בידי התובעת כמה שטרות, שנכתבו ללא הרשאתו, בסכום השטר והכתוב בו בשנים 2006/7 התקשרה החברה עם התובעת לשכירות רכבים בליסינג ולהבטחת התשלום היא מסרה ערבות בנקאית, שניתנה בתוספת לערבותו האישית. ערבותו האישית של הנתבע נחתמה, בנוסף לערבות בנקאית, כאשר אינו ולא היה מורשה חתימה של החברה וקיבל משכורת על פי תלוש שכר. שטר הערבות נשוא תביעה זו נחתם על ידי הנתבע כערב לחובות החברה, אך הנתבע אינו ולא היה הבעלים של החברה, אלא רק שימש בה כנושא משרה. תוקף חתימתו כערב לטובת החברה על השטר הסתיים ביום 21.1.07, עת הודיע לכל ספקי החברה, כולל לתובעת, כי מאותו יום סיים את עבודתו בחברה וכן הודיע כי מסתיים תוקף ערבותו. כן שלח לתובעת הודעה על הפסקת תוקף ערבותו האישית. 3. משהסתבר לנתבע כי מצגי החברה בפניו, כדי שימש בה נושא משרה, היו מצגי שווא ומרמה, ומשקיבל מכתב מעו"ד כי הינו צפוי לעמוד לדין בגין גניבת זכויות יוצרים, הוא עזב את החברה מיד -ביום 20.1.07 - והודיע על כך לכל הגורמים הרלוונטיים, במכתבים. לתובעת שלח הנתבע מכתב ובנוסף, בחודש חודש ינואר או תחילת חודש פברואר, גם הגיע לפגישה עם דורון לוין ומסר לו מכתב, (ע' 4 שורות 16 -28 לפרוטוקול). בעת עזיבתו את החברה לא הייתה החברה חייבת דבר לתובעת, כיוון שהחוב שכן היה סולק באמצעות הערבות הבנקאית שניתנה לתובעת ע"י החברה. 4. טוען הנתבע, כי ביום עזיבתו את החברה, הוא פנה לדורון לוין אצל התובעת, אמר לו שכבר אינו נושא משרה בחברה, וכי הינו מחזיר את הרכב לחברה. כן ביקש הנתבע מדורון לוין שיסיר את ערבותו האישית, ואמר לו, כי עליו לדאוג לערב אחר שיחתום על השטר. במעמד פגישה זו, ביקש דורון לוין לממש את הערבות הבנקאית שהעמידה החברה לטובת התובעת והבטיח לנתבע שלאחר פירעון הערבות הבנקאית, ישלח אליו חשבון סופי ויושב לו שטר הערבות בחתימתו. בפועל, דורון לוין לא קיים הבטחתו זו. בחקירתו הסביר הנתבע, כי ביקש מדורון חשבון סופי, לאור העובדה שהתובעת טענה שהחברה חייבת לה כסף ורצה לוודא שהחוב הסתיים. לדבריו, לא רק שלא זכר שחתם על שטר חוב בסכום של 120,000 ₪, אלא שמבחינתו, ברגע שסכים את הדברים עם דורון לוין הנושא סוכם ונסגר. 5. בקשת ביצוע השטר הוגשה נגד הנתבע, כשלוש שנים לאחר שעזב את החברה, וערבותו האישית נכתבה בשטר בסכום ללא הרשאתו וללא ידיעתו, ולמרות שביום שעזב את החברה היא לא הייתה חייבת דבר לתובעת. כראיה שהחברה לא הייתה חייבת לתובעת דבר, מפנה הנתבע לכרטסת חשבון החברה אצל התובעת, ממנה עולה, שהחוב התחיל ביום 20.12.07 והיה אז, רק 100.64 ₪. התובעת מימשה את הערבות הבנקאית, בעת שהנתבע הודיע לה על עזיבתו את החברה, ולכן, החוב נפרע בעת עזיבת הנתבע את החברה ולמחרת עזיבתו את החברה לא נותר כל חוב. יתרה מכך, מדובר ברכב שלא הושב לתובעת בשנת 2010, שלוש שנים לאחר עזיבת הנתבע את החברה, ויידוע התובעת אודות עזיבתו. טוען הנתבע, כי למרות מצבה הכלכלי של החברה, התובעת המשיכה להעמיד לרשותה רכבים, והרכב שבגינו חתם הנתבע על ערבותו האישית, לא הוחזר לתובעת בתום תקופת השכירות על פי ההסכם. לטענתו, אין כל היגיון בדרישה, שערבותו תישאר לעולם ועד כשהתובעת יודעת שאינו עובד החברה. 