הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, להשבת הלוואה בסך 200,000 ₪, שיתרתה שלא נפרעה עמדה באותה עת על 187,800 ₪, כנגד הנתבע 1, הוא החייב פרדי וידבסקי (להלן: "החייב") וכנגד הנתבעים 2, 3 ו- 4, אשר חתמו כערבים להשבת ההלוואה (להלן: "הערבים"). הנתבע 2 הוא אחיינו של החייב, הנתבעת 3 היא בתו של החייב והנתבע 4 הוא אחיו של החייב. הנתבעים 2, 3, 4, הם הערבים, הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 26.6.11 ניתנה בהסכמה רשות להתגונן ובקשת הרשות הפכה לכתב הגנה. טענתם המרכזית, ולמעשה היחידה של הערבים, היתה כי הוסתרו מהערבים פרטים מהותיים לגבי מצבו של החייב. הערבים חתמו בסניפי בנק שונים הקרובים למקום מגוריהם ולא בסניף הבנק של החייב. הערבים הוגדרו כערבים יחידים לגביהם חלה חובת גילוי מוגברת. באופן מפורט יותר נטען, כי היה על הבנק לגלות לערבים, כי הערב נטל בעבר מספר הלוואות, כאשר הלוואה אחרונה נלקחה על ידו רק שבעה חודשים קודם להלוואה נשוא תביעה זו, והבנק לא גילה לערבים כי החייב איננו עומד בהחזרי ההלוואה. עוד נטען שהיה על הבנק לגלות לערבים, כי בתקופה הסמוכה למתן ההלוואה הוחזרו שיקים מחשבונו של החייב מסיבה של העדר כיסוי מספק. מנגד, טען הבנק כי גילה לערבים את כל הנתונים שחובה לגלותם לערבים בהתאם לסעיף 22 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות"). יודגש כבר עתה, בפתח פסק הדין, כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים, הינה מחלוקת משפטית באשר לחובת הגילוי לערבים, והמחלוקות העובדתיות מצומצמות באופן יחסי. הראיות מטעם התובע העידה הגב' ביאטריס טלפר, עובדת בנק הפועלים בסניף ערד. מעדותה עלה, כי הנתבע 4 נכח בפגישה אצל סגנית מנהל הסניף גב' רווית אליהו, בנוכחות החייב, עובר למתן ההלוואה נשוא התובענה והבין היטב את מצבו של החייב. נטען כי הנתבע 4 אף ביקש לקבל דיווח אם תהיה בעיה בפרעון ההלוואה, הוא קיבל את מספר הטלפון הנייד של העדה, ומספר פעמים שנוצר פיגור עדכנה העדה את הערב, הנתבע 4 (סעיף 5 סיפא לתצהיר). בעדותה בבית המשפט, הבהירה העדה טלפר, כי היא לא נכחה בפגישה אצל סגנית המנהל, ולכן הדברים שנאמרים בסעיף 5 רישא לתצהירה, הם בגדר עדות שמיעה. עם זאת, עמדה העדה על כך כי פגישה כזו התקיימה בשנת 2007, וזאת בניגוד לטענת הנתבע 4, כי הפגישה הייתה רק בשנת 2003. העדה הדגישה כי הבנק לא ביקש את נוכחותו של הנתבע 4 והייתה זאת יוזמה של החייב שאחיו יהיה נוכח באותה הפגישה. באשר להלוואה הקודמת, הלוואה מספר 11, הדגישה העדה טלפר כי ההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה. ב"כ הערבים הציג בפני הערבה את המסמך שסומן נ/1, לפיו נרשם פיגור נומינלי בסך 1,273.93 ₪, בהחזרי ההלוואה. טלפר הסבירה כי מדובר היה כנראה בפיגור מינורי שכוסה לאחר מכן. טלפר הפנתה לתדפיסי החשבון ת/1, מהם עולה כי הלוואה 11 נפרעה כסדרה