התובע עבד אצל נתבעת 2 בעבודות בניין. נתבע 1 היה בעל נתבעת 2 ואילו נתבעת 3 היתה המבטחת של נתבעת 2. ביום 11.11.99' בעת שהתובע עבד בשיפוץ דירה השייכת לנתבע 1, עלה התובע על סולם עם מכשיר קונגו, לפתע, לטענת התובע, נשבר הסולם והתובע נפל ארצה ונחבל ברגלו השמאלית. רגלו של התובע גובסה ולאחר הורדת הגבס עבר התובע 2 פעמים ארתרוסקופיה. מומחה מטעם התובע ד"ר מוריס עזריה קבע לו 30% נכות לצמיתות והוסיף עוד 15% עקב תקנה 15, מאחר ולפי חוות דעתו לא יוכל התובע לחזור לעבודתו. התובע טוען כי הנתבעות התרשלו ועקב כך נגרם לו הזק. הנתבעות טוענות כי הנזקים של התובע לא אירעו כתוצאה מהאירוע שהוזכר בתביעה. הנתבעות הכחישו את האירוע וטענו כי הסולם לא נשבר ולא היה בו כל פגם ועובדי הנתבעת המשיכו להשתמש בו. התובע המשיך בעבודתו אצל הנתבעת לאחר האירוע, ללא שהיה סימן לפגיעתו. רגלו לא גובסה מיד לאחר האירוע. הנתבעות הכחישו כי התרשלו וטענו כי סיפקו לתובע סולם תקין ואם היה האירוע הוא נבע מרשלנותו של התובע, אשר פעל בניגוד להנחיות הנתבעת, שלא להזיז את רגלי הסולם, כשהוא עומד עליו, ולא נהג כאדם סביר וכבעל ניסיון. ד"ר מוריס עזריה מומחה אורטופדי בדק את התובע ביום 10.12.01', למעלה משנתיים מיום הפגיעה, מציין בחוות דעתו בפרק "דיון" כדלקמן : "מנגנון הפגיעה כנראה היה מורכב (נפילה מסולם) וכך גם הפגיעה. מאז הפגיעה למעשה הוא נכה, אינו עובד ואינו מסוגל להשתלב במקצוע אחר. למעשה קבלן צעיר - בן 43, נשאר חסר עבודה ועם סבל קשה. היום הינו שבר כלי. לדעתי, התחזית לטווח ארוך הינה גרועה, וייתכן ויזדקק לטיפולים פולשניים נוספים. בספק אם מרפאת כאב תוכל להושיע, אך עליו לפנות גם לשירותים נוספים אורתופדיים ואחרים (ייתכן אף טיפול פסיכולולגי). לאור הממצאים הקשים - היום מעל שנתיים אחרי הפגיעה - נכותו כעת מיושמת עפ"י 35(1)ד 30% לצמיתה. לאור גילו ומקצועו מומלץ על תקנה 15. " הנתבעת הגישה חוו"ד רפואית מטעמה, את חוות דעתו של ד"ר קובי לידור. בפרק הדיון והמסקנות מציין המומחה כדלקמן: "לעניות דעתי, לקה ליאון טליז בקרע הסהרון הפנימי בברכו השמאלית בעקבות נפילה מהסולם. בנוסף קיימים אלמנטים של עמ' 4 Complex CRPS Pain Syndsrome (הידוע גם כ-RSD), כתוצאה מהחבלה עצמה ו/או הארתרוסקופיות אשר עבר. עיקר הטיפול ב-CRPS הינו טיפול פזיותרפי, תוך כדי מתן טיפולים תרופתיים, כולל הזרקות אפידורליות, שמטרתם להקל על הכאב. טיפולים תומכים נוספים יכולים להיות טיפולים בתחום רפואת הנפש ברפואה משלימה. הטיפול בתסמונת זו ניתן במסגרת מרפאות הכאב בבתי החולים הציבוריים, ולעיתים יש אף צורך לאשפז את המטופל. הטיפולים יכולים להיות ממושכים. אחד מסימניה של CRPS הינם כאבים ללא קשר לנזק האנטומי, כפי שכותב גם ד"ר נחום הלפרין במכתבו מתאריך 22.2.01: "עוצמת הכאבים אינה מוסברת לי על-ידי הנזק המניסקלי בלבד." לאחר בדיקתי את ליאון טליז ומעיון בחומר הרפואי אשר הוצג בפני, כולל חוות