כתב אישום על גניבת חול מאתר בניה

1. כתב האישום בתיק זה הוגש בתאריך 12/12/99 ובו יוחסו לנאשמים, בשני אישומים, עבירות של גניבה בידי מורשה שעניינן, גניבת חול מאתר בניה, בחולון, שהיה בחזקת עירית חולון - וכינויו ח/370. בתאריך 4/4/01, לאחר שהושמעו שניים מעדי התביעה ועד נוסף, באופן חלקי, הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום מתוקן, (להלן: "כתב האישום") וזאת נוכח החלטתי מתאריך 10.7.01, שהתירה את הגשת כתב האישום המתוקן, כאמור, שסעיף 2 בו, באישום הראשון, גובש, כמסתבר, נוכח מסמכים שונים (ת/17 - ת/23), שהוגשו מטעם הנאשמים, לאור צו לגילוי מסמכים, שניתן במסגרת התביעה שהגישה עירית חולון כנגד הנאשמים (נ/39 וכן ראה ת/15 מצורף למסמכים הללו), שהועברו על ידי עו"ד חיים צורף, למשרד עורכי הדין שייצג את עירית חולון (להלן: "העיריה"). 2. נוכח זאת, מן הראוי להביא את נוסחו המלא של כתב האישום המתוקן, שהינו כדלקמן: העובדות: כללי: 1. בתאריך 31.10.93 נחתם חוזה בין עירית חולון (להלן: "המתלוננת"), לבין הנאשמים וחברת אשל היאור בע"מ ואשר על פיו נדרשו חברת המעמיס וחברת אשל היאור לבצע עבודות עפר כמפורט בחוזה שנחתם בין הצדדים בשטח המכונה ח - 370 אשר מצוי בין הרחובות ניר עם, ברקת, משה דיין ואהרונוביץ ואשר היה בחזקת עירית חולון ואשר מצוי בגוש 6873 (להלן - האתר). לצורך ביצוע העבודות קיבלו הנאשמים וחברת אשל היאור את האתר לחזקתם. נאשמים 2 ו-3 הם מנהלי נאשמת 1. אישום ראשון - לכל הנאשמים: העובדות: 1. בין התאריכים 17.1.94 - 6.12.93 או בסמוך לכך, גנבו הנאשמים חול מן האתר, בכך שללא אישור מכרו חול בכמות של לפחות 2281 קוב במחיר של 10425 ₪ לחברת י.א. אורן בע"מ וזאת בכ-73 הזדמנויות שונות. החול הנ"ל הוצא מן האתר ע"י חברת אורן ונמכר לאחרים ללא אישור המתלוננת. 2. בנוסף, גנבו הנאשמים מן האתר חול אותו מכרו לאחרים בכמות של כ - 15,000 קוב. הוראות החיקוק על פיהן מואשמים הנאשמים: 1. גניבה בידי מורשה - עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז - 1977. אישום שני - לנאשמים 1 +2 בלבד: בתאריך 4.2.94 בשעה 9.30 או בסמוך לכך, מכרו הנאשמים מן האתר חול לישראל פפטא בכמות של לפחות כ - 10 קוב, ללא אישור מהמתלוננת. ישראל פפטא הוביל את החול במשאיתו מחוץ לאתר ונתפס על ידי פקחי עירית חולון. במעשיהם אלו, גנבו הנאשמים שהיו מורשים כאמור באישום ראשון חול מן המתלוננת. הוראות החיקוק על פיהן מואשם הנאשם: 1. גניבה בידי מורשה - עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. 3. יצוין כי התובע, עו"ד בלבן, הודיע לביהמ"ש והודעתו הועברה לתגובת ב"כ הנאשמים, וזאת בתאריך 27/1/03, כי בהוראת החיקוק שבכתב האישום המתוקן נפלה טעות וסעיף העבירה הנכון, המיוחס לנאשמים, הינו 393 (2) לחוק העונשין, שעניינו אכן גניבה בידי מורשה. בתום שמיעת הראיות הודיעה נאשמת 1, חברת המעמיס בע"מ, שנתמנו לה מפרק וכונס נכסים, כי בעקבות הסדר טיעון (ת/63) מודה נאשמת 1 במיוחס לה בכתב האישום וכי במסגרת הסדר הטיעון, מבוקש כי בגין הרשעתה יוטל עליה קנס סמלי, בסכום של שקל אחד (1 ₪). על הודאתה זו והסדר הטיעון נמסר, כאמור, על דעת מפרק נאשמת 1 וכונס הנכסים שמונו לה (ת/63, ת/64). 4. בתאריך 31/10/93 נחתם בין עירית חולון (להלן: "המתלוננת" או "העיריה") לבין המעמיס בע"מ, (להלן: "המעמיס"), באמצעות מנהליה, נאשמים 2 ו-3 וחברת אשל היאור בע"מ, באמצעות מנהלה יוסף הדרי, הסכם לביצוע עבודות עפר במתחם ח/370 (ת/8) ובעקבות כך נמסר השטח לחזקתם של המעמיס ואשל היאור (להלן: "ההסכם") כמו כן, התלווה להסכם זה מפרט טכני וכתב כמויות (ת/8 א'). הן בהסכם והן בהודעתו של זאב גוטפריד (להלן: "גוטפריד"), שהוגשה כחקירה ראשית - ושהיה מנהל מחלקת דרכים, תנועה ותאורה בעירית חולון, פורט כי ההסכם התייחס לשטח שכונה ח/370, הנמצא צפונית לקרית בן גוריון, בחולון, וכי ההסכם נחתם בעקבות מכרז שפורסם מטעם העיריה (להלן: "המכרז"), שלגביו נתקבלה הצעתם של המעמיס ואשל היאור, על ידי ועדת המכרזים בעיריה, שהחליטה לאשר את מסירת העבודה לשתי החברות האמורות. צו להתחלת העבודות ניתן על ידי גוטפריד בתאריך 16/11/93 (נ/7) ובו הוטל על אשל היאור והמעמיס להתחיל בביצוע העבודות בתאריך 17/11/93 ולסיימן בתאריך 17/3/94. 5. בין המעמיס ואשל היאור נחתם הסכם, בתאריך 4/9/93, (ת/7), וזאת טרם נחתם ההסכם עם העיריה, לפיו שתי החברות תשתפנה פעולה לצורך ביצוע העבודות נשוא המכרז וכי תתקיים חלוקת עבודה ביניהן. עוד צויין בת/7 בסעיף א. 3.: "כל חול שייצא מהשטח, התמורה שתיגבה במכירה תחולק שווה בשווה, בניכוי העמסה 1 ₪/קוב", ולעניין משמעותו של סעיף זה בת/7, אדרש בהמשך הדברים. הן נאשמים 2 ו-3 והן מנהל אשל היאור, יוסף הדרי (להלן: "הדרי"), (עת/5), לרבות גוטפריד, פרטו בעדותם לעניין חלוקת העבודה בשטח בין שתי החברות, לאמור, על אשל היאור היה לבצע עבודות חישוף, שמשמעותן הורדת שכבה של כ-20 ס"מ מפני השטח, שמכילה פסולת ועשבייה והעברתה, על ידי המעמיס, כפי שעולה מהראיות, למזבלה העירונית, על המעמיס הוטל גם להוציא ולשנע חול נקי, שנועד למילוי, לאתרי מילוי, בחולון, שנועדו לכך על ידי העיריה, (ושכונו גם בורות שפך), ונאסר עליהם למכור חול נקי לאחרים (ראה גם ת/9, וכן נ/52, עמ' 3, שהינה חוו"ד מטעם עד הגנה 3, המפרטת, בין השאר, את מטרת החישוף וסילוק תוצאתו מהאתר). על אשל היאור הוטל גם לפעול ליישור השטח ומילוי הבורות שנוצרו בשטח, כתוצאה מהחישוף, בחול נקי. חלוקת עבודה זו, בין החברות הללו נקבעה גם לאור טיב וסוג כלי העבודה שהפעילה כל חברה, כאשר המעמיס התמחתה בהובלת עפר ואילו אשל היאור הפעילה ציוד מכני כבד, שייעודו, כאמור, יישור השטח. 6. עוד ציין גוטפריד בהודעתו (ת/31) כי בעקבות פנייתו של הדרי לעיריה, בה טען כי מתבצעות גניבות חול נקי מהשטח, על ידי המעמיס, נעשתה פנייה: "לפיקוח העירוני שיגישו תלונה במשטרת ישראל ועצרנו את העבודה" (ת/31, גיליון 4, שורה 24, וכן גיליון 2, שורות 15-16). כן פרט פקח עירוני בכיר, אבינועם תנעמי (עת/13), כי הגיש תלונה למשטרה בדבר גניבת חול נקי מהאתר. כגורם מפקח על העבודות, מטעם עירית חולון הופקד משרד מהנדסים "אחים מרגולין", הנדסה וייעוץ בע"מ, כשמהנדס מטעם אותו משרד, יהודה ליאון (ע"ת/4) פיקח בפועל על העבודה באתר, וניהל יומן עבודה (ת/14). בעדותו, בחקירה נגדית, מסר עוד גוטפריד, כי פקחים מטעם העיריה פיקחו על הנעשה בשטח מדי יום, משעה 07.00 עד 16.00 וכי נאסר על הקבלנים למכור חול מהשטח, ובתחילת העבודות היה צורך למלא חול בתוך השטח עצמו ולאחר מכן ניתנה הוראה לפזר את עודפי החול הנקי באתרי המילוי, שהקצתה לשם כך העיריה (ראה ת/33 וכן ת/32, וכן עמ' 49 לישיבת יום 15/9/03). 