מדי חודש בחודשו. העדה טלפר נשאלה, מדוע צריך היה ליטול הלוואה חדשה אם ההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה. היא הסבירה שכאשר מבקש החייב הגדלת האשראי, נוהג הבנק למחזר הלוואות קודמות כדי למנוע תשלומים חודשיים גבוהים מעבר ליכולתו של החייב. טלפר הסבירה עוד, כי החייב לא הוגדר כלקוח בעייתי. כאשר מדובר בלקוח בסיכון, מבוצעת "הלוואת הסדר" ללא מתן אשראי נוסף לפי טופס 1210. בעניינו של החייב בוצעה הלוואה רגילה, כולל תוספת אשראי בטופס 710, המעידה כי הבנק לא ראה בו לקוח בסיכון. באשר לסוגיות בדבר חובת הגילוי, טענה העדה טלפר, כי הערבים עודכנו בכל הפרטים שיש לגלותם על פי חוק הערבות: מטרת ההלוואה, סוג ההלוואה, פרעון הלוואות קודמות, כיסוי חובה ומתן אשראי נוסף. העדה טלפר הפנתה לנספח ת/3 לתצהירה, שאליו צורף טופס "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן", בו חתומים שלושת הערבים ובו נמסר המידע הבא: "פרעון הלוואות ישנות + כיסוי חובה + אשראי נוסף". העדה טלפר נשאלה מדוע לא הפנה הבנק את תשומת לב הערבים, לעובדה שבחודשיים הסמוכים למועד מתן ההלוואה חזרו מספר שיקים של החייב, וכן הוחזרו הוראות קבע בחשבונו. העדה הסבירה כי חלה על הבנק חובת סודיות, והוא איננו רשאי למסור לערבים פרטים לגבי חשבונו של החייב, מעבר לחובות הקבועות בחוק הערבות. באופן קונקרטי, הנתבע 4 אמר לה שהוא מעודכן במה שקורה בחשבון של אחיו החייב (ע' 13 ש' 30 עד ע' 14 ש' 3 לפרוטוקול). טלפר הסבירה, שאין מודיעים לערבים על החזרות של שיקים או הוראות קבע. יש חובה להודיע לערבים על הלוואה שבאה לכסות חוב קודם שלא נפרע כסדרו - אולם בענייננו לא היה חוב כזה. כמו כן פורט בהודעה לערבים כי מדובר בהלוואה שנועדה לפרעון הלוואות ישנות, לכיסוי חובה ולאשראי נוסף. בחקירה החוזרת הסבירה העדה, כי בעת מתן ההלוואה עמד האובליגו של החייב על סך של 151,000 ₪: 121,000 ₪ בגין יתרת חובה בשתי הלוואות ו- 30,900 ₪ בלבד בגין יתרת חובה בחשבון. הנתבע 2 אישר בעדותו בבית המשפט כי חתם על ערבות להלוואה, רק לאחר קריאה מרפרפת בטפסים שהוצגו בפניו. הנתבע 2 אישר כי בעת החתימה על הערבות, מצבו הכלכלי של דודו החייב היה טוב, ולכן לא חשש לחתום ערבות עבורו. בחקירה החוזרת הוא הסביר שלא ידע שהמצב של החייב גרוע. הצדדים הסכימו כי חקירתו תהווה גם חקירה נגדית לגבי הנתבעת 3. הנתבע 4 תיאר כי חתם על הערבות, כיוון שלמיטב ידיעתו מצבו הכלכלי של החייב, אחיו, היה טוב, הוא היה שכיר עם משכורת גבוהה מאוד. גם הוא קרא את כתב הערבות והמידע לערב רק באופן כללי וחתם על הערבות. סיכומי הצדדים הבנק התובע הדגיש בסיכומיו, כי הבנק גילה לערבים את כל הנדרש על פי הוראות חוק הערבות. הבנק טען כי לא הייתה מוטלת עליו חובה שבדין לגלות לערבים על החזרת שלושה שיקים ושתי הוראות קבע בחודשים הסמוכים לחתימה על הערבות, שכן מוטלת על הבנק חובת סודיות כלפי