6. בחקירתו העיד הנתבע שהינו חתום על קבלת רכב שמספר הרישוי שלו מסתיים בספרות 360 ואינו חתום על רכב שמספר הרישוי שלו מסתיים בספרות 260. בחקירתו הופנה הנתבע לנספח 11 לתצהירו, מכתב של הבנק לחברה, אשר נשלח ביום 23.11.07 לכתובת מגוריו ועליו חתום הנתבע תחת כיתוב בכתב ידו. תמצית טענות התביעה 7. דורון לוין, מנהל חשבונות במחלקת הגביה של התובעת הצהיר, כי להבטחת התחייבות החברה על פי ההסכם שנכרת עמה, היא הפקידה בידי התובעת שני שטרי חוב חתומים על ידה, בערבות אוואל של הנתבע, אחד מהם הינו נשוא תביעה זו, וכן הפקידה ערבות בנקאית על סך 12,000 ₪. בחודש ספטמבר 2007 החלו להצטבר לחובת החברה חובות ניכרים שלא שולמו. דורון לוין מכחיש את טענת הנתבע, לפיה השניים נפגשו עם תום עבודת הנתבע בחברה ומכחיש שהוא הבטיח לנתבע שערבותו לשטרות תבוטל. לדבריו, הפעם היחידה שנפגש עם הנתבע הייתה בשנת 2005 בראשית ההתקשרות של התובעת עם החברה ובישיבת הגישור בבית המשפט. 8. לטענתו, בראשית שנת 2007 התקשר אליו הנתבע והודיע לו שהוא עוזב את החברה, אך לא ביקש ולא קיבל את הסכמתו לביטול הערבות, יתרה מכך, כך דורון לוין, גם אם היה הנתבע היה מבקש זאת, לא היה מקבל את הסכמתו טרם שיושבו כל הרכבים שהיו מוחזקים אצל החברה. בחקירתו העיד דורון לוי, כי אינו עורך עסקאות עם הלקוחות, אינו מקבל מהם את הרכבים חזרה, מהם ולא ניהל עם הנתבע שיחות בעת השכרת הרכב. לדבריו, הוא לא עשה דבר לאחר שיחת הטלפון של הנתבע אליו בה הודיע לו שהוא עוזב את החברה, כיוון שעל הנתבע היה לדאוג לערב אחר במקומו ונטל זה אינו מוטל על התובעת. 9. דורון לוין לא ידע להשיב מה היה חוב החברה לתובעת ביום 1.1.07, המועד בו הודיע הנתבע לתובעת על עזיבתו את החברה. לגרסתו, כאשר הלקוח לא משיב את הרכב לתובעת בתום תקופת השכירות, השכירות ממשיכה ו"יש מצב שהרכב נכנס להמשך חוזה". (ע' 9 שורות 18 - 25 לפרוטוקול). בפועל, שני הרכבים שהוחזקו על ידי החברה נתפסו והוחזרו. הרכבים נשוא תביעה זו הושבו לתובעת - האחד ביום 4.12.09 והשני ביום 1.2.09 ביום 31.10.09 חוב החברה בגין הרכבים היה 6,764 ₪, כך על פי הכרטסת נספח 6 לתצהיר דורון לוין. לטענתו, ביום 19.9.10 החוב גדל ל41,384 ₪, כיוון שכל עוד הרכבים מוחזקים אצל הלקוח ולא הושבו בזמן, "יש תהליך של ספירת ימים לפי מערכת ליסינג, יש 2 חשבוניות, אשר לא צורפה למסמכי התובעת, (ע' 11 שורות 28 - 32 לפרוטוקול),שמרכיבות את הפרש הימים עד למועד בו הושב הרכב כולל הוצאות. דורון אישר בעדותו, שהתובעת לא שלחה לנתבע כל מכתב אודות קיום החוב ו/או אי השבת הרכבים. דיון בהתאם להסכמות הצדדים בדיון בהתנגדות הנתבע לביצוע השטר, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, "בטענה כי התובעת פטרה אותו מערבותו לאחר שהחוב נפרע באמצעות הערבות הבנקאית". (פרוטוקול הדיון בפני ר' ההוצאה לפועל מיום 7.2.11 ע' 2 ). בהתאם