ישנו הבדל בין ניסוי לצורכי מחקר לבין טיפול בדרך חדשה, שהיא עדיין בגדר ניסיון, המונח "ניסוי רפואי בבני אדם" מוגדר בתקנה 1 של תקנות בריאות העם כ"עשיית שימוש בתרופה בניגוד לאישור שניתן לאותו שימוש לפי חיקוק, או כאשר השימוש האמור אינו מקובל בישראל לצרכים שמבוקש לייעדו להם, או שטרם נוסה בישראל, ויש בו כדי להשפיע על בריאותו, גופו או נפשו של אדם. בית המשפט קבע כי הגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול גם שימוש לצורך מחקרי מדעי וגם שימוש לצורך מחקר, שמטרתו בעיקרה אבחנה או ריפוי לחולה, וגם שימוש לצורך טיפול קליני סתם, עוד נפסק כי מתפקידן של המערכת הרפואית ושל מערכת המשפט גם יחד לשתף פעולה במעקב אחר ההתפתחויות המהירות של מדע הרפואה ולקבוע גבולות לשימוש שמותר לעשות בו, גבולות, אשר ישקפו וייתנו ביטוי למצפון ולמוסר של החברה. כך מכילה הצהרת הלסינקי את ההמלצות המנחות רופאים במחקר רפואי שכרוכים בו בני-אדם, כפי שאומצה בעצרת הרפואית העולמית בהלסינקי ב- 1964 ותוקנה בעצרת בטוקיו ב-1975, ותקנות בריאות העם נותנות להן תוקף משפטי מחייב. גישת בית המשפט : מדי שנה נבדקים אלפי חומרים כימיים, שהחוקרים תולים בם תקוות לריפוי המחלה, אך רק בודדים מגיעים לשלב הניסוי בבני-אדם, שאין להתירו לפני שעברו את שלב הניסויים ההכרחי בבעלי חיים, כדי לאפשר הערכה זהירה של הסיכויים הטמונים בם לעומת היעילות המצופה מהם. גישת בית המשפט היא כי התרת השימוש לחולים מיואשים בחומרים שלא נבדקו עשויה להביא נזק לחולים עלולה להביא לניצול לרעה של חולים אנושים ומשפחותיהם, המוכנים להקריב כל אשר להם בתקווה למצוא מרפא לחולה ברפואה בלתי בדוקה, ואף אין להתעלם מן הסכנה ששרלטנים למיניהם ימכרו להם תכשירים חסרי תועלת במחירי עתק בלהיטותם אחרי תרופה שלא נוסתה ותוך תקווה מופרזת ובלתי מבוססת שישימו בתרופה כזו, יזניחו את דרכי הטיפול המקובלות, שעשויות להביא להם מרפא או הקלה, מגמה הנתפסת ע"י בית המשפט כשלילית. רפואהניסויים רפואייםבריאות העם