7. בעקבות אותן תלונות שהוגשו, בגין גניבת חול, הוצא צו הפסקת עבודה על ידי גוטפריד, כנגד שתי החברות - המעמיס ואשל היאור וזאת בתאריך 23/1/94 (ת/34 א', ת/34 ב'), שלאחריו נעשו מדידות על מנת לבדוק את כמויות החול החסרות. מדידות אלו בוצעו על ידי עת/11, יהודה עמנואל, שהיה מודד במחלקת הדרכים בעיריה ושבעקבותיהן הוגש דו"ח על ידי העד, לפיו קיים חוסר של בין 69,000 ל - 80,000 קוב חול (ראה גם נ/6), באתרי המילוי, שנועדו לקלוט את כל החול הנקי, העודף, שהוצא מהאתר. עם זאת אישר עת/11, כי אתרי המילוי עצמם לא היו מגודרים ולא הוצבה בהם שמירה (עמ' 47 לישיבת יום 15/9/03), ומסתבר כי גם על אתר ח/370, לא הוצבה שמירה, אחרי שעות הפעילות במקום (ת/31, גיליון 4, שורות 15-16). עת/12, גוטפריד, הוסיף בהודעתו, כי בסמוך לשטחים שהיו שייכים לעיריה באתר 370, היו באתר, בנוסף, שטחים פרטיים, שהיו שייכים לחברת דנקנר, שבהם עבד קבלן בשם דבש, כשלדעתו: "ייתכן ותוך כדי עבודתו חרג גם לשטחים העירוניים" (ת/31, גיליון 3, שורות 5,6). לגבי נאשם 2 ציין גוטפריד בהודעתו כי נאשם 2 ביצע במסגרת מכרז קודם של העיריה, גם עבודות באתר ח/300 (ת/31, גיליון 4, שורות 1-2). 8. מסתבר כי לאחר ובעקבות הוצאת צווי הפסקת העבודה האמורים (ת/34 א', ת/34 ב'), נערך מפגש, במשרדי העיריה, בין אנשי העיריה, המעמיס ואשל היאור ובעקבותיו הוצא צו לחידוש העבודות, הן על ידי המעמיס והן על ידי אשל היאור וזאת החל מתאריך 30.1.94 (ת/36, ת/37), אלא שבעקבות אירוע נוסף, שבעקבותיו הוגשה תלונה על גניבת חול, שהתבצעה, על פי הנטען, בתאריך 4/2/94, (אישום שני) הוצא בתאריך 7/2/94, צו המורה למעמיס להפסיק את העבודה באתר. כפי שעולה מעדויות הנאשמים 2 ו-3, נטען מצידם כי צו הפסקת העבודה היה שרירותי, וכי מעולם לא גנבו חול מאתר - ח/370 (ראה נ/23 ונ/25), והפסקת העבודה הסבה להם נזקים כספיים כבדים, שבגינם הוגש כתב תביעה כנגד העיריה וזאת בחודש פב' 95' (נ/39), ואילו מנגד, העיריה הגישה תביעה כספית כנגד הנאשמים, וזאת בשנת 2000, על סך 2,000,000 ₪ (נ/40). לאחר הפסקת עבודת המעמיס בשטח, הוטל על ידי העיריה, על אשל היאור, להשלים את העבודות בח/370 וגם על כך הובעה תרעומת מצד המעמיס (נ/27, נ/38). פניות מטעם המעמיס והנאשמים לעיריה לפצותם הושבו בשלילה (נ/29, נ/30, נ/31, נ/32, נ/33, נ/34, נ/35, נ/36), ובגין כך הוגשה תביעה כספית, כאמור, כנגד העיריה, על ידי הנאשמים, על סך 1,129,113 ₪ (נ/39). 9. ע"ת/4, המפקח יהודה ליאון, מסר בעדותו, תוך הסתמכות על יומן העבודה שערך, כי בתחילה הוסרה שיכבת חישוף (עלווה), הן על ידי המעמיס והן על ידי אשל היאור, שנועדה להיות מועברת למקום מילוי חול מורשה (ראה עמודים 6-5 לישיבה מתאריך 31/12/01), וכן ניתנה בהמשך הוראה לפנות לעיריה, לקבלת היתר להעברת תוצר החישוף, למזבלה העירונית. עוד ציין עת/4, כי על אשל היאור הוטל גם להעתיק: "חומר מאיזור חפירה במקום לאזור מילוי. הוא היה צריך להעתיק את החול מהגבעה לעמק" (עמ' 7 לעיל, שורות 1-3). 10. כמו כן, הורה העד למעמיס: "שלא להוציא עפר חמרה כורכר לדרכים מאתר 370" (עמ' 8, שורות 6-7, יומן - ת/14 דף 13, הנחיה 4). כן איתר העד משאיות שהועמסו בחול נקי, מבלי שצויין לנהגיהן אתר מילוי לחול, לשם היה מיועד החול הנקי להגיע, ועל כן הורה לנהגים: "לשפוך את החול הנקי ולהוציא מהאתר עלווה בלבד". אירוע זה התרחש טרם נקבעו מקומות ויעדי מילוי לחול (עמ' 8 הנ"ל וכן עמ' 12, שורות 6-8). עם זאת, אכן מתאריך 18/11/93 הוגדרו ביומנים (ת/14) בורות מילוי ומיקומם. העד ניהל יומן עבודה לגבי העבודות בשטח ח/370, שהתבצעו בין 18/11/93 עד תאריך 23/1/94 (עמ' 11), וכן הוסיף בחקירתו הנגדית כי מלבד אותו מקרה בודד, בו הורה כאמור לנהגים שלא לפנות חול נקי מהאתר, טרם שנקבעו אתרי מילוי לחול, שאז נטילת החול עלולה להתפרש כנטילה לצרכים פרטיים: "היו עוד משאיות נוספות" (עמ' 17, שורות 14-15), הגם שתחילה טען העד כאמור, כי מדובר היה במקרה בודד, של חול שהוצא מהאתר בניגוד להוראותיו (עמ' 12). עת/4 העריך כי כמות הפסולת שהוצאה מהאתר היתה כ-5,000 - 6,000 קוב (עמ' 15). עוד ציין העד בחקירתו החוזרת, כי הגיע לעבודתו באתר בשעות אקראיות ובלתי קבועות (עמ' 18, שורה 24) ובדרך כלל ב - 7.15 בבוקר (עמ' 19). 11. לעומתו, פקח עירית חולון, אבינועם תנעמי, (ע"ת/13), איתר בתאריך 4/2/94, בעקבות קריאת תצפיתן שהוצב בשטח, משאית שהעמיסה חול נקי באתר, שהתחמקה מלשפוך את החול באתר מילוי שיועד לכך (ת/41). למקום הוזעק שוטר ונהג המשאית, פפטא ישראל, עת/3, אישר בפניו כי קנה את החול מנאשם 2. עת/13 תנעמי, צילם את המשאית ותכולתה (תמונות ת/4, ת/5) ובנוסף נערך בהקשר זה דוח' פעולה על ידי השוטר חאג' ג'לאל (ת/6, וראה עדותו בעמ' 3-4, מישיבת יום 31/12/01). כמו כן, מצוייה עדותו של פפטא ישראל (להלן: "פפטא") עצמו (עת/3, עמ' 10-11, לישיבת יום 7/9/00), המאשר כי נשלח לרכוש חול מ"ליסטר המעמיס", על ידי מעבידו באותה עת, משה קדם, וכי החול הועמס על ידי טרקטוריסט, כן זיהה עת/3, פפטא, בתמונות ת/4, ת/5, את סוג החול שקנה, באתר 370, כחול מילוי (עמ' 11). אמנם בחקירתו הנגדית ביקש עת/3 לעשות חסד עם נאשם 2, שאותו הוא מכיר עשרות בשנים, לדבריו, וטען כי רכש את החול מטרקטוריסט (עמ' 11), וכי מדובר בחול שהכיל פסולת, כאשר קודם לכן אישר שאמר במו פיו לשוטר, שקנה את החול מ"ליסטר שמואל", הוא נאשם 2. 