ערעור על החלטת בימ"ש לעניינים מקומיים בתל אביב לפיה נדחתה על הסף בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שמספרו 2013-0176 (להלן: "צו ההריסה" או "הצו"), כיוון שהוגשה שלא במועד. 2. ביום 24/3/13 הוצא צו ההריסה למבנה ברחוב המסגר 68, רח' המסגר מספר 70 ורחוב שונצינו 23 וזאת בגין הקמה ללא היתר כדין של קירות ממתכת ולוחות גבס כהכנה לחלוקת קומה ליחידות נפרדות. ביום 11/4/13 הגישה ב"כ המשיב בקשה להארכת מועד לביצוע הצו. בבקשה נכתב, כי המועד האחרון לביצוע הצו הוא 22/4/13, אך בשל ריבוי צווים לביצוע בשבוע בין 14 - 19 לאפריל 2013, במהלכו יש רק 3 ימי עבודה בשל יום העצמאות, מבוקש להאריך ביצוע הצו ב- 30 יום. כב' השופטת תבור בהחלטתה מיום 14/4/13 נעתרה לבקשה והאריכה המועד ב- 30 יום, כך שהצו ניתן יהיה לביצוע החל מיום 25/4/13. 3. המבקש הגיש ביום 21/5/13 בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. במבוא לבקשה נכתב בין היתר, כי הצו הוצא ביום 24/3/13 "ותוקפו הוארך" (כפי שנודע למבקש ביום 20/4/13 כמפורט להלן) לבקשת המשיבים מיום 11/4/13 (במעמד צד אחד) עד ליום 24/5/13 על פי החלטת בית המשפט הנכבד מיום 14/4/13 (שניתנה במעמד צד אחד). הבקשה וההחלטה לא הומצאו למבקש ע"י המשיב בבקשה עצמה נטען בין היתר, כי ביום 28/4/13 נמסר למבקש במשרדי העירייה העתק מצו ההריסה המקורי מבלי שנאמר לו שתוקפו של הצו הוארך לחודש נוסף. המסמכים העידו כי הצו פקע ועל כן, לא היה צורך בהגשת בקשה לביטול הצו, ורק בדיעבד התברר למבקש, שתוקף הצו הוארך לחודש נוסף לאחר שכבר לא ניתן היה לביצוע. רק כשבוע לפני הגשת הבקשה נאמר למבקש, כי תוקפו של הצו הוארך. המבקש טען, כי הארכת צו ההריסה נעשתה שלא כדין "וכי מטעמים אלו בלבד פקע תוקפו של הצו...". (מתוך סעיף 7 לבקשה). המבקש הדגיש, כי בקשר לצו הריסה מנהלי מס' 2013-194 שניתן ביחס לאותו נכס ברחוב המסגר 68 ת"א ולגבי אותה קומה (ראשונה), מתנהל הליך בביהמ"ש לעניינים מקומיים בפני כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס. התקיים באותו הליך דיון מקדמי ביום 15/5/13 וב"כ המשיב לא גילו כלל למבקש על קיומו של הצו דנן על הנכס, ולו היה המבקש יודע כבר אז על קיומו של הצו דנן, חזקה עליו כי היה מגיש בקשה לביטולו. 4. בית משפט קמא סבר, כי מהנסיבות שהועלו בבקשה עולה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ממש כשהצו עמד לפני ביצוע, שעה שלפחות שבוע קודם ידע המבקש על הארכת תוקפו של הצו ולכן דחה הבקשה על הסף. 5. המערער טען, כי אין כל מקום לדחיית הבקשה על הסף. המערער הדגיש, כי רק ביום 28/4/13 הוא קיבל לידיו העתק מצו ההריסה המקורי שתוקפו פג חמישה ימים קודם לכן כבר ביום 23/4/13 וזאת מבלי שנאמר לו, כי תוקפו של הצו הוארך בחודש נוסף במעמד צד אחד. המערער טען, כי נציגי המשיב הביאו אותו למצב שבעטיו הוא לא היה מודע להליכים שהתנהלו נגדו והוא סבר, כי איום צו ההריסה המנהלי הוסר. המערער טוען, כי קביעת בית משפט קמא ולפיה הוא ידע על צו ההריסה המנהלי כבר ביום 28/4/13, ולמרות זאת לא פעל, היא שגויה וכי בתצהירו שהוגש לבימ"ש קמא הסביר את הדברים בצורה בהירה ומהתצהיר עולה, כי כל שידע באותו מועד הוא, כי קיים צו שאינו ניתן יותר לביצוע. בבקשה ובתצהיר התומך בה הבהיר המערער לבית משפט קמא, כי רק כשבוע לפני שהגיש את הבקשה לבית משפט קמא, נודע לו, כי תוקפו של הצו הוארך וסירבו ליתן לידיו את ההחלטה. באותו שבוע חל גם חג השבועות. לאחר חג השבועות הוא פנה לעובד במדור ההריסות בבקשה לקבל את העתקי בקשת הארכה והצו עצמו. זה סירב והיפנה אותו למזכירות בית המשפט. וגם בהליך שהתנהל בעניין הצו האחר ביום 15/5/13, לא טרח איש מנציגי העירייה להודיע למערער, כי תוקף הצו הוארך. 