החייב, ביחס לנתונים שאינם מנויים בסעיף 22 לחוק הערבות. הבנק ציין כי מצבו הכלכלי של החייב היה טוב ואף יותר מכך. בחצי השנה שקדמה לחתימת הערבות, הוא הפקיד סכום של כ- 182,000 ש"ח, ובחודשיים הסמוכים הוא הפקיד סכום של 59,600 ₪ בחשבון. הבנק הוסיף וציין, כי מלוא פיגורי העבר סולקו בחודש פברואר 2010, ורק החל מחודש מרץ 2010 החל החייב לפגר בהשבת ההלוואה נשוא התובענה. הדבר מלמד בדיעבד, כי בעת מתן ההלוואה, לא היה כל גורם מחשיד לגבי יכולתו של החייב לעמוד בפרעון ההלוואה. הבנק הוסיף וציין, כי השיק מיום 21.11.07, לא כובד עקב הוראת ביטול של החייב ולא עקב העדר כיסוי. עוד נטען, כי אין יסוד עובדתי לטענה כי החייב לא עמד בהחזרי הלוואות. על פי עדותה של טלפר מטעם הבנק, ההלוואה נפרעה מידי חודש בחודשו באמצעות חיוב החשבון, כעולה מדפי החשבון ת/1. הבנק הוסיף, כי העדר יידוע של ערב על פיגור בפרעון הלוואה, מביא לפטור הערב רק כדי הנזק שנגרם לו בשל כך, כאמור בסעיף 26 (א) לחוק הערבות. בענייננו, לא הוכח כל נזק שנגרם עקב כך. הנתבעים בסיכומיהם הדגישו את חובות הגילוי המוגברות להן כפוף הבנק. הבנק לא הסביר מדוע היה צורך לפרוע את הלוואה מספר 11, על ידי לקיחת הלוואה חדשה, אם כדברי הבנק ההלוואה נפרעה כסדרה, אף אם החייב ביקש אשראי נוסף של 50,000 ₪.הבנק נמנע מלהעיד את סגנית המנהל שהיא זו שטיפלה באישור ההלוואה, והיא זו ששוחחה עם הנתבע 4. הנתבעים טענו, כי הבנק ידע כי מדובר בלווה בעייתי, ללא בטוחות לחובותיו, כאשר שיקים והוראות קבע כבר חזרו בחשבונו, ועל כן מדובר בחוסר תום לב בהתחמת הערבים מבלי לדווח להם על מצבו הקשה של הלווה. נטען, כי חלה חובה על הבנק לגלות לערבים, כי בתקופה של כחודשיים לפני מתן ההלוואה, הוחזרו מספר שיקים בחשבונו של החייב, כשגם השיק על סך 1,432 ₪ הוחזר למעשה מחמת העדר כיסוי מספק ולמרות זאת נרשם כי הוחזר מחמת הוראת ביטול. הנתבעים הפנו להלכה הפסוקה בדבר חובות הגילוי של הבנק כלפי הערבים, לרבות כאשר החתמת הערבים נעשית בסניף אחר. בסיכומי תשובה מדגיש הבנק, כי ע"פ המוצגים ת/2 ו-ת/4 ההחזר החודשי של שתי ההלוואות הקודמות של החייב עמד על 4,070 ₪ לחודש, ואילו מיחזור ההלוואות והגדלת האשראי במסגרת ההלוואה נשוא תיק זה, הביא לתשלום חדשי של 2,800 ₪ בלבד, כפי שהעידה העדה טלפר, והדבר מסביר את הצורך במיחזור. עוד נטען, כי המוצג נ/1 המצביע לכאורה על חוב פיגורים, הינו מהחודש האחרון, היינו ממש לפני מיחזור ההלוואה. באשר לשיק שבוטל עקב הוראת ביטול, מצביע הבנק על חיוב הלקוח-החייב בעמלת ביטול שיק כחמישה ימים לפני מועד החזרת השיק, המלמדת כי מדובר בביטול השיק ולא בהחזר מהעדר כיסוי מספק. ההכרעה לב המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית, באשר לגדר חובות הגילוי של הבנק לערב. בעניין המחלוקת העובדתית המצומצמת, מעדיף אני את עדותה של נציגת הבנק העדה טלפר, לפיה בשנת 