החלקה על כתם שמן בכביש

התובעת היא חברת ביטוח אשר הגישה ביום 17.6.03 תביעת "שיבוב" (תחלוף) על סך 26,670 ₪ בסדר דין מהיר כנגד עיריית ירושלים בטענה כי היא אחראית על הנזקים שנגרמו למכוניתה של מבוטחה בשל החלקתה על כתם שמן בכביש הגבעה הצרפתית - מעלה אדומים ביום 6.8.02. כתב התביעה אומת בתצהיר, (לכאורה) בהתאם לתקנה 214ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") של פקידת תביעות של התובעת אשר הצהירה כי מקור ידיעותיה ואמונותיה בדבר נכונות התביעה, הוא "ממסמכי התביעה, ברור נסיבות ויעוץ משפטי". לימים, משהוגש כתב הגנה, נקבעה ישיבה מקדמית על פי ההחלטה שניתנה ביום 12.1.04, ובה גם נדרש הנהג שהיה מעורב בתאונה להתייצב לדיון. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 19.2.04 ב"כ התובעת התייצב ללא המבוטח ועתר לדחיית מועד הדיון בטענה כי בכל מקרה עליו להצטייד במועד מאוחר יותר עם תצהיר המבוטח. מנגד ב"כ הנתבעת עתרה לדחיית התביעה הואיל והמבוטח לא הגיש מלכתחילה תצהיר לאימות הנטען בכתב התביעה כנדרש בתקנות. במענה לכך, ב"כ התובעת טען (דבר שלא נרשם בפרוטוקול) כי כתב התביעה מאומת כאמור, בתצהיר פקידת התביעות, ובכך די. לנוכח טיעוני הצדדים, התיק נדחה לעיון ולמתן החלטה. תקנה 214 ג' לתקנות קובעת כי: "בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי טופס 17א', לשם אימות העובדות שבכתב הטענות וכן חוות דעת מומחה, ואסמכתאות משפטיות, אם ישנן. תצהיר בעל דין שלא צורף לכתב הטענות בעת הגשתו לא יוגש אלא ברשות בית המשפט. בעל דין רשאי לצרף תצהיר של אדם אחר מטעמים מיוחדים שיפורטו בתצהיר". "ברירת המחדל" היא אפוא, שבעל הדין עצמו יאמת את האמור בכתב התביעה בתצהיר. רק במקרה שהעובדות אינן ידועות לבעל הדין, יכול הוא להסתמך על תצהירו של "אדם אחר" כשעל בעל הדין עצמו לפרט בתצהירו את הטעמים המיוחדים לצירוף תצהירו של האחר. תביעת תחלוף מתאפיינת בכך שעילת התביעה שבה מבוססת על שני רכיבים. רכיבים אלו מפורטים בהוראת סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 שבה נקבע כי אם "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". לאמור, הרכיב הראשון הוא שקמה למבוטח זכות פיצוי כלפי אדם שלישי. והרכיב השני הוא שהמבטח שילם את תגמולי הביטוח למבוטח. לאור האמור, בתביעת שיבוב העוסקת בנזקי רכוש שהסב "האדם השלישי" למבוטח, על מנת שהמבטח יוכל לזכות בתביעתו כנגד אותו אדם, עליו להוכיח את שני רכיבי עילת תביעתו. הן את האחריות המיוחסת ל"אדם השלישי" והן את תשלום תגמולי הביטוח למבוטח. בדרך כלל, אין למבטח כל קושי להוכיח את תשלום תגמולי הביטוח למבוטח. לעניין זה, אין ספק שפקידת מחלקת התביעות של המבטח יכולה לאמת את דבר התשלום בתצהיר. ברם, אין בכוחה של פקידה זו להצהיר דבר על אמיתות הרכיב השני של עילת התביעה, שהוא כאמור, אופן התרחשות מקרה הביטוח. תכלית התקנות העוסקות בסדר דין מהיר פורטה בדברי ההסבר לתקנות שנערכו ע"י עו"ד ת. סלע ממשרד המשפטים לפי בקשת נשיא בית המשפט העליון כב' השופט ברק. שם נאמר כי: "התאמת מסלול דיוני פשוט ומהיר לתובענות בסכומים נמוכים מהווה, כשלעצמה, יישום של עקרונות הניהול השיפוטי.... התקנות מנסות להביא את בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון באמצעות חיובם בהגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים וגילוי מסמכים, קביעת מועדים לביצוע פעולות שונות לקראת הדיון, קביעה מראש של מועד הדיון בתובענה, קיום ישיבה מקדמית ועוד. זאת, הן כדי שבית המשפט יוכל לקיים דיון יעיל ולסיימו במהירות והן כדי לעודד מגעים לפשרה בשלב מוקדם של ההליך עוד לפני הדיון בבית המשפט". גם נאמר כי יעילות משמעה לא רק יעילות בתובענה הספציפית שנדונה באותה שעה לפני בית המשפט, אלא