הורשע המערער בגין החניית רכבו באזור, שאינו איזור מגוריו, מבלי ששולמה אגרה - בניגוד לסעיף 12 (א) לחוק עזר העירוני לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק העזר") והושת עליו קנס בסך 100 ₪. 2. לא היתה מחלוקת בבימ"ש קמא כי המערער החנה רכבו ביום, בשעה ובמקום שפורטו בכתב האישום וכי לא שילם אגרת הסדר חניה. המערער טען, כי היה צריך לבטל את כתב האישום ואת ההליך מכוחו, לאור סעיף 4 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), שכן כשלושה שבועות לאחר קבלת הדו"ח - ביום13/8/12, נכנס לתוקפו חוק עזר חדש ומקל - חוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) (תיקון) התשע"ב - 2012 (להלן: "החוק המקל") והוא מאפשר לתושבי ת"א לחנות את רכבם בכל תחומי העירייה ולא רק באזור מגוריהם, ללא צורך בתשלום אגרת הסדר. 3. בימ"ש דחה את טענת המערער וקבע, כי סעיף 4 לחוק העונשין לא חל בענייננו. על כן הוגש הערעור. 4. בדיון שהתקיים ביום 11/7/13 ביקשתי לדעת, האם אכן הגורמים הרלוונטיים בעירייה מסכימים לכך שיש להמשיך בהליכים המשפטיים נגד תושבי תל אביב ביחס לדוחות שנרשמו בטרם תוקן חוק העזר בחודש אוגוסט 2012, וזאת כמדיניות. המערער הציג בפני פרוטוקול ישיבת מועצת עיריית תל אביב מיום 20/2/12. (להלן: "הפרוטוקול"). באותו דיון השתתפו בין היתר ראש העירייה - רון חולדאי וכן היועץ המשפטי של העירייה. על סדר היום עמד גם נושא תיקון חוק העזר. המערער היפנה לעמודים 160 - 161 לפרוטוקול, שם הסביר מר חולדאי, מדוע יש לתקן את חוק העזר ואת חשיבות השינוי. בשים לב לכך, שבפרוטוקול פורטה חשיבות התיקון והרצון להקל על תושבי העיר ומצוקת החניה הקשה של תושבי העיר, סברתי, כי מן הראוי לוודא מול הגורמים הרלוונטיים בעירייה אשר הובילו לשינוי חוק העזר, אם אכן הם סבורים שבשנת 2013 יש לגבות מתושבי העיר תל אביב את התשלום בגין הדוחות שנרשמו לתושבים לפני כניסתו של החוק המקל לתוקף. 5. ב"כ המשיבה קיבלה את הצעתי ולפיה בטרם יינתן פסק דין בתיק, יערך בירור מול הגורמים הרלוונטיים בעירייה. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 11/7/13). 6. לא הודע לי, מה תוצאות הבירור אצל הגורמים הרלוונטיים בעירייה, (אם אכן בוצע בירור שכזה), אלא ב"כ המשיבה ביקשה מהיועץ המשפטי לממשלה לשקול את הצטרפותו לתיק, בשים לב לכך, שעסקינן בסוגיה שיש לה השלכה רוחבית על תיקים רבים אחרים. בסופו של דבר, ולאחר שנתתי ארכה להגשת עמדת ב"כ המשיבה, הוגשה עמדת המשיבה ולפיה היועץ המשפטי לממשלה לא מצא מקום להתייצב לדיון בתיק זה, אך עמדת המשיבה היא בתיאום ועל דעת מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ופרקליטות המדינה. לא הובהר, אם הגורמים הרלוונטיים בעירייה אשר הם אלו שפעלו לשינוי חוק העזר והדגישו כי יש צורך להקל על תושבי העיר תל אביב, סבורים כי יש מקום, כמדיניות, להמשיך ולנהל הליכים ביחס לאותם דוחות. 7. תמצית טענות המערער: א) המערער טוען, כי בענייננו חלה הוראת סעיף 4 לחוק העונשין שנוסחו כדלקמן: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". ב) המערער טוען, כי האיסור על העבירה בוטל בחיקוק. בסעיף 12 (א) לחוק העזר נכתב: "בכפוף לאמור בסעיף 4, לא יעמיד אדם ולא יחנה רכב ולא ירשה לאחר להעמידו או להחנותו במקום חניה מוסדר, אלא אם כן שילם אגרת הסדר חניה, אי מילוי ההוראות הנוגעות לאמצעי התשלום שבו נעשה שימוש יהווה ראיה לאי תשלום אגרת הסדר החניה, זולת אם הוכח אחרת". (הדגש אינו במקור - א.