על פי הוראות סעיפים 10 ו- 11 לחוק הספורט, תשמ"ח-1988: "התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף... שהם מרכזים... התקנונים האמורים יחייבו את אגודת הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף... הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון...". על פי הפסיקה מדובר ב"בוררות חובה", קרי, בבוררות שאינה נסמכת במישרין על הסכמת הצדדים, אלא על הוראות החוק (ר' ה.פ (ת"א) 1597/00 מועדון כדורגל מכבי תל אביב נ' מועדון כדורגל צפרירים חולון). עוד נקבע בפסיקה כי חובת הבוררות מתייחסת "לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האיגוד" (ר' ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים) וכי "הדבר (מיצוי הליך הבוררות לפני גוף וולונטרי המקיים מנגנון שיפוט פנימי - מ.א) הוא ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, שכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים" (ר' שם). בהתאם להוראות האמורות הקימה ההתאחדות לכדורגל מוסד לבוררות. בתקנון ההתאחדות לכדורגל נקבע כי המוסד לבוררות יהיה מוסמך לדון, בין השאר, ב"כל סכסוך הנוגע ליחסים שבין הקבוצה לבעל התפקיד או בין בעל התפקיד לקבוצה". כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטבוררות