בקשה להיתר להקמת בית ספר קהילתי מסגרת הדיון הבקשה מושא הערר, הוגשה כבקשה תואמת תכנית, בהסתמך על המצב התכנוני התקף, עליו נעמוד בהמשך. לפיכך, לא התקיים הליך של קבלת ושמיעת התנגדויות על ידי הועדה המקומית, וההחלטה ניתנה על ידי רשות הרישוי. אלא שהעוררים טוענים - וזו טענתם העיקרית בהליך שבפנינו - שהבקשה להיתר אינה תואמת את המצב התכנוני המאושר, כי אם סוטה ממנו באופן שמהווה אף סטיה ניכרת. כלל הוא כי אין זכות ערר על החלטות התואמות תכניות מאושרות. עם זאת, זכות הערר אינה נשללת רק מן הטעם שהועדה המקומית סברה כי מדובר בבקשה תואמת תכנית, ואם יוכח כי הבקשה שאושרה סוטה מהמצב הסטטוטורי המאושר, אזי יש ליתן לעוררים את יומם בפני מוסדות התכנון. וכפי שהבהיר בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בעת"מ (חי') 136/00 צומת האלופים בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה: "אין חולק על כך כי 'התנגדות' במובנה הפורמאלי לא הוגשה, מן הטעם הפשוט שהוועדה המקומית שיצאה מן ההנחה כי אין צורך בהקלה לא נקטה את ההליכים לפי סעיף 149, וממילא גם לא 'נדחתה' התנגדות. אני סבור שפרשנות נאותה לא תביא למצב שבו בשל טעות הוועדה המקומית בבדיקת התאמת היתר לתכנית לא יינקטו הליכים של פרסום לפי סעיף 149, ולכן הנפגעים הפוטנציאליים לא יהיו מודעים לאפשרותם להתנגד וממילא תישלל מהם זכות הערר (והשווה גם גישתו של כבוד השופט ד"ר ע' מודריק בע"מ (ת"א) 2167/96 גזי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשל"צ [7]). האפשרות הקיימת למתנגדים לפנות לבית-המשפט אמנם קיימת, אך אינני סבור שיש להזקיקם להליך כזה שהוא יקר, ומלבד זאת בית-המשפט מוגבל במידה ניכרת ביכולתו לבדוק את התאמת ההיתר המבוקש לתכנית בהשוואה לוועדת ערר שהיא גוף תכנוני. 8. הטענה ש"חזקת התקינות" פועלת לכיוון פרשנות השוללת את זכות הערר אינה מקובלת עליי. ה"מינהל" לעניין חזקה זו אינו חייב להיות דווקא רשות בת-ערכאה אחת. ה"מינהל" יכול להיות מורכב גם מכמה שלבים: דרג מחליט ודרך המעביר את ההחלטה בכור הביקורת. אין סתירה בין "חזקת התקינות" לבין פרשנות המעניקה זכות ערר בתוך המינהל עצמו. להפך, מינהל תקין הבוחן את עצמו על-ידי ביקורת "פנימית" מחזק את האמון בנכונות החלטות המינהל, וקיומה של ביקורת כזו דווקא מחזק את ההצדקה לקיומה של "חזקת התקינות". אינני מתרשם יתר על המידה מהשוואה מילולית בין הוראות סעיף 152(א)(1) להוראות סעיף 152(א)(2), או לסעיף 12 לתוספת הראשונה, סעיף 140(ב), סעיף 73 וכו' - שכן, חוק יש לפרש לפי תכליתו והגיונם של דברים. מה גם שאין עלינו לצאת מההנחה שהמחוקק עשה מלאכתו "מלאכת מחשבת" (השווה דברי הנשיא ברק בר"ע 277/82 נירוסטה בע"מ נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 830). ... אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(א)(3) המדבר על החלטת הוועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152(א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, ולפיה אם עמדה הוועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום, ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הוועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על-אף זאת נמנעה מפרסום, או אז "ייענש" הנפגע בכך שהוא ייאלץ לפתוח בהליך