כ.). כלומר, סעיף 12 (א) לחוק העזר לא עומד לבדו אלא הוא מפנה לסעיף 4 לחוק העזר. כאשר נרשם הדו"ח בחודש יולי 2012, סעיף 4 (א1) לחוק העזר עדיין לא היה בתוקף אלא רק סעיף 4 (א) לחוק העזר. אך משהוסף סעיף 4 (א1) בתיקון המקל, הרי בכל הנוגע למערער שהוא תושב תל אביב אשר לא גר באזור שבו ניתן הדו"ח, הרי שבוטל האיסור הקיים על פי חוק העזר. סעיף 4 (א) לחוק העזר קובע כדלקמן: "נקבע אזור חניה או חלק ממנו כמקום חניה מוסדר, יהיו רשאים מי שגרים באותו אזור להחנות את רכבם במקום שנקבע כמקום חניה מוסדר באזור מגוריהם, ללא תשלום אגרה ומבלי להשתמש בכרטיסי חניה או במדחן זולת אם הוגבלה הרשות האמורה וההגבלה סומנה בתמרור". (הדגש אינו במקור - א.כ.). כלומר, במועד מתן הדו"ח חל על המערער סעיף 4 (א) לחוק העזר. הוא תושב תל אביב אך לא גר באזור שבו ניתן הדו"ח ועל כן היה צריך לשלם אגרה בגין החנייה - כך היה נכון למועד מתן הדו"ח. כאשר התקיים המשפט, כבר היה התיקון המקל בתוקפו ולפיכך, בעניינו של המערער חל סעיף 4 (א1) לחוק העזר אשר קובע כדלקמן: "נקבע אזור חניה או חלק ממנו כמקום חניה מוסדר, יהיו רשאים מי שגרים בשטח העירייה להחנות את רכבם במקום שנקבע כמקום חניה מוסדר שאינו באזור מגוריהם בלא תשלום אגרה ומבלי להשתמש בכרטיסי חניה או במדחן, אם הרשות האמורה סומנה בתמרור". (הדגש אינו במקור - א.כ.). על כן, בוטל האיסור על העבירה שעבר המערער ומרגע כניסת התיקון המקל לתוקף, לא היתה עוד העבירה שנעברה על ידי המערער (על יסודותיה העובדתיים) עבירה כלל. ג) המערער מדגיש, כי התיקון המקל הוא בבחינת "חיקוק" שיש לו פועל תחיקתי והוא מפורסם ברשומות, ומשבוטל בחיקוק האיסור על העבירה, חל בענייננו סעיף 4 לחוק העונשין. ד) המערער טוען לחלופין, כי אם בית משפט לא יקבל את עמדתו ולפיה חל בענייננו סעיף 4 לחוק העונשין, הרי שחל סעיף 5 (א) לחוק העונשין אשר קובע: "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" - לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה. ה) המערער מדגיש, כי סעיף 6 לחוק העונשין אינו חל בענייננו. בית משפט קמא לא הסתמך בפסק דינו על סעיף 6 לחוק העונשין אך כיוון שב"כ המשיבה בבית משפט קמא טענה, כי סעיף 6 לחוק העונשין חל, הוא מפרט מדוע סעיף זה אינו חל. 8. תמצית טענות המשיבה: א) המשיבה טוענת, כי הנורמה המשפטית הבסיסית האוסרת על חניית רכב במקום חנייה מוסדר ללא תשלום אגרת הסדר חנייה הקבועה בסעיף 12 (א) לחוק העזר נותרה שרירה וקיימת גם לאחר תיקון חוק העזר. בסעיף 12 (א) לחוק העזר נקבע במפורש, כי אי תשלום אגרת הסדר מהווה עבירה שלא בוטל עליה האיסור בחיקוק. ב) סעיף 12 (א) לחוק העזר מפנה לסעיף 4 לחוק העזר, אך לא ניתן לומר, שהוספת סעיף 4 (א1) לחוק העזר הביאה לביטול העבירה. חנייה במקום חנייה מוסדר שאינו באזור מגוריו של תושב ללא תשלום אגרת הסדר חנייה, עדיין מהווה עבירה על פי חוק העזר אלא שבכפוף להצבתם של תמרורים, רשאים תושבי העיר להחנות את רכבם ללא תשלום אגרת הסדר חנייה גם במקומות חנייה