יעילות שבאה לשרת את עניינו של כלל הציבור המתדיין בין כותלי בית המשפט (ת"א (ירושלים) 16682/01 צדוק נריה, השכרת רכב נ' יהוד דנה, תקדין -שלום 2002(1), 212). לשם כך יש לנצל את הישיבה המקדמית באופן שיאפשר עמידה בכל היעדים אותם ביקש מתקין התקנות להשיג, כמפורט. לאור האמור, די ברור כי לא ניתן לברר את עובדות המקרה בתביעת שיבוב, מקום בו לב לבה של עילת התביעה מחוסר אימות בתצהיר ובכך תסוכל מטרת הישיבה המקדמית. אוסיף ואומר כי העובדה שבסופו של יום, על בעלי הדין להצטייד עם תצהירי עדות ראשית של עדיהם לפי הוראות תקנה 214ט(א) לתקנות, מהווה נחמה פורתא. תצהירים אלו מוגשים בחלוף 45 יום לאחר הגשת כתב ההגנה ואילו מועד הישיבה המקדמית לפי הוראות תקנה 214י"א(ב) יהיה לא מאוחר מ 30 יום ממועד הגשת כתב ההגנה, כך שבמועד קיום הישיבה המקדמית, תצהירים אלו לא יהיו לפני בית המשפט. אך יתר על כן. בתקנה 214ג' לא נאמר כי על בעל הדין לצרף לכתבי הטענות את תצהירו שלו. תצהיר "מטעמו" נאמר ולא תצהירו שלו. לאור תכליתה של התקנה, נראה כי פירוש התיבות "תצהיר מטעמו" משמען תצהיר של האדם עליו מבוססת עילת התביעה - מטעמו של בעל הדין - למרות שהוא עצמו אינו בעל הדין. משמעה של הסיפא, הנוקטת לשון "אדם אחר", משמעה אדם "רחוק" אשר אינו "מטעמו" של בעל הדין (כדוגמת עד וכיוצ"ב). ברור גם שבתביעות שיבוב, בהן המבטח "נכנס לנעליו" של המבוטח (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח ואח' נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3), 49; ע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים, פ"ד נו(2), 550; ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קרמר, פ"ד מ"א (2), 603) שהמבוטח בא בגדרו של אדם "מטעם" המבטח. דרך פרשנית זו מקבלת אישוש גם מתוך עיון בניסוחן של תקנות אחרות המחייבות צירוף תצהיר לכתבי טענות למיניהן. למשל, תקנה 258ח' הדנה בצירוף תצהיר בעל דין לכתבי הטענות המוגשים לבית המשפט לענייני משפחה, וכן תקנה 263 הדנה בתצהיר המצורף לכתבי טענות בתביעת מזונות. תקנה 258ח' קובעת כי לכתבי הטענות יצורף תצהיר של בעל הדין שבו יאמת את העובדות שבכתב הטענות אשר ידועות לו מידיעתו האישית ואם ראה בית המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו-שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה. לאמור, קיימת דרישה דווקנית שבעל הדין עצמו הוא זה שיתן את התצהיר התומך בכתב הטענות שלו, ורק במקרים היוצאים מהכלל, וברשות בית המשפט, יתאפשר הגשת תצהיר של מישהו אחר. בדומה ללשון תקנה זו, אך בלשון מפורשת יותר, תקנה 263 קובעת כי כתב טענות, על צירופיו, יאומת ביד בעל הדין עצמו בתצהיר. ואף כאן, אם ראה בית המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר באופן אישי או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע בידיעה אישית את הפרטים העיקריים הנוגעים לתביעה. לאמור, כשמחוקק המשנה חפץ באימות כתבי הטענות על ידי בעל הדין בלבד, הוא נוקט לשון שאינה משתמעת לשני פנים. חריגה מהכלל הנוקשה באותן תקנות, דורשת אף רשות מיוחדת מבית המשפט (וראה לעניין ע"א 227/88 עפר לאלו נ' ג'ולי לאלו, תקדין - עליון 90(3), 653, שם פורטו הכללים לקבלת תצהיר של אדם אחר. וראה גם ע"א 623/77 אילן נ. אילן, פ"ד ל"ב(2), 213 והשווה ע"א 52/87 מיה הראל (קטינה) ואח' נ' אברהם הראל, פ"ד מג(4), 201). לא כן במקרה שלנו, שהדרישה אינה "של בעל הדין עצמו", אלא של "מטעם בעל הדין", כשקיימת אופציה מובנית לצירוף תצהיר של אדם אחר, ובלבד שבעל הדין - ולא בית המשפט - יפרט בתצהירו את הטעמים שעמדו בצירוף תצהירו של אדם אחר. מהצד האחר, ניתן להביט על לשונה של תקנה 241 לתקנות בה נקבע כי יש לצרף ל"בקשה