בבית-המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ויעיל פחות מההליך שבפני ועדת ערר". עמדה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בעע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב, שם נקבע כדלקמן: "ככל שעלי להכריע בין שני הכתובים המכחישים זה את זה, אני מעדיף את הגישה שהובעה בעניין צומת האלופים, המרחיבה את זכות הערר על כל מקרה בו מועלית טענה כי ההיתר ניתן בסטיה מתכנית. אנמק להלן את עמדתי. א. איני משוכנע כי בסעיף 152(א)(1) המחוקק דק פורתא בכוונת מכוון למנוע את האפשרות להגיש ערר על החלטה למתן היתר בניה. שאם כך נאמר, עלול להיווצר מצב בו מתן ההיתר יותקף בשני מסלולים שונים. במסלול אחד יגיש צד שנפגע ממתן ההיתר עתירה מנהלית, ובמסלול שני יגישו שני חברי ועדה מקומית ערר על ההחלטה לתת היתר כאמור בסעיף 152(א)(2) (כפי שהיה בעניין צומת האלופים, שם הוגש ערר על ידי שני חברי ועדה שבהמשך משכו את הערר). ב. פעמים רבות נטען על ידי המתנגד להיתר, כי ההיתר ניתן בניגוד לתכנית החלה על המקרקעין או שהיא מהווה הקלה או היתר לשימוש חורג בסטיה מתוכנית. המדובר בשאלה מקצועית-תכנונית מובהקת המחייבת בדיקת תכניות ובחינה מדוקדקת של היתר הבניה, וראוי כי ועדת הערר כגוף המקצועי המיומן ובעל הניסיון תדון בה ולא בית המשפט. להבדיל מבית המשפט שביקורתו מוגבלת לחוקיות וסבירות ההחלטה למתן היתר, ועדת הערר היא "מוסד תכנון", וככזו היא בעלת סמכות מקורית ורשאית להפעיל שיקול דעת תכנוני ולהמיר את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הועדה המקומית. הליכה בדרך זו מבטיחה כי ההיתר ייבחן בשתי ערכאות תכנוניות האמונות על שיקולים תכנוניים-מקצועיים. ג. לשיקול המקצועי-תכנוני יש להוסיף גם שיקולי יעילות ונגישות, באשר ההליך בפני ועדת הערר הוא זול ומהיר יותר מההליך בפני בית המשפט (על פי סעיף 152(ג) לחוק על ועדת הערר ליתן החלטתה תוך 30 יום מיום הגשת הערר). בכך גם תימנע התוצאה לפיה אם העלו המתנגדים להיתר טענה כי ההיתר מצריך הקלה או שימוש חורג, וכך נקבע לבסוף על ידי בית המשפט, אזי בדיעבד מתברר כי אילולא טעותה של הועדה המקומית הסמכות לדון במתן ההיתר הייתה נתונה לועדת הערר. כאמור, קשה להלום כי החלטה שגויה של הועדה המקומית או רשות הרישוי בשאלה אם הייתה סטיה מתכנית אם לאו, ועקיפת הוראות הדין בכך שלא קויים הליך של הקלה ושימוש חורג, תפגע בזכות הערר ותכתיב את הסמכות העניינית. ד. פרשנות מרחיבה, המאפשרת הגשת ערר גם במקרה של מתן היתר כאשר נטען על ידי המתנגד כי ההיתר סוטה מתכנית, הולמת את מגמת המחוקק בתיקון 43 לחוק במסגרתו הוקמו ועדות הערר. במקביל לכך פעל המחוקק להקל על מערכת בתי המשפט, ובמסגרת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (וקודם לכן במסגרת סעיפים 255א-255ו לחוק התכנון והבניה)העביר סמכויות רבות שהיו נתונות לבית המשפט העליון לבית המשפט לעניינים מינהליים. המצב לפיו יש גישה ישירה לבית המשפט לעניינים מינהליים טרם מיצוי ההליך במוסדות התכנון, נוגד מגמה זו ונוגד את עקרון מיצוי ההליכים במשפט המינהלי (ראו עת"מ(נצ') 1146/05 ח'אלד נ' מדינת ישראל-הועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון ( 17.1.2006); עניין נס הרים, בפסקה 20. ראו עוד: בג"צ 235/05הדרי נ' רשות הדואר ( 9.1.2005); בג"צ1452/05 