תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות, התצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט וסיכומיהם בכתב [להלן - "ההסכמה הדיונית"]. רקע 1. במהלך ביקור של התובע בחנות הנתבעת 1 לשם קבלת מכשיר חשמלי שמסר לה לתיקון, נחבל על ידי נתבע 2, לטענתו נגרמו לו נזקי גוף וכעת הוא מבקש כי הנתבעים, ביחד ולחוד יפצו אותו על כך. הנתבעים מכחישים חבות, טוענים להגנות שונות וכן מכחישים את הנזקים. מוסכמות ומחלוקות 2. ביום 19.7.05 מסר התובע, יליד 1927, לנתבעת 2 מכשיר חשמלי לתיקון. הצדדים חלוקים לגבי משך הזמן שנדרש לתיקון המכשיר. מכל מקום, ביום 21.7.05 הגיע התובע לחנות הנתבעת 1 [להלן - "החנות"] לקבל את המכשיר לאחר שנמסר לו שהמכשיר טרם תוקן ואזי ביקש שלא לתקנו [להלן - "יום האירוע"]. 3. אין חולק כי לכך קדמו שיחות טלפוניות בין התובע לעובדי הנתבעת ובפרט "גב' טובה", מזכירתו של נתבע 2 והנתבע 2 עצמו העובד ב"שירות לקוחות"[להלן - "X"]. הצדדים חלוקים לגבי תוכנן של שיחות אלו. התובע טוען בקליפת אגוז כי עובדי הנתבעת 1 התכחשו להבטחה לתיקון המכשיר ביום המסירה ואילו X ועובד הנתבעת 1, מר יצחק קטריבס [להלן - "יצחק"] טוענים כי לא ניתנה הבטחה כזו, אלא נאמר שהתיקון יארך מספר ימים; התובע טוען כי בשיחות טלפוניות בינו לבין עובדי הנתבעת 1, אשר קדמו ליום האירוע הוא נענה בגסות על ידי X, שאף איים עליו כי המכשיר לא יוחזר לו אם ימשיך בהתנהגותו, קרא לו "אידיוט" ואף ניתק את שיחת הטלפון ביניהם. X ויצחק טוענים כי דווקא נהגו בתובע באדיבות והוא זה שנהג בחוסר סובלנות לאורך כל הדרך. 4. מכל מקום אין מחלוקת כי בהגיעו לחנות ביום האירוע, פגש התובע בX. עוד אין חולק כי באותו שלב, טרם הושלם תיקון המכשיר והמכשיר כפי שהוא נמסר לתובע. בשלב זה התפתח דין ודברים בין התובע לX. התובע מצהיר כי X כינה אותו "אידיוט" ואזי הוא אמר לX שיכנה כך את אביו. X מצהיר לעומתו כי התובע נשאר בחנות והחל לקלל את עובדי הנתבעת 1 ובפרט אותו, את X ואת אביו של X שנפטר. 5. כאן חלה הסלמה במהלך הדברים, אשר סופה במכה שהיכה X את התובע [סעיף 17 לתצהיר התובע וסעיף 24 לתצהיר X] [להלן - "האירוע"]. המחלוקות המרכזיות על פי תצהירי הצדדים סובבות סביב טיבה של המכה, האם מכת אגרוף היא או הדיפה והאם מדובר בפעולה תוקפנית של X או שמא בפעולה לגיטימית במסגרת הגנה עצמית. התובע הצהיר כי X היכה אותו באגרופו בתגובה לדברים שהפנה כלפי אביו המנוח של X ואילו X הצהיר כי כי התובע התקדם לכיוונו על מנת לתקוף אותו או על מנת לזרוק עליו חפץ ואזי, על מנת להרחיקו, הדף אותו. 6. אין מחלוקת כי בעקבות פעולתו של X נפגע התובע [שם] והמחלוקת המרכזית הינה בשאלת עוצמת הפגיעה. התובע הצהיר כי נגרמו לו שטף דם, נפיחות בשפה העליונה וחתך בתוך פיו. X הצהיר כי התובע נפגע קלות בלבד, ייתכן כי משעון או מטלפון שהחזיק בידו באותה עת [סעיף 25 לתצהיר X]. 7. לאחר הדברים האלה הזמין התובע ניידת משטרתית לחנות. כאן קמה מחלוקת נוספת בשאלת התנהגותו של יצחק לאחר האירוע. התובע הצהיר כי יצחק סירב לבקשתו להזמין ניידת ועסק בניקוי דמו של התובע מהרצפה [סעיף 23 לתצהיר התובע]. יצחק הצהיר לעומתו כי התובע סירב להצעתו לעזרה בשטיפת פניו ובהגשת מים, התקשר מיד לאשתו על מנת שתשיג לו לדבריו את עורך דינו וכן התקשר מיד למשטרה. על כן לשיטת יצחק לא היה בכלל צורך שהוא, יצחק יתקשר למשטרה [סעיפים 30 - 32 לתצהיר יצחק]. אין חולק כי בשלב כלשהו לאחר האירוע אמר התובע כי אם היה לו עצמו בן כמו X, היה מעדיף גם הוא למות [סעיף 25 לתצהיר התובע וסעיף 32 לתצהיר X]. 8. אין חולק כי יצחק סירב לבקשת התובע למסור לו את פרטיו של X [סעיף 29 לתצהיר התובע וסעיף 41 לתצהיר יצחק]. יצחק מצהיר כי נמנע מכך מחשש שהתובע יטריד את X וכן כי סבר שממילא פרטיו של X מצויים בידי המשטרה. 9. לגרסת התובע נגרמו לו כתוצאה מהמכה שהיכהו X נזקי גוף לא - ממוניים, כאב, סבל והשפלה. לגרסת הנתבעים לא נגרמו לתובע נזקי גוף כלל ועיקר והוא מפריז ומגדיל שלא לצורך את תביעתו. מחלוקות משפטיות 10. האם פעולתו של X הינה בגדר "הגנה עצמית" ועל כן אין הוא נושא באחריות. 11. האם התובע הוא בגדר מי שהסתכן מרצון ועל כן קמה לנתבעים הגנה. 12. האם הנתבעת 1 הינה בגדר מעביד ש"הרשה או אשרר את המעשה" כמשמעות הדבר בסעיף 25 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 [להלן - "פקודת הנזיקין"]. 13. ככל שימצא בית המשפט בסיס חבות ואחריות לנתבעים או מי מהם, האם יש מקום לחייב בתשלום פיצויים עונשיים בנוסף לפיצויים "רגילים". 14. קיימות מחלוקות נוספות אך לאור תוצאת פסק הדין אינני נדרשת להן. הכרעות עובדתיות 15. עקרונית, אין מקום להידרש לשיחות ולאירועים שקדמו למפגש בין התובע לX ביום האירוע. זאת משום שאין באלה כדי להשליך על השאלות המרכזיות והן - האם ביצע X כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין והאם עומדת לו הגנה במסגרת זו. 16. לאור ההסכמה הדיונית והעדר חשיפה של המצהירים לחקירות נגדיות על תצהיריהם מתקשה אני לקבוע ממצאים שבעובדה ביחס לשיחות ולאירועים שקדמו ליום האירוע. 17. לעומת זאת ניתן לקבוע כי התובע חש מתוסכל מאי תיקון המכשיר והגיע במצב זה לחנות על מנת לקבלו ללא תיקון. הדבר עולה מתצהירי כל המצהירים. אני מעדיפה את גרסת התובע להתרחשויות שקדמו לאירוע ביום האירוע עצמו. זאת משום שהנתבעים נמנעו ממסירת תצהיר של עדה רלוונטית שנכחה במהלך האירועים, גב' טובה, וחזקה שבניסיון חיים היא כי העדת העדה הייתה פועלת כנגד גרסת מי שנמנע מהעדתה [י. קדמי, על הראיות , חלק 3, 1649]. יחד עם זאת מצאתי לקבוע כי אף התובע לא טמן ידו בצלחת ונקט בלשון גסה כלפי X. אף התובע מודה כי כינה את X בכינוי מעליב והתבטא בצורה מעליבה ביחס לאביו של X, אם כי באותו שלב לא ידע שהאב נפטר וזוהי "נקודת תורפה" אצל X [סעיף 25 לתצהיר יצחק וסעיף 22 לתצהיר X]. 