12. גם גירסה זו השתנתה בחקירתו הנגדית, כאשר טען: "שהשוטר אמר לי קנית מליסטר שמואל אז עניתי כן". ועוד טען, כי כלל לא פגש באותו יום את נאשם 2. מנגד, מצוייה הודעתו של פפטא, בפני השוטר (ת/6), המדברת בעד עצמה, ומתיישבת גם עם עדות אבינועם תנעמי, וזאת, גם לעניין טיב החול שנתפס, שהיה חול מילוי נקי (ת/4, ת/5), וניכר היה בעד שהוא מנסה בכל מאודו לעמוד לצידו של נאשם 2 ולסייע לו, בעוד שעדותו של השוטר דלאל, לגבי נסיבות רישום הדוח' על ידיו, היתה עדות אמינה, וחסרת פניות. השוטר רשם את הדו"ח בהסתמך על דברי פפטא בפניו, ובנסיבות אלו ניתן להקנות עדיפות לרישום נשוא ת/6, על פני גירסתו המכחישה של פפטא, כפי שעלתה בחקירתו הנגדית, על ידי עו"ד אמיר ציון, וזאת בשים לב להוראת סעיף 10 א. לפקודת הראיות (וכן ראה י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון, עמ' 329). מסתבר כי בעקבות אירוע זה הוצא על ידי גוטפריד, צו הפסקת העבודה השני, למעמיס (ת/38), בו נאמר: "בהמשך לאירוע שהיה בתאריך 4/2/94, והוגשה תלונה במשטרה, הינך מושעה מהעבודה בשלב זה". 13. עת/2, דני מורדוך, שעבד כנהג משאית, בחברת י.א. אורן, מסר בעדותו, כי במסגרת עבודתו בחברת י.א. אורן, נשלח כ-20 פעם להעמיס חול: "ברחוב רבין" (בו נמצא ח/370) וכי בכל פעם היה מעמיס ונוטל כ-8 קוב חול במשאית, וכנגד: "פתק כמו הזמנה" שנתן לו מעבידו, ואת הפתק האמור, מסר תמורת החול שהעמיס למשאית. העד זיהה את החול: "כחול מילוי צהוב", כפי שהוא נראה בתמונות ת/4, ת/5 (עמ' 7, לישיבת יום 7/9/00). בנוסף, ציין בחקירתו הנגדית, כי באתר: "היה שמה גם, זה הוא היה מקבל ממני את תעודות המשלוח, לא יודע את השם שלו, הוא היה מקבל מכולם את תעודות המשלוח" (עמ' 9 ברישא). כן טען עוד בחקירתו הנגדית: "אני הייתי מעמיס מדיונה, לא הייתי מעמיס בעצמי... אני הייתי מעמיס חול צהוב עם עשבים כאלה" (עמ' 9), וגירסה אחרונה זו אינה יכולה לעמוד, נוכח עדותו של אורן אלכסנדר, מעבידו, ממנה עולה, כי מהאתר נרכש חול נקי בלבד. וכן אישר עוד בחקירתו הנגדית, את האמור בהודעתו, לפיו: "מנהל העבודה שלח אותי לאיזור חולון לקבלן ליסטר" (עמ' 9, וכן עמ' 10 בחקירה החוזרת). 14. עדות מפורטת באשר להתרחשות גניבות החול מהאתר, על ידי הנאשמים, כנטען בכתב האישום, מסר עת/5, יוסף הדרי, מנהל חברת אשל היאור. העד תיאר בעדותו את חלוקת העבודה בשטח בינו לבין המעמיס, כאשר על המעמיס הוטלה הובלת החומר מחוץ לשטח, ואילו על אשל היאור הוטל ליישר את השטח (עמ' 2-3, לישיבת יום 23/4/02). כמו כן, בין אשל היאור והמעמיס נחתם גם הסכם, ת/7, וזאת טרם שהוגשה הצעת שתי החברות לעניין המכרז שהוצא לאתר ח/370, מטעם העיריה. השלב הראשון בעבודה היה שלב החישוף. לאמור, הסרת שכבת הצמחייה, שפונתה לשולי השטח, על ידי אשל היאור. לאחר מכן החל להתבצע על ידי אשל היאור שלב החפירה והמילוי, כולל הידוק (עמ' 5). על המעמיס הוטל לפנות את פסולת הבניין שהתערמה, אלא שאז הבחין ע"ת/5, לטענתו, כי תוך כדי פינוי פסולת הבניין: "שמעמיסים עפר ומוכרים אותו לכל מיני בעלי משאיות, לחברות, חברת המעמיס עשתה זאת". (עמ' 5, שורות 17-18), וזאת למרות שהיה איסור מפורש: "להוציא חומר ולמכור אותו, הוזהרנו על ידי העיריה, שהחומר הוא רכוש העיריה" (עמ' 5, שורות 20-21). כן מסר העד כי בעניין זה אף הוצאה אזהרה מטעם העיריה שלא למכור חומר מהשטח, לרבות דרישה מן הקבלן לחתום על התחייבות שלא יילקח חול: "שלא כדין", מהאתר (ת/9). דרישה זו נתקלה בסירוב מצד המעמיס, כאשר נטען מטעם הנאשמים, כי לא היה ביכולתם לפקח על אחרים, שיתכן ויטלו חול מהשטח. עוד הוסיף העד בעדותו, כי בתום שלב פינוי הפסולת, בתאריך 7/12/03, הבחין כי נגנב חול מהאתר, וזאת כאשר החל מהשעה 06.00, כשנכח בשטח אף קודם לשעה זו, השתרך תור של עשרות משאיות באתר, שנהגיהן רכשו חול מילוי, שהינו חול הנקי מצמחיה או מפסולת אחרת. 15. העד פנה תחילה בתלונות ובמכתבים לגוטפריד, למפקח יהודה ליאון והן למעמיס (ת10, ת/11, ת/12, ת/13), ולטענתו נותרו תלונותיו ללא כל מענה. העד ציין כי גניבת חול המילוי פגעה מאוד בעבודתו שלו, זאת משנותרו, עקב נטילת החול, בורות עמוקים בשטח, שהצריכו מילוי מחדש. כן חשש כי יחשב לשותף לדבר עבירה. את כמות הפסולת שפונתה מהאתר, העריך העד בכ-6,000 קוב, וזאת בדומה לעת/4. כן ציין העד, כי הודעה מטעם העיריה, לגבי מיקומם של בורות המילוי, אליהם היו צריכים להיות מופנים עודפי החול הנקי, כאמור, ניתנה בתחילת חודש דצמבר 93'. העד שלל טענות שהועלו נגדו ולפיהן משגילה כי לא ניתן להוציא ולמכור חול מהאתר, כפי שהוסכם בינו לבין המעמיס (ת/7), חיפש כל דרך אפשרית, להגדיל את רווחיו, ושאף להשתלט, באמצעות תלונות סרק, כנגד המעמיס, על ביצוע כל העבודה בשטח, וטען כי לו אכן היה ניתן היתר למכור חול מילוי, הדבר אך היה מוסיף לרווחיו, לאור חלוקת הרווחים שהיתה צפויה, לאמור, התמורה שעתיד היה לקבל, ממחצית מהחול שיימכר. כמו כן, הבהיר העד כי לא נמכר כל חול חישוף, כפי שטענו הנאשמים, אלא אך ורק חול נקי. עוד מסתבר כי העד הגיש תביעה כנגד המעמיס, בגין נזקים שנגרמו לו, על ידי המעמיס, וזאת עקב גניבת החול, שהצריכה ביצוע עבודה נוספת מצידו, וכן הגיש תביעה כנגד עירית חולון, שלא פיצתה אותו, לטענתו, על הנזקים שהסבה לו "המעמיס". 16. את האמור בת/7 הסביר בכך שמדובר בהסכם לעתיד לבוא, בינו לבין המעמיס, למכירת חול עודף, שהינו אך ורק חול מילוי נקי, וזאת אם אכן הדבר יהיה באישור העיריה, וכי נאמר לו על ידי הנאשמים באותה עת, כי צפויים שיהיו עודפי חומר, שניתן יהיה למכור אותם באופן חוקי (עמ' 17). בנוסף הבהיר, כי לא קיבל מהמעמיס כל תמורה כספית עבור החול הנקי שנמכר. כן ציין, כי מי שגבה את הכסף מקוני החול, היה מנהל העבודה באתר, מטעם המעמיס, ושמו יעקב, וכי הנאשמים 2 ו-3 היו מופיעים מדי פעם באתר, מוסרים את הוראותיהם ופונים לדרכם. העד חזר והדגיש כי: "לא הוציאו אפילו משאית אחת של חישוף, אדם בר דעת לא יקנה משאית עם צמחייה כזאת" (עמ' 23, שורות 19-20). ועוד העריך כי הגיעו כמאה משאיות, כל בוקר, לאתר ואלו הועמסו בחול נקי, שנמכר כאמור. 