אחמד נ' משרד הפנים( 22.10.2006)). ה. ברגיל, הליך של היתר תואם תכנית לא כרוך בפרסום ובשמיעת התנגדויות. עם זאת, הפרוצדורה של מתן הודעה לבעלי הנכס לגביו מבוקש ההיתר, נועדה לאפשר להם להשמיע את התנגדותם למתן ההיתר. במצב בו נשמעות בפני הועדה המקומית התנגדויות למתן ההיתר, ניתן לפתור את האבסורד עליו הצביע השופט סוקול בעניין תיאטרון הצפון בדרך של פרשנות. מתנגד להיתר שניתן, אשר שטח התנגדותו בפני הועדה המקומית וזו נדחתה, או שידע על מתן ההיתר, צריך יהיה להגיש את הערר תוך 30 יום מיום שנודע לו על מתן ההיתר. לא למותר לציין כי סדרי הדין שנקבעו על ידי המחוקק מתאימים גם לערר המוגש על ידי מי שהתנגדותו למתן ההיתר נדחתה (סעיף 153 לחוק קובע כי לדיון בערר יוזמנו מבקש ההיתר, המתנגד ונציגי רשות הרישוי או הועדה המקומית. וראו גם ההגדרה הרחבה של "ערר" בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בועדות הערר), התשנ"ו- 1996)). במצב דברים בו מתן ההיתר נודע למתנגד רק עם תחילת העבודה או לאחר מכן, תינתן זכות ערר לועדת הערר מקום בו המתנגד מעלה טענה של סטיה מתכנית, אך לא יחול סעיף 152(ב)המורה על עיכוב אוטומטי במתן ההיתר, שהרי ההיתר כבר ניתן. ו. בגישה המצדדת בהרחבת זכות הערר, יש כדי להפחית את העומס המוטל על בתי המשפט. 15. ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק" ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר. הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) - היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האזור, הרי שבכך יסתיים הדיון. סיכומו של דבר, ומבלי להתעלם מהקשיים העיוניים והמעשיים הכרוכים בהרחבת הזכות להגשת ערר, אני סבור כי טעמים של יעילות ומדיניות משפטית מטים את הכף לכיוון זה. דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות, ולהבדיל מטענות לגבי פגמים מינהליים שאינם קשורים בנושאים תכנוניים, כמו טענה לניגוד עניינים, שיידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים. מכל מקום, טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את הנושא ויסיר את הספקות לעניין גדר סמכותה של ועדת הערר." הנה כי כן, עלינו לבדוק אם הבקשה נכנסת בגדר המצב התכנוני התקף החל במקרקעין או שמא מדובר בסטייה ממנו. אם נמצא כי מדובר בסטייה, רשאים היו העוררים לערור לוועדת הערר כפי שעשו - וניתן יהא לדון בטענותיהם לגופן. אם לעומת זאת נמצא כי הבקשה תואמת תכנית, הרי לעוררים לא קמה זכות ערר, ולפיכך, לא יהיה באפשרותנו לדון ביתר טענותיהם, אשר צריכות להישמע בפני הערכאות המוסמכות. המצב התכנוני התקף אין מחלוקת כי על המגרש חלות התכניות הבאות: תכנית מתאר מס' 1437 (בתוקף משנת 1988). תכנית זו קבעה את המגרש, שסומן בה "צ2", וייעדה אותו לתכליות הבאות: תכנית 1437ב' (בתוקף משנת 1996). בסעיף 11 לתכנית זו נקבע: ובסעיף 15 נקבע כי: עוד נקבע בתכנית כי חניה תהא בהתאם לתקן החניה. תכנית 1437ג' (בתוקף משנת 1996). בסעיף 11 לתקנון התכנית נקבע: בסעיף 8ה', נקבע: גם על פי הוראות תכנית זו, תנאי להוצאת היתרים בתחומה הנו אישור תכנית עיצוב ארכיטקטוני, שתאושר על ידי הוועדה המקומית, וכן חניה בהתאם לתקן התקף. תכנית תא/ל4 מבנים ומוסדות ציבור (בתוקף משנת 2012): מטרותיה של התכנית : עיקר הוראותיה: עוד חלות