2007, בסמוך לפני נטילת ההלוואה, נערכה פגישה של החייב והנתבע 4 עם סגנית המנהל, שלאחריה שוחחה העדה טלפר עצמה עם הנתבע 4, מסרה לו את מספר הטלפון הנייד שלה ובהמשך אף עדכנה אותו כאשר נוצרו פיגורים בהלוואה. עניין זה איננו משפיע ישירות על ההכרעה במחלוקת, מאחר והעדה טלפר איננה יודעת מה נאמר באותה פגישה, וכל האמור בתצהירה בעניין זה הוא בגדר עדות שמיעה. עם זאת, כמתואר לעיל נערכו שיחות לא פורמליות בין טלפר לנתבע 4, בהן היה ברור לעדה שהנתבע 4 מודע למצבו של אחיו החייב. אכן, קיימת תחושה לא נוחה מהעובדה שהבנק לא הביא לעדות את סגנית המנהל גב' רווית אליהו, והסתפק בעדותה של טלפר. בנסיבות אלה, התעלמתי מהאמור בסעיף 5 רישא לתצהירה של טלפר. עם זאת, הנתבע 4 עצמו, יכול היה לפרט מה נאמר באותה פגישה. הכחשתו את עצם דבר הפגישה, מטילה צל על גרסתו, כאילו לא ידע דבר על מצבו של החייב, אחיו. מנגד, העובדה שהנתבעים לא מצאו לנכון להעיד את החייב העיקרי, אח, אב ודוד, מקשה על קבלת טענתם כי החייב לא שיתף אותם במצבו, שעה שביקש כי יערבו לו לתשלום הלוואה. נכון אני לקבל את טענת ב"כ הנתבעים, כי הנתבע 2 לא העיד פוזיטיבית שמצבו של החייב היה טוב, אלא שהוא סבר שמצבו של החייב אֵיתן. יחד עם זאת, סברה זו לא היתה רשומה על הקרח, היא נתמכת בדפי החשבון של החייב, ובעובדה שהחייב עמד בתשלום ההלוואה תקופה ממושכת לאחר מכן, ולכן כך יכול היה לסבור גם הבנק. באשר לסוגיה המשפטית שבמחלוקת בין הצדדים: חוק הערבות מגדיר בסעיף 22 במפורש, מה הם הפרטים שיש לגלות לערב. אין מחלוקת שכל הפרטים המופיעים בסעיף 22 לחוק הערבות גולו לערבים, ואין טענה קונקרטית לגבי אחד מפרטים אלה. הסוגיה עליה חלוקים הצדדים, נוגעת לחובת גילוי פרטים נוספים שלא נקבעו בחוק הערבות. באופן קונקרטי, נטען כי היה על הבנק לגלות לערבים בעיות בפרעון ההלוואה הקודמת והחזקת שיקים והוראות קבע בחשבון החייב. באשר להלוואה הקודמת הלוואה 11, מעיון בתדפיסי הבנק ת/1, אכן עולה כי ההלוואה ניטלה ביום 13.5.07. פרעון ההלוואה כסדרו על פי הוראות קבע ניכר בדפי החשבון במועדים 10.6.07, 10.7.07, 10.8.07, 11.9.07, 10.10.07, 11.11.07. לפיכך, אף שהמסמך נ/1 מראה על פיגור נומינלי, הרי שיש לאמץ את עדותה של טלפר, כי ההלוואה נפרעה כסדרה ואם היו פיגורים, הם היו מינוריים וכוסו בסמוך לאחר מכן. במסמך בדבר גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, נרשם בכתב יד כי מטרת ההלוואה הינה פרעון הלוואות ישנות, כיסוי יתרת חובה ומתן אשראי נוסף. בניגוד לדף המידע כולו, אשר מודפס ומהווה חוזה אחיד, הרי שמידע זה נרשם בכתב יד, הוא בולט על רקע כלל המידע המופיע בדף. הערבים חתמו בסמוך למידע זה, בנוסף לחתימתם בתחתית האמור. הערבים ידעו איפוא כי מטרת ההלוואה הינה פרעון הלוואות ישנות, דהיינו כי היו הלוואות ישנות שניטלו על ידי החייב, והן ממוחזרות במסגרת הסכם ההלוואה הנוכחי, לו