17. בסיכומיהם, ביקשו הסנגורים לשלול מאמינותו של עד תביעה 5. בין השאר, הצביעו על כך שלעד היה אינטרס, שמומש בסופו של דבר, לטפול בנאשמים אשמות שווא, בדבר גניבת חול, על מנת ולהשתלט בדרך זו על כל ביצוע העבודות באתר, על דרך הדחת המעמיס, והדבר אכן עלה בידיו, בסופו של דבר. כן נטען, כי העד נקט בלשון הגזמה, משתיאר 100 משאיות המגיעות כמעט דרך קבע לאתר, על מנת לקנות חול מילוי, שאם כך היה, מכירת החול אף עשויה היתה להגיע לכמות החורגת אף מעבר לנטען על ידי העיריה, בתביעתה האזרחית, קרי, כ-69,000 קוב חול. עוד נטען, כי לו היה בכוונת המעמיס לגנוב חול, לא היה הדבר מועלה על הכתב, במסמך ת/7 האמור, שם הוצהר למעשה כי השלל יתחלק בין השניים. על כן, לטענת ההגנה, משנוכח הדרי כי רווחיו יהיו מצומצמים, מאחר ונאסר למכור חול נקי, פעל לנישול המעמיס מהעבודות באתר, כאשר המעמיס מכר סוג חול שמותר לו למכור, לאמור חול חישוף, בכמות קטנה למדי, וכשהרווחים ממכירה זו הצטמצמו עד מאוד. חיזוק לכך מוצאת ההגנה במסמך ת/10, שנשלח למעמיס על ידי הדרי, בו כרך את התראתו על מעשה הגניבה, כביכול, בדרישה שישונה בסיס חלוקת העבודה בין המעמיס לאשל היאור. כן מצביע עו"ד דרחי על האיחור בהגשת התלונה על ידי הדרי, קרי, בתאריך 3/1/94, לאמור, כחודש לאחר שהחלו מעשי הגניבה הנטענים, מה עוד שע"ת/4 - ליאון, אינו תומך כלל בגירסת הדרי, שמסתבר כי פנה בתלונה נוספת למשטרת ישראל, שבה כרך את העיריה וגם את המעמיס, בגניבת חול, וזאת בתאריך 31/1/94, לאמור, יום לאחר שהחל המעמיס שוב לפעול בשטח, לאחר הפסקת העבודה הראשונה, שבעקבותיה נערך בירור, במשרדי העיריה. 18. יצויין כי, בנוסף להדרי העידו שני בניו, שהועסקו באותה עת בחברת אשל היאור, והם עת/7 יואב הדרי ועת/10 רן הדרי, שתמכו בגירסת אביהם, עת/5, בדבר גניבת חול נקי בלבד (עדות עת/7, מתאריך 1/5/00, עמ' 7, שורה 24). עת/7 הוסיף כי הבחין בכ-40 משאיות בכל בוקר, שנהגיהן שבאו לרכוש חול, ואילו עת/10 ידע למסור בדבר כ - 20 משאיות. עת/10 ציין כי באחת הפעמים אף הגיעו הדברים לכדי כמעט תגרת ידיים, נוכח הנזקים שהסבה נטילת חול זו: ל"שטח גמור שמוכן להגשה" (עמ' 28, שורה 25). באשר לשני עדים אלו מציינים הסנגורים, כי מדובר ב"עדים מעוניינים", שיש לבחון איפוא את גירסתם בזהירות המתבקשת. נטען כי זכרונם של עדים אלו עומעם במשך השנים, כאשר עת/10 אישר, כי מעולם לא הבחין בהעברת כספים לנאשמים, ועל כן ראויה גירסתם להיבחן באופן ספקני, גם נוכח קרבתם, כאמור, לעת/5. מדובר בעדים, שנמצאו, כאמור, תומכים בגירסת ע"ת/5, ולא מצאתי מקום לקביעה כי עדותם ניתנה אך ורק מתוך רצון לסייע לאביהם, וזאת משעולה כי עדותם עולה בקנה אחד עם ראיות נוספות שהוגשו, ואין באמור בתצהיריהם כדי לעמוד בסתירה לעדותם בביהמ"ש (נ/2, נ/4). 19. יש עוד להוסיף, כי מלבד עדויותיהם של עת/2, מורדוך, לרבות עת/3, שלגביו יש כאמור להעדיף את ההודעה שנרשמה מפיו, ת/6, שתומכות בגירסת עת/5 - אף שניכר היה בעדים אלו שמסירת עדותם אינה נעשית בנפש חפצה, כשלא היו מוכנים למסור גירסה הכורכת גם אותם בגניבת החול, והם טענו לליקויי זכרון, מבלי שמצאתי בטענותיהם אלו ממש - מצויות עדויות נוספות שתומכות בגירסת עת/5 - הדרי, לעניין מעשים חוזרים ונשנים של גניבות חול נקי, שבוצעו מהאתר, באמצעות משאיות שהגיעו בעשרותיהן לאתר. 20. כך העיד, כאמור, עת/4, המפקח יהודה ליאון, שתיאר אירוע שצפה בו, עת ניטל חול נקי, מבלי שנקבעו עדיין אתרי מילוי המיועדים לחול נקי זה. יש להוסיף בעניינו של עת/4, כי אישר כי לא שהה באתר בשעות הבוקר המוקדמות, לאמור בשעה 06.00, עת לטענת הדרי התנהלה עיקר הפעילות של הוצאת ומכירת החול הנקי מהשטח. בנוסף, מצויה עדותו של עת/13, אבינועם תנעמי, עליה עמדתי לעיל, לרבות עדותו של עת/14, הברי שלום, פקח בעירית חולון, שתיאר בפרוטרוט כיצד נוכח לדעת כי חלק מהמשאיות שהועמסו בחול באתר, שנועד לפריקה באתרי מילוי החול, יצאו ונסעו לכיוון ההפוך לאתרים אלו. בגין אירועים אלה טרח וערך עת/14 דוחו"ת רבים, שתיעדו את האירועים הללו (ת/43, ת/44, שם מובא תיאור בדבר 5 משאיות, שהועמסו על ידי מחפרון השייך לחב' המעמיס, ושהוחזרו לאתר ח/370 כדי לפרוק בו את החול, כשנהגיהן נתפסו מחוץ לעיר חולון, ת/45, ת/46 - שם מציין העד תפיסתן של 4 משאיות שהועמסו בחול על ידי חב' המעמיס באתר ולא פרקו את החול באתרים שנועדו לכך, וכן ת/47, ת/48, ת/49 ות/50, המתעדים אירועים דומים). דוחו"ת אלו מתייחסים לחודשים דצמבר 93' וינואר 94', כאשר הדו"ח ת/50 נוגע לאירוע בו נתפס בכף עת/3, ישראל פפטא. 21. אף מנהלה של חב' י.א. אורן, עת/16, אורן אלכסנדר, מסר בעדותו גירסה התומכת כל כולה בגירסת עת/5, הדרי. על פי עדותו נאמר לו על ידי הנאשמים, כי: "אם אני צריך לקנות חול אני יכול לקנות מהם במקום שהם חפרו, המקום שהם חפרו היה בראשון לציון". העד ציין כי מעולם לא ביקר באתר ח/370 וכי ריכז את ההזמנות הנוגעות לקניית חול מהמעמיס (ת/51 - ת/59) ומסרן למשטרה (ראה ת/51, ת/52, ת/54, ת/55- המתייחס לקניית חול בראשל"צ, כשיתרת ההזמנות והחשבוניות מתייחסות ברובן לקניית חול מהאתר, בחולון, כשמצויין גם סוג החול, "מילוי", וכן ראה ת/56, ת/54, בהם אישר עת/16, כי החול שקנה היה חול מילוי, וכן ראה עדותו בעמ' 62, שורה 3). 22. עיון בהודעותיו במשטרה שהוגשו מטעם ההגנה (נ/8, נ/9, נ/10), מעלה כי העד אישר כי הנהגים ישעיהו גפן (עת/15) ומורדוך (עת/2), הועסקו בחב' י.א. אורן, בהובלת חול. בנ/8 אישר העד כי רכש חול מילוי מהמעמיס כשציין בעדותו בביהמ"ש: "אני מלכתחילה לא מוביל חול כזה שיש בו פסולת" (עמ' 68, שורות 1-2). לעניינו של עד זה נטען כי בהודעתו השנייה במשטרה (נ/9, שורה 13), שלל העד קניית חול, ורק אישר את הובלתו עבור המעמיס, ולא למותר לציין, כי גירסה זו, נ/9, אינה מתיישבת עם חשבוניות וקבלות בעשרותיהן, שעניינן קניית חול מהמעמיס, מה גם שהעד לא התכחש לכך בעדותו בביהמ"ש, והדברים גם עולים בעליל מהודעתו הראשונה במשטרה (נ/8), שם אישר הובלת וקניית חול באתר, מהמעמיס, כפי שאישר עוד בעדותו בביהמ"ש, משהוצגו בפניו החשבוניות: "כן, מדובר בהזמנות שאנחנו לקחנו חול בעצמנו, אלו הזמנות שמפרטות קניית חול מחב' המעמיס בעצמנו" (עמ' 60, שורות 13-14). יתרה מזו, אחד מנהגי המשאיות בחב' י.