שאינם באזור מגוריהם ולפיכך, אין להחיל בענייננו את סעיף 4 לחוק העונשין. ג) המשיבה טוענת, כי אין להחיל בענייננו את סעיף 5 לחוק העונשין. העבירה לא בוטלה. האחריות לה לא שונתה והעבירה לא הוגדרה באופן אחר. חנייה באזור מוסדר ללא תשלום אגרת הסדר חנייה היא עדיין אסורה ומהווה עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר אך היא נסוגה במקרים בהם תמרור מורה אחרת. ד) לחלופין נטען, כי יש להחיל את סעיף 6 לחוק העונשין אשר מסייג את תחולת סעיף 5. סעיף 6 לחוק העונשין קובע: "הוראות סעיפים 4 ו-5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן". בנסיבות העניין, הסדר חנייה ותמרורים, הם מעצם טבעם ומהותם דינמיים וגמישים ומשתנים מעת לעת ועל כן, חלה בענייננו החלופה השנייה של סעיף 6 לחוק העונשין. כלומר, עסקינן בעניין הנובע "מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן". 9. פסק דינו של בית משפט קמא: פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן עוד בישיבת ההקראה. הנאשם הודה כי הוא נהג ברכב כנטען, החנה את רכבו כנטען, ולא חלק על העובדות שתוארו על ידי התביעה, וכל שטען הוא, כי לאור סעיף 4 לחוק העונשין וביטולו של החיקוק מכוחו נעברה העבירה, התבטלה האחריות הפלילית לעבירה. ב"כ המאשימה טענה במענה לדברי הנאשם, כי לא די להפנות לסעיף 4 לחוק העונשין אלא בשים לב לסעיף 6 לחוק העונשין, הרי שמדובר בעבירות הניתנות לשינוי ועל כן העבירה נותרה בעינה ויש להרשיע את הנאשם. הנאשם כמענה לדברי ב"כ המאשימה, ציין כי סעיף 6 לחוק העונשין לא חל בענייננו. אין מדובר בשינוי תמרור אשר ניתן לעשותו מעת לעת אלא בחוק עזר אשר ניתן לשנותו באמצעות תהליך מסודר ולא לשנותו "מעת לעת". כב' השופט גולדין נתן החלטה כדלקמן: "סעיף 4 לחוק העונשין עליו הסתמך הנאשם קובע כך: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". הכותרת לאותו סעיף אף אומר ביטול העבירה לאחר עשייתה. בנושא זה לא שמעתי כי בוטלה העבירה. עדיין קיימת החובה לשלם אגרת הסדר חנייה במקום חנייה מוסדר על ידי הצמדת כרטיס חנייה. אי התשלום הוא עדיין בגדר עבירה שלא בוטל עליה האיסור בחיקוק. לכן מאחר שהעבירה במהותה לא בוטלה, אין להחיל את סעיף 4 לחוק העונשין על עבירה המיוחסת לנאשם". לפיכך לאחר מכן, משאישר הנאשם כי הוא חנה במקום ולא שילם אגרת הסדר חנייה, הוא הורשע על יסוד דבריו באולם בית המשפט, בעבירה שיוחסה לו והושת עליו קנס מקור בסך 100 ₪. 10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל ויש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולזכות את המערער מהנימוקים הבאים: א) סעיף 4 לחוק העונשין קובע כדלקמן: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". "נעברה עבירה" - אין מחלוקת על כך שביום מתן הדו"ח עבר המערער עבירה. הוא חנה במקום חנייה מוסדר, שלא באזור מגוריו, ועל כן היה צריך לשלם אגרה לפי הוראות סעיף 4 (א) לחוק העזר וסעיף 12 (א) לחוק העזר. ב) העבירה אותה עבר הנאשם, בוטלה ביחס אליו, כתושב תל אביב, בחיקוק. בבג"ץ 1618/97 יצחק סצי נ' עיריית תל אביב פ"ד נב (2) 542 הדגיש כב' השופט טירקל אשר דעתו התקבלה כדעת רוב, כי סעיף 4 לחוק העונשין נותן ביטוי ברור לכוונה, שאם המעשה שהיה בגדר עבירה