דעתו הרפואית של עמיתי ד"ר מוריס עזריה, הנני מעריך את נכותו הזמנית בשיעור של 30%, בהתאם לסעיף 35(1)(ד) לתקנות המל"ל. במידה וליאון טליז יקבל טיפול הולם ל-CRPS קיימת סבירות גבוהה לשיפור במצבו, ולהפחית את נכותו כך שזו תיוותר בשיעור של 10%. " ביהמ"ש מינה מומחה בתחום האורטיופדי את ד"ר ישראלי אמנון. מומחה זה אף עיין בחוות דעתו של 2 קודמיו. ד"ר ישראלי מציין כי 2 קודמיו קבעו נכות נוכחית בשיעור 30%. ד"ר ישראלי מסכים עם חוות דעתו של ד"ר לידור לגבי סיבת התחלואה הקשה של התובע. עם זאת מציין ד"ר ישראלי כדלקמן : "מקורה (סיבת תחלואת התובע - א.ק.) אינה בנזק המבני האורטופדי, הקל יחסית, אלא בהתפתחות תסמונת נוירולוגית, נפשית של RSD (CRPS) תסמונת זו גורמת לכאבים חריגים והפרעה בתפקוד החמורה כה רבה מהצפוי נוכח הנזק המבני שנצפה בבדיקות ובניתוחים". הטיפול במקרים אלו הינו רב תחומי, אך חלקו העיקרי הינו במסגרת מרפאת כאב. סיכוי הצלחת הטיפול סבירים בסמוך לפגיעה, אך פוחתים עם חלוף הזמן כאשר הפגיעה הופכת לכרונית. מאחר וחלפו כבר ארבע וחצי שנים מאז האירוע נושא התביעה, איננו שותף לדעתו של ד"ר לידור כי קיימת סבירות גבוהה לשיפור במצבו. כך שנכותו הנוכחית הינה למעשה הנכות הצמיתה. בבדיקתו הדגים אמנם קושי ניכר בהליכה, אך נצפו מדדים אובייקטיבים טובים יותר מאשר בבדיקת עמיתי, דלדול מופחת של השרירים וטווחי תנועה רבים יותר של הברך. כמו כן צילומי רנטגן של הברך, שבוצעו לאחרונה, שוללים שינוי ניווני בברך ומדגימים מבנה תקין של העצם סביב המרפק. תקינותם של העצם סביב המרפק מעיד על כך שהתובע משתמש בגפה ונושא עליה במשקל עמידה סבירה. לאור זאת, אני מעריך את נכותו הנוכחית לפי 35(1)ג מותאם ב- 20%. כאשר לנכויות זמניות קבע ד"ר ישראלי כי מיום 11.11.99 למשך חצי שנה אובדן כושר עבודה מלא, כפי שקבעה ועדה רפואית של המל"ל. לחצי שנה נוספת 40% לפי סעיף 35(1) ד-ה מותאם. מעבר לכך, כאמור 20% נכות צמיתה. בתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא מצהיר כי עלה על סולם עם רצועות עם מכשיר הקונגו ועמד בשלב שלפני אחרון בסולם. לפתע נקרעו רצועות הסולם, נשבר הסולם, וכתוצאה מכך נפל ונחבל. ביום 13.11.99 שב למקום העבודה לצלם את הסולם, אך הסולם לא היה שם. עוד מציין התובע כי המעביד לא היה מוכן לתת לו טופס מתאים למל"ל, כדי שזה יכיר בו כנפגע עבודה, ואף לא שיתף פעולה עם המל"ל. התובע מתאר את סבלו ואת הטיפולים שעבר. התובע מציין כי עבד ב- 2 מקומות עבודה ושכרו הסתכם בסך 8,000 ₪ לחודש ובהצמדה ליום 2.10.03 8,538 ₪. לאחר התאונה הוא שהה בחופשת מחלה 4 ימים עד ליום 15.11.99 ואז שב לעבודה למרות כאביו ומגבלותיו ונאלץ להפסיק לעבוד ביום 21.11.99. מאותו יום לא עבד עד לחודש דצמבר 03. לעבודה במקום העבודה השני לא חזר עוד. עפ"י אישור המעביד שכרו ללא תוספת משמרות היה 3,585 ₪ החל מ- 23/11/03 עקב צמצומים הורד שכרו לסך של 2,822 ₪ וביום 21.7.04 עקב