א. אורן הוא עת/15, ישעיהו גפן, מסר בעדותו בביהמ"ש, כי נשלח לרכוש חול בחלקת השטח באיזור, המתייחסת לח/370, (ראה ת/51), כשהחול הועבר ישירות: "לכל מיני קבלנים", כאשר מנהל העבודה מטעם המעמיס באתר היה אייזנפיש (עמ' 50, לישיבה מתאריך 11/12/03). עוד הדגיש עת/15, בחקירתו הנגדית: "באתי להעמיס מהמעמיס, אני לא סנילי" (עמ' 59, שורה 8). העד הוסיף וציין, כי מגיע מדי פעם עם המשאית להעמסת חול, וזאת כ-5 עד 6 פעמים ביום, ובכל פעם נטל כ-8 קוב חול. 23. לדידו של עד זה צויין מטעם הסנגורים, כי לא הבחין אי פעם בנוכחותם של הנאשמים 2 ו-3 בשטח (עמ' 58, שורה 19), וכי מי שפיקח על העבודות היה אייזנפיש. לעניין זה, יוער כי הנאשמים 2 ו-3 עצמם סייגו את נוכחותם בשטח, בעת ביצוע העבודות, וטענו לשהייה אקראית, כאשר נאשם 3 טען לנוכחות מועטה ביותר באתר. לכל אלו נוספת גם עדותו של מנהל העבודה מטעם הנאשמים, באתר, ח/370, הוא ע"ת/17, יעקב אייזנפיש. העד אישר כי מכר חול מילוי לנהגים שונים, שהגיעו עם משאיותיהם לאתר ח/370, וכי מכירת החול היתה באישורם של הנאשמים, כאשר אירועים אלו תועדו ברשימות מפורטות שנערכו (ת/16 - ת/22), ובהזמנות שנמסרו לידיו (ראה גם ת/20, המתעד עשרות הזמנות מהמעמיס, של חב' י.א. אורן), כאשר מסתבר כי משאיות, אכן הגיעו לשטח החל משעה 05.40 (ת/21), כשמטרתן קניית חול באתר, כפי שאכן טען בעדותו עת/5 - הדרי, וכאשר נאשם 2 טרח להוסיף את חתימתו, בחלק מהרישומים, שבהם מופיעים מספרי הרישוי של המשאיות, כוידוא לכך שהדברים נבדקים ונמצאים תחת פיקוח והעד אייזנפיש אינו מכניס דבר לכיסו. (ראה ת/22, עמ' 2, וכן עמ' 76-77 לפרוטוקול). עוד ציין, עת/17: "באמצע היום היה מגיע אחד מהבעלים שרוב הזמן זה היה אדון שמוליק, שהיה מגיע ובודק שהכל תקין והכל פיקס" (עמ' 75, שורות 1-2), וכן מסר העד כי הנהגים בחלקם שילמו עבור החול במזומן, ובחלקם הפקידו אישורי קנייה, שתמורתם שולמה בסוף היום (עמ' 75). העד גם טרח להזהיר את הנהגים: "שידעו שהם לוקחים חומר ואם הם נתפסים - זה על הראש שלהם" (עמ' 78, שורה 1). כן ציין כי הוזהר על ידי פקח מהעיריה, כי אין להוציא חומר מחוץ לחולון, וכי יש לשנע את החול למקומות מילוי, שנקבעו בחולון (עמ' 78 סוף העמוד). בנוסף, הצביע העד על ת/22, עמ' ג', שם צויין לגבי תאריך 21/4/94 - "נתפס" המתעד אירוע בו נתפס נהג משאית: "עם חומר גנוב על ידי הפיקוח הוחזר החומר לשטח" (עמ' 77, שורות 23-24). 24. העד אישר בחקירתו הנגדית, כי נחקר במשטרה תחת אזהרה, כחשוד בגניבת חול וברישום כוזב במסמכי תאגיד (נ/11), ולטענת ההגנה עשה ככל יכולתו כדי להתחמק מהגשת אישום נגדו, וזאת על ידי הטלת בוץ בנאשמים, וכי אין אבק של אמת בדבריו, שהינם מופרכים מעיקרם. כן הצביע עו"ד דרחי על כך כי העד נוטר לנאשמים, וטוען ליחס עולב ומשפיל מצידם כלפיו, כאשר מהודעתו עולה, כי עבד באתרים נוספים באותה עת, וכי הוא מתעטף בחוסר זכרון, ואינו זוכר אם מאן דהוא מהנאשמים ערך רישום כלשהו בת/16 - ת/22. כן נטען עוד כי העד לא הזכיר בהודעתו למשטרה, כי קיבל כספים שאותם העביר, אם לנאשם 2 ואם לנאשם 3. התובע מסכים לכך שקיימים לא מעט ניגודים, בין גירסת העד בביהמ"ש לעומת גירסתו במשטרה (נ/11). עם זאת, בעדותו בביהמ"ש וגם בחקירתו הנגדית, משהוסר מעל ראשו החשש כי יועמד לדין, בגין אירועי גניבת החול, עמד העד על דעתו, כי גירסתו באשר לתפקידו בשטח, ולעניין התנהלות הנאשמים, ומעורבותם במכירת חול נקי, הינה בגדר האמת לאמיתה. 25. זאת ועוד, מסתבר הן מעדות הדרי והן מעדויות נוספות, כפי שהובאו, וזאת מפי תנעמי שאישר מזכרים שערך, וכן מפי עת/15, כי היה זה עת/17, אייזנפיש, שפיקח באופן הדוק על העבודות בח/370 מטעם המעמיס, ולא ניתן לשייך את פעילותו למקום נוסף באותו פרק זמן ספציפי, שבו התנהלו העבודות, קרי, בחודשים נובמבר - דצמבר 93', ינואר - 94' בתוך מתחם ח/370, הכל בפיקוחו של ע"ת/4. יקשה גם לקבל את הטענה כי הנאשמים התעלמו ממכתביו של הדרי אליהם, (ת/10), שבהם התריע על גניבת חול ולא בדקו כלל האם יתכן שאייזנפיש פועל באופן עצמאי. בשטח, ללא ידיעתם. יתרה מזו, חתימתו של נאשם 2, מתנוססת על חלק מאותם מסמכים המתעדים מכירת חול מ-ח/370 (ת/20), שהועברו, כאמור במסגרת גילוי מסמכים, ת/16 - ת/23, לצד שכנגד, לאמור, לב"כ עירית חולון, בגין תביעה שכל כולה נוגעת לח/370, והאמורים, על כן, להתייחס אך ורק לח/370. מדובר במסמכים שהמציאו הנאשמים במו ידיהם, לעו"ד חיים צורף, עת/6, שייצגם, לצורך העברתם לצד שכנגד. יש בכך בפני עצמו להוסיף חיזוק של ממש, לגירסתו של עת/17 אייזנפיש, כפי שהובאה בביהמ"ש, לגבי פעולות המכירה בשטח, של חול נקי, שהתנהלו כל כולן, תחת הנחייתם והרשאתם של הנאשמים 2 ו-3. לא ניתן להעלות על הדעת, כי אייזנפיש פעל בצורה עצמאית, על מנת להעשיר את כיסו, כשמתברר כי מכירת החול נעשתה בגלוי, תמורת תשלום, ותועדה ברשימות שונות (וראה גם בהקשר זה תעודות משלוח שונות, בת/20), ותחת עינה הפקוחה של הנאשמים. 