על המגרש תכנית 3647 (הוראות בדבר גובה גדרות במבני חינוך ומוסדות ציבור) וכן תכניות ע1 (מרתפים) ותכנית מתאר ל'. תכנית עיצוב ארכיטקטוני וערר 5536/14 כאמור, בהתאם להוראות תכנית 1437ב' ו- 1437 ג' (להלן: "תכניות 1437 ב' ו- ג'"), תנאי להוצאת היתר בניה בתחומן, הנו הכנת תכנית עיצוב ארכיטקטוני אשר תאושר על ידי הועדה המקומית. תכנית עיצוב כאמור, ביחס למגרש, אושרה על ידי הוועדה המקומית ביום 2.7.14, לאחר שבוצע הליך של פרסום, ונשמעו התנגדויות (ביניהן התנגדויות העוררים דכאן). על החלטתה הוגש ערר 5536/14, על ידי חלק מן עוררים דכאן, אשר נדון בפני וועדה זו (בראשות יו"ר עו"ד מיכה גדרון). הוועדה החליטה לדחות את הערר, מן הטעם שלא קמה זכות ערר על החלטת הועדה המקומית, לאשר את תכנית העיצוב (כמפורט בגוף ההחלטה). עיקר טענות העוררים לעניין סטייה מהוראות התכניות הסדרי החניה הבקשה אינה עומדת בהוראות התכניות החלות, המפנות לתקן החניה, מן הטעם שבבקשה לא מתווסף ולו מקום חניה אחד. הדבר נובע כנראה מהחלטתה של הוועדה המקומית במסגרתה אשרה את תכנית העיצוב, בה נקבע כי החניה הוסדרה בפועל בתחום הדרך, בהיקף של 60 מקומות חניה. בתכנית ל/4 נקבע כי במגרשים הגדולים מ- 2 דונם, כפי המצב בענייננו, יש להתקין חניה ציבורית על תקנית, אלא אם הדבר אינו אפשרי מבחינה תכנונית או שאין מחסור קיים או צפוי של חניה. הבקשה אינה מציגה מקומות חניה כלל, ובכלל זאת גם לא מקומות חניה עבור בעלי מוגבלויות - ולכן אינה תואמת את הוראות התכנית והחלטה ומהווה סטיה ניכרת מהוראותיה, בהתאם לתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) תשס"ב - 2002 . שינויים שאינם נכללים בתכנית העיצוב תכנית העיצוב שאושרה על ידי הועדה המקומית מתייחסת למגרש צ'2 בלבד ואישרה שינויים רק ביחס אליו. הבקשה לעומת זאת מצידה שינויים בתחום הדרך הצמודה למגרש צ'2 ובכללן הגדלת המדרכה והגדלת מפרץ החניות. על פי חוות הדעת התנועתית, אמורים להתבצע שינויים נוספים בתחום הדרך, אשר כאמור, איננה נכללת בתחום מגרש צ'2. כל עוד לא אושרו שינויים אלה במסגרת תכנית עיצוב - לא ניתן לאשרם במסגרת הבקשה. הבקשה אינה תואמת את תכנית העיצוב ההעמדה של חדר האשפה בבקשה להיתר שונה מזו המוצגת בתכנית העיצוב. לא הוצג אישור של מהנדס העיר לשינוי זה, הנדרש בהתאם להוראות סעיף 5 של תכנית העצוב. כל מקרה הוראת סעיף 5 פסולה משום שסוטה מהוראות התכניות החלות. רשיון פקיד היערות בתכנית ל/4 נקבע כי תנאי להוצאת היתר הנו, בין היתר, קבלת חוו"ד של פקיד היערות. ובכל מקרה קיימת לכך חובה מכוח תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות). החלטת רשות הרישוי סטתה מהוראות אלה, כאשר קבעה כי אישורו של פקיד היערות יהווה תנאי לתחילת ביצוע העבודות ולא תנאי להיתר. החלטה זו מהווה סטיה ניכרת. עירוב שימושים בבקשה עירוב שימושים מתחום החינוך והספורט במסגרת אותו מגרש. בהתאם לתכנית ל/4 עירוב שימושים יעשה על פי שיקול דעת הוועדה המקומית ורשות הרישוי. לא הוצג אישור כי עירוב השימושים נבחן על ידי הוועדה המקומית או רשות הרישוי, ובכך סטו מהוראות התכנית. עקב היעדר בחינה כאמור, צפויים עומסי תנועה כבדים במקום, בעיות חניה וסבל מתמשך לעוררים. אקוסטיקה תכנית ל/4 מתנה הוצאת היתר בניה בקבלת אישור היחידה לאיכות הסביבה בעיריית ת"א-יפו. תנאי זה