6. ב"כ המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, לכל היאוחר קיבל המערער את צו ההריסה ביום 28/4/13, והוא הגיש את הבקשה לביטול רק ביום 21/5/13. לא ניתן לקבל את הטענה שהוא סבר, כי הצו פקע קודם לכן כיוון שכשהוא קיבל את הצו לידיו, הוא היה חייב לבדוק במה דברים אמורים ולא לשעות לייעוץ משפטי כזה או אחר ולפיו הצו לא ניתן לביצוע יותר. עוד נטען, כי בבדיקה שערכה ב"כ המשיב עם אגף שפ"ע בעירייה הסתבר, כי הצו הודבק על הנכס כבר ביום 5/4/13, כך שלרשות המערער עמדו די והותר ימים לצורך הגשת בקשה לביטול הצו. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא לצורך קיום דיון בבקשה לגופו של עניין: א) בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית ברורה ומובהקת בדבר המועד שבו קיבל המערער לידיו את צו ההריסה המקורי וכן המועד שבו נודע לו על הארכת תוקפו של הצו. המערער טוען, כי רק ביום 28/4/13 הוא קיבל לידיו את צו ההריסה המקורי. (ולא כפי שטוענת ב"כ המשיב מפיו של מי מאגף שפ"ע בעירייה, כי הצו הודבק עוד ביום 5/4/13). כאשר קיבל המערער את הצו לידיו, הרי על פי התאריך שהוא טוען לו, כבר חלפו 30 הימים לצורך ביצוע הצו. הוא טוען, כי הוא לא ידע ביום 28/4/13, על כך שתוקפו של הצו הוארך ועל כן לא הגיש בקשה לביטול הצו, אם הצו אינו ניתן לביצוע, מדוע שיגיש בקשה לביטול הצו? ב) בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) תש"ע - 2010 בתקנה 4 נקבע, כיצד יש להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע הצו. בסעיף 5 לבקשה כתבה ב"כ המשיב, כי לא הוגשה בקשה לביטול הצו או לעיכובו על ידי מאן דהוא. על כן, גם לא דרש בימ"ש תגובה של המערער בטרם האריך המועד. המערער העלה בבקשתו טענות בנוגע להסתרת נתונים מבית המשפט קמא ולפיהם בקשר לאותו נכס יש צו הריסה מנהלי אחר ,שבגינו הוגשה בקשה על ידי המערער ומתנהל הליך בבית משפט לעניינים מקומיים וניתן צו ארעי לבקשתו באותו הליך. לטענתו, בנסיבות אלו כאשר נציגי המשיב יודעים גם יודעים את זהותו של בעל הזכויות בנכס, ויודעים שהוא מתנגד לביצוע צו אחר באותו נכס, מן הראוי היה למסור נתונים אלו לבית משפט כאשר הוגשה הבקשה להארכת מועד ו/או לבקש את תגובתו לבקשה להארכת מועד בטרם ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד. טענות אלו אשר מושתתות על עובדות שנויות במחלוקת, יש לבחון לגופו של עניין תוך שמיעת המצהירים ואינני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן, ולאור הטענות שהועלו על ידי המבקש, ניתן לקבוע, כי הבקשה הוגשה בשיהוי באופן המוביל לדחייתה על הסף. ג) יתכן ובסופו של יום, בית משפט לאחר שיישמע את העדויות יסבור, כי הבקשה הוגשה באיחור ו/או בשיהוי, אך יש לקיים דיון לגופו של עניין ורק לאחר מכן, להכריע במחלוקות הרלוונטיות. 8. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, תבוטל ההחלטה מיום 22/5/13. הריסת מבנהצו הריסהערעור על החלטת בית משפטערעורצוויםתל אביב