מעמד אוחז כשורה שיאפשר להתגבר על קיומה של הגנה נגד צד קרוב

לצורך הכרעה בערעור תיבחנה שתי שאלות: האחת, אם נכשלה התמורה בעסקת היסוד שבין המשיבה לאיזי מרקט; והשניה, אם המערערת בעלת מעמד של אוחזת כשורה שיאפשר לה להתגבר על קיומה של הגנה נגד צד קרוב. כשלון תמורה בית משפט קמא קבע כי השיקים הנגדיים שהוציאה איזי מרקט לנתבעת לא הועברו לה או שלא נפרעו וכי יש בכך כשלון תמורה מלא. יש לדחות את שתי טענות המערערת בענין זה: כי הטענה לא הועלתה כלל על ידי המשיבה; וכי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי לא ניתנה תמורה. לטענת המערערת כי הטענה לא הועלתה על ידי המשיבה: המשיבה טענה בבית משפט קמא לכשלון תמורה מלא, הן בקשר לטענתה בעניין הגניבה, הן באופן כללי, אך מפורש (סעיפים 5 ו-43 בתצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה (מ/5)); עדים נחקרו בעניין (למשל, עמ' 13 שורות 8-20 בפרוטוקול (מ/4)); ובסיכומים התיחסות מפורשת לכך שטענת כשלון התמורה נוספת ונפרדת מטענת הגניבה (סעיף 6); ולכן נסיונה של המערערת לטעון כעת, בדיעבד, לאחר פסק דינו של בית משפט קמא, שהטענה לא הועלתה - הוא מלאכותי ודינו להידחות. לגופו של עניין מבקשת המערערת להסתמך בטענתה למתן תמורה על פסיקה שלפיה החלפת השיקים כשלעצמה מהווה תמורה (ע"א 236/60 שמעון שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד 2122, 2124 (1960); ת"א (מחוזי ת"א) 42141/03 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' א.ר.י. פלדמר חב' לעבודות עפר (29.6.05); שלום לרנר דיני שטרות 292-293 (מהדורה שניה, 2007)). ואולם, בענייננו קבע בית משפט קמא כי "...הנתבעת לא קיבלה תמורה מאיזי מרקט כנגד השיקים שלה שהגיעו לידי איזי מרקט, אם מפני שהשיקים המהווים את נספח ה' לתצהיר העדות לא נמסרו לה או מפני שלא ניתן היה להיפרע מהם" (עמ' 7, שורות 14-16 בפסק הדין). כלומר, שלא ניתן לומר שמדובר על קבלת תמורה בדרך של ניכיון, משום שניכיון לא הוכח. המערערת הוסיפה וטענה כי מעדותו של מוהיב ניתן ללמוד כי איזי מרקט נתנה למשיבה תמורה בגין השיקים; כי העתקי השיקים הנגדיים שמסרה איזי מרקט למשיבה (ת/12) צורפו לתצהיר המערערת כשנה לפני ישיבת ההוכחות, ולמרות זאת נמנעה המשיבה מלהציג דפי בנק שיפריכו מתן תמורה; וכי בית משפט קמא התעלם ממסרונים שהוחלפו בין מוהיב לבין מנהל המשיבה המעידים על קבלת תמורה. ככלל לא יתערב בית משפט שלערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית (רע"א 1723/11 מרדכי קמינצקי נ' רוזה שנייצר (20.3.2011)), וכך גם בענייננו. בית משפט קמא בסס את קביעתו על עדות מר אסי מוהיב מטעם איזי מרקט ועל עדות מר יצחק שלום מטעם המשיבה, ואין סיבה להתערב בה. להיפך, עיון בעדויות מחזק את קביעת בית משפט קמא: כך למשל, מר מוהיב לא יכול היה לאשר כי השיקים שמסרה איזי מרקט למשיבה ניתנו בתמורה לשיקים נשוא התביעה: "ש. השיקים האלה הם היו כנגד השיקים שקיבלת משירה לדר נשוא התיק דנן. ת. יכול להיות" (עמ' 30, שורות 8-9 בפרוטוקול (ת/6)). ובחקירה נגדית, כאשר נשאל שוב בעניין זה, השיב תשובה נחרצת: "ש. הציגו לך את השיקים המקוריים של איזי מרקט לנתבעת. תאשר לביהמ"ש שהשיקים האלה מעולם לא נפרעו על ידי הנתבעת? כוונתי לשיקים המהווים נספח ה' לתצהיר עדות ראשית? ת. לא" (עמ' 34, שורות 18-16) (ההדגשות הוספו - א"ש). בית משפט קמא נתן אמון בדברים אלו של העד, וקבע כי יש בהם כדי לחזק את עדות מנהל המשיבה ששלל