אינו מופיע בתנאים להוצאת היתר. נראה כי חוו"ד אקוסטית שהוגשה לא אושרה על ידי יועץ האקוסטיקה של עיריית ת"א. לא מולאו תנאים למתן היתר לא ניתן אישור סופי לתכנית העיצוב ולא אושרה תכנית בינוי, ולפיכך אישור הבקשה מהווה סטיה ניכרת. חדרי האשפה חורגים לקו בניין קדמי, באופן שלא ניתן לאשרו עיקר טענות הוועדה לעניין סטייה מהוראות התכניות החלות תקני חניה הבקשה עומדת בתקני החניה. בהתאם לתקן החניה המחייב לצורך הקמת בית ספר יסודי, עומד על 9 מקומות חניה. לגני ילדים, הוועדה המקומית החליטה כי התקן יעמוד על אפס מקומות חניה. נתון זה עולה בקנה אחד עם המלצת הצוות המקצועי. בהחלטת הועדה המקומית נקבע כי תנאי להוצאת היתר הנו הצגת חניות בהתאם לתקן החניה. בתחום הדרך בסמוך למגרש, קיימות 60 חניות ציבוריות, שנועדו מלכתחילה לשרת את המגרש ואת בנייני הציבור שיקומו בו. אין בעיה של חניה ברחוב זה, הן בשל אותן 60 חניות (אשר פנויות רוב היום) והן מן הטעם שבבתי המגורים נדרשו תקן חניה על תקני גבוה במיוחד, העונה על צרכיהם של הדיירים ומבקרים. לכן, לא נדרש להציג תקן חניה על תקני. בנוסף, כפי שיפורט להלן, הוצג אישור על הסדרת החניה, באמצעות תשלום לקרן חניה. שינויים שאינם נכללים בתכנית העיצוב אין באישור הבקשה להיתר כדי לאשר שינויים בתחום השצ"פ ותחום הדרך. חלקות 496 ו- 506 בגוש 6632 אינן בתחום הבקשה להיתר. לכן הטענה כי לא ניתן לאשר את הבקשה להיתר כי חלקות אלו אינן נכללות בתכנית העיצוב, אין לה על מה שתסמוך. בכל מקרה, חניות ושינויים בתחום הדרך אינם טעונים הוצאת היתר בניה לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, אלא הרשאה בלבד, בהתאם להוראת סעיף 161 (ד) ו-(ה) לחוק, ולכן אינם כפופים לפרסום תכנית עיצוב ארכיטקטוני. לעניין העמדת חדר האשפה של בית הספר - ההעמדה תואמת את זו שבתכנית העיצוב. אישור פקיד היערות לאישור הבקשה קדם סקר עצים שבוצע על ידי האגרונום העירוני במרכז הרישוי. בנוסף סעיף 4.1.2(ה)(4)(1) מהוראות תכנית ל/4 אינו חל שכן הוראות התכניות 1437 ב' ו-ג' גוברות, וקבעו כי תנאי להיתר הנו תכנית עיצוב ארכיטקטוני. תקנה 16(ה) לתקנות בקשה להיתר קובעת כי תנאי למתן היתר הנו רשיון פקיד היערות, אולם לא נקבע כי לא יינתן היתר בהיעדר אישור זה. בכל מקרה מובטחת קבלת האישור שכן תנאי לתחילת ביצוע העבודות הנו קבלת אישור זה. חוו"ד אקוסטית הבקשה להיתר אושרה על ידי אחראית תחום איכות הסביבה בעיריה ביום 20.10.14, בהתאם לחוות דעת אקוסטיות שהוגשו. נושא האקוסטיקה נבחן בכובד ראש על ידי הגורמים המוסמכים ולכן אין יסוד לטענה כי מדובר בסטיה ניכרת מהוראות התכניות החלות. השימושים המבוקשים ועירוב שימושים השימושים המבוקשים בבקשה להיתר תואמים את תכניות 1437 ב' ו-ג', הגוברות לצורך העניין על תכנית ל/4. בכל מקרה, השימושים נבחנו על ידי הועדה המקומית בשלב שבו אושרה תכנית העיצוב הארכיטקטוני, לו קדם מיפוי צרכים מקיף ויסודי על ידי האגף האסטרטגי של העיריה. בכל מקרה, הבקשה מתייחסת לכיתות גן ובית ספר, אולם ספורט ומגרש ספורט שמיועדים לשרת את בית הספר ומהווים חלק בלתי נפרד ממוסד החינוך. לכן, לא ניתן לראות בכך ממילא עירוב שימושים. אין צורך בתכנית בינוי - תנאי מס' 1 להיתר התייחס לאישור סופי של תכנית העיצוב הארכיטקטוני. אין צורך באישורה של תכנית בינוי לפי הוראות