18. על רקע זה, ברור כי X צבר תסכול אף הוא ו"התחמם". כאן אקבע, בהעדר מחלוקת, כי X יליד 1976, אדם צעיר לכל הדעות, ודאי ביחס לתובע. אינני מתקשה לקבוע כי X הוא זה שתקף את התובע בתגובה לדבריו של התובע ביחס לX ולאביו המנוח. ראשית, מדובר כאמור בנקודת תורפה אצל X. שנית, X הצהיר כי התובע החזיק בידיו חפץ והתקרב לעברו כאשר X עמד מצידו השני של דלפק השירות. X לא ציין מהו החפץ הזה כאשר יכול היה לעמוד על תכונותיו לאחר מעשה. בכך נותרת גרסתו סתומה וסתמית. שלישית, בין התובע לX חצץ דלפק כך שלX לא צריך היה לקום חשש מתקיפתו על ידי התובע, בפרט נוכח הפרשי הגיל והעוצמה הפיסית ביניהם, הפועלים לטובת X. רביעית, התובע נפצע כתוצאה מפעולתו של X והתמונות שצירף מדברות בעד עצמן ומחזקות את גרסתו. X לא טען כי נפצע. מצב דברים זה מתיישב ככל הנדרש מבחינת נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות עם גרסת התובע מאשר עם גרסתו של X. משמעות קביעות אלה היא כי X לא פעל מתוך הגנה עצמית ולא ניסה להדוף את התובע אלא חבט באגרופו בפניו של התובע מתוך כוונה מלאה לפגוע בו. וכך אכן אירע. 19. נוכח ממצאי לעיל אינני נדרשת לשאלת קבילות דו"ח פעולה שערך רס"ל מגד ממשטרת ישראל ביום האירוע וצורף כנספח ג' לכתב התביעה [להלן - "דו"ח הפעולה"]. בחלקיו הרלוונטים של הדו"ח נכתב : "לטענת X אכן התפתח ביניהם ויכוח [בין התובע לX, י.ה.] ולמרות שביקש מיצחק [התובע, י.ה.] מספר פעמים להפסיק לקלל את אבא שלו שנפטר יצחק המשיך ולכן נתן לו אגרוף. לטענת X היה זה ברגע של חוסר שליטה הביעה [כך!] נכונות להתנצל וכפיצוי לתקן את המכשיר החשמלי בחינם". לו נדרשתי לשאלה, הייתי מקבלת את דו"ח הפעולה כראיה על אף שרס"ל מגד לא העיד על נסיבות עריכתו ותוכנו בבית המשפט, וזאת מטעמים שבהסכמות דיוניות. הטעם האחד הוא שדו"ח הפעולה מהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה ולאור ההסכמה הדיונית הוא כלול בחומרים הראייתיים שהונחו לפתחו של בית המשפט. הטעם השני מבוסס על התנהגות הנתבעים בהליך. בסעיף 63 לכתב ההגנה נטען כי X היה נסער בעת המפגש עם השוטרים, כי התקשה להתבטא בפני השוטר ולא זכור לו אם מה שנרשם בדו"ח הפעולה אכן היו דבריו כלשונם. והנה בתצהירו של X לא חזר עוד על הדברים ולא התייחס כלל לדו"ח הפעולה [סעיפים 31 -35]. משמע הנתבעים אינם חולקים עוד בשלב זה על תוכנו של דו"ח הפעולה. לכן, אף לו היו נשמעות ההוכחות במשפט לא היה על התובע עוד לזמן את רס"ל מגד לצורך הגשת דו"ח הפעולה כראיה. 