26. באשר לטיעונים שהעלו ב"כ הנאשמים כנגד אמינותו של עת/5, הדרי, יש להוסיף כי מלבד החיזוק המצוי לדברי עת/5 מטעמם של עדים אחרים, כפי שהוזכרו, והם אבינועם תנעמי, פפטא (ת/6), אורן אלכסנדר, ראסם חאג' ג'לאל, יהודה ליאון וגפן אלכסנדר, ואף עת/17, מצויה, בנוסף, גם עדותו של עת/9, יהודה ויינטרופ, שעבד כטכנאי בחב' אשל היאור, בתקופה הרלוונטית, ופרש מאז מעבודתו. אכן מדובר בעובד שהועסק בזמנו ע"י עת/5, אך אין למצוא דופי בעדותו, הכל שמדובר בעד שפרש כאמור מאז מעבודתו והוא העיד בצורה כנה וישירה, ותאר משאיות לרוב, שנראו על ידיו נוטלות חול נקי מהאתר (ראה גם נ/2). עת/5, נמצא מעלה על הכתב פניות מפורטות (ת/10 - ת/13), בהן לא היסס להטיח ולומר באוזני כל ולנאשמים עצמם, כי ידם בגניבת החול, וכי מדובר בתופעה המתבצעת בגלוי ולאור היום, ואם תופעה זו לא תופסק, כאשר לכך נוספים נזקיו הקשים עליהם הצביע בפירוט רב (ת/11, סעיף 5), ייאלץ לתבוע את נזקיו, כאשר פניות אלו הופנו גם ליועמ"ש של עירית חולון ולמהנדס העיר. 27. מסתבר כי עת/5, הדרי, אף לא חשש לומר ישירות לנאשמים, כי הינם עוסקים בגניבת חול, כאשר גירסתו זו, לו היתה בגדר המצאה ושקר, יכלה להישלל מיידית על ידי פקחי העיריה, שהציבו תצפיתנים במקום, כשהיה בעדותם של אותם פקחים, אך כדי להצביע על מהימנות גירסתו של הדרי, שנראה שנגרר מעט לגוזמה, כשנקב ב-100 משאיות, בעת ובעונה אחת, שביקרו באתר, אך עם זאת עולה בעליל, כאמור, כי אכן מדובר היה בעשרות משאיות, שפקדו את האתר בתדירות רבה, לצורך קניית חול מילוי. עדים רבים שבאו בפני, אך הוסיפו, בעדותם, חיזוק ממשי לגירסת הדרי, שחזר והבהיר כי לו היה סוכר את פיו, היה זוכה לחלקו במלקוח. שיטת הביצוע של נטילת החול, כפי שתיאר אותה הדרי, אף היא עולה בקנה אחד עם תיאורו של אייזנפיש, לאמור תשלום במזומן ובפתקים, וזאת בשעת בוקר מוקדמת, טרם הגיע המפקח (עת/4) לאתר, ובטרם החלו בפעילותם פקחי העיריה. אין איפוא סבירות בטענה, שהדרי ניצל מכירת חול חישוף, כפי שטענו ב"כ הנאשמים - דבר שאינו בגדר הסבירות, אף לאור עדותו של העד המומחה, (נ/52). מטעם ההגנה, ע"ה/3, אנג' מאיר הרשקוביץ, גם לעניין פעולות המתבצעות בהתאם לספר הכחול (נ/17), בהעדר הוראה סותרת שהבהיר גם כי מכירת חול חישוף לצרכי בנייה אינה מוכרת לו, וכמעט אינה בנמצא (עמ' 309, שורות 9, 16, 19 ו-21) - לצורך העלאת טענות סרק, מצידו, כפי שנטען על ידי ב"כ הנאשמים, וזאת אך מחמת זאת שנכזבה תוחלתו להפיק רווח גדול ממכירת החול. טענות אלו, של הדרי, בדבר מכירת חול נקי, גובו על ידי העדים האחרים וכאמור לו היה מדובר במסירת גירסת כזב, ניתן היה לשלול אותה על אתר. 28. הטענה, איפוא, כי עת/5, הדרי טווה עלילת דברים שקרית, אך כדי לרשת את הנאשמים בעבודות באתר, כפי שהועלתה בביהמ"ש, אין לה על מה שתסמוך. באשר לכך גם נמצאת, כאמור, האפשרות שאייזנפיש פעל באופן עצמאי, במכירת חול נקי, ללא ידיעת הנאשמים, דבר שאינו עומד במבחן המציאות, כשמדובר בפעילות של כחודשיים ימים ובמכירת חול בכמויות גדולות, כאשר מתברר כי הפעילות בשטח היתה תחת פיקוח מצד הנאשמים וספק הוא אם דבר נעלם מעיניהם, ואין מקום איפוא לטענה כי אייזנפיש יכול היה, על דעת עצמו, למכור כאוות נפשו חול נקי, ללא ידיעת הנאשמים, כאשר בסופו של דבר המסמכים המעידים ומפרטים את מכירת החול, ת/17 - ת/23, היו וניתנו בידיהם של הנאשמים בלבד. 29. הנאשמים נמצאו מסייעים בגירסתם, כפי שהובאה בביהמ"ש, לגירסת עת/5. עה/1, נאשם 2, טען בעדותו בביהמ"ש, כי בחוזים אחרים כדוגמת נ/12, שערכו הנאשמים עם אחרים, הותרה להם כריית חול והמעמיס לא נזקקה מעולם לגניבת חול. כן הציג נאשם 2 את המסמך נ/17, שכונה גם "הספר הכחול", שהינו מפרט כללי לסלילת כבישים ורחובות, שמשמש משרדי ממשלה שונים, ומתייחס בין השאר לאשר יעשה בחומר החישוף, לרבות בעודפי החפירה (סעיף 12 לנ/17), שיש בו כדי להצביע, לטענת הנאשמים, על נוהג קיים בתחום זה, של מסירת חול עודף למבצע (ראה גם נ/52). נאשם 2 גם הבהיר כי סירב לחתום על ת/9, שנשלח אליו מהעיריה, כנספח לחוזה, זאת מאחר ובעת שנחתם החוזה נספח זה כלל לא היה בנמצא, ומאחר גם שאינו יכול לפקח על נטילת חול שלא כדין, אם תתרחש כזו (עמ' 129 וכן נ/18). 30. עוד נטען, וזאת בהסתמך על צילומי אוויר ומפות (נ/44, נ/45, נ/46, נ/47), כי ח/370 כלל גם שטחים פרטיים, שבהם עבדו גם קבלנים פרטיים לרוב, כשהמעמיס באותה עת ביצע גם עבודות עבור אותם קבלנים פרטיים, כדוגמת קבלן בשם דבש, שעבד עבור הקבלן דנקנר, באתר 370 (עמ' 142). עוד ציין נאשם 2 כי בתגובה למכתב ת/10 ששלח אליו, ע"י אשל היאור, הגיב כי מדובר בהמצאה דמיונית (נ/21 - עמ' 133). בעקבות הפסקת העבודה והוצאת המעמיס מהשטח, אמנם, התנהלה התכתבות ענפה בין המעמיס לעיריה (ראה בין השאר נ/27 עד נ/38). עם זאת, אישר נאשם 2, כי מכירת חול נקי מהאתר נאסרה עליו בתכלית האיסור: "חול נקי נאמר לי מפורש שלא. קיבלתי הנחיות לא להוציא חול נקי. העלווה, הנושא של חישוף, הנושא של פסולת, נאמר לי במפורש לקחת אותו לאן שאני רוצה" (עמ' 150, שורות 1-3). את תדירות ביקוריו בשטח הגדיר: "הייתי בא פעם ביום, היו לי ימים שהייתי בא פעם ביומיים, היו גם פעם בשלושה ימים" (עמ' 152, שורות 21-23), וכי: "מנהל האתר היה אייזנפיש" (עמ' 153, שורה 10). 31. נאשם 2 מסר 5 הודעות בחקירתו במשטרה, תחת אזהרה. בהודעתו הראשונה ת/1, שנגבתה ביום 6/2/94, לא הזכיר היתר כלשהו שניתן לו למכירת חול חישוף ולא ציין כלל כי מכר סוג חול מעין זה, מהאתר, ואף ציין כי הינו נושא בתשלום עבור כל הובלת חול מהאתר, ואם המשאיות לא נסעו ישירות מהאתר, לכיוון אתרי המילוי, הרי שמעלו באמונו. בהודעתו השניה, ת/2, מתאריך 3/3/94, שלל מכירת חול מהאתר וציין כי: "מעולם לא מכרנו משם חול" (ת/2, שורות 13-14), ואף ציין כי הינו מוכן לעימות עם נהג משאית, הטוען כי קנה חול מהאתר. בהודעתו השלישית, מתאריך 2/6/94, ציין כי כמות החול ה"מלוכלך" שהוצאה מהאתר היתה בין 7,000 ל-10,000 קוב (ת/27 עמ' 4, שורות 28-38), וכי גם הוא היה אחראי לביצוע העבודות באתר ח/370, והוסיף כי לחברת י.א. אורן ולרבים אחרים, נמכר חול מלוכלך: "ונתקבלו הוראות בשטח ע"י אחי אשר ליסטר" (ת/27, עמ' 2, שורה 1). עוד ציין, כי חלק מתעודות המשלוח של י.א. אורן ניתנו כחלק מתשלום עבור עבודות עפר, לקבלן בשם בני דבש, שעבד באתר, ח/370, ובוצעו עבורו עבודות על ידי המעמיס. 