תכנית ל/4, שכן הוראות תכניות 1437 ב' ו- ג' גוברות. קווי הבניין של חדר האשפה תואמים את תכנית העיצוב הסדרי התחבורה הסדרי התחבורה ששימשו בסיס לאישור הבקשה להיתר נקבעו בתכנית העיצוב הארכיטקטוני, ולא ניתן לתקוף את החלטת הועדה המקומית לאשר את תכנית העיצוב הארכיטקטוני במסגרת ערר זה או בערר בכלל, כפי שנקבע בהחלטת ועדת הערר בערר 5536/14. טרם הדיון בתכנית העיצוב, הוגשה לצוות התכנון חוו"ד תחבורתית על ידי יועצת תנועה, אשר על סמך המלצותיה אושרה תכנית העיצוב. תכנית התנועה אושרה על ידי הועדה המקומית התבססה בין היתר על כך שקיימת גישה רגלית ובאמצעות אופניים בשבילים מתאימים, דבר אשר יאפשר ויעודד הגעה רגלית לבית הספר ולגנים. דיון והכרעה כאמור, על אף ששמענו בדיון בפנינו את כל טענות העוררים, נדון תחילה בטענות העוררים המובאות לעיל, ונבחן האם הן מגלות סטיה מהוראות התכניות החלות, המקנה להם זכות ערר: תקן החניה - לאחר ששמענו את טענות העוררים בהרחבה רבה בעניין זה, לא מצאנו כי הבקשה אינה עומדת בהוראות התכניות לנושא תקן החניה. ראשית, תנאי להוצאת ההיתר, על פי החלטת הוועדה המקומית, הנו הצגת פתרון חניה בהתאם לתקן. בכך הבהירה הוועדה המקומית כי היא אינה מוותרת על הצגת פתרון חניה התואם את תקני החניה העדכניים, וזאת בהתאם להוראות התכניות החלות. כבר כעת יובהר, כי לא התרשמנו שנדרש במקום תקן חניה "על תקני" (כפי שנקבע בתכנית ל/4), הן לאור תקני החניה שנדרשו לדירות המגורים, הן לאור מקומות החניה הציבוריים שהוצגו ברחוב. הסדרי חניה אלה הניחו את דעתנו, כי אין מצוקת חניה ברחוב או באזור, המצדיקה דרישת תקן חניה על תקני עבור מוסדות החינוך. באשר לתקן החניה הנדרש, נראה כי אין מחלוקת שעבור מספר הכיתות המבוקש לבית הספר, נדרשות 9 מקומות חניה. מקומות חניה אלה לא הוצגו אמנם בתחום המגרש, אולם במהלך הדיון בערר, הוצגה בפנינו החלטה של מהנדס התנועה ממכון הרישוי, מיום 2.11.14 על פיה יינתן פתרון חניה על פי התקן, באמצעות תשלום לקרן חניה. החלטה זו מהווה הסדרה של נושא החניה, שכן בסמכות הועדה המקומית להחליט כי חלף, התקנת מקומות חניה במגרש, ישולם תשלום לקרן חניה וזאת מכוח סעיף 2 (ב) לתוספת לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) תשמ"ג - 1983 ולתכנית מתאר תא/ח - תכנית חניה לתל אביב - יפו. טוענים העוררים כי תשלום לקרן חניה, אינו מהווה פתרון סביר או מספק ולא ימנע את הבעיות, שלשיטתם אין ספק שייגרמו עקב מחסור בחניה למוסדות החינוך ולבאי המקום. עוד ציינו העוררים כי על פי תכנית מתאר תא/ ח', תשלום לקרן חניה אינו מציע פתרון של חניון בקרבת מקום, כי אם בטווח של 500 מ' מאזור החניה. אף אם יש ממש בטענות אלה (ואיננו מביעים עמדה באשר לכך) הרי שטענות מסוג זה, המתייחסות לשיקול דעת הוועדה המקומית, אינן מעבירות את העוררים את המשוכה לקבלת זכות ערר, שכן, אין בהן כדי להראות אי-התאמה של הבקשה להיתר, לתכניות החלות. משמצאנו כי הבקשה תואמת את התכנית החלה, בעניין תקני החניה, הרי שלא קמה לעוררים זכות ערר, וטענות על סבירותה או אי סבירותה החלטתה של הועדה המקומית אינן מקימות להם זכות ערר בפנינו. עיצוב חדר האשפה - לא מצאנו כי יש ממש בטענה זו, באשר בין התנאים להיתר שקבעה הוועדה המקומית נקבע: "התאמת חדר האשפה של גן הילדים לקווי הבניין של תכנית העיצוב