נותרה נכות באף. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר נועם פרט מיום 8/1/13. הוועדה מסכימה עם מסקנותיו באשר לקשר הסיבתי בין החבלה לסחרחורות וגם עם גובה הנכות שנפסק על ידו. לעומת זאת הוועדה סבורה שבמחלה שבמהותה הינה זמנית וחולפת אין מקום לפסוק נכות צמיתה. באשר למסקנותיו של ד"ר פרט בנוגע לנשימה האפית מציינת הוועדה כי הוא איננו מתייחס לממצאי בדיקתו של גיל להב, איננו מתייחס לממצאי המיפוי הכלל גופי ויוצא מנקודת הנחה מוגמרת כי קיים שבר באף מה שאיננו תואם את העובדות שתוארו ע"י הוועדה מעלה. יתרה מזאת שיעור הנכות שנקבע על ידו בגין האף (10%) אינו תואם הפרעה קלה או בינונית (כפי שהתברר בבדיקת הרינומנומטריה) שכן תקנות המוסד לביטוח לאומי מקנות 10% נכות רק בגין חסימה אפית ניכרת חד צדדית מוחלטת קבועה" (ההדגשה הוספה- י.י.). 10. מקובלת עליי טענת המערערת, לפיה הוועדה טעתה כאשר פעלה לסיכום עניינה, חרף העובדה שהיא לא נבדקה כלל על ידי רופא נוירולוג ורופא א.א.ג. מטעם הוועדה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי החלטת הוועדה שלא לפסול את עצמה ניתנה רק לאחר שהבדיקה הופסקה, וכי המערערת לא הוזהרה לעניין כוונת הוועדה ליתן החלטה בעניינה ללא ביצוע בדיקה קלינית. משעה שהוועדה החליטה כי היא אינה פוסלת את עצמה, הרי שהדרך הדיונית הנכונה היתה להודיע למערערת או לב"כ כי הוועדה אינה פוסלת את עצמה, להעמידה על התרשמותה כי לא היה מקום להתערבות ב"כ המערערת (כפי שציינה הוועדה בעמ' 3 לפרוטוקול הוועדה), ולהזהירה כי ככל שלא תאפשר לבצע בדיקה בהתאם ליכולותיה הפיזיות לאשורן, תינתן החלטה ללא ביצוע בדיקה. משלא פעלה הוועדה בהתאם לאמור לעיל- נפל פגם משפטי בהתנהלותה. 11. החלטת הוועדה ליתן את פסיקתה בתחום הא.א.ג בהתאם לחומר הרפואי המונח לפניה, מבלי לבדוק את המערערת בדיקה קלינית, וההחלטה שלא לקבוע נכות בתחום הנוירולוגי עקב התנגדות ב"כ המערערת לבדיקה, מבלי להזהיר את המערערת אודות כוונת הוועדה לקבוע נכות בהעדרה, אינה סבירה. הוועדה הרפואית לעררים פועלת בתור גוף מעין שיפוטי. היא פוסקת בזכויות האזרח, זכויות מכח חוק, והדבר מחייב כי עקרונות החלים על גופים מעין שיפוטיים יישמרו על ידה. לא יתכן, שהמבוטח שבזכויותיו היא דנה לא יידע כי בכוונתה לקבוע נכות בהעדרו וללא ביצוע בדיקה קלינית בעניינו. 12. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המערערת, לפיה הוועדה טעתה עת קבעה כי מחלת הסחרחורת חלפה היות ומדובר בהפרעה אשר חולפת "בד"כ תוך שבועות או חודשים ספורים. ובכל מקרה לא יותר מאשר שנה"; וזאת מבלי שעניינה של המערערת נבדק באופן פרטני, ומבלי שהמערערת נבדקה, כאמור לעיל, על ידי רופא ה- א.א.ג. הוועדה אף לא הסבירה קביעתה, לפיה הנכות הזמנית בגין מחלת הסחרחורת חלפה ביום 30.11.12, בשים לב לרישום הרפואי בתיקה של המערערת מיום 18.12.12 מאת ד"ר לינדה דרי (רופאת המשפחה של המערערת) לפיו המערערת: "סובלת עוד מכאבי ראש, ירך שמאל, סחרחורות... מפריעים בתפקוד יומיומי ולא מסוגלת לחזור לעבודתה". 13. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה לא הסבירה מדוע העניקה למערערת נכות בשיעור 20% (ולא בשיעור אחר כלשהו) בגין מחלת הסחרחורת. בעניין זה, הוועדה הסבירה כי היא מקבלת את חוות דעת ד"ר פרט מטעם המערערת, אשר קבע אף הוא נכות בשיעור 20% בגין הסחרחורת. 14. באשר לפגימה באף, כאמור לעיל, אני סבור כי הוועדה טעתה משקבעה כי אין להעניק למערערת כל נכות בגין הפגימה באף, מבלי שהיא נבדקה על ידי רופא א.א.ג. עם זאת, טענת המערערת, לפיה הוועדה הסתפקה בפיענוח לא ברור מקופת חולים של צילום עצמות האף אשר לא נערך על ידי רופא א.א.