20. מוכנה אני להניח כי לאחר האירוע, הסתובב התובע בחנות ופנה ללקוחות הנתבעת 1 ובפיו תלונות על אופן טיפולה בלקוחותיה וכדומה אך לכך אין כל השלכה על האירוע עצמו. 21. אשר לפגיעות הפיסיות בתובע - שוב, התמונות שצירף התובע מדברות בעד עצמן. מהתמונות עולה בבירור שטף דם בצדו הימני של פה התובע, המתרחב לכיוון לסת ימין. זאת ועוד, גיליון הטיפול שצרף התובע מיום האירוע מלמד על "נפיחות ושטף דם בשפה העליונה, שפשוף בעור בשפה העליונה בצד ימין. מבפנים בשפה עליונה חתך בגודל 1 ס"מ אל מדמם". ממצאים אלה מתיישבים היטב עם תצהירו של X כי ייתכן והתובע נפגע משעון וטלפון שהחזיק בידו בעת האירוע [סעיף 25 לתצהירו]. ודאי מתיישבים הם עם מכת אגרוף ישירה בפניו של התובע. אילו אם כן פגיעותיו הפיסיות של התובע. הכרעות במחלוקות המשפטיות עוולת תקיפה וטענת הגנה עצמית 22. לאור הממצאים שבעובדה אינני מתקשה לקבוע כי X ביצע כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין. פעולתו של X אינה חוסה תחת כנפי "הגנה עצמית" לפי סעיף 24 [1] לפקודה. הסעיף קובע : 24. הגנה מיוחדת (תיקון: תש"ס) בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם - (1) עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר שיימנע על ידיו, היה סביר. 23. פעולתו של X אינה עומדת בדרישות הסבירות ו/או המידתיות שבסעיף 24 [1] לפקודה. הלכה פסוקה היא כי אין בהתנהגות מקנטרת משום הצדק לשימוש בכוח בלתי סביר [ע"א 667/70, דדון נ' אטיאס, פד"י לב (2), 170, 172 [להלן - "עניין דדון"]. בעניין דדון, היתה למזיק סמכות להפעיל כוח סביר לשם סילוק התובעת ממקום האירוע. בעניין שלפנינו, לא הייתה לX סמכות כזו. תגובה אלימה למלל פוגעני של התובע, אף אם פגע ב"נקודת תורפה" של X, אינה יכולה בנסיבות העניין להצדיק שימוש כלשהו בכוח מצד X ועל כן חורגת מתחומי ההגנה העצמית. הטענה נדחית. הסתכנות מרצון 24. סעיף 5 [א] לפקודת הנזיקין קובע : 5. הסתכנות מרצון (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו. 25. הגנת הסתכנות מרצון על פי הסעיף דורשת קיום שני תנאים רלוונטיים מצטברים: האחד, ידיעה על דבר התרחשות הנזק והשני, העיקר לענייננו, הסכמת הניזוק כי אם יתרחש עליו הנזק - ייפול ההפסד עליו ולא על המזיק או במילים אחרות ייטול על עצמו "חשיפה לתוצאות המשפטיות של הנזק" [ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז (1) 113, 148]. 26. נוכח ממצאי לעיל ברור כי לא התקיים התנאי השני. לטעמי אף התנאי הראשון לא התקיים. די בכך על מנת לדחות את הטענה וכך אני עושה. חבות הנתבעת - האם קמה לפי סעיף 25 לפקודת הנזיקין 27. סעיף 25 לפקודת הנזיקין קובע : 25. אחריות לזולת (תיקון: תשס"ה 2) על אף האמור בפקודה זו, לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה. 28. על פי הסעיף מותנית חבות המעביד במתן היתר מפורש או אשרור למעשה התקיפה שביצע עובדו. אינני רואה כיצד ניתן לראות בפעולת יצחק, עובד הנתבעת 1 משום היתר מפורש לתקיפה שביצע X. לעומת זאת, פעולותיו של יצחק לאחר התקיפה ובפרט עמדת הנתבעת 1 כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הגנתה המשותף עם X ובהמשך ניהול המשפט, מעידות כי הנתבעת 1 לא רק שלא ניערה חוצנה ממעשיו של X, אף התייצבה איתו בחזית אחת מול התובע. הלכה פסוקה כי במצב דברים זה רואים את הנתבעת 1 כמי שאישררה את התקיפה ובחרה לטעון לחוקיותה [עניין דדון, 174 וע"א 800/90, ביטון נ' קרסל, פד"י מו (2) 651, 657 - 658]. אשר על כן, קמה אף חבות של נתבעת 1 כלפי התובע. פיצויים ופיצויים עונשיים 29. הלכה פסוקה היא כי פסיקת פיצויים עונשיים מתמקדת בדרך כלל בעוולות כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי [ע"א 140/00, עזבון המנוח אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פד"י נח [4] 486, 567]. דומני כי בעוולת תקיפה, המשמשת גם נושא לעבירה במישור הפלילי, יפים הדברים מכוח קל וחומר. על בית המשפט להביע סלידתו ממעשה התקיפה ולשקול בין השאר שיקולי הרתעה והכוונת התנהגות הפרט והכלל. 30. העובדה כי בסופו של יום לא הוגש נגד X כתב אישום פלילי בגין התקיפה אינה מעלה ואינה מורידה בהליך שלפני. ראשית, לא הוגשו לבית המשפט נתונים המצביעים על מניעי רשויות התביעה להימנע מאישום פלילי. שנית, הנטל המוטל על התובע בהליך האזרחי, קל מזה המוטל על התביעה בהליך הפלילי. משהגיש התובע את תביעתו וזכה בה, אין סיבה כי בית המשפט ישקול לחובתו אי הגשת כתב אישום פלילי נגד X. מכאן, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט בשלב זה, פתוחה הדרך לשקול חיוב הנתבעים בפיצוי עונשי. אדרבא, לו היה X עומד לדין פלילי, ייתכן והיה על בית המשפט האזרחי לשקול הפחתת הפיצויים העונשיים, שמא יחוייב X בפיצויים גם במסגרת ההליך הפלילי, ואזי ייווצר מצב של חיוב יתר. 31. כאן נזכיר את הקביעות הבסיסיות בנוגע לנזק לא - ממוני כפי שהובאו בע"א 243/83, עיריית ירושלים נ' גורדון, פד"י לט [1], 113, 139 - 140. נפסק שם כי כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי. נזכור גם כי כבודו של אדם וזכותו לשלמות גופו מוגנים כיום כזכויות חוקתיות מן המעלה הראשונה במסגרת סעיפים 2 ו - 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 32. מכל הטעמים הללו, באתי למסקנה כי יש לכלול בפיצויים שיוטלו על הנתבעים גם מרכיב של פיצויים עונשיים. זאת על אף שלתובע לא נגרמה נכות צמיתה או זמנית, הוא לא אושפז בעקבות הפגיעה ולא נזקק לטיפולים רפואיים לאחר שחרורו מבית החולים. מסקנתי זו מתחזקת בפרט נוכח גילו של התובע וחולשתו היחסית מול X וכאשר התובע, גס ככל שיהיה, פנה מלכתחילה לנתבעים בבקשה לקבלת שירות. 33. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע: א. פיצויים בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ב. הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. משפט פליליאלימותתקיפההגנות במשפט הפליליתביעה אזרחיתהגנה עצמית