32. נאשם 2 נדרש לשתי חקירות נוספות במשטרה, הראשונה בהן, בתאריך 21.10.99 (ת/28), עת נדרש להתייחס לתמונות שצילם הפקח אבינועם תנעמי, (ת/4, ת/5 - אישום שני), וטען כי אינו מזהה את סוג החול שבתמונות, ומכאן ואילך סירב להשיב כמעט לכל שאלות החוקר. כאמור, בעקבות הגשת קבוצות המסמכים ת/16 - ת/23, על ידי ב"כ הנאשמים, באותה עת, שהיה בהם כדי להצביע על מכירת חול נקי מהאתר, נדרש נאשם 2 לחקירה נוספת במשטרה (ת/25, 25/1/01). נאשם 2 סירב להגיב לשאלות החוקר בנוגע למסמכים הללו, והודיע לחוקר כי הינו שומר על זכות השתיקה (ראה גם דו"ח שערך החוקר אבי וכניש בנוגע להצגת המסמכים לנאשם 2, ת/26, מתאריך 25/1/01). בחקירתו הנגדית טען הנאשם 2, כי המעמיס עבדה במקביל במקומות אחרים, בזמן הרלוונטי לעבודה שהתבצעה בח/370, אלא שהסכים, בדוחק, כי המסמכים נשוא ת/16 - ת/23, אמורים להתייחס כל כולם, אך לאתר ח/370, משהוגשו מטעמם של הנאשמים במסגרת התביעה שהוגשה כנגדם על ידי העיריה, בגין העבודות נשוא אתר ח/370 (עמ' 164, 165 לפרוטוקול). 33. עם זאת, התקשה הנאשם 2 להמציא הסבר על שום מה, לא מצא לנכון להגיב בפני החוקר על המסמכים הללו, שנגעו כאמור לאתר 370 ושהומצאו מידי הנאשמים, וזאת בחקירתו האחרונה במשטרה, ת/25, ועל שום מה לא מצא לנכון, למסור גירסה ולו מכחישה, לגבי מסמכים אלו, המדברים לחובת הנאשמים והמפרטים למעשה מכירת חול נקי מהאתר, וניתלה בטענה כי הוטרד עשרות פעמים לחקירות במשטרה, עד שמאס בכך ועל כן מילא פיו מים. אלא שמסתבר, כי גם לטענה זו בדבר הטרדה בחקירה אין כל ממש, ומדובר רק באותן 5 חקירות במשטרה, 3 מתוכן בשנת 94', הרביעית בשנת 99', והאחרונה כאמור, בשנת 2001, ולא מעבר להן. עוד טען, הנאשם 2, במפתיע, כי אינו מבחין כלל בין חול מילוי לבין פסולת חישוף, ושניהם מכונים בפיו חול מילוי. אלא, שמסתבר כי בכל עמוד ועמוד ליומני העבודה, שניהלה המעמיס לגבי אתר ח/370 (ת/62), מצוי פירוט מובנה, וזאת כאמור, בכל עמוד, המבחין בין 5 סוגי חול, כמו כורכר, חול, מצע, אספלט, מילוי ופסולת חישוף (בכתב יד בדף 1701 בת/61), ומדובר בפירוט המצוי בתוך יומני המעמיס, והעומד בניגוד לגירסת נאשם 2, כי ניתן לקרוא לשני סוגי החול, קרי, חול ובו פסולת וחול מילוי, בשם כולל של חול מילוי (ראה גם עמוד 179). 34. גירסה נוספת, המתבררת כגירסה שאין עימה ממש, שיצאה מפי נאשם 2, הינה כי לא אמר בחקירתו במשטרה (אלא בחקירתו השלישית בלבד), כי הותר לו למכור חול חישוף, מאחר ונחקר בדבר מכירת חול נקי ולכן לא מצא לנכון ולו להזכיר ברמז מכירת חול חישוף (עמ' 182). הדעת אינה נותנת כי נאשם 2 לא מצא לנכון להזכיר בחקירותיו הראשונות, את עובדת מכירת חול החישוף, כשנדרש למסור גירסה בדבר חשדות שהועלו נגדו, באשר לגניבת חול נקי מהאתר. בצר לו, משהובהר לנאשם 2 כי לא מצוי כל אישור בכתב גם מטעם עת/4, המפקח יהודה ליאון, המאפשר לו למכור אף חול חישוף - כשמסתבר שעת/4 אף הינחה להעביר את חול החישוף למזבלה, דבר שבפני עצמו עומד בניגוד מוחלט לטענת הנאשמים, כי הותר להם לעשות בחול החישוף כרצונם, שעל כן מדוע נזקקו להוראת מפקח גם בהקשר זה - נתלה נאשם 2, בהוראות הספר הכחול, נ/17, שהוזכר לעיל, כמי שמאפשר זאת, אך הוא התקשה להסביר כי טענה מהותית מעין זו לא נטענה בהזדמנות הראשונה, שניתנה לו בחקירתו במשטרה (עמ' 195). על כן, אין באמור בנ/52, כדי לסייע לגירסת הנאשמים בהקשר זה, הנוגע לספר הכחול (נ/17), ונפקותו באשר לנאשמים, כשמסתבר, כי גם מכירת חול חישוף לא הותרה. 35. נאשם 2 טען עוד כי המעמיס מכרה חול נקי מחוץ לשטחים השייכים לעיריה בת/370, אלא שגם טענה זו, לא בא זכרה בחקירתו במשטרה, מה עוד שלא מצוי כל תיעוד, כמצופה, בדבר מכירה מעין זו (עמ' 187-188). מלבד טענה שהועלתה על ידי נאשם 2, בחקירתו השלישית (בת/27, עמ' 2, שורה 54 ואילך), בדבר מכירת חול מלוכלך לי.א. אורן "ולרבים אחרים", כך גם טען נאשם 2 עוד: "יתכן מאוד שמכרנו מילוי מהאתרים שעבד בהם בני דבש, או דנקנר או ויקטור סופר" (עמ' 206, שורות 23-24). בעדותו אף הבהיר נאשם 2 כי יצא מנקודת הנחה, כי "עודף חול", שיהיה באתר, יעמוד לרשותם. על כן, נחתם ההסכם ת/7 עם אשל היאור, לעניין חלוקת אותו עודף מצופה: "כולל נקי, כולל מלוכלך", כהגדרת נאשם 2 (עמ' 215, שורה 9). אלא, שציפיה זו לא התממשה, בסופו של דבר, נוכח האיסור המוחלט, שהיה לכאורה מקובל על הנאשמים, למכירת חול נקי מהאתר, ואין איפוא, מקום לטענה כי המסמך ת/7 מצביע על תום ליבם של הנאשמים, כשמסתבר, גם על פי עדות הדרי, שציפו כי יותר להם למכור חול נקי מהאתר, ועל כן רצו למסד זאת במסמך, נוכח שיתופו של הדרי בפרוייקט, אך הסתבר, כאמור, כי ציפיה זו אינה ניתנת למימוש, הא ותו לא. 36. בהמשך נטען עוד כי גם אותו בני דבש, אף הוא מכר חול מהאתר, בשטחים הפרטיים שבו (עמ' 226, שורה 2), כשלא ברור מדוע עד חיוני מעין זה עבור ההגנה, כלל לא הובא למתן עדות, זאת כאשר הוצהר כי עד זה יובא לעדות כעד הגנה (עמ' 146, שורה 10). אף הטענה לעניין אותה התחשבנות סבוכה, בין בני דבש למעמיס וי.א. אורן, בגין עבודות שהמעמיס ביצע, על פי הנטען עבורו דבש, שעליה מסר נאשם 2 בחקירתו השלישית במשטרה, (ת/27), עמ' 2, שורות 56-60), נמצאת כטענה בעלמא, שלא הובא לדידה כל ביסוס ראייתי מטעם ההגנה. 37. עמדתי בהרחבה על גירסת נאשם 2, שתמיהות וסתירות לרוב מצויות בה, כפי שפורט לעיל, שאלו בפני עצמן שוללות ממנה, מידה של מהימנות ממנו ומסתבר כי הגירסה בדבר אי מכירת חול נקי מהאתר, אינה יכולה להתקבל כגירסת אמת. גם נאשם 3, שהיה מעורה היטב בנעשה באתר, טען בעדותו בביהמ"ש, כי נמכר בנוסף, חול על ידי המעמיס, מחלקות סמוכות שאינן שייכות לעיריה, בח/370, וזאת בהתאם לעבודות שבוצעו עבור קבלנים אחרים שעבדו בסמיכות לשטחי העיריה (עמ' 264), אך תיעוד הנוגע למכירות אלו, כמסתבר אינו בנמצא, ויש בכך כדי לעורר תהייה רבה, לגבי נכונותה של גירסה זו. 38. נאשם 3 הוסיף עוד את הטענה כי הדרי טען בפניו שאם לא ישותף יותר בהיקף העבודה (החלוקה היתה 19% להדרי ו-81% למעמיס), הדרי יטען ש"אתם גונבים חול" (עמ' 250, שורה 21 וכן עמ' 267 שורות 9-13). את הודאתו במהלך המשפט, ממנה חזר בה, תרץ בכעסו הרב על אחיו, הוא נאשם 2, מאחר והגיש נגדו תלונה במשטרה ולאחר מכן, משנתקררה דעתו, ביקש לחזור בו מהודאה זו. נאשם 3 נחקר לראשונה במשטרה בתאריך 30/5/94 (ת/30), ומסר בחקירתו, כי קיבל אישור למכור "חול מלוכלך" מהאתר, מהמפקח יהודה ליאון, וכי מכר חול מלוכלך לי.