ניכוי רעיוני נכות כללית: 1. המשיבה בע"א 5736/04, היא המערערת בע"א 5740/04, נפגעה בתאונת-דרכים ביום 24.3.1996, כאשר היתה בת 47 שנים. בית-המשפט המחוזי קבע למשיבה נכות משוקללת בשיעור של 48.2% המורכבת מנכות אורתופדית (10% בגין פגיעה בכתף ו-20% בגין פגיעה בקרסול); נכות פלסטית (20%); ונכות בתחום רפואת הריאות (10%). עוד קבע בית-המשפט כי הנכות התפקודית היא בשיעור של 60% וזאת בהתחשב בגילה של המשיבה, באופי הפגיעות שנגרמו לה ובאופי עבודתה כעובדת משק וניקיון המחייב "עבודה פיסית הדורשת כושר תנועה בגפיים". לעניין בסיס השכר, נזקק בית-המשפט המחוזי לשכרה הממוצע של המשיבה במתנ"ס שבו עבדה כשכירה; בית-המשפט דחה את הטענה כי המשיבה עבדה גם בעבודות ניקיון פרטיות, משזו לא הוכחה בפניו. בית-המשפט הוסיף ופסק למשיבה פיצויים בגין עזרת הזולת (150,000 ש"ח), ניידות (30,000 ש"ח), הוצאות רפואיות (30,000 ש"ח) וכאב וסבל לפי אמות המידה הקבועות בחוק. מסכום הפיצוי נוכו התשלומים התכופים ששולמו למשיבה, וכן גמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). בית-המשפט הטעים כי המשיבה בחרה לקבל קצבאות בענף נכות כללית ולא בענף נכות מעבודה כיוון שהראשונות - המביאות בחשבון גם פגיעות קודמות - גבוהות יותר. עוד הבהיר בית-המשפט כי המשיבה רשאית להעדיף את הקצבה הגבוהה יותר, ואין להעניש אותה על כך בדרך של ניכוי מלוא הגמלאות המשולמות לה בגין הנכות הכללית. לפיכך, קבע בית-המשפט כי יש לנכות מסכום הפיצויים את שיעור קצבת הנכות בעבודה - לוּ זו הייתה משולמת למשיבה. על פסק-דין זה משיגים הצדדים בערעוריהם. 2. המערערים בע"א 5736/04, הם המשיבים בע"א 5740/04 והנתבעים בערכאה הקודמת, סבורים כי בית-המשפט קמא שגה בפסיקתו לעניין ניכוי הגמלאות. לדעתם, לא היה מקום להורות על ניכוי של גמלאות תיאורטיות בענף נפגעי עבודה חלף ניכוי הגמלאות המשולמות בפועל בענף נכות כללית. המערערים סבורים כי ניתן להביא בחשבון את העובדה שקצבאות הנכות הכללית משולמות למשיבה גם בגין פגיעות אחרות, על-ידי כך שינוכה החלק היחסי של גמלאות הנכות הכללית שניתן לייחס אותו לתאונה. המערערים אף טוענים כי בבית-המשפט קמא הם הביעו נכונות לניכוי יחסי כזה, התואם, לדבריהם, את ההלכות של בית-משפט זה. טענה נוספת מפי המערערים היא כי עמדת המשיבה בדבר הצורך בניכוי גמלאות הנכות מעבודה הועלתה בשלב מאוחר, והייתה בבחינת שינוי חזית. 3. המשיבה, מצידה, טוענת בערעורה כי בית-המשפט קמא המעיט בפיצויים שפסק לה. היא מטעימה כי הנכויות שנקבעו לה על-ידי בית-המשפט נמוכות מהנכויות שמהן היא סובלת בפועל, כפי שהדבר משתקף גם בקביעותיו של המל"ל. בפרט, טוענת המשיבה כי התאונה הסבה לה נכויות נוספת בתחום אף אוזן גרון, בתחום הכירורגיה ובתחום הפלסטיקה. המשיבה מלינה גם על הנכות התפקודית שנקבעה לה, הנמוכה מדי לטעמה בנסיבות העניין, ועל אי-ההכרה בשכר נוסף שבא לכיסה, לפי הנטען, מעבודות ניקיון פרטיות בהן עסקה עובר לתאונה. גם בראשי הנזק האחרים, כך לדעת המשיבה, נפסקו סכומים שאינם עולים בקנה אחד עם הנזקים האמיתיים שנגרמו לה. הצדדים הגישו השלמות סיכומים ובהן התייחסו לפסיקתא שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר שקיבל לידיו חוות-דעת אקטוארית של מומחה מטעמו (מר שי ספיר). המשיבה משיגה על עניינים שונים הקשורים למהלך זה - עצם מינוי האקטואר, זהותו של האקטואר ואופן ביצוע החישובים על-ידו. אומר מייד כי הנושא היחיד שמצאנו אותו מצריך התערבות נוגע לניכוי תגמולי המל"ל. בכל יתר הנושאים לא ראינו לשנות מממצאיה וממסקנותיה של הערכאה המבררת. 4. ניגש אם כן לשאלת ניכוי הגמלאות. בית-המשפט המחוזי קבע, ובדין, כי אין לנכות את מלוא תגמולי הנכות הכללית, מקום בו גמלאות אלה ניתנות גם בגין נכויות שלא הוסבו בתאונה. השאלה עם זאת היא אם במקרה מהסוג הנדון כאן יש לנכות את הגמלאות הרעיוניות בענף נפגעי עבודה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או שמא, כטענת המערערים, יש לנכות את החלק היחסי של גמלאות הנכות הכללית, המתייחס לנכות בגין התאונה. בעניין זה ראינו לנכון לקבל את הערעור. ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003 (2) 1797, הותוותה הדרך לחלץ מתוך סכום הגמלאות הכולל את אותו חלק מהן הקשור לתאונה נשוא המשפט: "את שיעור תגמולי המוסד אותם ננכה מתביעת הפיצויים, מקום בו לא יוחדו התגמולים למעשה הנזיקין נשוא המשפט, נשום, בכל מקרה, על-פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העוולה. בית המשפט חייב, במקרים כאלה, לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המזיק, וזאת על מנת לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על-ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים" (ראו גם ע"א 4607/03 מוזיקנט נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(2) 381). בדרך זו ראוי ללכת גם במקרה הנוכחי. 5. יובהר, כי בנסיבות המקרה אין תחולה להלכה שנפסקה בע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סגרון, תק-על 2006 (4) 1075. שם, בחר הנפגע בגמלאות נכות כללית ולא בגמלאות נכות מעבודה, ובית המשפט העליון הורה על ניכוי הגמלאות הרעיוניות דווקא. אולם, הדיון באותו מקרה התייחס לתביעה המופנית כנגד המעביד (או המבטחת שלו) - נסיבות שבהן קמה תחולה להוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הוראה זו קובעת מפורשות, כי הבחירה בגמלה אחרת אינה גורעת מן הצורך לנכות מסכום הפיצויים שהמעביד חב בו את הגמלאות שזכאי להן הנפגע מכוח היותו נפגע עבודה. ההיגיון המונח ביסוד ההסדר הוסבר אף הוא בעניין סגרון. מדובר, בעיקרו של דבר, בצורך להבטיח את האינטרס של המעביד, אשר שילם פרמיה ורכש ביטוח אצל המל"ל, ומבקש לממש את הביטוח בעת שהוא נדרש לשאת בתשלום פיצויים לניזוק-העובד (ראו פסקאות 7 ו-8, שם). בענייננו, אין התביעה מופנית כנגד המעביד, כי אם כלפי הנהג של הרכב שפגע במשיבה והחברה המבטחת שלו. במקרה כזה, עומדת לניזוק הבחירה בין התגמולים השונים שהוא זכאי לקבל מהמל"ל, מבלי שהבחירה הזו תגרור ניכוי רעיוני של גמלת הנכות מעבודה, אפילו אם הוא זכאי לה. משכך, ומשבחרה המשיבה בגמלת נכות כללית המתייחסת גם לנכויות שאינן קשורות לתאונה, שבים אנו למסלול שהותווה בפסק-הדין פרלה עמר. מבחינה מעשית, לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין מנוס מלהחזיר את הדיון לערכאה המבררת, על-מנת שתקבע את החלק היחסי של גמלאות הנכות הכללית שיש לייחסו לנכות שנגרמה בתאונה, לפי הדרך שהותוותה בעניין פרלה עמר. הערכאה המבררת תחליט אם יש צורך בשמיעת ראיות נוספות לעניין זה. 6. כאמור, ביתר הטענות שהועלו, לעניין שיעורי הנכות ולעניין גובה הפיצויים - לא מצאנו עילה להתערבות. קביעת הנכות הרפאית המשוקללת נעשתה לאחר שבית-המשפט מינה מומחים מטעמו, בחן את חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו לו, ואימץ אותן. בכל הנוגע לשיעור הנכות התפקודית, קביעתו של בית-המשפט קמא משקפת איזון סביר וראוי של מכלול הנתונים שלענין, ואין טעם מבורר לשנותה. כך גם ביחס לסכומי הפיצוי שנפסקו, שאין עילה להתערב בהם. 7. התוצאה היא שע"א 5736/04 מתקבל, לעניין ניכוי התגמולים כאמור, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת פסק-הדין בנקודה זו בלבד. ע"א 5740/04 נדחה. המשיבה תשלם למערערים את הוצאות המשפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 15,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.נכותניכוי תגמולי מל"ל (ביטוח לאומי)נכות כללית