ידיעה אודות השיקים הללו. לא ניתן טעם מספק להתערבות בקביעה זו. ועוד: סכום השיקים שהוצגו (ת/12) עומד על סך של 249,879 ₪ בעוד שסכום השיקים נשוא הערעור הוא 178,736 ₪. ולבסוף - באשר למסרונים (ת/13): הללו עוסקים בשיק אחד בלבד, מיום 16.6.10, בעוד שהשיקים נשוא הערעור והשיקים "הנגדיים" אותם מסרה כנטען, איזי מרקט למשיבה (ת/12) - אינם לתאריך זה. לפיכך, לא ראיתי מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא כי לא הוכח שהמשיבה קיבלה מאיזי מרקט תמורה כנגד השיקים נשוא הערעור. אחיזה כשורה השיקים הועברו מהמשיבה לאיזי מרקט כששם הנפרע לא נרשם בהם. משכך, מדובר במסמכים חסרים, שאינם עונים על הגדרת שטר. השיקים הועברו באותו מצב למערערת. אין מחלוקת כי מנהל המערערת או מי מטעמו הטביע את חותמת החברה כמוטב לתשלום על גבי השיקים. משום כך, בעת מסירתם, לא היו השטרות שלמים שכן היה חסר בהם פרט הכרחי כאמור בסעיף 3(א) בפקודה (ראו גם: לרנר בספרו הנ"ל, עמ' 240-241). סעיף 28 בפקודה קובע: "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". כלומר, רק מי שנטל שטר שלם ותקין עשוי להיות אוחז כשורה. אמנם, כטענת המערערת, סעיף 19 בפקודה מאפשר להשלים שטרות חסרים במסגרת ההרשאה שניתנה למחזיק על ידי עושה השטר (לרנר בספרו לעיל בעמ' 164-166; ע"א 640/73 מרדכי גלבנק נ' עזבון המנוח ניסן גילאי, פ"ד כט (2) 701, 705 (1975ׂׂׂ)), אולם השלמת המסמך על ידי המחזיק שוללת ממנו את המעמד של "אוחז כשורה" (לרנר בספרו בעמ' 240-241; ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל, פ"ד כ"ג (1) 98, 100 (1969); ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן (1.2.2006); תא"מ (שלום - עכו) 35490-09-11 ח'יר נ' א.א. אברהים עבודת נירוסטה בע"מ (19.12.2013)). המערערת הוסיפה וטענה כי אין צורך להיזקק לשאלת האחיזה כשורה ודי בכך שהיא אוחזת בעד ערך. המערערת טענה כי עומדת לה החזקה שבסעיף 29 (א) בפקודה; וכי מכל מקום, הוכח כי ניתנה תמורה. לאור המסקנות כי הוכח כשלון תמורה מלא בעסקת היסוד וכי המערערת אינה בעלת מעמד של אוחזת כשורה, המשיבה פטורה מחבות על פי השיקים, ואין מקום לדון בטענה זו. למעלה מן הצורך אעיר כי המערערת הפנתה לת"א (שלום ת"א) 42141/03 הבנק הבינלאומי הראשון נ' א.ר.י פלדמר חב' לעבודות עפר (30.6.2005), שם מאזכר בית המשפט את הלכת גויסקי (ע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פ"ד טז (1) 595 (1962)), שלפיה כשלון התמורה לאחר הסיחור אינו פוגם בזכותו של האוחז שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה, גם אם אינו אוחז כשורה. אלא שבעניננו בשעת הסיחור אין מדובר עדיין ב"שטרות" (עניין שחף טקס לעיל בעמ' 9). גם נסיונה של המערערת להסתמך על ע"א 2057/00 ט.ה. בד שיווק בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (15.12.2002) אינו יכול לסייע לה, משום ששם נדחתה טענת כשלון התמורה בעסקת היסוד ואף נקבע כי הבנק האוחז בשיקים הוא בגדר אוחז כשורה. על כן אין צורך לדון גם בטענות המערערת הנוגעות לעסקה שבינה לבין איזי מרקט. משקבעתי כי המערערת אינה אוחזת כשורה, ההגנה העומדת למשיבה נגד איזי מרקט עומדת לה גם נגד המערערת, ודין הערעור להידחות. סיכום הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. הפקדון שהפקידה המערערת יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון חיוב זה. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטר