לטענתם, סוכם בין הצדדים כי בגין אחוזי בקיעה הנמוכים מ-78% תפצנה הנתבעות את התובעות בהתאם לנוסחה מוסכמת כמקובל וכנהוג בשוק. הן הוסיפו, כי על אף ששיעורי הבקיעה של הביצים שסיפקו להן היו נמוכים מ-78% בהתאם לדו"חות שהנפיקו הנתבעות עצמן, סירבו אלה לפצות את התובעות בהתאם למוסכם ביניהן. לשיטתן, בהתאם לנוסחת הפיצוי המוסכמת בין הצדדים והמיטיבה עם הנתבעות, מגיע להן פיצוי\החזר בסך 408,691 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. התביעה המקורית הוגשה תחילה נגד הנתבעת מס' 1 בלבד, אפרוחי פלא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ולאחר מכן ובעקבות הגשת כתב הגנה מטעם נתבעת זו בו הועלתה טענת העדר יריבות, הוגש כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעת מס' 1 ונגד חב' אפרוחי פלא בע"מ. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמן חזרו הנתבעות על טענת חוסר היריבות. בהתאם לנטען, הנתבעות לא סיפקו לתובעות ביצים בתקופה הנטענת, לא נוצר קשר עסקי בינן לבין הנתבעות ולפיכך דין התביעה נגדן להידחות. לשיטתן של הנתבעות, בחודשים 2/09 עד 5/09 (כולל), העסקאות שבגינן הוגשה התביעה בתקופה זו נכרתו מול הסוחרים הפלסטיניים שהרכישות בוצעו על ידם ישירות וללא שום קשר לתובעות. העסקאות בחודשים 6-7/09 בוצעו מול עאמר אשתיווי שאינו צד להליך כאן. משכך הם פני הדברים, הרי דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות. הנתבעות הוסיפו וטענו, כי הן מעולם לא התחייבו לאחוז בקיעה מסוים, וכי האחוז שנוקבים בו התובעים (78%) הינו אחוז הבקיעה הממוצע ללהקה שלמה. שיעור בקיעה זה אינו רלבנטי לענייננו, כך נטען, מאחר שהביצים שנרכשו ושעומדות בבסיס התביעה נרכשו מלהקות מזדמנות ולא מלהקות שלמות. הנתבעות טענו עוד, כי בגין הרכישות שבוצעו בחודשים 6-7/09 נערך הסכם מיום 17/5/09 שאין בו כל התחייבות לאחוז בקיעה של 78% או כל התחייבות מטעמן לפצות את התובעות בגין שיעורי בקיעה נמוכים מ-78%. נוכח המחלוקת שתוארה לעיל ושעולה מכתבי הטענות של הצדדים, קבעתי בהחלטה מיום 11/12/12, שניתנה במסגרת קדם המשפט, כי שתיים הן הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק זה; האחת - האם קיימת יריבות בין התובעות או מי מהן לבין הנתבעות או מי מהן והשניה, האם הנתבעות או מי מהן התחייבו כלפי התובעות לאחוז בקיעה של 78% ולפיצויין במקרה שאחוז הבקיעה יהיה נמוך יותר. טענת העדר יריבות טענת העדר היריבות בקשר לתביעת התובעת מס' 1 לא צריכה להיות מחלוקת, כי טענת העדר היריבות היא טענה נכונה ומבוססת בכל הקשור למערכת היחסים בין התובעת מס' 1 לבין הנתבעות. במהלך שמיעת הראיות התברר, כי לתובעת מס' 1 לא היה שום קשר עסקי עם הנתבעות, היא לא רכשה מהן דבר, לא נכרת בינה לבין הנתבעות הסכם כלשהו, וכי תפקידה של תובעת זו התמצה בכך שהיא הסכימה לשמש צינור להעברת כספים מעאמר אשתיווי או מהתובעת 2 לנתבעות ובכך שנתנה את הסכמתה שהחשבוניות תונפקנה על שמה. עובדה זו עולה מעדותו של בני אתר, מנהל התובעת מס' 1, בישיבת יום 11/12/12, שם הוא העיד: "התובעת מס' 1 הייתה צינור שיווק. הנתבעות הוציאו חשבוניות לתובעת מס' 1 ואני הוצאתי חשבוניות לתובעת מס' 2. אנחנו לא רכשנו, לא מכרנו, ולא שילמנו עבור הביצים. אין קשר עסקי בין התובעת 1 לתובעת 2, למעט תקופה שבה רכשנו ביצים. בתקופה הרלבנטית לתביעה לא היה שום קשר עסקי בין התובעת מס' 1 לבין התובעת מס' 2". עובדה זו אושרה אף בעדותו של אילן קרמון, מנכ"ל קבוצת החברות עליהן נמנות הנתבעות. מעיון בתצהירו של אילן קרמון עולה, כי הקשר של הנתבעות בוצע מול עאמר אשתיווי, כאשר קודם לכן הקשר היה מול חברת מיטב חקלאות בע"מ שנכנסה להליכי פירוק והפסיקה את פעילותה במהלך שנת 2008. בסעיף 11 לתצהיר מציין אילן קרמון, כי על אף שהקשר העסקי היה מול עאמר אשתיווי, הגיע עאמר לסיכום עם חב' אתר בני שיווק ויעוץ בע"מ לפיו החשבוניות יונפקו על שמה. עובדה נוספת אשר מחזקת את המסקנה שלתובעת מס' 1 אין יריבות מול הנתבעות נוגעת לתביעה שהוגשה ע"י חב' סוללים - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, הנמנית עם קבוצת החברות עליהן נמנות גם הנתבעות, נגד התובעת מס' 1 לבית משפט זה ואשר התבררה במסגרת ת"א 21236-01-12. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה התובעת 1, כי דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות, שכן היא לא רכשה את הביצים, לא התחייבה לשלם תמורתן וכי היא הייתה אך ורק צינור להעברת הסחורות. בהקשר זה צודקות הנתבעות בטענתן, כי התובעת מס' 1 לא יכולה מצד אחד לטעון להעדר יריבות כאשר מוגשת נגדה תביעה ומצד שני להגיש תביעה ולטעון שהיא זכאית לקבלת התמורה בגין עסקאות שלא הייתה צד להן. סיכומה של נקודה זו - דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לתובעת מס' 1, להידחות בשל העדר יריבות והעדר קשר עסקי - מסחרי בינה לבין הנתבעות. טענת העדר היריבות מול התובעת מס' 2 התובעת מס' 2 הוקמה בחודש 5/09 ועל כן, לא ייתכן שהיא הייתה צד לעסקאות שבוצעו בחודשים 2/09 ועד 5/09 (כולל). ואכן, מעיון בחשבוניות שהנפיקה הנתבעת מס' 2 בגין העסקאות שבוצעו בתקופה זו מלמד, כי הן הונפקו עבור סוחרים שונים כגון חברת אליאמין, אלעפיפי להדגרה, חברת אלאמין, חברת חאן יונס, בי סאלם אלבונו, עיאד אלמסרי ועוד. עובדות אלה שומטות את הבסיס מתחת לטענת התובעת מס' 2, כי הביצים נרכשו על ידה. זאת ועוד, בתצהירו ובעדותו לפני הסביר מר אילן קרמון, כי לאחר שחברת מיטב נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה להליכי פירוק מבלי לשלם את חובותיה, החל מחודש 2/09 ועד מאי 2009, חלק מהלקוחות שרכשו קודם לכן ביצים מחברת מיטב, החלו לקנות מהנתבעות ביצי רביה באופן ישיר ובהתאם לכך הונפקו החשבוניות על שמם. גרסה זו שהייתה מקובלת עלי נראית לי סבירה, נוכח הנסיבות שנוצרו אותה עת. כדי להתגבר על הבעייתיות בטענת התובעות בכתב התביעה, כי הביצים נרכשו על ידן, טען עאמר אשתיווי בתצהיר עדותו הראשית, כי בחודשים 2/09 ועד מאי 2009, השיווק ללקוחות הפלסטיניים נעשה בתיווכו, כאשר הלקוח הפלסטיני היה מזמין ממנו ביצים ואולם המדגרייה הייתה זו שמספקת את הביצים. לדבריו, הפעולה הטכנית של אספקת הביצים בוצעה על ידו, הוא זה שדאג לקבל את הכסף מהלקוחות הפלסטיניים ולהעבירם לנתבעות. לדבריו בסעיף 24 לתצהיר, גם הפיצוי בגין המשלוחים שקדמו להקמת התובעת מס' 2 (בחודש 2-5/09) יש לשלם לתובעת 2 מאחר ש"היה מוסכם כי פיצוי בגין שיעורי בקיעה אלו ישולם לתובעת מס' 2". דין טענות אלה להידחות מכל וכל. ראשית, צודקות הנתבעות בטענתן, כי מדובר בהרחבת ושינוי חזית לעומת הטענות שבכתב התביעה. מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובעות טענו, כי הרכישות בכל התקופה מחודש 2/09 עד 7/09 בוצעו ע"י התובעת מס' 1 עבור התובעת מס' 2 (סעיפים 4 ו-5 לכתב התביעה המתוקן), וכי הביצים נרכשו ע"י התובעות (סעיפי 10 ו-11 לכתב התביעה המתוקן). אין בכתב התביעה טענה כלשהי שעאמר אשתיווי תיווך בין הלקוחות הפלסטיניים לבין התובעות, אין זכר לטענה שהנתבעות התחייבו לפצות את עאמר אשתיווי בגין שיעורי בקיעה נמוכים מ-78%, ואין שום זכר לטענה שסוכם שהפיצוי המגיע בגין הרכישות בחודשים 2-5/09 ישולם לתובעת 2. מדובר בטענות השונות באופן מהותי מהטענות שהועלו בכתב התביעה ולפיכך הן מהוות הרחבת ושינוי חזית, שאין להתיר. מעבר לנדרש אוסיף, כי הטענה שבחודשים 2-5/09 בוצעו הרכישות ע"י עאמר דינה להידחות גם לגופה. כפי שהובא לעיל, מדובר בגרסה כבושה שהועלתה, לראשונה, בתצהיר עדותו הראשית של עאמר, כך שמדובר בגרסה שאמינותה פחותה ממילא. זאת, בטרם נבחן את הגרסה מול יתר הראיות שהובאו. בחינת הגרסה מול העובדות שהוכחו והראיות שהובאו מטעם הצדדים מלמדת, כי גרסת עאמר שהרכישות בחודשים 2-5/09 בוצעו על ידו אינה יכולה לעמוד. כפי שהובא בתיאור גרסת הנתבעות, החשבוניות בגין הרכישות שבוצעו בחודשים 2-5/09 הונפקו כולן (למעט חשבונית אחת) על שם הלקוחות הפלסטינים, עובדה אשר תומכת בגרסת הנתבעות שהרכישות בוצעו על ידי אותם לקוחות. עאמר לא נתן הסבר כלשהו מדוע החשבוניות הונפקו על שם אותם לקוחות ולא על שמו. זאת ועוד, ביום 17/05/09 נכרת בין הנתבעות לבין עאמר הסכם, אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם. עאמר לא נתן הסבר כלשהו מדוע הסכם זה לא נחתם בחודש 2/09, במועד תחילת הרכישות על ידו כנטען, ומדוע הוא נחתם רק בחודש 5/09. גם עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעות כי הרכישות בחודשים 2-5/09 בוצעו על ידי הלקוחות הפלסטינים ולא על ידי עאמר. על כן, גם אם מגיע פיצוי בגין שיעור בקיעה הנמוך מ- 78%, פיצוי זה מגיע ללקוחות עצמם ולא לעאמר. סיכומם של דברים, אין לתובעות עילת תביעה נגד הנתבעות בגין הרכישות שבוצעו בחודשים 2-5/09 ועל כן, דין התביעה להידחות ככל שהיא נוגעת לתקופה זו. טענת הנתבעות שאין יריבות בינן לבין התובעת מס' 2 בקשר לרכישות שבוצעו בחודשים 6-7/09 אינה יכולה להתקבל ודינה להידחות. כפי שעולה מתצהירי עדי התביעה, בחודש 5/09 הוקמה התובעת מספר 2 והפעילות העסקית מול הנתבעות נוהלה באמצעותה. עם הקמת התובעת מספר 2, החל עאמר לעבוד בה בתור שכיר, וניהל את המגעים בשמה מול התובעות. באותה תקופה בוצעו הרכישות על ידי התובעת מס' 2 כאשר החשבוניות הונפקו, מטעמים אלה ואחרים, על שם התובעת מס' 1. גרסה זו שהעלו עאמר ויתר עדי התביעה כלל לא נסתרה. יתרה מכך, גם העובדה שבחודשים 6-7/09 הונפקו החשבוניות על שם התובעת 1 שאין לה קשר לרכישות ולא על שם הלקוחות עצמם מלמדת, כי מערכת היחסים באותה תקופה השתנתה ונוהלה בצורה אחרת, עובדה אשר תומכת בגרסת התביעה שהרכישות בפועל בוצעו על ידי התובעת מספר 2. על כן , ככל שיקבע כי סוכם בין הצדדים על פיצוי כספי בגין שיעורי בקיעה הנמוכים מ-78%, פיצוי זה בגין חודשים 6-7/09 מגיע לתובעת מס' 2. בנסיבות אלו, דין טענת חוסר היריבות, ככל שהיא נוגעת לחודשים 6-7/09, להידחות. ההסכם בדבר שיעורי הבקיעה נוכח הקביעה, כי קיימת יריבות בין התובעת מס' 2 לבין הנתבעות בכל הקשור לרכישות שבוצעו בחודשים 6-7/09, יש להמשיך ולדון בשאלה אם הוסכם בין הצדדים על שיעור בקיעה של 78% ועל פרס / פיצוי במקרה ששיעורי הבקיעה יהיו גבוהים או נמוכים מ-78%. בסיכומיהן טענו התובעות, כי יש לקבל את גרסת העדים מטעמן אשר העידו במפורש, כי הוסכם בין הצדדים על שיעור בקיעה של 78% ועל מנגנון פרס / פיצוי במקרה ששיעורי הבקיעה יהיו גבוהים או נמוכים מ-78%. לטענתן, גרסה זו של העדים מטעמן נתמכת בנוהג המקובל בשוק, בהיגיון הדברים וביישומו של ההסכם בפועל. לעניין הנוהג המקובל בשוק הפנו התובעות לחוות דעתו של יעקב קליין מטעמן ושעל פיה קיים כלל בסיסי בכל החוזים המסחריים, בין אם בכתב ובין אם בעל פה ולפיו, התשלום בגין ביצי רבייה הינו בהתאם לשיעורי הבקיעה כאשר הסטנדרט הקובע הוא 78% - 80%. לדבריו, על כל אחוז בקיעה הגבוה מהסטנדרט משלם הקונה תוספת מחיר למדגריה ממנה רכש את הביצים, ועל כל אחוז בקיעה מתחת לסטנדרט משלמת המדגריה לרוכש פיצוי בהתאם. לעניין הגיון הדברים נטען, כי השיעור של 78% משקף את שיעורי הבקיעה הממוצעים ללהקה שלמה. על כן, הגיוני שלקוח הרוכש להקה שלמה, ישלם מחיר ביצה מלא מתחילת הלהקה עד סופה, שכן הוא מודע לכך ששיעור הבקיעה הממוצע יהיה 78%. לעומת זאת, לקוח שרוכש מלהקות מזדמנות אינו יכול להיות בטוח בשיעורי הבקיעה וייתכנו מקרים שבהם הוא ירכוש מלהקה שרק התחילה את ההטלה ובכך יקבל שיעורי בקיעה נמוכים. כדי למנוע מצב שבו הלקוח משלם מחיר ביצה מלא ולא מקבל את שיעורי הבקיעה המקובלים, נהוג לקבוע מנגנון של פרס / פיצוי במקרה של שיעורי בקיעה גבוהים או נמוכים מן המקובל. על כן, טענת התובעות שסוכם על מנגנון פרס / פיצוי כאמור היא הגיונית, בעיקר נוכח העובדה שהן רכשו מלהקות מזדמנות ולא להקות שלמות. לעניין ביצועו של ההסכם בפועל נטען, כי בסוף חודש 7/09 נפגש עאמר עם קרמון לצורך דיון בפיצוי בגין שיעורי הבקיעה הנמוכים וכי באותה פגישה מסר קרמון לעאמר את המסמך המפרט את שיעורי הבקיעה של הביצים שנרכשו. לטענתן, אילו סבר קרמון כי עאמר משקר וכי לא התקיימה פגישה כנטען, הרי קרמון היה מכחיש את הנטען בתצהירו. לשיטתן, משלא הכחיש קרמון את דבריו של עאמר בתצהיר ומשהוכח שנמסרו לעאמר דוחות המפרטים את שיעורי הבקיעה לצורך דיון בפיצוי המגיע לתובעת 2, יש לראות בכך חיזוק משמעותי לגרסת התובעות בדבר קיומו של הסכם כנטען על ידן. אין בידי לקבל את טענות התובעות בדבר קיומו של הסכם בנוגע לשיעורי הבקיעה ובנוגע למנגנון של פרס / פיצוי במקרה של שיעורי בקיעה גבוהים או נמוכים מ-78%. התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח, כי נכרת הסכם כנטען על ידן, והנוהג המקובל והיגיון הדברים אינם יכולים להוות תחליף לחובה להציג ראיות התומכות בגרסתן לעניין קיומו של הסכם. כפי שיפורט בהמשך, בין הצדדים נכרת ביום 17/5/09 הסכם אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם, שאין בו זכר להתחייבות הנתבעות לשיעור בקיעה של 78% ולפיצוי במקרה ששיעור הבקיעה יהיה נמוך יותר. הסכם זה שומט את הבסיס, כפי שיתואר בהמשך, לטענות התובעות לקיומו של הסכם אחר, שנכרת כביכול בין הצדדים בעל פה. להוכחת טענותיהן בדבר קיומו של הסכם הנוגע לשיעור בקיעה של 78% ולהתחייבות הנתבעות לפצותן בגין שיעורי בקיעה נמוכים יותר, הגישו התובעות תצהירים של בני אתר, מנכ"ל התובעת 1, איברהים אשתיווי, מנכ"ל התובעת 2, עאמר אשתיווי שניהל את המגעים מול הנתבעות בשם התובעת 2 וכן הגישו חוות דעת של יעקב קליין לעניין הנהוג והמקובל בשוק בקשר לשיעורי הבקיעה המקולים. בעדותם לפני אישרו בני אתר ואיברהים שתיווי, כי הם לא ניהלו משא ומתן עם הנתבעות, לא היו נוכחים בעת שעאמר ניהל משא ומתן עם הנתבעות ולא היה להם קשר ישיר עמן. הם אישרו עוד, כי כל הנטען על ידם בתצהיר לעניין המגעים שהתנהלו מול הנתבעות וההסכמים והסיכומים שסוכמו ידוע להם ממה ששמעו מפיו של עאמר, כך שאין להם ידיעה אישית בנושאים אלה ועדותם היא בגדר עדות שמועה שאינה קבילה. גם מר יעקב קליין לא היה צד למגעים ולסיכומים שנערכו מול הנתבעות ולכן, הוא לא יכול היה להעיד מידיעתו האישית, האם סוכם על שיעור בקיעה מסוים ועל פיצוי שמגיע לתובעות במקרה ששיעורי הבקיעה יהיו נמוכים יותר. העדות היחידה אשר תומכת בגרסתן של התובעות לעניין שיעור הבקיעה המוסכם ולעניין התחייבות הנתבעות לפצותן בגין שיעורי בקיעה נמוכים היא, אם כן, עדותו של עאמר אשתיווי, אשר ניהל את המגעים עם הנתבעות והיה בקשר עמן לאורך כל תקופת הרכישות. כאמור, בתצהיר עדותו הראשית טען עאמר, כי סוכם עם הנתבעות על שיעור בקיעה של 78% ועל מנגנון פרס / פיצוי במקרה ששיעורי הבקיעה יהיו גבוהים או נמוכים מהשיעור המוסכם. לדבריו, ישנן שתי נוסחאות פרס / פיצוי מקובלות; לפי האחת, המדגריה משלמת פיצוי בשווי של מחיר ביצה וחצי על כל ביצה שלא בקעה או מקבלת "פרס" בשיעור דומה על כל ביצה שבקעה מעל הממוצע. לפי השיטה השניה, הקנס / הפיצוי מחושב לפי המחיר המוסכם חלקי 78% כפול אחוז הבקיעה בפועל. בהתאם לתצהירו של עאמר, סוכם בינו לבין קרמון כי הפרס / הפיצוי יחושבו בהתאם לשיטה השניה. עדותו של עאמר לא הייתה מקובלת עליי, ואני מעדיף על פניה את עדותו של אילן קרמון, אשר העיד הן בתצהירו והן לפניי, כי ההסכם היחיד שנכרת בין הצדדים ושהסדיר את מערכת היחסים ביניהם הוא ההסכם מיום 17/5/09 שאין בו התחייבות לשיעור בקיעה מסוים ואין בו התחייבות של הנתבעות לפיצוי במקרה ששיעורי הבקיעה יהיו נמוכים מ-78%. עאמר שתיווי הינו עובד של התובעת מס' 2 ואחיו של אברהים שתיווי, הבעלים והמנהל של התובעת 2. עדותו של עאמר אשתיווי הינה, אם כן, עדות יחידה עליה חלה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971. בהתאם להוראה זו, "פסק בית משפט במשפט אזרחי ... על פי עדות יחידה שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". במקרה דנן, לא זו בלבד שלא מתקיימים טעמים המצדיקים ביסוס ההכרעה על סמך עדותו היחידה של עאמר, אלא קיימים טעמים כבדי משקל, אשר מחייבים את דחיית גרסתו. כפי שהוזכר קודם, ביום 17/5/09 נחתם בין הנתבעות לבין עאמר הסכם אשר הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים. בהסכם זה הסכימו הצדדים כי מחיר הביצה יהיה 1.6 ₪ בתוספת 5 אגורות על חשבון החוב הקודם של חברת מיטב שנקלעה, כאמור, לקשיים. עוד סוכם כי במידה ויהיה שינוי משמעותי בשוק יגדל ההחזר על חשבון החוב בהתאם. בהתאם לאמור בהסכם, במידה ומחיר הביצה ירד, לא ימכרו ביצים במחיר הנמוך מ-1.55 ₪ לביצה. הצדדים הסכימו כי תינתן מקדמת בטחון בסך 150,000 ₪ בתחילת חודש 6/09 כדי להבטיח אספקת ביצים בעתיד. הנה כי כן, נכרת בין הצדדים הסכם מפורט שאין בו זכר לשיעור בקיעה של 78% ולהתחייבות הנתבעות לפצות את התובעת 2 בגין שיעורי בקיעה נמוכים. עדותו של עאמר עומדת, אם כן, בסתירה למסמך בכתב החתום על ידו. עובדה זו מכרסמת באופן חמור באמינות גרסתו שבעצם הוסכם בין הצדדים אחרת. בסעיף 29 לתצהיר עדותו הראשית טען עאמר, כי ההסכם מיום 17/5/09 