המאושרת". משכך, ככל שהיתה סטייה מהוראות תכנית העיצוב, החלטת הועדה המקומית מתקנת סטיה זו. רשיון פקיד היערות- העוררים מפנים להוראת סעיף 4.1.2 (ה)(4) לתכנית תא/ל/4, לעניין החובה לקבל את אישור פקיד היערות במסגרת תכנית הפיתוח אשר יש להגיש עם בקשה להיתר בניה. לחלופין, מפנים העוררים להוראות תקנה 16 ה' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, בה נקבע כי תנאי להוצאת היתר הכרוך בהעברה או בכריתה של עצים בוגרים, הנו קבלת אישור פקיד היערות. הוועדה המקומית טוענת כי הוראות תכנית 1437 ב' ו- ג', המחייבות הכנת תשריט עיצוב ארכיטקטוני כתנאי להוצאת היתר, גוברות בהיותן הוראות ספציפיות. לכן אין חובה מכוח הוראות התכנית לקבל את אישור פקיד היערות, לפני קבלת ההיתר. ועל פי החלטת הועדה המקומית, יש לקבל את אישור פקיד היערות לפני תחילת ביצוע. עוד טענה הוועדה המקומית כי גם על פי תקנות התכנון והבניה, אין חובה לקבל את האישור מראש, וקיימת אפשרות להוציא היתר בניה ללא אישור פקיד היערות, במקרה וזה לא ענה לפניה אליו תוך 30 יום ובמקרה זה ניתן לקבל את אישור פקיד היערות בדיעבד. בתכניות 1437ב' ו- ג' נקבע כדלקמן: כלומר, הוראות תכנית ל/4, אשר ביטלה והחליפה את תכנית מתאר ל/3, הן שחלות על בניית מבני ציבור בתחום תכניות 1437ב' ו-ג'. וכך נקבע בתכנית ל/4, בנוגע לתכנית בינוי ופיתוח : בתכניות 1437 ב' ו- ג', נקבע כי תנאי להיתר בניה הנו הכנת תשריט עיצוב ארכיטקטוני, בהתאם להוראות דלהלן: אכן, מדובר בשתי הוראות אשר חופפות ברובן. משכך, נראה כי על אף ההוראה הכללית שנקבעה לעניין תחולת הוראות תכנית ל/4 על תחום תכניות 1437 ב' ו- ג', הכוונה לעניין זה, היתה לקבוע הסדר ספציפי, הגובר על ההוראה מתכנית ל/3 (שהוחלפה ב ל/4), שקבעה חובת הכנת תכנית הבינוי. לכן, אנו סבורים כי הוראת הסעיפים המחייבים הכנת תשריט עיצוב ארכיטקטוני, בתכניות 1437 ב' ו- ג' גוברות ולא חלה חובה, מכוח התכניות, להציג אישור פקיד יערות, טרם הוצאת ההיתר. טענה חלופית, שהעלו העוררים היא כי חלה חובה להציג אישור פקיד היערות, כתנאי להוצאת היתר בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970. איננו סבורים כי סטייה מהוראות תקנות (בשונה מסטייה מהוראות התכניות החלות על המקרקעין), מקימה לעוררים זכות ערר. ראשית, סטיה כאמור, אינה חריגה המקנה שיקול דעת תכנוני, אשר יש טעם בשמיעת ערכאת ערר בגינו. שנית, אם ייקבע כי טענות על אי קיום הליכים טכניים על פי התקנות מקנות זכות ערר, הרי שתתאפשר בכך פריצת דרך לערור על כל בקשה להיתר, אף אם היא תואמת את הוראות התכניות החלות, ולכך אין כל אחיזה בהוראות החוק. יפים לעניין זה דברי בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בעת"מ (חי) 391/08 תיאטרון הצפון מרכז אומניות הבמה בית העם נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה, שם נקבע: "הכרה בזכות ערר על החלטה למתן היתר לוועדת הערר גם מעבר למסגרת הקבועה בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, עלולה ליצור קשיים רבים. בהיעדר הוראה המקנה זכות ערר, ומגדירה את הזכאים, העילות וסדרי הדין, עלולות ועדות הערר להיות מוצפות על-ידי עוררים למיניהם המונָעים מאינטרסים שונים ולאו דווקא ענייניים. הקביעה כי סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מקנה זכות ערר