תביעה להחמרה לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת 2. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער ביום 11.9.07 נכות רפואית משוקללת בשיעור של 28% (15% לפי סעיף 77, 15% לפי סעיך 34 ב'-ג'). מאז פנה המערער והגיש שלוש תביעות להחמרה, אשר שתיים מהן נדחו ב-3.4.11 וב-24.7.11; על האחרונה הגיש המערער ערר וזה נדחה ב-6.11.12. ב-18.2.13 המערער הגיש תביעה נוספת להחמרת מצב, והועדה נשוא ערעור זה החליטה להפחית את הנכות המשוקללת ל-15% (5% לפי סעיף 77, 10% לפי סעיף 34 (א) (2)). 3. המערער טוען כי הוועדה הענישה אותו על כך שהגיש תביעה נוספת להחמרת מצב ובשל כך הפחיתה את אחוזי הנכות. המערער טוען כי ועדות קודמות העניקו נכות למערער בשל הצלקות הבולטות והמכערות אשר בקרקפתו. לבד מכך לא חל שיפור אלא רק הרעה במצב אובדן השיער. על כן המערער טוען כי הוועדה היתה צריכה לקבוע לו נכות בשיעור 40% לפי סעיף 77 ונכות בשיעור 20% לפי סעיף 75 (2) (ג). עוד טוען המערער כי חלה החמרה במצבו הנפשי והמסמכים הרפואיים העדכניים תומכים בכך. הוועדה התעלמה מתלונות המערער לפיהן הוא סובל מנדודי שינה, חוסר תיאבון, עצבנות, פחדים, דיכאון, והוא מסתגר בביתו. הוא שוחרר מהשירות הצבאי בשל בעיות נפשיות, וכן פוטר בשל כך ממקומות עבודה. עוד נטען כי דרגת הנכות שיש לקבוע לו היא בשיעור 30% לפי סעיף 34 ד'. המערער טוען כי נמנע מבא כוחו להיות נוכח בעת בדיקתו לפני הוועדה, ובכך נפגעו זכויותיו. 4. המשיבה טוענת כי בתחילת הדיון בעניין המערער, הבהירה מזכירת הוועדה כי היא רשאית לשנות או לבטל החלטה קודמת ובכך אין כל איום. בהיבט הדרמטולוגי, טענה המשיבה, כי סעיף 77 עוסק בהתקרחות מלאה, ועל כן משלא נמצא כדבר הזה אצל המערער אין הוא זכאי לדרגת הנכות המלאה עבור סעיף זה. אף הממצאים הקליניים בעניין הצלקות לא תואמים את הקבוע בתקנות. בהיבט הפסיכיאטרי - טענה המשיבה, כי פסיכיאטר הוועדה בדק את המערער, התייחס לתלונותיו, למסמכים הרפואיים, וקבע אחוזי נכות שתואמים את מצבו הנפשי. אשר לנוכחות ב"כ המערער בזמן הבדיקה, טוענת המשיבה, כי הוועדה נמנעת לעיתים מלאפשר לעו"ד להיות נוכח בעת הבדיקה הפיזית. מכל מקום, הוועדה התייחסה לכל טענות המערער אשר הובאו בכתב. 5. הכרעה טרם שאתייחס לטענות הרפואיות, נסיר מהדרך שתי טענות בקשר להתנהלות הוועדה. האחת, כי נמנע מבא כוח המערער להיות נוכח בבדיקתו. טענה זו, חבל שנטענה, מאחר ומעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערער כלל לא הגיע עם בא כוחו לוועדה. על כן, לא יכולה לבוא מצידו הטענה כי נמנעה כניסתו בכלל, ולבדיקה בפרט. השניה, כי הוועדה הענישה אותו על כך שהגיש שוב תביעה להחמרה. בעניין זה, מקובלים עלינו הדברים המופיעים בפרוטוקול לפיהם טרם הדיון, הועמד המערער על כך כי הוועדה רשאית לשנות או לבטל החלטה של ועדה קודמת, ובכלל זה הפחתת אחוזי הנכות. זהו הסיכון שהמערער נטל, והעמדתו על האפשרות הזו, אינה בגדר איום. 6. בתחום הדרמטולוגי, טוען המערער לנכות לה הוא זכאי בשל ההתקרחות ובשל הצלקות. הועדה מצאה כי המערער סובל מהתקרחות מלאה בכל האזורים הפרונטליים, עד לאזור האוקסיפטלי העליון. קיימת קבוצת שיער קטנה באזור פרונטלי אמצעי, שאר השיער בצבע ואיכות נורמליים. סעיף 77 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: התקנות) קובע כי בגין ALOPECIA UNIVERSALIS - תינתן דרגת נכות בשיעור 20%. התקרחות המערער באזור הפרונטלי היא כמקובל אצל גברים בגיל זה. משקיימים אזורי שיער שהוועדה קבעה שהם בצבע ואיכות נורמליים, הרי שלא מדובר בהתקרחות מלאה ושיעור דרגת הנכות התואם הינו לפי שיקול הדעת הרפואי של הוועדה ובכך בית הדין לא יתערב. בנסיבות אלה הוועדה קבעה דרגת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 77. אשר לצלקות, הוועדה מצאה מספר קטן של צלקות לבנות ושטחיות. הוועדה לא קבעה דרגת נכות בגין כך כמו גם ועדות קודמות. טענות המערער לפיהן הוא זכאי לדרגת נכות גבוהה יותר לא גובו בחוות דעת עדכנית ועל כן אין מקום לקבלן. 7. בתחום הפסיכיאטרי - הוועדה מצאה כי המערער משתף פעולה ומדבר לעניין, אפקט עם גוון חרדתי ודסטימי, חשיבה מאורגנת, תפיסה ושיפוט תקינים. הוועדה קבעה כי המערער סובל בשל ההקרנות בילדותו, מחרדות ודיכאונות מגיל צעיר. הוא התמכר לאלכוהול והסתבך מעבר לכך. לאחרונה הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות אך לא ברור אם הוא נוטל אותן. הוועדה מצאה כי בשל הפגיעה הדרמטולוגית הוא סובל מתגובה חרדתית עם חוסר ביטחון עצמי שליווה אותו מגיל צעיר עד התמכרותו לאלכוהול. על כן נקבעה לו נכות בשיעור 10% לפי סעיפים 34 (א) (2). המערער טוען כי מצבו הנפשי תואם דרגות נכות גבוהות יותר. בכך המערער לא תמך במסמך רפואי עדכני; המסמך המעודכן שעוסק בבעיותיו הנפשיות הינו מיום 30.1.11 - שנתיים לפני מועד התכנסות הוועדה ועל כן אין הוא רלבנטי למועד הדיון. בסעיפי הליקוי המזכים בדרגת נכות גבוהה יותר כמו 20% סעיפים 34 (א) (3) ו-34 (ב) (3) נדרשים סימנים קליניים קלים, הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וצורך בטיפול תרופתי או תקופתי. כל אלו לא התקיימו במלואם, וכאמור לא גובו בחוות דעת רפואית. 8. סוף דבר משלא נפלה טעות בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. גזזתפיצויים