צמצומים פוטר מעבודתו, ומאז אינו עובד. עקב מצבו הרפואי הופנה לשיקום מקצועי במל"ל, כי מקצועו כטפסן נפסל. במסגרת השיקום למד להכין ברזים וכן נהיגה על אוטובוס ציבורי זעיר. התובע עותר לקבלת שכר מלא למשך 36 חודשים, עד שחזר לעבודתו, לפי משכורת חודשית של 8,538 ₪. החל מחזרתו לעבודה עותר התובע להפרש בין שכרו קודם לתאונה לבין שכרו לאחריה בסך 4,953 ₪ לחודש עד לפיטוריו. באשר לעתיד מבקש התובע מבית המשפט כי יחשב שכרו לפי 10,000 ₪, סכום שיכול היה להגיע אליו אילו לא נפגע. סכום ביטוח המנהלים קודם לתאונה חושב לפי 75% משכרו ולאחר התאונה 59% משכרו. באשר לעזרת הזולת לעבר התובע טוען התובע כי נזקק למשך 10 חודשים מיום התאונה ועוד חצי שנה מיום הניתוח הראשון. מאז התאונה מוטל עול הבית על אשתו בעוד שקודם לכן הוא עזר. התובע מעריך את עזרת הזולת בסכום של 2,000 ₪ לחודש. כמו כן, הוא עותר לחצי שנה נוספת לאחר הניתוח השני. באשר לעתיד עותר התובע לסכום של 2,000 ₪ בחודש למשך תוחלת חייו. את ההוצאות הרפואיות והכלליות הוא מעריך ב-25,000 ₪ לעבר ועוד 150,000 ₪ לעתיד. הוצאות ניידות 15,000 ₪ לעבר וסכום של 750 ₪ לחודש לעתיד עד תום תוחלת חייו. התובע נחקר על תצהירו, והשיב כי פנה למל"ל ואף ערער על החלטת המל"ל בעצמו וללא עזרת עורך דינו. התובע אף נשאל מדוע כתב בכתב התביעה שהסולם נשבר למרות שטען כי הרצועות נקרעו, והשיב כי הרצועות נקרעו והסולם נפל ונשבר. התובע חזר לעבודה ב-15.11.99 כי לטענתו בנו של בעל הבית איים עליו שאם לא יגיע לעבודה הוא יפוטר. התובע דיווח לנהג של המעביד בשם גבי וזה לקח אותו הביתה. כאשר בא ב- 13.11.99 לצלם את הסולם שאל את הפועל הרומני היכן הסולם וזה השיב לו שהסולם אינו נמצא שם. אם הפועל הרומני אומר שהסולם תקין והוא עבד עליו לאחר מכן הרי שהוא אינו דובר אמת . התובע לא גרר את הסולם בהיותו עליו. התובע היה גם אצל ד"ר הלפרין, שאמר לו שאי אפשר לעזור לו בעניין הרגל ולכן הפסיק את הטיפולים ואף, לטענתו אינו זקוק לטיפול פסיכולוגי. התובע הוסיף כי היה חייל מצטיין בצבא ולא נפגע. לתובע הוצגו פגיעות נוספות קודם לאירוע נשוא תיק זה, חלקם הכחיש או לא זכר וחלקם זכר, התובע אף הכחיש שבוועדה רפואית צבאית אובחנה בעיה נפשית. בתקופת השיקום קיבל התובע משכורת ובסה"כ כולל ביטוח לאומי 5,900 ₪, קיבל אישור מיוחד לרכישת רכב והסכום מקוזז ממנו מקצבת המל"ל. הוא מחזיר כהלוואה 1,820 ₪ לחודש. ביטוח מנהלים היה לו כ- 6 שנים. מידי יום הוא הולך לחתום על דמי אבטלה. מחפש עבודה בכוחות עצמו. ד"ר מוריס עזריה נחקר על חוות דעתו. הוא בדק את התובע פעם נוספת בחודש אוגוסט 04 וראה גם את חוות הדעת של ד"ר לידור וד"ר ישראלי, באשר ל- CRPS מוסר ד"ר מוריס עזריה כי יתכן והתובע מפתח את המחלה, אך אין סימנים ברורים כרגע למחלה. הנכות שקבע לתובע היא בגלל חוסר תפקוד שנובע מכאבים, וזאת כי מתן נכות רק לפי חוסר ישיר של 10 מעלות היה מקפח את התובע. נתבע מס' 