תפקידו של בית הדין לביקורת משמורת על פי סעיף 13יב לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, אשר הוחל בענייננו מכוח הוראת סעיף 30ה לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, הוא לקיים "ביקורת שיפוטית על החלטות בדבר החזקת שוהה שלא כדין במשמורת ...". אין לקבל מצב לפיו משניתן פסק הדין בעניין אדם, הושבתו בתי הדין לביקורת משמורת ממלאכתם והם אינם דנים בבקשות לשחרור ממשמורת לגופן, אף אם הוגשו קודם לפסק הדין בעניין אדם ואף אם הוחלט עוד קודם לפסק הדין בעניין אדם על שחרור ממשמורת בכפוף למניעה שבינתיים הוסרה (ראו גם מכתבה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 21/10/13, שאליו הפנתה באת כוח המערער, ובמיוחד פסקה 6 למכתב המצוטטת לעיל). על תפקידו של בית הדין לביקורת משמורת ועל סמכויותיו ראו והשוו, בנוסף לסעיף 13יב הנ"ל לחוק הכניסה לישראל, גם: עמ"נ 40042-12-12 מדינת ישראל נ' אסבהה (2/1/13), בפסקאות 26-25; עמ"נ 14016-04-13 מדינת ישראל נ' אקלילו (2/5/13), בפסקאות 28-24. אין גם לקבל את טענת באת כוח המשיב כי אין ליתן עדיפות לעניינו של המערער על פני עניינם של שוהים אחרים במשמורת. זאת, בשים לב לכך שהבקשה לשחרור המערער ממשמורת הוגשה לבית הדין לביקורת משמורת עוד קודם שניתן פסק הדין בעניין אדם וכן בשים לב לכך שאין מחלוקת כי המערער סיים לקבל את הטיפול נגד שחפת עוד בחודש ינואר 2013 וקודם לכן הייתה החלטה של בית הדין לביקורת משמורת עוד מיום 5/2/12 לשחררו ממשמורת בכפוף להעדר מניעה רפואית וביטחונית. כמו כן, אין לקבל את טענת באת כוח המשיב כי אין מקום לקצוב בזמן את מתן החלטת ממונה ביקורת הגבולות בעניינו של המערער, במיוחד בשים לב לכך שכאמור בעניינו של המערער ניתנה עוד ביום 5/2/12 החלטה לשחררו ממשמורת בכפוף להעדר מניעה רפואית וביטחונית ונראה לכאורה כי אין כיום מניעה רפואית לשחרור המערער ממשמורת, לאחר שסיים לקבל טיפול רפואי נגד השחפת עוד בחודש ינואר 2013. עם זאת, אין לקבל את טענות באת כוח המערער כי יש לשחרר את המערער ממשמורת לאלתר וכי הוא הוחזק ומוחזק שלא כדין במשמורת ושהיה נתון בכליאת שווא מיום 15/2/12 עד היום. זאת, שכן נראה כי הייתה מניעה רפואית לשחרר את המערער ממשמורת בין החודשים פברואר 2012 עד ינואר 2013 ועוד לפני שהוסרה המניעה הרפואית נכנס לתוקף התיקון לחוק למניעת הסתננות ומכוחו הוחזק המערער במשמורת כדין. אלא שמשבוטל סעיף 30א לחוק למניעת הסתננות, בפסק הדין בעניין אדם, ומשהוסרה (ככל הנראה בחודש ינואר 2013) המניעה הרפואית שהצדיקה אי שחרורו ממשמורת של המערער על פי החלטה של בית הדין לביקורת משמורת מיום 5/2/12, היה מקום לשחרר את המערער ממשמורת בכפוף להעדר מניעה ביטחונית לשחרורו, בהנחה שאכן גם כיום אין מניעה רפואית לשחרורו ממשמורת. על כן, יש מקום כי השאלה אם שחרור המערער ממשמורת יסכן את שלום הציבור, ביטחונו ובריאותו תיבדק לאשורה, אם כי בדחיפות המרבית האפשרית, תוך ימים אחדים מהיום ולא תוך 90 יום ממתן פסק הדין בעניין אדם כעמדת המשיב. סוף דבר, הערעור מתקבל בזה באופן חלקי, כך שהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 7/10/13 מתבטלת ובמקומה על המשיב לפעול בעניינו של המערער כדלהלן: המשיב יבדוק תוך שבעה ימים מהיום, דהיינו עד ליום 5/11/13, אם יש מניעה רפואית או ביטחונית לשחרורו של המערער ממשמורת. ממונה ביקורת הגבולות מטעם המשיב ייתן החלטתו בעניין שחרור המערער ממשמורת עד ליום 6/11/13. אם הממונה על ביקורת הגבולות לא יחליט לשחרר את המערער ממשמורת עד ליום 6/11/13, בית הדין לביקורת משמורת יבחן מחדש את בקשת המערער (שכאמור הוגשה עוד ביום 6/9/13) להורות על שחרורו ממשמורת לגופה, וזאת לא יאוחר מיום 7/11/13, בדיון שכאמור קבוע בפניו ליום 7/11/13 בשעה 09:00 (ראו פסקה 18 הנ"ל להחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 7/10/13, מושא הערעור). המשיב ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד למערער בסכום כולל של 5,000 ש"ח, וזאת תוך 30 יום לידי ב"כ המערער. משרד הפניםחוקי הכניסה לישראלכניסה לישראלשחרור עובדים זרים ממעצר