מבוא והסדר דיוני בפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך של 19,682 ₪. ביום 17.5.05 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק זה, שבסיומה ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו תצהירי גילוי מסמכים ותצהירי עדות ראשית. לאחר הגשת התצהירים מטעם הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו הצדדים ויתרו על דיון ההוכחות וביקשו להגיש את סיכומיהם בכתב. בית המשפט קיבל את בקשת הצדדים ובתיק זה לא התקיים דיון הוכחות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב. ביום 5.9.06 הגישו התובעים בקשה להגשת סיכומי תשובה. ביום 12/9/06 הגישה הנתבעת תגובתה במסגרתה הסכימה להגשת סיכומי התשובה מטעם התובעים כפוף להגשת סיכומי תשובה מטעמה. נוכח בקשות הצדדים, סיכומי התשובה מטעם שניהם צורפו לתיק. טענות התובעים התובע 1 הוא בעליו של רכב מ.ר. 3480907 (להלן: "הרכב"). הרכב הוכנס בתאריך 1.7.03 לטיפול במוסך הנתבעת. במסגרת הטיפול, נערך שיפוץ בגיר הרכב והוחלף קולר חדש. לאחר התיקון, נתגלו תקלות חוזרות ונשנות בגיר, והנתבעת סרבה לקבל אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. לטענת התובעים, הם אינם יודעים ואינם יכולים לדעת את הנסיבות המדויקות שגרמו לנזק, אולם מהשתלשלות הדברים עולה כי הנתבעת ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה פעלו ברשלנות או בכוונת מרמה ו/או עצימת עיניים בטפלם באופן לקוי וחסר ברכב. בנוסף, הנתבעת הפרה את הוראות סעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). לתובעים נגרמו נזקים בסך של 19,682 ₪. טענות הנתבעת דין התביעה להדחות בהיעדר עילה, ומשום שכתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הנתבעת. בנוסף, בין הנתבעת לתובעת 2 אין יריבות. הנתבעת אכן טיפלה ברכב בתאריך 1.7.03 ובמסגרת הטיפול ערכה הנתבעת שיפוץ בגיר הרכב והחליפה קולר. לתובע 1 ניתנה אחריות לעבודה שבוצעה לתקופה של 90 יום ללא הגבלת קילומטרים. הרכב הגיע למוסך פעם נוספת בתאריך 8.12.03 לאחר תום תקופת האחריות. בבדיקה התגלתה תקלה אם כי לא דובר בתקלה חוזרת. נוכח כך טופל הרכב פעם נוספת והוחלף הקולר של הגיר, שמן גיר ופילטר גיר. התיקון נעשה בתשלום. בהמשך, הרכב הגיע למוסך הנתבעת פעם נוספת בחודש אפריל 2004, לאחר שתקופת האחריות לתיקון תמה. לאחר שהתובע נדרש לשלם עבור הטיפול, סרב והלך. הנתבעת מכחישה כל קשר בין הטיפול והשירות המקצועי שנתנה לבין טענות התובעים. הנתבעת אינה אחראית למצב הרכב למעט לטיפולים שעשתה ובמסגרת האחריות. הנתבעת לא התרשלה, ופעלה במקצועיות ואין כל קשר בין הנזקים הנטענים ע"י התובעים והמוכחשים, לבין הנתבעת ובנוסף אין כל רלוונטיות לסעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן. דיון מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 1, ובנוסף חוות דעת מטעם המטלורג, מר אייזנברג שלמה. מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר ירמיהו לוי שהוא אחד מבעלי המניות בנתבעת, מכונאי רכב במקצועו, ועובד במוסך הנתבעת מזה 13 שנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את התצהירים וחוות הדעת שהוגשו אני סבור שדין התביעה להדחות. איני מקבל את טענת הנתבעת בדבר היעדר יריבות בינה לבין התובעת 2, מאחר שאף שהרכב נשוא התביעה היה בתקופה הרלוונטית בבעלותו של התובע 1, חשבוניות התיקונים שבוצעו ברכב בתאריכים 1.7.03 ו- 8.12.03 נרשמו על שם התובעת 2 והאחרונה היא ששלמה את החשבונות, ומשכך גם היא צד להסכמים בין התובעים לנתבעת לגבי התיקונים והטיפולים שבוצעו ברכב. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 1.7.03 הרכב הועבר לטיפול הנתבעת. מחשבונית מס' 58110 (נספח א' לכתב התביעה) עולה כי הטיפול ברכב כלל חלפים: קייט לשיפוץ גיר קומפלט, שמן גיר וקולר חדש לגיר. בנוסף, נרשם בחשבונית כי האחריות לגיר לקייט שהוחלף היא ל- 90 יום ללא הגבלת קלומטר בידיעת בעל הרכב והסכמתו לביצוע העבודה. האם הנתבעת בצעה עבודה רשלנית בהחלפת הקולר לפי התצהיר שהגיש מר ירמיהו לוי הוא זה שביצע את שיפוץ הגיר ברכב. בסעיף 23 לתצהירו, טען מר לוי כי ההרכבה והשיפוץ של הגיר והקולר ברכב נעשו על ידו בצורה טובה ומקצועית כרגיל. בנוסף, הוא עבר הסמכות והשתלמויות רבות ויש לו ניסיון רב בשיפוץ גירים אוטומטיים. טענתו של מר לוי לא נסתרה. בחוות דעת המומחה של המטרולוג מר אייזנברג, שהוגשה מטעם התובעים בסעיף 14.3 נקבע כדלקמן: ”יש לציין כי הגיר הינו מערכת סגורה מעבר של מי קירור לתוך שמן הגיר הינו תוצאה של כשל ביחידת הקירור. שרידים של מי הקירור הניכרים בגיר הנ"ל מצביעים כי הרדיאטור כשל. סיבת הכשל של הקולר בהרכבה לקויה או קולר לא תקין.” כלומר, לשיטתו של המומחה מטעם התובעים, אין אפשרות לקבוע האם סיבת הכשל של הקולר היא בהרכבה לקויה שנעשתה ע"י הנתבעת, ו/או הרכבה תקינה של קולר לא תקין. הנתבעת צודקת בטענתה, כי מחוות הדעת לא ניתן ללמוד האם מדובר בקולר שהיה פגום מלכתחילה או שנפגם במהלך התקופה של השימוש ברכב. הנתבעת בסעיף 17 לסיכומיה מקבלת את האמור בסעיף 14.3 לחוות הדעת כאמור לעיל ולטענתה הקולר נפגם לאחר תקופת האחריות מאחר והתובעים פנו אל הנתבעת בפעם השניה ביום 8.12.03, כ- 5 חודשים לאחר מועד השחרור של הרכב מהטיפול הראשון ביום 7.7.03 (ראה תאריך המצוין בחשבונית מס' 58110). טענתו של המצהיר מטעם הנתבעת שהרכבת הקולר ברכב נעשתה בצורה מקצועית לא נסתרה. מצד שני, לפי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, אין אפשרות לקבוע מה הייתה סיבת הכשל של הקולר, האם מהרכבה לקויה או קולר לא תקין. נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, ובעניינינו על התובעים. טענת התובעים בסעיף 14 לכתב התביעה כי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם רשלנותם של עובדי הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 14.3 לחוות דעת המומחה שהוגשה מטעמם מאחר והמומחה הציג את שתי האפשרויות כסבירות, ולא טען כי אחת מהן סבירה יותר מהשניה. נוכח האמור לעיל, התובעים לא הרימו את נטל השכנוע כי הכשל בקולר נבע מהרכבה לקויה ו/או לא מקצועית ו/או רשלנית של עובדי הנתבעת. תקופת האחריות לתיקון שנעשה על ידי הנתבעת אין מחלוקת שביום 1.7.03 התקין מוסך הנתבעת קולר חדש ברכב. ביום 8.12.03 הוכנס הרכב למוסך הנתבעת פעם נוספת. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי בתאריך 8.12.03 שב התובע 1 לביקורת במוסך וכי מבדיקה שנעשתה ברכב מתברר לו כי ברכב יש תקלה חוזרת בגיר הנובעת מדליפה בקולר למערכת הקירור. כתב התביעה נתמך בתצהיר אימות. בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעמו טען התובע 1 כי בתאריך 8.12.03 נאלץ לשוב למוסך הנתבעת בגין תקלות חוזרות בגיר, וכי מבדיקה שנערכה ברכב התברר לו כי ברכב יש תקלה חוזרת בגיר הנובעת מהדליפה מהקולר למערכת הקירור. אכן, מהגרסאות הנ"ל עולה לכאורה סתירה. עם זאת, מחשבונית הנתבעת מס' 59072 מיום 8.12.03 עולה ורשום במפורש כי הרכב הגיע עם גיר חורק. אשר על כן, סביר להניח כי התקלה בגיר התגלתה לתובע 1 זמן קצר לפני שהכניס את הרכב למוסך הנתבעת ביום 8.12.03. בחשבונית נשוא התיקון מיום 1.7.03 מצוין בכתב יד כדלקמן: ”להגיע למוסך בעוד כ- 10,000 להחלפת שמן גיר או לאחר חצי שנה ”. איני מקבל את טענת התובעים כי נוכח פסקה זו יש ללמוד שלשיטת הנתבעת אין זה סביר שהגיר יתקלקל שוב בתוך תקופה של פחות משישה חודשים. לאור הניסוח של הפסקה, אני מקבל את גרסת הנתבעת כי התקופה של שישה חודשים אינה תקופת האחריות לחלפים והסיבה היחידה לרישום הפסקה הנ"ל הייתה לצורך הזמנת התובעים להחלפת שמן בגיר לאחר תקופה של חצי שנה ו/או נסיעה של 10,000 ק"מ. מהשתלשלות העניינים והמסמכים שהוגשו עולה, כי תקופת האחריות המוסכמת לחלפים לרבות הקולר הייתה למשך 3 חודשים בלבד. בהקשר זה אני מפנה לחשבונית מתאריך 1.7.03 בה נכתב במפורש שהאחריות לגיר היא לתקופה של 90 יום. בנוסף, אני מפנה לחשבונית מתאריך 8.12.03, ממנה עולה כי הנתבעת גבתה מהתובעים תשלום עבור החלפת הקולר לגיר וכן נרשם בה כי האחריות לקולר היא 3 חודשים וכי אין אחריות על הגיר מאחר ועברה תקופת האחריות. העובדה שהתובעים שילמו עבור התיקון הנוסף בתאריך 8.12.03 שכלל את החלפת הקולר מלמדת, כי התובעים הסכימו בזמן אמת עם הנתבעת, כי תקופת האחריות לקולר שהוחלף במסגרת התיקון הקודם בתאריך 7.7.03 חלפה. שהרי, לתובעים עמדה האפשרות שלא לתקן את הרכב במוסך הנתבעת בתאריך 8.12.03 ולפנות למוסך אחר כפי שבחרו לעשות במהלך חודש אפריל 2004 כשהעדיפו להכניס את הרכב לתיקון במוסך השחר מוטורס (2000) בע"מ (להלן: "מוסך שחר") (ראה חשבונית מתאריך 14.4.04 נספח ד' לתצהיר התובע שבה רשום שתאריך ההזמנה הוא 2.4.04). נוכח התאריכים המפורטים בחשבונית נספח ד' לתצהיר התובע, אני מעדיף את גרסת הנתבעת כי התובעים פנו אליה לגבי התקלה ברכב בחודש אפריל 2004 (סעיף 10 לתצהיר מר לוי) על גרסת התובעים כי התקלה התגלתה עוד לפני התאריך 2.3.04 שאז הושבת הרכב מפעילות כפי שנטען בסעיף 8 לתצהיר התובע. בהקשר זה יצויין כי התובע בסעיף 9 לתצהירו טוען כי פנה תחילה למוסך שחר ולפי מסמכי מוסך שחר שהוגשו מטעם התובע, הפנייה אל מוסך שחר הייתה בתאריך 2.4.04. ניסיון החיים מלמד כי שעה שמתעוררת תקלה ברכב ובפרט תקלה חוזרת בפעם השלישית לשיטת התובעים, אדם לא יתעכב בפנייתו למוסך. לפיכך אני סבור כי התקלה ברכב התובעים התגלתה בסמוך לתחילת חודש אפריל 04 ולא לפני כן. בחשבונית התיקון של הנתבעת לתאריך 8.12.03 נכתב במפורש כי האחריות על הקולר היא לתקופה של 3 