1, שהינו בעליה של נתבעת 2, בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי התובע הועסק בנתבעת 2 כפועל בניין כללי. התובע הינו בעל ידע וניסיון רב בביצוע עבודות שיפוצים דוגמת אלה שנעשו בביתו של הנתבע. מר צינדר לא היה עד לתאונה. הוא קיבל הודעה על התאונה מגבי סולקין, ששימש כנהג להובלת סחורה והסעת אנשים. הסולם המדובר הינו סולם סיידים דו- רגלי סטנדרטי, עשוי מעץ, המורכב מחמישה שלבים. על רגלי הסולם הורכבו גומיות אחיזה למנוע החלקה. הסולם עצמו נפתח בצורה מפוסקת ורגליו נמתחות בצדדים על ידי רצועות מבד למניעת פתיחת רגליו יתר על המידה. מר צינדר מעיד כי כאשר הגיע למקום התאונה ראה את הסולם, שהיה במצב תקין ושלם. התובע נועל נעליו עבודה. למחרת התאונה חזר התובע לעבוד כרגיל במשך 11 ימים, אשר לאחריהם הודיע כי הוא סובל מכאבים ברגלו וזקוק לטיפול רפואי. לאחר הודעה זו הוא לא שב לעבודה. מר צינדר מוסיף כי הנתבעת העניקה לתובע כלי עבודה תקינים ובטוחים והנחו את התובע באשר להוראות בטיחות של כל עבודה שביצע. הנתבע שלל כי הופעל על התובע לחץ לשוב לעבודה באופן מיידי. הנתבע עזר לתובע הן אצל סוכן הבטוח והן במל"ל. המדובר בסולם ובו 5 שלבים, אך אף סולם לא נשבר. מר צינדר לא צילם את הסולם כי לא חושב על ההתפתחויות. הנתבע נשאל לגבי ת/3, הודעה על פגיעה בעבודה, בו התובע (בסעיף ג') מתאר כיצד נגרמה התאונה: "טיפסתי על סולם 5 שלבים ועבדתי עם קונגו בתקרה ונקרעו 2 רצועות שתופסות את הסולם ואז נפתח הסולם באמצע והרגל שלי נתקעה באחד השלבים וקיבלתי מכה ברגל שמאל." בפרק יא - הצהרת המעביד ישנה הצהרה של הנתבעת: "אנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי הנפגע ועל ידי/נו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל: התובע המשיך לעבוד בחברה כרגיל עד תאריך 21.11.99 ולא נראה עליו סימני פגיעה כלשהיא". ההסתייגות נכתבה בכתב ידו של הנתבע. מדוע לא הסתייג מאופן תיאור התאונה. תשובת הנתבע הייתה כי רצה לעזור לתובע. עד נוסף מטעם הנתבעים היה מר גבי סולקין. עד זה מסר בעדותו כי כשהגיע למקום התובע אמר לו שנפל מהסולם תוך כדי עבודה. העד שהגיע 10 דקות לאחר האירוע, הסולם היה תקין.כל מה שהוא יודע זה מהפועל הרומני ומהתובע. העד בהודעתו למל"ל ציין כי לאחר שלקח את התובע הביתה הם עצרו ליד ספק והתובע עזר לו להעמיס סחורה על המכונית. כשירד מהרכב ונכנס לביתו לא צלע התובע. ד"ר קובי לידור המומחה מטעם הנתבעים נחקר על האמור בחוות דעתו. בחקירתו הנגדית נשאל לגבי האבחנה של CRPS והשיב כי קיימת גם אפשרות כי אם הסימפטומים לא עברו כעבור שנתיים יתכן שהתובע מתחזה. ד"ר לידור נשאל לגבי תקנות המל"ל באשר לקרע במניסקוס בברך, והשיב כי אינו זוכר. לא דן בכושר העבודה של התובע והשאיר זאת לרופא התעסוקתי. אם לחלק את הנכות הזמנית הרי 20% בגין RSD ו- 10% בגין הקרע במניסקוס. אם התובע היה עושה את הטיפולים שד"ר לידור המליץ מצבו היה משתפר. התובע מתקשה בעמידה ממושכת ובהליכה ממושכת, מהלך בצליעה, הוא לא מתקשה בהרמת משאות. הוא יהיה פחות יציב מבחינת שווי משקל בעת נשיאת משאות. אם עושה התובע פחות שימוש ברגל גם שרירי הרגל נחלשים. והיקף הירך קטן. בתום שמיעת הראיות התברר כי קיימים ממצאים חדשים הנוגעים לתוחלת החיים של התובע. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' יואב הורן בתחום האנקולוגי. מומחה זה מציין כי אצל התובע התגלתה לימפומה בבלוטות לימפה במפשעה הימנית. בסכום חוות דעתו מציין המומחה כי: "מדובר בחולה יליד 1958 אשר סובל מינואר 2005 מלימפומת תאי B בשלב מתקדם (שלב 3). לאחר האבחנה הוחל טיפול כימוטרפי אשר הוחלף לתרופות בעלות אקטיביות רבה יותר במחלה זו לאור אגרסיביות המחלה. בנובמבר 1999 עבר חבלה עקב תאונת עבודה ונזקק לטיפול אורטופדי ניתוחי חוזר. אין כל קשר בין תאונת העבודה ותוצאותיה לבין הלימפומה. לאחר החרפת מהלך המחלה בו נדרש שינוי בעוצמת ובסוג הטיפול הכימוטרפי באפריל 2005, סביר להניח כי מדובר בלימפומה מהסוג הארסיבי בה סיכוייו של מר ליאון טליז לחיות נמוכים ואין עולים על 5 שנים." התובע הגיש חוות דעת נגדית של פרופ' מיכאל לישנר, מומחה בהמטולוגיה, אשר עיין גם בחוות דעתו של פרופ' הורן. פרופ' לישנר מציין 5 פקטורים פרוגנוסטיים - מנבאי מהלך המחלה - שהם סימנים טובים. הוא מצא גם כן כי הוא בשלב 3, כפי שמצא פרופ' הורן, אך מגיע למסקנה כי בעקבות אותם סימנים אפשר לנבא סטטיסטית מהלך מחלה קל וארוך. בסכום חוות דעתו מציין פרופ' לישנר: "מר טליז חולה בלימפומה מסוג Low grade שכשמה כן היא - בעלת מהלך מתקדם ואיטי אך לא ניתן לריפוי. מאחר שהוא הגיב מצויין לטיפול במשלב כימי של RCHOP הרי ע"פ הספרות יש אחוז גבוה שישאר בהפוגה כ- 7 שנים. אם תחזור אז מחלת קיימות כבר היום אופציות טיפוליות טובות נוספות (וסביר שאז תהיינה טובות יותר) שיאריכו את חייו בצורה משמעותית בנקודה זו אדגיש שכבר בשנים האחרונות יש שיפור בטיפול בלימפומות מסוג Low grade ׁ (כולל נוגדנים חד שבטיים, כימותרפיות חדשות, טכניקות חדשות בהשתלה וכן טיפולים מונחי מטרה) כך שתוחלת החיים הצפויה בחולים אלה צפויה להשתפר משמעותית. לכן לפי מהלך המחלה, הפקטורים הפרוגנוסטיים והטיפולים הקיימים בטיפול בלימפומה זו נראה לי שניתן להסתכן ולהעריך שתוחלת החיים הצפויה, עם טיפולים הקיימים היום היא מעל 12 שנה. במהלך תקופה זו סביר להניח שהטיפול הרפואי במחלה ישתפר ויתקדם. לא ניתן כמובן לכמת במדויק את השיפור הצפוי אבל אני מעריך שתהיה הארכה משמעותית נוספת של תוחלת החיים ואולי אף ריפוי". הנתבעים צירפו חוות דעת משלימה של פרופ' הורן שהתייחסה לחוות דעתו של פרופ' לישנר באשר לפקטורים שציין פרופ' לישנר הרי העיקר הוא שהמחלה בשלב 3, המצביעה על התפשטות המחלה למוקדים רבים, לכן גם הפקטורים הנוספים שציין פרופ' לישנר כפרוגניזה טובה אינם מנבאים כל מהלך עתידי. " טיפול במחלות ממאירות כולל טיפול