בקשה להיתר לעבודה מצומצמת לצורך בניית גדר

בקשה להיתר לעבודה מצומצמת לצורך בניית גדר במטרה להגן על שלומם, שלום ילדיהם, מבקריהם והרכוש הצמוד לדירתם. העוררים צרפו חוות דעת מומחה לתחבורה מר אפרים ויינהבר לפיה המרחק האנכי בין קיר הגדר של השכנים לבין גדר השביל של העוררים הינו כ - 4.45 מ' ודי בכך על פי הנחיות משרד התחבורה לבצע תמרון מלא של חניה. לדעת המומחה לא נדרש תמרון מלא אלא הטיות קלות של ההגה. זאת ועוד, שכניהם של המשיבים 2 בעומק החלקה בנו קיר מסיבי של הפרדה אשר חורג אל תוך מגרש המשיבים 2 והותיר רוחב של 2.82 ס"מ בלבד לצורכי חניה. השבת הקיר למקומו על פי דין תגדיל עוד יותר את מרווח התמרון ונוחות המשיבים 2. הבקשה הוגשה במקביל לבניית הגדר, וגם אם שגו המשיבים בכך שלא המתינו להחלטת הועדה, עובדה זו לבדה לא יכולה להביא לדחיית הבקשה. בקשה דומה בהיקף גדול יותר אושרה בעבר על ידי הועדה המקומית ביום 22/11/05 אך נדחתה בערר שהגישו השכנים. תשובת המשיב 2 העוררים עשו דין לעצמם ובנו את הגדר חרף החלטת ועדת הערר בתיק אחר (2+81/06) ויש להציב סופיות להליכי התכנון. עניין הגדר נדון הן בפני המקומית והן בפני ועדת הערר והן בפני המפקח על הבתים המשותפים וכל ההחלטות לא אפשרו בניית הגדר. לא מדובר באכיפה סלקטיבית שכן התמונות אותן מציגים העוררים צולמו במגרש אחר גדול ומרווח יותר בו אין קיר בין החניות העורפיות ולכן אין הדבר דומה למגרש הנדון. המרחק בין השער לבין הגדר שבנו העוררים הינו 2.40 מ' ולא 4.45 מ' כך שלא ניתן לצאת לחניה וממנה. עמדת הועדה המקומית אין כל שינוי במצב התכנוני על מנת לשנות את החלטת ועדת הערר. פתרון החניה במגרש נקבע כך שלכל אחת משתי יחידות הדיור בחזית נקבע מקום חניה בחזית המגרש, בעוד שלכל אחת מיחידות הדיור העורפיות נקבעו 2 מקומות חניה בעורף המגרש. הגישה למקומות החניה העורפיים הינה דרך שביל מעבר ברוחב 3 מ' מגבול המגרש. בחזית המגרש סמוך לחניה השייכת ליחידת הדיור החזיתית רוחב השביל הינו 1.5 מ' ובאזור זה הכניסה הינה משותפת לשני המגרשים הגובלים ומגיעה לכדי 3 מ' בלבד. בקשת העוררים הועברה לחוות דעת תחבורתית אשר המליצה לא לאשר את הגדר מטעם שמיקום הגדר מפריע לתמרון מ - או אל החניות האחוריות ובמידה ותאושר בניה בצידו השני של אותו מבנן התמרון יהיה קשה או לא אפשרי. דיון והכרעה ועדת הערר שמעה את הצדדים בחנה הבקשה ואף יצאה לסיור על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: הגדר המבוקשת נשוא הערר הינה גדר נמוכה הבנויה בפועל ותוחמת את זיקת ההנאה. משמאל לכניסה לחניית המתנגדים בעורף החלקה קיימים עצים. חרף האמור להערכתנו קיימת אפשרות כניסה לחניה. בסביבות המקום הוקמו גדרות תוחמות על פי העיקרון המבוקש בבקשה נשוא הערר. מסגרת הדיון ככלל, ועדת הערר מתנגדת לחזרתן של סוגיות שנדונו על ידה בהעדר שינוי במצב התכנוני, שכן כפי שהבהירה הועדה המקומית בתשובתה ההיגיון התכנוני אשר עמד בבסיס החלטת ועדת הערר בשנת 2006 עומד גם היום ולא נשתנה. אלא שבמקרה דנן הבהירו העוררים כי שינוי הנסיבות נוגע דווקא למצב הקנייני וליתר דיוק לרישום צו הבית המשותף בדצמבר 2008, לאחר ההחלטות הנ"ל ובמסגרתו ייחוס 1/4 מהרכוש המשותף ובכלל זה השטח בו בנויה הגדר על גבול זיקת ההנאה, לדירת העוררים. יש להבהיר כי מאחר ותכנונית מדובר במגרש אחד אזי החלוקה הפנימית בתוך המגרש אינה מוסדרת מבחינה תבעי"ת כפי שקבעה ועדת הערר בשעתו בשיקול דעת הועדה המקומית על פי תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. עוד יש לציין מהבחינה התכנונית כי ועדת הערר קבעה בשעתו, הגדר שהתבקשה בשעתו פוגעת בחזות הבתים, וכי ההחלטה נשענה על העובדה כי בשעתו, טרם רישום הבית המשותף, פסקה המפקחת על רישום המקרקעין כי מדובר בשטח שמשמש למעבר מכוניות. לאחר שביקרנו בשטח ונוכח העובדה כי הגדר המבוקשת כיום שונה, נמוכה וקצרה, כמו גם העובדה כי התרשמנו במו עינינו בכך כי הועדה המקומית התירה במקרים דומים גדרות בעלות נוכחות משמעותית הרבה יותר, לאור השינוי במצב הקנייני והעובדה כי הגדר המבוקשת תואמת את התחום בין זיקת ההנאה לבין ההצמדה לעוררים, אנו סבורים כי מן ההיבטים האלה ניתן לאשר גדר כזו. אשר לפן התנועתי - חוות הדעת התנועתית מטעם העוררים נסמכת על רוחב מעבר של 4.45 מ' בין קצה הגדר לבין קיר הגדר של השכנים. דא עקא שאותם שכנים זכאים אף עם על פי צו הבית המשותף לגדר דומה כך שרוחב המעבר התואם את צו הבית המשותף עומד על 3 מ' ולא על 4.45 מ'. בדיון שלפנינו הבהיר המומחה מטעם העוררים כי המידה של 3 מ' למעבר הינה מידה מקובלת בהנחיות משרד התחבורה לתכנון חניה. מידה זו מוכרת לועדת הערר גם כקבועה בתכניות בניין עיר כמינימום למעבר משותף לחניות. עוד הבהיר המומחה כי 4.45 מ' היא גם המידה בין השער של המשיב 2 לבין הגדר אשר נקטמת בקצה הקרוב לכניסה לחלקת המשיב 2. גם מהתרשמותנו בשטח לא ראינו מניעה תנועתית למבוקש ובסביר להניח כי במידה ויסולקו העציצים המצויים בגבול בין שני המגרשים החזיתיים תהיה אפשרות כניסה ברכב לחניה של המשיב 2 אשר אינה משמשת כיום כחניה וניצב בה סל. יחד עם זאת ונוכח חילוקי הדעות התחבורתיים אנו משיבים את קביעת מידת הקטימה של הגדר לגורמיה המוסמכים של הועדה המקומית. לפיכך הערר התקבל ברובו. בניהגדר