חודשים. משחלפו למעלה מ-3 חודשים עד לתחילת חודש אפריל 2004, הרי שגם במקרה הזה תקופת האחריות חלפה. לאור האמור לעיל, אני סבור כי בשני המקרים (8.12.03 ותחילת אפריל 2004) התגלתה התקלה לאחר חלוף יותר משלושה חודשים ממועד התיקון שנעשה ע"י הנתבעת ולפיכך התקלה התגלתה לאחר תום תקופת האחריות. בנוסף, טענת הנתבעת בסעיף 3 לתצהירו של מר לוי (המיספור בתצהיר מר לוי מטעה, מאחר והספרות 3-10 מופיעות פעמיים) כי מדובר בתקופות אחריות הניתנות ע"י ספקי חלקי החילוף והנהוגות בשוק והמתאימות לסוג החלק והשימוש בו (נספחים ט/1 עד ט/5) לא נסתרה. התובעים טענו בסעיף 1 לסיכומים מטעמם, כי בחשבונית מיום 1.7.03 שהתייחסה להתקנת קולר חדש ברכב ושיפוץ הגיר, נכתב כי האחריות לגיר לתקופה של 90 יום, אולם לא נאמר דבר ביחס לאחריות הנתבעת לקולר. בהקשר זה יצוין כי בסעיף 3 לסיכומי התשובה מטעם התובעים הם עצמם טוענים כי הקולר הוא חלק בלתי נפרד מהגיר. אשר על כן, אין יסוד לטענה כי תקופת האחריות לגיר אינה כוללת בחובה גם את הקולר. לאור האמור לעיל, אני סבור שהתקלות התגלו לאחר תום תקופת האחריות של כל תיקון ותיקון. לפיכך, הנתבעת אינה אחראית לתיקון התקלות שהתגלו לאחר תום תקופת האחריות. מטבע הדברים שעה שמדובר בהחלפת חלפים ברכב שנמצא בשימוש שוטף, תקלות יכולות להתרחש מסיבות שונות. הגבלת תקופת האחריות היא סבירה בנסיבות העניין ומשעה שתקופת האחריות צוינה במפורש בחשבוניות, אין מקום לחייב את הנתבעת באחריות לתקלות שמתגלות לאחר תום תקופת האחריות. בנוסף, הנתבעת צודקת בטענתה, כי מחוות הדעת לא ניתן ללמוד האם מדובר בקולר שהיה פגום מלכתחילה או שנפגם במהלך התקופה של השימוש ברכב. איני מקבל את טענת התובעים כי הנתבעת אחראית לנזקיהם בשל רשלנותה, בין היתר בשל הפרת הוראות סעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן (ראה סעיף 16 לכתב התביעה). בסעיף 13.3 לחוות הדעת צוין כי חלק מהפריטים הינם מקוריים ומכאן עולה המסקנה שחלק אחר של הפריטים אינם מקוריים. מעיון בסעיף 13 לחוות הדעת עולה שהכוונה לחלקי הגיר. לפי החשבוניות, הגיר שופץ ולא הוכח כי הנתבעת היא שהתקינה את אותם חלקים בגיר שאינם מקוריים, ובאיזה חלקים מדובר. לפיכך, אין יסוד לטענת התובעים כי לא נאמר להם ע"י הנתבעת שהחלקים המותקנים ברכב אינם מקוריים מאחר ולא הוכח אילו חלקים הורכבו ע"י הנתבעת במסגרת שיפוץ הגיר. התובעים צודקים בטענתם, כי תקופת האחריות אינה שוללת את זכותו של הלקוח לתבוע את המוסך לאחר תום תקופת האחריות ככל שהוכיח שהעבודה שבוצעה ע"י הנתבעת בוצעה באופן רשלני. אולם, כפי שפורט קודם לכן, התובעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכיח כי העבודות שבוצעו ע"י הנתבעת ברכב בוצעו באופן רשלני. אשר על כן, התביעה נדחית. בשולי הדברים אוסיף, כי אף שהתובעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכיח את טענותיהם, ניתן להבין לליבם נוכח רצף התקלות שהתגלה ברכב. נוכח ההסדר הדיוני בין הצדדים שחסך מזמנם של הצדדים, אני פוסק שהתובעים ישלמו לנתבעת את הוצאותיה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום 20 בספטמבר 2006 בהיעדר. פורג אבי, שופט תקלה בגיר (רכב)תקלות ברכב