קו ראשון ועם כשלונו מופעל טיפול כימותרפי בקו שני, עובדה בסיסית בטיפול במחלות ממאירות היא כי לאחר כשלון הקו הראשון הסיכוי לתוצאות טובות יותר בקו השני נמוך יותר. במקרה הספציפי הוחלף טיפול הקו הראשון (לויקרן ופרדניזון) לקו שני ( CHOP ו- Mabtezq) לאור התקדמות מהירה של המחלה שנצפתה באפריל 2005. עובדה זו מצביעה על מחלה בעלת מהלך אגרסיבי ואינה מתאימה לרשימת הפקטורים הטובים כרשימתו של פרופ' לישנר. הגוש בפרוטיס אומנם גדל כחלק מהמחלה אולם בניגוד לאמור בהערתו של פרופ' לישנר, מצב זה חל תוך כדי הטיפול הכימוטרפיה של קו ראשון ומבטא כשלון חד משמעי של הטיפול. במקרים בהם הגידול כימו-סנסיטיבי נסיגת מוקדי מחלה בדרך כלל מהיר למדי, ולפיכך מצב בו קיימת פרוגרסיה של הגידול הצפי הינו פרוגנוזה קשה יותר" פרופ' הורן מתייחס למחקרים שהביא פרופ' לישנר ומציין כי מדובר בקבוצות חולים מסויימות והידע שנצבר הוא זעום ולא ברור לאיזו קבוצה ישתייך מר טליז. עוד מוסיף פרופ' הורן כי: "סיכומיו של פרופ' לישנר לפיו "מר טליז חולה בלימפומה מסוג Low grade שכשמה כן היא - בעלת מהלך מתקדם ואיטי אך לא ניתן לריפוי" מקובל עליי בהחלט, אולם, אחוז החולים שיוותר בחיים בתום תקופה מסויימת אינו ניתן לקביעה כלל". פרופ' הורן מציין כי חוות דעתו מתבססת על המצב העכשווי ולארסנל הטיפולים הקיים. הוא חוזר על מסקנתו בדבר תוחלת חיים שאינה עולה על 5 שנים. שני מומחים אלה נחקרו ממושכות בחקירה נגדית. פרופ' הורן נחקר בחקירה נגדית באשר לקשר שבין מחלתו לבין תאונת העבודה וחזר שאין קשר, אך אישר כי יש קשר בין טיפולים תרופתיים מסויימים כגון אצל מושתלים לבין הופעת הלימפומה. לפרופ' הורן הוצגו תוצאות לאחר שהתובע השתמש ב- MABTERA , לפיהן קיימת רמיסיה מלאה של המחלה. פרופ' הורן השיב כי בתוחלת החיים הוא התייחס למחלה, אך אינו יודע מה יהיה עם התובע בעתיד. הוצגו לפרופ' הורן מסמכים, לפיהם לא נמצאה עדות ללימפומה פעילה וזאת לאחר בדיקת PET. המומחה אישר שאומנם כך כתוב במסמכים שהוצגו לו. פרופ' הורן ציין כי קביעתו לגבי תוחלת החיים מחלה זו מבוסס על PDQ שזה סיכום המחקרים נכון ל- 7.9.05. המחקר מתייחס לסך כל האנשים מבלי להבדיל בין אלה שהגיבו טוב לתרופה לאלה שלא הגיבו טוב לתרופה. המחקרים לגבי התרופה הם בראשית הדרך אך הדעה המקובלת היא שהטיפול בתרופה יאריך את חיי החולים. התרופה מתמקדת בתאים הנגועים. עם חלוף השנים והשתנות הטיפול הרפואי תוחלת החיים עלתה. המומחה לא התייחס לספרות של פרופ' לישנר. גם פרופ' לישנר נחקר על חוות דעתו. התסמינים הנירולגים שנצפו נעלמו בטיפול בקו השני. עברו מהר לטיפול בקו השני ולטיפול הראשון לא היה זמן לעבוד. ככל שהרפואה מתפתחת עוברים מיד לקו השני. המחלה צפויה לחזור כעבור 7 שנים ואז ייעשה טיפול בהשתלת מוח עצם. האבחנה במעבדה של מחלת התובע היא מחלה לא אגרסיבית. הוגשה חוות דעתו של האקטואר שיספור לפיה הקצבאות המהוונות מגיעים לסך של 343,586 ₪ וכן 29,923 ₪ בגין קצבת ניידות. המומחה נשאל באשר לסיכומים בגין קיצור תוחלת חיים בין 5 ל- 12 שנים וביקש כי יוכל לצרף,יפנו אליו, חוות דעת לגבי שאלות אלה ניתוח הראיות החבות התובע העיד כי הרצועות של הסולם נקרעו והסולם נשבר והוא נפל. גם הנתבעים מקבלים את העובדה שהתובע נפל מהסולם, אך לטענתם התובע נפל בגלל שלא עבד נכון. התובע מסר גירסאותיו הראשונות שרצועות הסולם נקרעו ורגלו נתפסה בשלבי הסולם והוא נפל. העובדה שהסולם נשבר או לא אין בה כדי לסתור את גירסת התובע שהיא לכל הדרך שהרצועות נקרעו. הרצועות הן רצועות הקושרות את 2 רגלי הסולם כדי שזה לא יפתח מעבר למרחק של הרצועות, ולפיכך גם אם הרצועות נקרעו די בכך כדי לגבש אחריות של הנתבעים. כדי לסתור את גירסת התובע הובאו הנתבע ומר סולקין להעיד כי לאחר הנפילה הסולם נשאר תקין. הסולם לא צולם כלל ואין כל ראיה שתתמוך באחת הגירסאות באשר לסולם. עם זאת, התובע, עוד לפני שפנה לבא כוחו הגיש לבד את תביעתו למל"ל. הנתבע חתם על טופס ההודעה למל"ל ואישר את גירסת התובע באשר לקריעת הרצועות. בכך, יש תמיכה לעדותו של התובע, באשר לנסיבות נפילתו, שבאה בעקבות קריעת רצועות הסולם. לפי הראיות מטעם הנתבעים אורך חייו של סולם כזה הוא כשנה, אין אנו יודעים כמה זמן היה אותו סולם בשימוש. מאחר ואין ראיה מלבד עדותו של התובע על עצם נפילתו הרי שלא ניתן לייחס לו, לפי אותה גירסה, רשלנות תורמת מאחר והנתבעים לא הוכיחו כי עבד בניגוד להוראות שלהם. לנוכח האמור, אני קובע כי הנתבעים התרשלו והם אחראים לקרות התאונה. הנכות המומחה מטעם התובע בתחום האורטופדי העניק לו 30% נכות ואילו המומחה מטעם הנתבעים קבע את אותם 30% אלא שהוסיף כי אילו עבר את הטיפול שהוא ממליץ עליו הייתה נכותו 10% בלבד. המומחה מטעם בית המשפט המליץ על 20% נכות, כאשר הוא מאשר את קביעת מומחה התובע באשר לתסמונת הנוירולוגית הנפשית של RSD. עקב עבור השנים הטיפול שהוצע על ידו וע"י המומחים האחרים כבר לא יהיה אפקטיבי. אני מקבל את דעתם של ד"ר עזריה וד"ר ישראלי באשר לתסמונת RSD. נכון הדבר שאם התובע היה מקבל את ההמלצות בדבר טיפול מיידי במרפאת כאב ובטיפול פסיכולוגי היו מקילים עליו, אך עבור התקופה הביאה למצב לפיו הטיפולים הללו לא יפחיתו את אחוזי הנכות. גם הגבלות התנועה תואמות כיום ל- 20% נכות. לנוכח האמור, אני קובע כי הנכות הרפואית של התובע בתחום האורטופדי הינה 20%. גם אצל המומחה מטעם בית המשפט ד"ר ישראלי הפגין התובע קושי בהליכה. הנכות התפקודית התובע, על פי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים ד"ר לידור, התובע מתקשה בעמידה ממושכת, בהליכה ממושכת, סובל מחוסר יציבות, וחייב להתהלך עם מקל עם לא למעלה מכך, וכן קיימת פגיעה בשרירי הרגל והם נחלשים, התובע מעביר את משקל הגוף לרגל ימין וקיימת לו בעיית ניידות. התובע היה פועל בניין ואין לו הכשרה כלשהי אחרת, למעט הכשרתו שניתנה לו