ג וכי הוועדה לא עיינה בצילום עצמות האף מיום 15.11.11, דינה להידחות. השאלה לאיזו בדיקה להזקק ובאיזה אופן לבחון חומר רפואי, הינה שאלה רפואית שאין ערכאה שיפוטית מוסמכת להתערב בה. לאמור אוסיף כי לעניין השבר באף, הוועדה פירטה והסבירה כי בבדיקה קלינית שנערכה במיון לא נמצאה כל עדות לשבר באף או לפגיעה במחיצת האף וכי במיפוי עצמות כל גופי שבוצע פחות מחודשיים לאחר התאונה, לא הודגמה כל קליטה בעצמות האף, עובדה השוללת אף היא קיומו של שבר. מהאמור לעיל עולה, כי הוועדה נימקה את קביעתה באשר לפגימה באף בהתייחס למערערת באופן פרטני, ועל כן אין לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה אינה נותנת נימוק הקשור למערערת עצמה, אלא נותנת נימוק סטטיסטי הקשור לכלל האוכלוסיה. קביעת הוועדה לפיה "הממצאים שתוארו בבדיקת הרינומנומטריה מ- 10/2/13 הינם נפוצים באנשים שלא לקו בשבר באף", הינה קביעה שבאה בנוסף להתייחסות למצבה הפרטני של המערערת, וקביעות הוועדה לא ניתנו על סמך נימוק סטטיסטי בלבד. משהוועדה קבעה כי לא נותרה נכות באף, הרי שלא היה מקום כי הוועדה תפנה לסעיף הליקוי הרלוונטי ותתאים למערערת סעיף ליקוי, כנטען על ידי המערערת. 15. באשר לתחום האורטופדי, בהחלטת הוועדה אין התיחסות כלשהי לתוצאות בדיקת C.T עמוד שדרה צווארי ומותני מיום 2.1.12 אליה הפנתה המערערת בערר. בבר"ע 1355/01 נחמיאס נ' המל"ל נקבע כי: "...בדרך כלל עדיפים ממצאי בדיקה קלינית על פני ממצאי הצילומים למיניהם, לעניין הערכת היכולת התפקודית בפועל...". מכאן, כי היה בסמכותה של הוועדה להעדיף את ממצאי הבדיקה שנערכה על ידה על פני ממצאי בדיקת ה- C.T, במידה והיו סתירות בין שתי הבדיקות. עם זאת, מאחר ותוצאות בדיקת ה- C.T היו מונחות בפני הוועדה לצורך הכרעתה בעניינה של המערערת, היה עליה ליתן דעתה עליהן ולהתייחס אליהן באופן מפורש בהחלטתה. 16. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המערערת; לפיה לאור התנהלות הוועדה וטעויות משפטיות רבות וחריגות, דומה כי הוועדה לעררים נעולה על החלטתה ועל כן יש לשנות את הרכבה. 17. הכלל הוא כי דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מוחזר העניין לוועדה בהרכב אחר. ראו: דב"ע (ארצי) לב/ 28-0 בוסקילה- המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יב, 166. 18. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת העניין לוועדה בהרכב שונה. חזקה על הוועדה, שהינה בהרכב נאות, שתעשה מלאכתה נאמנה, ללא משוא פנים ותפעל על פי ההנחיות של בית הדין. התרשמתי כי הוועדה אכן עשתה מלאכתה נאמנה ודעתה אינה נעולה, ועל כן, אין מקום לסטות מהכלל ולהורות על החלפת הרכב הוועדה. אחרית דבר 19. לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתבדוק את המערערת בדיקה קלינית כנדרש, ותשוב ותשקול את קביעותיה לעניין נכותה של המערערת בגין מחלת הסחרחורת, מבחינת א.א.ג, מבחינה נוירולוגית ומבחינה אורטופדית. הוועדה תשוב ותשקול קביעתה לעניין הנכות הזמנית בגין הסחרחורת תוך התייחסות למסמך רפואי מיום 18.12.12 מאת ד"ר לינדה דרי (רופאת המשפחה של המערערת), לפיו המערערת: "סובלת עוד מכאבי ראש, ירך שמאל, סחרחורות... מפריעים בתפקוד יומיומי ולא מסוגלת לחזור לעבודתה". כמו כן, הוועדה תתייחס לתוצאות בדיקת ה-C.T שנערכה למערערת ביום 2.1.12. הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון לפניה, ותאפשר לה לטעון טענותיה בעניינים דלעיל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 20. נוכח תוצאות הערעור, יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 21. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. עררועדת ערר