לכך, יש לבדוק גם את טענת הנתבע שהנתבעת פטרה אותו מערבותו לאחר שהחוב נפרע באמצעות הערבות הבנקאית וגם מה גובה החוב. 10. כל עוד ערבותו של הנתבע לא בוטלה, לא הוחלפה, ולא הושבה לו על ידי התובעת, היא הייתה בתוקף בכל תקופת תקפותו של הסכם שכירת הרכבים. ביום עזיבת הנתבע את החברה, הסכם הליסינג היה בתוקף כך גם וערבות הנתבע. על הנתבע היה להמציא ערב אחר כדי שערבותו תבוטל, כיוון שההסכם היה תקף שנה נוספת. איני מקבלת את טענת הנתבע שערבותו פגה עם הודעתו, בעל פה או בכתב, לתובעת אודות עזיבתו את החברה ותום ערבותו. על פי עדות דורון לוין: ש. כשאתם החתמתם את הנתבע על ערבותו, האם התייחסתם שכל עוד לא מוחזרים הרכבים ערבותו תקפה? ת. אני לא יכול לענות, כי זה לא נערך על ידי אלא על ידי אנשי מכירות. (ע' 12 שורות 4-6 לפרוטוקול) תוקפו של הסכם שכירת הרכבים פג ביום 28.12.08 , ובמועד זה תמה ערבותו של הנתבע להסכם זה. ככל שהתובעת לא מצאה לנכון לתפוס את הרכבים לאחר תום תקופת השכירות ו/או לקבל את הסכמת הנתבע להארכת ערבותו ולמצער להודיע לו שערבותו תקפה כל עוד לא יושבו ו/או יתפסו הרכבים, אין לה אלא להלין על עצמה. זאת במיוחד, לאור העובדה שהייתה מונחת בפני התובעת הודעת הנתבע אודות עזיבתו את החברה, ואודות מה שלשיטתו, הינו פקיעת ערבותו. כאמור לעיל, בהתאם להסכם - נספח א' לתצהיר התובעת, (נספח ב' לחוזה, נספח 3 לתצהיר התובעת) תקופת חכירת הרכב הינה מיום 28.12.05 עד 28.12.08 . 11. הרכב שהיה בשימוש הנתבע הושב לתובעת ביום 1.2.09 והרכב השני שהוחזר על ידי החברה הושב לתובעת ביום 4.12.09 . ביום 31.8.09 חוב החברה לתובעת בגין הרכבים עמד על 6,784 ₪ (עדות דורון לוין ע' 10 שורות 7-10). התובעת בחרה שלא לתפוס את הרכבים בתום תקופת השכירות, לחייב את החברה בחיובים גבוהים, לפי ימים בהתאם לעדות דורון, ודורשת עתה שהנתבע יישא בחוב זה. אין כל הגיון שבגין רכב אחד, שהיה בשימוש החברה ארבעה חודשים, נוצר חוב כה גבוה, והרי הרכב האחר הושב לפני תאריך זה - 31.10.09 12. אין חולק שהתובעת מימשה את הערבות הבנקאית בסך 12,000 ₪ (עדות דורון לוין ע' 12 שורות 16 - 17 לפרוטוקול). אין גם חולק, שביום שהרכבים היו אמורים לחזור לתובעת, חוב החברה היה 6,518 ₪ (עדות דורון לוין ע' 10 שוקות 5 - 11 לפרוטוקול). החוב "תפח" לסכום הנטען על ידי התובעת, כיוון שהחל מאותו יום, מועד סיום ההסכם, התובעת מחייבת את מחזיק הרכב לפי "תהליך של ספירת ימים" (עדותו בע' 10 שורות 24 - 28 לפרוטוקול). למרות דרישת החוב "התופחת" לא ידע עד התובעת להשיב כיצד חושב חוב זה, ולדבריו "לי אין את החשבוניות כאן כי זה לא היה חלק מהתצהיר ושתי החשבוניות מרכיבות את החוב על פי החוזה" (ע' 11 שורות 29 - 32 לפרוטוקול). "ש. כלומר אתה טוען שעד 19/10/10 החוב היחידי שעומד מול חברת כאלטק הוא כאמור לעיל? ת. על פי הכרטסת זה נכון. אבל מפנה לנספחים 4-5 .... ב- 30/3/09 וב-4/12/09 אלה שני התאריכים שהרכבים חזרו. אם נתייחס לחוב האמיתי צריך לקחת בחשבון את החזרת שני הרכבים ולעשות חשבון.... כי זה החוזה. ש. מה אומר החוזה? ת. שכל עוד הרכבים לא חוזרים במועד, אנחנו ממשיכים להנפיק חשבוניות בגין הימים שהרכבים היו בשימוש הלקוח. (ע' 12 שורות 22 - 28 לפרוטוקול). עד הנתבעת לא ידע להסביר כיצד חושב החוב הנטען על ידי התובעת. 13. דהיינו, על פי עדותו של דורון לוין (ע' 10 שורות 24 - 28 לפרוטוקול), החוב הגיע לסך של 41.384 ₪ נכון ליום 19.9.10 כיוון שמרגע שהרכב לא הושב, ההתחשבנות הינה לפי ימים, וזה הסכום על פי חשבונית שלא צורפה למסמכי התובעת. אם כך הדבר הרי שלתובעת יש אשם תורם בהגדלת הנזק, בכך שלא פעלה מיד לתפיסת הרכב. מה עוד שעל פי עדות דורון, התובעת מעולם לא שלחה לנתבע הודעה שקיים חוב כזה (ע' 11 שורות 1 - 10 לפרוטוקול). 14. בהתאם לס' 11.1.1. להסכם, עם תום תקופת השכירות או עם ביטול הסכם החכירה על החוכר להחזיר מיד את הרכב לתובעת. ס' 11.1.3 קובע כי אם לא השיב החוכר את הרכב לתובעת כאשר קמה לו חובה לעשות כן לפי הוראות החוזה, הוא מסכים מפורשות ומתיר לתובעת להיכנס לחצריו לתפוס את הרכב בעין ולא תהינה לו תביעות נגד התובעת. לא ברור מדוע התובעת לא תפסה את הרכב במועד סיום ההסכם , אלא רק ביום 10.12.09 על פי מסמכי החזרת הרכב (נספח 4 לתצהיר התובעת). ואת הרכב שהיה בשימוש הנתבע ביום 1.4.09. על פי עדות הנתבע, שלא נסתרה, ביום עזיבת הנתבע את החברה, והודעה על כך לתובעת, מימשה התובעת את הערבות הבנקאית ולא נותר כל חוב. החוב נוצר כשנה לאחר עזיבת הנתבע את החברה. 15. על פי תצהירו של דורון לוין (ס' 3) החברה הפקידה בידי התובעת ערבות בנקאית על סך 12,000 ₪ , ועל פי עדותו, ערבות זו מומשה לגביית חלק מחוב החברה. אין הסבר מדוע, בעת מימוש הערבות הבנקאית, לא דרשה התובעת מהחברה ערבות בנקאית חדשה, ויתרה מכך, מדוע עם תום תקופת השכירות והעדר ערבות בנקאית, לא תפסה מיד את הרכבים. דורון לוין נשאל, האם בעת החתמת הנתבע על ערבותו, התייחסה התובעת לכך שכל עוד הרכבים לא מושבים לה הערבות תקפה, ודורון השיב שראינו יכול לענות על כך. (ע' 12 שורות 5-7). לא הוצגה כל אסמכתא שערבות הנתבע נמשכת גם לאחר תום תקופת ההסכם. על הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב שהיה בתוקף בעת סיום ההסכם בין התובעת לחברה. אין לקבל את טענת דורון לוין שהנתבע רק התקשר להודיע לו שהוא עוזב את החברה, אין כל סיבה להודעה כזו. העובדה שהתקשר מצביעה שלפחות דובר ביניהם על נושא ביטול ערבותו. סוף דבר הנתבע ערב לחובות החברה עד למועד תום תקופת ההסכם, במועד זה החוב היה בסך 6,518 ₪. לא הוכח שהנתבע אחראי לחובות החברה לאחר מועד תום תקופת ההסכם. לתובעת רשלנות תורמת לכל נזק כספי שנגרם לה לאחר תום תקופת ההסכם, כאשר ברחה שלא לתפוס את הרכבים מיד עם תום תקופת ההסכם. אני קובעת, שעל הנתבע לשלם לתובעת סך 6,518 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין החל מיום תום תקופת ההסכם ועד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות שכן התביעה התקבלה רק בחלקה המזערי. שטר