אינו נוגע לעניין בגינו הוגשה התביעה. לדבריו, "מסמך זה מתייחס למשלוחים מסוימים בטרם נכנסה התובעת 1 לפעילות ולא חל על העסקאות בהן היא הייתה מעורבת". בעדותו לפני מסר עאמר גרסה שונה באופן מהותי בקשר להסכם מיום 17/5/09, ובתשובות לשאלות בית המשפט טען, כי יום לאחר החתימה על ההסכם, הצדדים לא פעלו על פיו. הוא לא חזר על הטענה שההסכם מתייחס לעסקאות אחרות והעלה נימוק חדש מדוע בהסכם לא הוזכרה התחייבות הנתבעות לשיעור בקיעה של 78% ולפיצוי התובעת 2 בגין שיעורי בקיעה נמוכים. עדותו של עאמר בעניין זה הייתה מבולבלת, לא עקבית ובלתי אמינה, בלשון המעטה. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של עאמר, המשקף את הבלבול וחוסר העקביות בעדותו: "ש: חתמת על מסמך מול הנתבעות, נספח ט' לתצהירך? ת: נכון. ש: המסמך הזה נחתם במאי 2009? ת: כן. ש: בתביעה כאן מדברים על רכישות שבוצעו ב-2009? ת: נכון. ש: המסמך בא להסדיר את מערכת היחסים בין התובעת מס' 2 לבין הנתבעות? ת: זאת הייתה הכוונה ... " עד כאן ובניגוד לאמור בתצהיר עדותו הראשית, מאשר עאמר כי ההסכם מיום 17/5/09 בא להסדיר את מערכת היחסים בין התובעת 2 לבין הנתבעות, לרבות הרכישות שבוצעו על ידה ושעומדות בבסיס התביעה. נוכח תשובה זו נשאל עאמר, מדוע לא עמד על כך שבהסכם תירשם התחייבות הנתבעות לשיעור בקיעה של 78%, ותשובתו הייתה: "לגבי העניין הזה אבקש לציין כי כאשר משלמים מחיר מלא אז יש התחייבות לאחוז בקיעה של 78% לפחות וזה מובן מאליו ונהוג בכל הענף. במסמך זה התחייבה התובעת 2 לשלם מחיר מלא עבור ביצה ואפילו יותר ממחיר מלא". מאחר שאין בתשובה מענה לשאלה נשאל שוב מדוע לא עגנו בהסכם את ההסכמות לעניין שיעור הבקיעה והתחייבות הנתבעות לפצות את התובעות ותשובתו של עאמר הייתה: "כי ההסכם הזה לא התקיים כלל" ובמקום אחר בעדותו טען: "בטלפון יום למחרת הודיע לי אילן כרמון כי ההסדר הזה מבוטל". תשובות והסברים אלה אינם יכולים להתקבל וכמה טעמים לדבר; ראשית, במועד החתימה על ההסכם לא ידע עאמר ולא יכול היה לדעת שההסכם יבוטל יום למחרת כנטען ועל כן, אין בטענה שההסכם בוטל כדי להסביר מדוע בהסכם לא נרשמה התחייבות הנתבעות לשיעור בקיעה של 78%. שנית, ההסבר שמסר עאמר בעדותו לפניי סותר את ההסבר שמסר בתצהירו, שם נטען, כזכור, כי ההסכם כלל אינו נוגע לעסקאות נשוא התביעה. סיכומם של דברים, אינני מקבל את עדותו של עאמר שסוכם בינו לבין הנתבעות על שיעור בקיעה של 78% ואינני מקבל את עדותו שסוכם כי הנתבעות תפצנה את התובעת מס' 2 בגין שיעורי בקיעה נמוכים. בהעדר הסכם כנטען, דין התביעה להידחות. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה בתיק זה. הנני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לשתי הנתבעות יחד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. חוזהפיצוייםענף הלול