התובע פנה לנתבעת והלין על חשבונות המים החריגים, ודרש לערוך בירור מקיף על מנת לבטל את החיובים העודפים בגין העבר ולמען לא יישנו בעתיד. 5. התובע התבקש ע"י הנתבעת להגיש בקשה להתקנת מד מים וביצע את דרישתה. שהנתבעת שלחה נציג מטעמה על מנת לאבחן האם קיימת נזילה ולתאם מועד להתקנת מד המים, ואף שהובטח לו שהעניין בטיפול, השתהתה הנתבעת בטיפול בעניינו. 6. התובע שילם מחוסר ברירה את החשבונות החריגים על מנת להימנע מחיובים נוספים. תמצית טענות הנתבעת: 7. סכום התביעה מופרך וחסר בסיס ומעיד על חוסר תום ליבו של התובע. 8. התובע רשום כצרכן ביחידה הנמצאת בבית משותף. 9. לפי נתוני הצריכה לשנת 2010, הייתה בנכס צריכת מים משותפת מוגברת אשר נמדדה וחולקה בין כל דיירי הבית המשותף בשווה (נספח A). 10. צריכת מים משותפת מוגדרת בכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכנייה) תשע"א - 2011 (להלן: "כללי המים"), כהפרש בין קריאת מד המים הראשי לבין סך הקריאות של מדי המים המשויכים. 11. בסעיף 25 (ב) לכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים) תשנ"ד - 1994 נקבע כי הצריכה המשותפת תיווסף לצריכה הביתית. 12. צריכה משותפת יכולה להיגרם מסיבות שונות אף אם לא קיימת חצר משותפת. 13. אין לנתבעת כל ידיעה בדבר הסיבה לצריכה החריגה שנרשמה במד המים הכללי. 14. ביום 31.8.2010 פנה התובע לראשונה למחלקת צרכנות המים וביקש להתקין מד מים משויך ליחידתו. חודשיים לאחר מכן ביום 31.10.10, הותקן מד המים המשויך (טופס הבקשה להתקנת מד המים ופקודת העבודה נספחים א' ו-א' 1 לכתב ההגנה). 15. טרם התקנת מד המים היה הנכס חסר מד מים. לפיכך, התבצע חיוב כאמור בסעיף 15 (ה) לחוק העזר לת"א -יפו (אספקת מים) תשס"ג - 2003 (להלן: "חוק העזר"), לפי היחס שבין שטח הנכס שבחזקתו של כל צרכן לבין שטחו הכולל של הנכס. 16. לאחר מכן, פנה התובע לנתבעת והלין על צריכת מים משותפת חריגה. משכך, נעשו מספר ביקורות בשטח שממצאם אישרו כי כל מדי המים הקשורים למד המים של הבית המשותף, מעודכנים במערכת צרכנות המים. כמו כן, צויין כי צריכת המים המוגברת נוצרה כתוצאה מפיצוץ סמוי בצנרת המשותפת אשר תוקן וכך הודע לתובע (נספח ב' לכתב ההגנה). 17. הנתבעת אינה אחראית לרשת המים הפרטית אשר הינה באחריותו המלאה של הצרכן. 18. לאחר תיקון הנזילה וכתוצאה מפניה של צרכן אחר בבית המשותף, זוכו בעלי הנכסים בבניין המשותף לתקופת החיוב של 5-6 בשנת 2010 (נספחים ג' ו- ג'1 לכתב ההגנה). 19. התובע שלא הסתפק בזיכוי ערער על החלטת ועדת הנזילות ובתשובה בקשתו נדחתה (נספח ד'). 20. הנתבעת פעלה ככל ספק מים סביר אחר עת חייבה את התובע כדין ובהתאם לחוקים, לתקנות ולכללים המחייבים אותה. דיון והכרעה: 21. התובע הציג במהלך הדיון את חשבונות המים. הלכה למעשה אין הנתבעת כופרת בטענת התובע לפיה החשבונות בשנת 2010 היו חריגים ביחס לנכס. 22. מכרטיס הלקוח שהוצג ע"י הנתבעת עולה כי: בגין תקופה 2 שנת 2010 החיוב ע"ס 1020.36 ₪; בגין תקופה 3 2010 החיוב ע"ס 906.77 ₪; בגין תקופה 4 2010 החיוב ע"ס 947.87 ₪; בגין תקופה 5 2010 החיוב ע"ס 1136.55 ₪. בגין תקופה 6 2010 החיוב ע"ס 1135.30 ₪. על סכומים אלה נוספו חיובי ריבית בסך 545.88 ₪. 