לכל המעוניין פותחת פתח רחב שעלול לפגוע בהליכי התכנון.... צריך לזכור כי כאשר שוללים את זכות הערר לוועדת הערר, אין פירושו של דבר כי נחסמת דרכו של מי שנפגע או של מי שטוען לאינטרס לגיטימי, לפנות לערכאות שיפוטיות. הדרך להגשת עתירה מינהלית פתוחה, ובית המשפט לעניינים מינהליים ידון בכל עתירה על-פי כללי המשפט המינהלי..." משקבענו כי הפרה לכאורית של הוראות התקנות, אינה מקנה זכות ערר, הרי שגם טענה זו אינה מעבירה את העוררים את המשוכה הנדרשת לקבלת זכות עמידה בפנינו. עירוב שימושים - לא מצאנו ממש בטענה זו. איננו סבורים שכיתות גן, כיתות בית ספר יסודי ואולם ומגרש ספורט, שנועדו לשרת כיתות אלה, מהווים עירוב שימושים, ככוונת התכניות. יובהר עוד, כי גם אם היה מתבצע עירוב שימושים, הרי שעירוב זה התבצע עוד בתכנית העיצוב הארכיטקטוני, אשר ערר בגינה נדחה על ידי ועדה זו, ולא הוגש בגינה כל הליך ערעורי, משפטי או מנהלי אחר. משכך, חזקה כי התכנית אושרה כדין, ולפיכך גם טענה זו אינה יכולה לסייע בידי העוררים. חוו"ד אקוסטית - משהובהר על ידי הוועדה המקומית כי הוכנה חוו"ד אקוסטית, הרי שאיננו מוצאים ממש גם בטענה זו. שינויים שאינם מופיעים בתכנית העיצוב - טוענים העוררים כי השינויים בתחום הדרך והשצ"פ, עליהם המליצה יועצת התחבורה של הוועדה המקומית (בין היתר יצירת מפרץ חניה בחזית בית הספר להעלאת /הורדת ילדים), אינם מופיעים בתכנית העיצוב ומאחר ולא אושרו בתכנית העיצוב - הרי שהוצאת היתר עבורם, מהווה סטיה מהוראות התכנית. בעניין זה מקובלת עלינו תשובתה של הועדה המקומית, כי שטח הדרך והשצ"פ אינם כלולים בתכנית העיצוב ובבקשה להיתר, ומשכך ניתן היה לאשר את הבקשה להיתר, שכן היא תואמת את הוראות תכנית העיצוב ואינה סוטה מהוראות התכנית. נבהיר לעניין הוראת סעיף 261 (ד) לחוק התכנון והבניה, אליו הפנו הצדדים, כי בהתאם להוראת סעיף זה, אין צורך בהוצאת היתר בניה לצורך ביצוע שינויים בתחום הדרך, כאשר מדובר בדרך סטטוטורית וכאשר השינויים המבוקשים עונים להגדרת "דרך" בחוק. נראה כי זהו המצב בענייננו. משלא נדרש היתר, הרי שהוראות התכנית, המחייבות עריכת תכנית עיצוב ארכיטקטוני כתנאי להוצאת היתר, אינן רלוונטיות. סיכום לאור כל האמור, איננו סבורים כי טענות העוררים עומדות במבחנים לעניין זכות הערר ולפיכך אנו רואים לדחות ערר זה מחמת העדר זכות להגשתו. למרות האמור, אנו מוצאים לנכון להעיר כי מומלץ לבחון את הצורך בהכנת תכנית עיצוב לשינויים בתחום הדרך אליהם התייחסנו בסעיף 38 לעיל, על אף שאין הוועדה המקומית נדרשת להוציא היתר בניה. זאת, בעיקר מן הטעם שרצוי להסדיר את מקומות החניה הציבוריים הקיימים (הכלולים היום בתחום זכות דרך), באופן שיגדיר בבירור את מיקומם של מקומות החניה הציבוריים והפרדתם מתחום זכות הדרך. בכך ניתן יהא להבטיח את קיומם של מקומות חניה אלה, ולחייב כי שינויים בהם (אם יתבקשו) יבוצעו באמצעות הליך של מעין "הקלה", המותיר לציבור זכות להתנגד, כפי שנקבע בתכניות החלות. עוד אנו ממליצים כי הסדרה וביצוע השינויים הנדרשים בתחום הדרך, יהיו בהתאם להמלצות יועצת התנועה של הוועדה המקומית, וייקבעו כתנאי לתחילת הפעילות (אכלוס) של מוסדות החינוך. עם זאת, ובהיעדר זכות ערר, הרי שמדובר בהמלצות בלבד. אשר על כן, הערר נדחה. דיני חינוךהיתר הקמהרישיון / היתר להפעלת בית ספרבית ספר