ביום 28.9.06 הגיש המערער ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בירושלים מיום 30.7.06, לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהועלתה ע"י המערער. המשיבה הגישה בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. בעקבות בקשתה, עתר המערער להארכת המועד להגשת ערעורו. החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד. לטענת המשיבה, המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי" הוא תוך 15 יום, בהתאם לתקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"מ-1980. זו גוברת על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בהיותה הוראה ספציפית לעניין דרכי הגשת ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ. ההחלטה הומצאה למערער ביום 2.8.06, ולפיכך היה עליו להגיש את ערעורו עד ליום 17.8.06, בהיות ימי הפגרה נמנים במניין הימים להגשת הערעור. הערעור הוגש בפועל רק ביום 28.9.06. לטענת המערער הוגש הערעור במועד. לטענתו, הדין הרלבנטי הוא הוראת ס' 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל הקובעת כי לעניין ערעור, דין החלטת ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי" "כדין פסק דין של בית משפט שלום". מכאן הוא למד כי יש להחיל על הערעור את תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פיה המועד להגשת ערעור בזכות הוא תוך 45 יום. בהתאם הוא טוען, כי מכוח הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא תובא פגרת בית המשפט במניין הימים להגשת הערעור, ועל כן, הוגש הערעור במועד. לחילופין, וככל שיתקבלו טענות המשיבה, עותר המערער להארכת המועד להגשת ערעורו. לטענתו, מדובר בטעות שבדין אליה נקלע בתום לב, בשל חוסר האחידות שבדין לעניין המועדים להגשת ערעור, ויש להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור. עוד מוסיף המערער וטוען, כי המשיבה הייתה מודעת לכוונתו לערער על החלטת ראש ההוצל"פ ואף הייתה מודעת לטעותו, כפי שעולה מבקשתו לעיכוב ביצוע שהוגשה כבר ביום 17.8.06, לראש ההוצל"פ. חרף זאת לא העמידה אותו על טעותו. בנסיבות אלה, הוא טוען, לא יהיה בהארכת המועד כדי לפגוע בציפיותיה הלגיטימיות של המשיבה לסיום ההליכים. בתגובה לבקשת המערער להארכת המועד להגשת ערעורו טוענת המשיבה, כי הבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור רב, וכי אין להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת המועד. השאלה מהו הדין הקובע לעניין המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" נדונה והוכרעה. על פי ההלכה, הוראת ס' 19(ב) לחוק ההוצאה לפועל באה להקנות לבעל הדין זכות ערעור מהותית, ואין בה כדי לקבוע כיצד ובאיזה מועד יוגש הערעור. אופן הגשת הערעור והמועד להגשתו הינם עניינים שבסדרי דין, ותקנות סדר הדין האזרחי נסוגות בעניין זה מפני הוראות תקנות ההוצאה לפועל. המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" הינו, אפוא, בתוך 15 יום, כקבוע בתק' 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל (ראה רע"א 3878/96 חב' בניני קסטנברג בע"מ נ' עיריית הרצליה, פ"ד נ(2) 571 (1996), רע"א 5358/98 שוקר נ' שוקר, תק-על 98(4) 335 (1998), וכן בספרו של ד. בר אופיר "הוצאה לפועל, הליכים והלכות", הוצאת פרלשטיין-גינוסר, מהדורה שישית, בעמ' 211). לעניין ימי הפגרה, ונוכח נוסחה של תקנה 128(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תקופת פגרה באה במניין הימים לעניין המועד להגשת הערעור (ראה בר"ע (חיפה) 679/03 גיתית כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר בע"מ נ' אביב, ניתן ביום 22.12.03, בר"ע (ת"א) 2444/04 כיי ברוס בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף באר שבע, ניתן ביום 8.6.06, בר"ע (נצ') 1149/05 מועצה מקומית כפר משהד נ' ד"ר טבעוני אדריכלים ומהנדסים בע"מ, ניתן ביום 15.1.06). הערעור הוגש, אפוא, באיחור. משנקבע המועד להגשת הערעור בחיקוק, על המבקש להאריכו להראות "טעמים מיוחדים" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אכן, טעות שבדין עשויה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, ואולם אין די להראות שהטעות נעשתה בתום לב, אלא נדרשות "נסיבות מיוחדות של אי בהירות בדין החל או במובנו, המצדיקים ומסבירים את האיחור". הטעות צריכה להיות סבירה, על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ראה: בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06). בענייננו, המצב המשפטי באשר למועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי" בורר, וכבר נקבעה בו הלכה כמפורט לעיל, ועל כן, טעותו של המערער אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת המועד. ואולם, למערער טענה נוספת, לפיה המשיבה הייתה מודעת לכוונתו להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, עוד בטרם חלף המועד להגשת הערעור, ועל כן אין בהארכת המועד כדי לפגוע בציפיותיה לסיום ההליכים. הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" אצל הצד שכנגד מפני המשך ההליכים (ר' בש"א 5952/01 קטש נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, ניתן ביום 23.10.01, בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי, תק-על(1) 486 (2000), ע"א 3763/95 ד"ר פלורו נ' ננס, תק-על 95(2) 603 (1995), בש"א 6913/04 הירשפלד נ' עו"ד סודאי (30.8.04). בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצל"פ שהגיש המערער נרשם, כי למערער "נתונה זכות ערעור תוך 45 יום מתום פגרת בתי המשפט, דהיינו זכות ערעור עד ליום 15.10.06", וכי בדעתו לנצל זכות זו ולהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה לעיכוב ביצוע הומצאה למשיבה ביום 17.8.06, כעולה מתגובתה לבקשה, דהיינו, בטרם חלף המועד להגשת הערעור. יוצא, אפוא, כי המשיבה ידעה כי אין המערער משלים עם החלטת ראש ההוצאה לפועל ובכוונתו לערער עליה, ואף ידעה כי המערער סבור כי זכאי הוא להגיש את ערעורו עד ליום 15.10.06. למרות זאת, בחרה המשיבה שלא להעמיד את המערער על טעותו, ולהעלות טענותיה רק לאחר שהוגש הערעור. במצב דברים זה, לא היה למשיבה בסיס לפתח ציפייה לגיטימית לסיום ההליכים בין הצדדים, אף שחלף המועד שבדין להגשת הערעור, ויש להכיר בהודעת המערער כי בכוונתו לערער על החלטת ראש ההוצל"פ כטעם מיוחד להארכת המועד. נוכח האמור לעיל, הנני מורה על הארכת המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, ועל דחיית בקשת המשיבה לדחיית הערעור על הסף. בשולי הדברים יוסף כי המשיבה טענה לדחיית הערעור על הסף גם בשל כך שצורף לו תצהיר על דרך ההפניה. המערער הגיש במצורף לתגובתו תצהיר מפורט. מבלי להידרש לשאלה אם יש בהגשת תצהיר על דרך ההפניה משום טעם לדחיית הערעור על הסף, הרי משהוגש התצהיר, יש לדחות גם טענה זו של המשיבה. מזכירות בית המשפט תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים. ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007) בהעדר הצדדים. ג. כנפי-שטייניץ, שופטת רשמת בית המשפט המחוזי המועד להגשת ערעוריםטענת פרעתיערעור