במסגרת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. לנוכח האמור, אני מעריך את אובדן כושר עבודתו של התובע ב- 50%. תוחלת החיים העובדה שהטיפול שקיבל התובע ב- MABTERA גרמה לרמיסיה, כאשר חוות דעתו של פרופ' הורן ניתנה קודם לרמיסיה, מצדיקה את קבלת חוות דעתו של פרופ' לישנר. לפיכך, אני קובע כי תוחלת חייו של התובע הינה ל-12 שנה מיום גילוי המחלה. הפסד שכר לעבר שכרו הממוצע של התובע לפי הדיווחים למל"ל עמד על סך של 7,265 ₪ לחודש ובשערוך סך של 8,484 ₪. התובע לא עבד עד חודש דצמבר 2002. ב"כ הנתבעים מבקש כי נחשב את אובדן ההכנסה רק למשך 17 חודשים, שכן לאחר מכן אין לו אישור אי כושר עבודה. אינני מקבל את הטענה הזו. התובע עשה מאמצים לחזור לשוק העבודה. הוא עבר שיקום במל"ל וחיפש עבודה. לפיכך, אחשב את אבדן הכנסתו לפי 36 חודשים עד לתחילת עבודתו. אשר על כן, עד לתחילת עבודתו הפסיד התובע סל של 305,424 ₪. התובע החל עבודתו בחברת מדגל בחודש דצמבר 2002 בשכר של 3,585 ₪ וביום 23.11.03 הופחת שכרו לסך של 2,822 ₪ עד לפיטוריו ביום 21.7.04. בתקופה בה עבד התובע במדגל הפסד שכרו משוערך היה 3,960 ₪, דבר זה תואם את קבילתו בדבר הפסד כושר השתכרות של 50%. לפיכך, במשך תקופת עבודתו במדגל הפסיד התובע סך של 79,200 ₪. החל מחודש אוגוסט 04 ועד לינואר 95 הפסיד התובע סך של 4,242 ₪ דהיינו סך של 21,210 ₪. הפסד השתכרות לעתיד כאמור קבע המומחה מטעם התובע, שאת חוות דעתו קיבלתי כי התפרצות המחלה תהיה כעבור 7 שנים ואז ינתנו טיפולים של השתלות מוח עצם. בשנת 2005 לתובע היו 100% עקב המחלה בגלל הטיפולים שקיבל. החל מעוד 7 שנים שוב תהיה לתובע התפרצות ושוב לא יוכל לעבוד כתוצאה מהמחלה. לפיכך, ליש לחשב לו לתקופה של 6 שנים, לפי השכר שקבעתי לעיל ולפי מקדם היוון ל-6 שנים סך של 279,195 ₪. הפסדי פנסיה לפי חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, התובע לא יגיע לגיל פנסיה, כך שאין לפסוק בגין כך סכום כלשהו. עזרת צד ג' אני פוסק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך 20,000 ₪. אינני פוסק סכום גבוה יותר כי התובע יכול היה לפנות למל"ל לקבלת עזרה. ניידות הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות מדובר בתאונת עבודה והתובע יכול לקבל הוצאות אלה מהמל"ל. כאב וסבל בגין כאב וסבל אני פוסק 75,000 ₪. כאביו של התובע נובעים מחוסר הטיפול שהומלץ כי יעבור במרפאת כאב. ניכויי מל"ל על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, ניכויי המל"ל מגיעים לסכום מעודכן של 482,935 ₪. סכום זה יש לנכות מסכום הפיצויים שפסקתי לעיל. סכומו של דבר אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 297,094 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות המשפט כפי שהוצאו ע"י התובע, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. ניתן היום י' בשבט, תשס"ו (8 בפברואר 2006) במעמד הצדדים. א. קידר, ש ו פ ט ריביתשאלות משפטיותהיוון