חדל להיות עבירה, אין להפעיל לגבי מי שעשה אותו, כל סנקציה שהיא, בין שננקטו נגדו הליכים לפני ביטול האיסור ובין שלא ננקטו. בסעיף 566 לפסק הדין אף היפנה בית משפט לדברי ההסבר ביחס לסעיף 4 לחוק העונשין: "רוח חסד זאת, שאינה עולה רק "למעלה" - דהיינו, שורה על העתיד - אלא יורדת גם "למטה" - דהיינו, שורה גם על העבר - (למקור הפרפרזה עיין קהלת, ג, כא [א]), מנשבת בחוזקה גם מתוך דברי ההסבר לסעיפים מס' 4 ו-5 לחוק העונשין, כפי שנכתבו בהצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ב-1992 (בעמ' 116). בשל חשיבותם יובאו הדברים להלן בהרחבה: "לסעיף 4 ביטול עבירה דינו שיבטל את האחריות הפלילית בכל השלבים של מיצוי הגשמתה, עד כדי מחיקת העבר הפלילי שבעטייה. ביטול פליליות המעשה היא הדרך השורשית ביותר מבין דרכי השינוי של עמדת החברה כלפי מעשה עבירה - הפיכתו למעשה מותר. ביטול העבירה פועל פעולתו בכל שלב ושלב של הגשמת האחריות הפלילית עליה - ומבחינה זו הוא פועל גם באורח רטרואקטיבי" (מתוך עמוד 566 לפסק הדין). ג) בענייננו, לא שונה תמרור אלא שונה חוק העזר. חוק העזר נכלל בגדר "חיקוק" (ראה הגדרות "חיקוק", "תקנה"), בהתאם לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981. לא מדובר בהחלטה לשנות מיקומו של תמרור, אלא בשינוי של חוק עזר. שינוי המצריך קבלת אישור מועצת העירייה, פרסום ועוד. מדברי ראש העירייה וכן דוברים נוספים בדיון שהתקיים ביום 20/2/12, ניכר כי שינוי חוק העזר לא היה עניין של מה בכך וכלאחר יד, אלא רק שנים מספר לאחר שהועלתה ההצעה לשנות את חוק העזר, צלח הדבר בידי המעוניינים בכך. שינוי החוק פורסם ברשומות (צורף להודעת הערעור כנספח 7). ד) סעיף 12 (א) לחוק העזר, אינו עומד בפני עצמו אלא במפורש נכתב בו, כי הוא "בכפוף לאמור בסעיף 4". האיסור הכללי לחנות במקום חנייה מוסדר מבלי לשלם אגרה נותר בעינו, אך לגבי תושבי העיר תל אביב "מי שגרים בשטח העירייה" חלה נורמה ספציפית המופיעה בסעיף 4 (א1) לחוק העזר וזאת בעקבות התיקון המקל. לגבי תושבי תל אביב שונה האיסור. על מי שגר בשטח העירייה, אין חובה לשלם אגרת חנייה גם אם הם חונים שלא במקום המצוי באזור מגוריהם. כך נקבע ספציפית לגבי מי שגרים בשטח העירייה והמערער נכלל בתוכם - בעניינם חל סעיף 4 (א1) לחוק העזר ולא סעיף 4 (א) לחוק העזר. לא ניתן לבודד את סעיף 12 (א) לחוק העזר מבלי להכפיף אותו לאמור בסעיף 4 (א1) לחוק העזר. צירוף סעיפים 12 (א) ו- 4 (א1) לחוק העזר מובילים למסקנה אחת ויחידה, ולפיה לגבי המערער (כמו על תושבי תל אביב אחרים בנסיבות דומות למקרה דנן), לא חלה העבירה שבגינה הועמד המערער לדין. ה) בנסיבות אלו, לאור הוראות סעיף 4 לחוק העונשין, בוטלה האחריות הפלילית לעשיית העבירה וההליכים שהוחל בהם היו צריכים להיפסק. ו) באשר לנטען על ידי המערער לגבי סעיף 5 לחוק העונשין: המערער טען טענה בעניין זה רק כטענה חלופית, היה ולא תתקבל עמדתו לגבי סעיף 4 לחוק העונשין. המשיבה סבורה ממילא, כי סעיף 5 לחוק העונשין אינו חל, ופסק הדין בגינו הוגש ערעור זה לא התייחס כלל לסעיף 5 לחוק העונשין. כיוון שקיבלתי את עמדת המערער לגבי סעיף 4 לחוק העונשין, אין צורך להידרש לעניין זה. ז) באשר לתחולתו של סעיף 6 לחוק העונשין בענייננו: בית משפט קמא