ערבים הערבים. עוד ידעו הערבים כי לחייב גם יתרת חובה שהלוואה נועדה לכסותה. מקבל אני את גרסת העדה טלפר, כי לא סביר שהבנק היה מאפשר מתן אשראי נוסף של 50,000 ₪ ללקוח אשר לא עמד בפרעון הלוואות קודמות, ואף נתון זה מחזק את גרסת העדה טלפר כי ההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה. עוד עולה מדפי החשבון ת/1, כי מצבו של החייב לא היה חריג באופן מהותי. מדובר בחשבון עם מסגרת של 30,000 ₪, כאשר בשבעת החודשים טרם נטילת ההלוואה לעיתים הוא מגיע ליתרת חובה ולעיתים ליתרת זכות, יש תקבולים בסכומים גבוהים והוצאות בסכומים דומים. יתרת החובה בחשבון בעת מתן ההלוואה עמדה, כפי שעלה מהחקירה החוזרת, על 30,900 ₪ בלבד, בסמוך מאד למסגרת המאושרת. כך למשל, הפנה ב"כ הנתבעים להחזרת שיק מיום 15.11.07. ואולם, ימים ספורים קודם לכן, רק חודש לפני מתן ההלוואה, ביום 11.11.07, עמדה יתרת החובה בחשבונו של החייב על סך 9,400 ₪ בלבד, ובאותו מועד נפרעו שיקים, חובות כרטיסי אשראי והוראות קבע כסדרן. מכאן שאין מדובר בחשבון בו באופן רצוף ושיטתי חוזרים חיובים בהעדר כיסוי מספק, אלא בחשבון אשר בדרך כלל עמד במסגרת שנקבעה לו, ורק לעיתים רחוקות הוחזרו בו חיובים מהעדר כיסוי. עוד מקבל אני את הסבריה של העדה טלפר, כי החייב הוא שפנה בבקשה להגדלת האשראי, ובנסיבות אלה נוהג הבנק למחזר הלוואות קודמות כפי שנעשה כאן. הנתבעים נמנעו מלהביא לעדות את החייב העיקרי, הנתבע 1, שהוא אחיו של הנתבע 4, דודו של הנתבע 2 ואביה של הנתבעת 3, והדברים מדברים בעד עצמם. המצב המשפטי - אין מחלוקת כי גם ערב הוא בבחינת לקוח לעניין חובות הגילוי והוראות דיני הבנקאות (ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פד"י נ"ג (2) 337 (1999)). בעניין "התחרות" בין חובות הגילוי של הבנק לחובות הסודיות כלפי הלקוח, קבע בית המשפט העליון, כי בתחום שבו עומדות זו מול זו חובת הסודיות וחובת הגילוי, אין מקום לקבוע מבחן כללי שכן המדובר בסוגיה עדינה ומסובכת. יש למצוא את דרך האיזון בין שתי החובות בהתאם לנסיבות העניין. בין היתר יש לשקול מהם ההסדרים והאיזונים שבהם היו הצדדים חפצים מלכתחילה, אם היה בידיהם לקבוע זאת מראש, והאם היו מעדיפים באיזון שבין חובת הסודיות וחובת הגילוי לתת משקל רב יותר לראשונה או לאחרונה (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח (11.4.1994)). במקרה קונקרטי בו מדובר היה בערבות לחשבון שצבר יתרת חובה גבוהה, נקבע כי חובת הגילוי גוברת על חובת הסודיות (ע"א 1570/96 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' צבי ציגלר (19.3.1995)). במקרה אחר, נתקבלה טענת הבנק כי לא הפר את חובות הגילוי בנוגע לערבות לחיובה של חברה, ובית המשפט העליון אימץ את הכרעת בית המשפט המחוזי כי אין חובה לפרוס בפני הערב מסכת מלאה של החובות והבטוחות (ע"א 6799/02 משולם יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (17.12.2003)). נמצא איפוא כי אין כלל ברור ומוגדר באשר לחובות הגילוי. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. בענייננו, כאמור לעיל, קיבלתי את הסברי הבנק, באמצעות העדה טלפר, לפיהם לא היה מדובר בלקוח בסיכון, שהרי אחרת, בלתי סביר כי הבנק היה מאפשר לו הגדלת האשראי.עיון בדפי החשבון של החייב מלמד כי באותה תקופה, בה נטען כי היה על הבנק לגלות לערבים על החזרה של שלושה שיקים ושתי הוראות קבע (כאשר אחד מן השיקים הוחזר עקב הוראת ביטול ולא עקב העדר כיסוי), הרי שהופקדו סכומים גבוהים על ידי החייב. בנוסף לא הוכח כי היו פיגורים משמעותיים בהלוואה 11. בהעדר עדות אחרת, ניתן לאמץ את הסברי העדה טלפר, כי מיחזור ההלוואה נעשה לבקשת החייב, עקב רצונו בהגדלת האשראי ב- 50,000 ₪ נוספים ולאחר שיחה שנערכה בין החייב, הנתבע 4 וסגנית מנהל הסניף. אכן, תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעים, כי יכולים להיות מקרים בהם על פי הפסיקה, יהיה מקום שהבנק יגלה לערבים נסיבות מיוחדות, מעבר לחובות הגילוי על פי חוק הערבות.עם זאת, העובדה שהמחוקק הגדיר במפורש מהן חובות הגילוי הנדרשות כלפי ערב, מחייבת זהירות יתרה בהרחבת חובות גילוי אלו, למקרים ברורים וחד משמעיים, בהם המידע שיש בידי הבנק הוא חד, רציף ומשמעותי, ויכול להביא את הערב לסגת בו מנכונותו למתן הערבות. בענייננו, לא הוכחו נסיבות חריגות כאלה. מדובר בהלוואה שנפרעה כסדרה או כמעט כסדרה. מדובר בהחזרה בהעדר כיסוי של שני שיקים בלבד, כאשר במקביל גם הופקדו כספים ונפרעו כסדרם חיובים אחרים. בטופס גילוי המידע לערבים נמסר לערבים במפורש כי ההלוואה נטלת לשם "פרעון הלוואות ישנות + כיסוי חובה + אשראי נוסף". הערבים ידעו איפוא כי מדובר בהלוואה שנועדה לפרעון הלוואות קודמות. עוד נמסר להם כי קיימת גם יתרת חובה וכי למרות קיומה של הלוואה קודמת, מבקש החייב לקבל גם אשראי נוסף. נתונים אלה יכולים היו להדליק "נורה אדומה" אצל הערבים, אולם הם בחרו לחתום על הערבות לאחר עיון מרפרף בלבד, לא דרשו הבהרות נוספות מהבנק או מהחייב. הערבים יכולים היו לברר עם החייב, שהוא קרוב משפחה קרוב מאוד אליהם: אח, אב ודוד, את הנסיבות. לא ניתן להטיל את מלוא האשם בגין העדר הגילוי על הבנק, כאשר לא מדובר בנסיבות חריגות של הלוואה שלא נפרעת באופן קבוע, של שיקים רבים שחוזרים ושל חובות גדולים, כאמור לעיל. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות ההגנה, מקבל את התביעה, ומחייב את הערבים, הנתבעים 2, 3 ו- 4, ביחד ולחוד, בתשלום יתרת חוב ההלוואה בסך 187,802 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנהוג וכמקובל בבנק, מיום הגשת התביעה 22.12.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ וכן השבת אגרה משוערכת למועד התשלום. המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. סדר דין מקוצרבנקהחזר הלוואההלוואה