23. הנתבעת זיכתה את הנכס בגין נזילה סמויה לתקופות 5 ו-6 בסך 560.41 ₪ ו- 559.72 ₪ בהתאמה. כך שבפועל שולם בגין תקופה 5 סך 576.14 ₪ובגין תקופה 6 סך 575.58 ש"ח. 24. אין מחלוקת כי בכל המועדים שקדמו לתקופות אלה ואחריהן, החשבונות בגין הנכס הסתכמו בעשרות בודדות של שקלים. מכרטיס הלקוח עולה כי החיובים התקופתיים בגין הנכס בשנים 2011 ו-2012 מסתכמים בסכומים שבין 33 ₪ ל-44 ₪. הנתבעת אינה כופרת בטענת התובע כי זהו גם סדר הגודל של החיובים התקופתיים בגין הנכס קודם לכן. 25. הנתבעת טוענת כי הצריכה המשותפת חושבה בהתאם לכללי המים, ומאחר ובנכס התובע לא הותקן מד מים משויך, הרי שהיא פעלה על פי הוראות חוק העזר וחילקה את הצריכה בבית המשותף בין הדיירים, לפי היחס שבין שטח הנכס שבחזקתו של כל צרכן לבין השטח הכולל של הנכס. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מהי הסיבה לחריגה בצריכה המשותפת. 26. הנתבעת הציבה עובדה עת התייצבה לדיון באמצעות מתמחה ממשרד עורכי דין, אף שהדיון מתנהל בביה"מ לתביעות קטנות ומבלי שהתבקש או ניתן היתר ייצוג. למען לא יפגע השוויון בין בעלי הדין אפשרתי לתובע להיות מיוצג. התובע שהתייצב בעצמו בחר שלא לעשות כן וביקש שהדיון לא ידחה. הוריתי לנציג הנתבעת להתקשר למנהל הנתבעת על מנת שיתייצב נציג מטעמה המכיר את פרטי המקרה. נציג הנתבעת חזר לאולם והודיע כי הדבר אינו אפשרי. 27. על הנתבעת היה להתייצב באמצעות נציג אשר טיפל בעניין בפן הטכני ואו המנהלתי ואשר יכול היה להעיד על העובדות ולהתייחס לטענות התובע בפן העובדתי. טענת הנתבעת לפיה התגלתה נזילה סמויה כתוצאה מפיצוץ סמוי בצנרת המשותפת ולפיכך נרשמה חריגה בצריכה המשותפת נטענה בעלמא. לא הובאה כל ראיה למהות הנזילה, מיקומה והמועד בו תוקנה. נציג הנתבעת אשר ערך את הביקורות בנכס (שבוצעו אף אליבא לנתבעת) לא הובא לעדות. הלכה למעשה גרסת הנתבעת וטענותיה העובדתיות, לא נתמכו בכל ראיה מטעמה. 28. התובע העיד כי מיד לאחר קבלת החשבון החריג הראשון בו חויב, פנה לנתבעת והלין על החריגה. מכרטיס הלקוח עולה כי החשבון הראשון הינו ע"ס 1020.36 ₪. התובע הציג בקשה להתקנת מד מים וטען כי הגיש את הבקשה במועד בו נדרש לעשות כן ע"י הנתבעת. בבקשה(ת/1) לא צוין התאריך במקום המיועד לכך. הנתבעת מצידה טענה כי הבקשה הוגשה רק ביום 31/8/10 ומד המים הותקן חודשיים לאחר מכן. נציג הנתבעת הציג את הבקשה בה הוסף על ידי מאן דהוא התאריך. אני מאמצת את גרסת התובע שלא נסתרה ואשר לפיה פנה מידית לנתבעת והתריע על החיובים החריגים במיוחד נוכח הפער הקיצוני ביחס לחיובים קודמים. 29. אשר על כן אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובע בתוך 30 ימים מהיום, סך 4575.60 ₪ (על פי חישוב כמפורט בסעיפים 22 ו-23 לעיל) בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בסך 300 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. חשבון מיםמים