בכתב" תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ואילו תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט. על פי לשונה של תקנה זו, ובפשטות, אין חובה כי התצהיר יהיה של בעל הדין דווקא. כמו כן, אין מניעה כי ניתן להצהיר במסגרת התצהיר גם על עניינים לפי מיטב אמונתו של המצהיר. לא כן אגב, בהמרצת פתיחה, שאינה משמשת כבקשה בהליך ביניים, אלא כתובענה עיקרית, שבה נדרש המצהיר להצהיר רק על דברים שהוא יכול להוכיחן מתוך ידיעתו שלו (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 368). ולא כן לגבי תצהיר הבא לתמוך בכתבי הטענות בסדר דין מהיר, כאמור. אך גם אם ניתן היה לאמץ את הפרשנות הצרה המוצעת על ידי ב"כ התובעת, לפיה תצהיר פקידת התביעות מהווה תצהיר "בעל הדין" (הוא ואין בלתו), החתמת המבוטח על תצהיר בהיותו "אדם אחר" (ולא אדם "מטעם") היא-היא אחד המקרים הקלאסיים אליהם התכוון מתקין התקנות, בקביעת החלופה בסיפא של התקנה. אני גם סבור כי העלאת טענות סתמיות על ידי המבטח ללא שתמך אותן בתצהיר עלולה לפוגע בזכויות הצד שכנגד (וראה סקירה רחבה בעניין הנחיצות שבאימות כתבי הטענות בתצהיר בבש"א (ירושלים) 6419/02 מוריה נ' עו"ד מנשה הס, תקדין-שלום 2002(3), 446). כמו כן, אני בדיעה, שהקבוע בסעיף 4 בטופס 17א' לתקנות המפרט חלופה לפיה ניתן להצהיר לפי "מיטב הידיעה, והאמונה", אינו מתאים במקרים כאלו, בהם כאמור, רכיב מרכזי של התביעה שאמור להיות מאומת בתצהיר, לא קיים. דרך זו, של חיוב המבטח על פי התקנות בהגשת תצהירו של המבוטח יחד עם הגשת כתב התביעה, תגרום לכך שלא זו בלבד שהישיבה המקדמית תתקיים במירב היעילות, אלא שתימנענה כל שורת התקלות המאפיינות הגשת תביעות שיבוב על ידי המבטחים. החתמת המבוטח על תצהיר באשר לנסיבות מקרה הביטוח, תביא עמה שורה ארוכה של יתרונות, גם למבטח. למשל, שהגרסה בכתב התביעה תהיה מדוייקת ולא שיכתוב סתמי (מה שנעשה בדרך כלל) של מה שנמסר על ידי המבוטח בטלפון לסוכן הביטוח בתכוף לתאונה; שעורך הדין המגיש את התביעה יוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמבוטח ומגרסתו; שעורך הדין יוכל להעריך את מידת שיתוף הפעולה שיזכה לקבל מהמבוטח; ושתיקבע דרך של יצירת קשר עם המבוטח לעתיד, דבר שימנע הגשת בקשות דחייה סתמיות בשל "העדר יצירת קשר או העדר שיתוף פעולה עם הנהג" (המוגשות ללא הרף במקומותינו). אני גם סבור כי חיוב המבטח להחתים את המבוטח על תצהיר עובר להגשת כתב התביעה איננה בבחינת גזירה שאין המבטח יכול לעמוד בה. ראשית, כי זו גזירת הכתוב. שנית, גם כך, על המבטח להחתים את המבוטח על תצהיר עדות ראשית לפי תקנה 241ט', ואין החיוב מכביד, אלא אך מקדים את המועד של הגשת התצהיר-לטובת העניין. שלישית, וכפי שפורט, הגשת התביעה ללא תצהירו של המבוטח היא זו אשר מבזבזת זמן שיפוטי יקר, ובמקום שהמבטח ישקיע את הזמן הדרוש בהכנה אמיתית של תביעתו לפני הגשתה, בזבוז הזמן נופל לפתחו של בית המשפט ושל הצד שכנגד, ללא שום הצדקה. אם נוסיף על כך את המנהג הנפוץ שפשט בקרב כל בתי המשפט שברוב רובן של התובענות מסוג זה שבית המשפט נותן את פסקו לפי סעיף 79א' לחוק בית המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, הדבר מקבל משנה תוקף. פשיטא, שהאמור יפה, על דרך קל וחומר, בתביעות המוגשות כנגד מבטח שעליו להצטייד עם תצהירו של המבוטח, גם אם זה לא נתבע יחד עמן. לכן, אני סבור שהייתה חובה על התובעת לפי התקנות לאמת את תביעתה גם בתצהירו של המבוטח אשר יצהיר על התרחשות מקרה הביטוח, והואיל ובמקרה זה, דבר זה לא נעשה עד היום, אני מוחק את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום ל' בשבט, תשס"ד (22 פברואר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. דוד מינץ, שופט תאונות נפילהתאונה בגלל כתם שמןתאונות החלקהכביש