לא ביסס את פסק דינו על סעיף 6 לחוק העונשין. למעלה מן הצורך אבהיר, כי אין מדובר בענייננו ב"עבירות שהזמן גרמן" - כותרת סעיף 6 לחוק העונשין", וכי סעיף 6 לא חל בענייננו. אין מדובר בשינוי תמרור, אשר משתנה מעת לעת, ושינוי חוק עזר ביחס להסדרי חנייה הוא אינו שינוי אשר מעצם טיבו "נתון לשינויים מזמן לזמן". שינוי חוק העזר בענייננו ארך תקופה ארוכה ודרש בדיקות מעמיקות. דרש אישור של הגורמים הרלוונטיים והמתאימים, פרסום וכיוצ"ב. מדובר היה בשינוי מהותי ובעל משמעות אופרטיבית לתושבי תל אביב אשר נתונים במצוקת חנייה מהקשות בישראל. היה רצון להקל על התושבים ככלל, ואין מדובר בשינוי נקודתי של תימרור לטובת תושבי רחוב ספציפי זה או אחר, ואין מקום לטעון, כי מדובר בשינוי אשר מעצם טיבו "נתון לשינויים מזמן לזמן". אין מדובר בענייננו בשינוי של תמרור, כמו שינוי סימון מדרכה מצבע אדום לבן לאפור או להפך, כפי שהיה במקרה שבו דנתי בעפ"א 19717-09-11 טורס נ' עיריית חולון (פסק דין אליו הפנה המערער בטיעוניו). שם נדונה השאלה - אם שינוי בסימונו של תמרור מהווה שינוי אשר מבוטל בחיקוק כמשמעותו בסעיף 4 לחוק העונשין. שם קיבלתי את הטענה ולפיה שינוי צבע המדרכה לא שינה את הנורמה המשפטית ואת העבירה של איסור חנייה ליד מדרכה הצבועה באדום לבן שיסודה בחוק העזר. הפניתי לבג"ץ 508/83 מעוף נתיבי אוויר בע"מ ואח' נגד שר החבורה ואח' פ"ד לח (3) 533, במסגרתו נדונה השאלה - מה היא תקנה בת פועל תחיקתי , ונעשתה הבחנה בין תקנה בת פועל תחיקתי לבין עובדה בעלת פועל משפטי. בסעיף 16 לפסק הדין תוארו סימני ההיכר של תקנה בת פועל תחיקתי על פי הפסיקה והפניתי לדברים שנכתבו באותו סעיף: "נמצא, כי ביסודה של התקנה בת הפועל התחיקתי עומד היסוד הנורמאטיבי. תקנה בת פועל תחיקתי היא בראש ובראשונה נורמה משפטית. עובדה אינה נורמה, ועל כן אין ההוראות בעניין הנורמה התחיקתית (אם לעניין פרסום, אם לעניין אצילה ואם לעניין אחר) חלות עליה (ראה י' זמיר, "חובת הפרסום של התקנות" הפרקליט כא (תשכ"ה) 5) בע"פ 402/63, בעמ' 178 - 179 נתעוררה השאלה, אם הצבת תמרור היא תקנה בת פועל תחיקתי. בהשיבו על כך בשלילה אמר השופט ויתקון: "אין לראות בהצבת תמרור במקום פלוני אלא יצירת הנתונים העובדתיים, שבקיומם נכנס החוק לפעולה. הרי החוקים אינם פועלים בחלל ריק (IN ABSTRACTO). מצוותם מתקשרת עם מערכת של עובדות, שבקיומן יחול החוק". על כן, בניית בית ספר אינה תקנה בת פועל תחיקתי, אף כתוצאה ממעשה הבנייה חלה חובת הנהג להאט בנהיגתו בקרבת מקום. הוא הדין בענייננו: קביעת נתיב טיסה לאל על היא עניין שבעובדה. אין זו נורמה. אמת, עובדה זו (קביעת הנתיב) מפעילה נורמה (איסור עירוב) אך אין בכך כדי להפוך אותה עצמה לנורמה ועל כן גם לא לנורמה בת פועל תחיקתי". בענייננו, מדובר בשינוי חוק עזר על כל ההיבטים של נורמה חקיקתית כולל עניין הפרסום ואופן שינוי הנורמה, ועל כן, לא ניתן לטעון, כי מדובר בשינוי של עובדה בעלת פועל משפטי כמו שינוי צבע מדרכה, וכי עסקינן בשינוי המבוצע מעת לעת בהתאם לטיבו, ואין מקום להחיל את סעיף 6 לחוק העונשין. 11. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל. יש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו. רכבאגרהחניהתל אביבחוקי עזר