א. אורן (ת/30, עמ' 1, שורות 16-22), כמו כן, טען בחקירתו זו, כי לא יתכן כלל שנגנבו 78,000 קוב חול נקי, וכי מדובר במספר שננקב, מכיוון ש"הולבש" על ידי יוסי הדרי, שהוא חברו הקרוב של מהנדס העיר. בחקירה נוספת (ת/29 מתאריך 23/9/99), שלוותה באזהרה שברישא, כהמשך להודעה מתאריך 30/5/94, התייחס הנאשם 3, תחילה לאירוע מתאריך 4/2/99 (אישום שני), וטען כי: "אנחנו לא מכרנו שום חול" (ת/29, עמ' 1, שורה 19), ואף הכחיש בהמשך כי מכר חול לחברת י.א. אורן מאתר ח/370, וציין כי נמכר חול: "ממקומות אחרים בחולון, אני לא יכול לזכור מאיזה מקום" (ת/29, עמ' 1, שורות 21-22). ועוד ציין נאשם 3 בחקירתו זו, כי: "פסולת שהוצאה מהאתר הועברה למזבלה של חולון" (ת/29, גיליון 2, עמ' 2, שורה 3). משנשאל אם מכר פסולת שהוצאה מהאתר ח/370, טען הנאשם, כי: "לעניות דעתי לא מכרנו מאומה" (גיליון 2, עמ' 2, שורה 55), וכשהובהר לו כי מסר גירסה שונה, כאמור, בת/30, בשנת 94', טען כי זכרונו הטעה אותו, ויש ליתן עדיפות לדברים שאמר בחקירתו משנת 94', וכי נמכר חול מלוכלך, הכולל: "עצים ושיחים וחישוף". כן הוסיף, כי כוונתו וכוונת אשל היאור, היתה למכור חול חישוף, וכי המכירה נאסרה עליהם בהמשך, בניגוד להסכם, למפרט הטכני ולספר הכחול (נ/17), ומאז החל הדרי להגיש תלונות מגמתיות, בדבר גניבות חול. 39. בנוסף, נחקר נאשם 3 בשלישית, בתאריך 25/1/01 (ת/24), ונתבקשה התייחסותו למסמכים ת/16 - ת/23, שעניינם "חשבוניות -תשלום מעירית חולון, עבור עבודות שביצענו" (ת/24, עמ' 1, שורות 20-21), וציין כי מדובר אכן בחשבוניות שבגינן נדרשו תשלומים, על ידי המעמיס, מעירית חולון, עבור עבודות שבוצעו (ת/24, עמ' 1), וכן טען כי לע"ת/16 - אורן, נמכר חול חישוף בלבד. אף נאשם 3 התקשה להבהיר על שום מה העלה לראשונה, אך בחקירתו השניה במשטרה (ת/29), את הטענה כי הדרי העליל עליו, בדרך של הגשת תלונות סרק, וכן נמנע, כמסתבר, להעלות בחקירתו במשטרה את טענתו כי הדרי אף אמר לו מפורשות, כי במידה ולא יגדל חלקו בנתח העבודה, יעליל, על הנאשמים, עלילות שווא (עמ' 270). 40. עוד התקשה נאשם 3 להסביר הכיצד יתכן כי המעמיס עבד מול קבלנים פרטיים נוספים, שפעלו בח/370, ולא נמצא לכך כל תיעוד כמתבקש וכמצופה, כגון חוזי התקשרות, חשבוניות וכיוצ"ב. מבין השיטין צצה גם התבטאות של נאשם 3, וזאת בחקירתו הראשית, ממנה אכן משתמע, ערכו האפסי של חול החישוף. כך אומר נאשם 3, כי בשבוע הראשון לעבודות, בטרם נקבעו אתרי מילוי, נשפך החול "מעבר לכביש" ומשנשאל מהו סוג החול שנשפך בצורה כזו השיב: "רק חול נקי שום דבר אחר, שאר החומרים אין להם שום ערך" (עמ' 245, שורות 22-23). מסתבר עוד, כי טענת נאשם 3 בדבר מכירת חול חישוף, אך בעשרת הימים הראשונים לעבודה באתר, אינה מתיישבת עם קבלות, בדבר מכירת חול, שמתפרסות על כל פני כל תקופת העבודה, של כחודשיים (עמ' 274 - 275). בנוסף, נתלה נאשם 3 בטענה לפיה העביר, במסגרת גילוי המסמכים, את כל התיעוד הנוגע לעבודות שביצע המעמיס הן באתר ח/300 והן ב-ח/370, אך התקשה להבהיר על שום מה צירף למסמכים האמורים לבסס תביעה אך בגין העבודות נשוא אתר ח/370, גם מסמכים הנוגעים לח/300, ובביהמ"ש העלה נאשם 3 את הטענה שעשה זאת: "על מנת שלא יגידו שהסתרתי משהו" (עמ' 278, שורות 23-24). נאשם 3 התקשה להתמודד עם אותם מסמכים (ת/16 - ת/23) המתעדים מכירת חול נקי, לאורך כל התקופה של ביצוע העבודות על ידי המעמיס באתר, ונאחז בהסברים שאינם מוסיפים אמינות לגירסתו (וראה בהקשר זה ההזמנות מטעם חב' י.א. אורן, לחול מילוי, מהמעמיס). באשר למכירת חול חישוף בעשרת הימים הראשונים לעבודה באתר, טען נאשם 3, כי לא נזקק לאישור, וכי לא אמר שקיבל אישור, אלא שהיה אישור, שהתקבל מתוך שתיקה בנושא זה (עמ' 302). 41. אלא שאלו דברים שעומדים בניגוד מוחלט לדבריו, של נאשם 3, בהודעתו מיום 30/5/94, כי המכירה היתה באישורו של המפקח יהודה ליאון: "זה היה באישורו של המפקח יהודה ליאון, אני לא קיבלתי ממנו אישור בכתב, אלא רק בעל פה" (ת/30, עמ' 1, שורות 18-20). בהקשר לכך, נמצא הנאשם 3 מעלה הסבר, הנראה מאולץ, באשר לטיב האישור ולפיו: "נכון, אם המפקח רואה ולא אומר כלום, זה אישורו, אכן כן" (עמ' 303, שורות 1-2). ועוד הוסיף נאשם 3, כי אף מכר חול חישוף בסכום של 160 - 200 ₪ למשאית, בה בעת שעולה כאמור, מכלל העדויות שנשמעו, כי מדובר בחול שערכו אפסי (עמ' 299). יתרה מזו, לכאורה, אף שהדרי היה אמור לקבל את חלקו מחול החישוף שנמכר, (ת/7), מאשר נאשם 3, כי לא כך היה, מאחר וטרם הוסדרה, לטענתו, ההתחשבנות בנושא זה. נמצא איפוא, כי הטענות שהעלו הנאשמים, כנגד הדרי, ואף כנגד אייזנפיש, ולפיהן, בין השאר, בדו עדים אלו דברים וארועים, שאין להם שחר, ראויות להידחות כולן. נאשמים 2 ו-3 קשרו עצמם למעורבות ממשית, במכירת חול מהאתר, הכל בידיעתם, כאמור, ונתלו בטענה שמדובר במכירת חול חישוף, כשנאשם 3 אף הגביל את מכירתו לעשרת הימים הראשונים בלבד של העבודה באתר. 42. משנתברר כי מדובר בגירסה כוזבת, מאותם טעמים שפורטו וכשמסתבר עוד כי מדובר בחול חישוף חסר כל ערך, שאין לו כמעט שימוש, ומשעולה, בנוסף, כי מדובר היה במכירת חול נקי - מילוי בלבד, כעולה בעליל מהעדויות שהובאו בביהמ"ש, וכפי שפורטו, נסתרת גירסת נאשמים 2 ו-3 בדבר מכירת חול חישוף בלבד, ונמצא, איפוא, כי ניתן לקשור בינם לבין מכירת חול נקי - מילוי, שהתבצעה מהאתר, בכמות הנקובה בכתב האישום, כאשר חול נקי זה היה אמור להיות מובל לאתרי מילוי, אך לא מצא את מקומו שם, כפי שהדברים גם משתקפים בפני עצמם, ולו מהמסמכים ת/16 - ת/23, כשכל נסיונותיהם של הנאשמים להתחמק ממשמעותם המפלילה של מוצגים אלה לדידם, נתבררו כנסיונות שווא, שדינם לכישלון. עם זאת, כאמור, ניתן לבסס את הכמויות הנטענות, באישום הראשון, שבכתב האישום, בהסתמך על קבלות וחשבוניות שהונפקו בפועל, על פי החישוב שלו טען התובע ושעליו לא חלקו למעשה הסנגורים, לאמור, כמות כוללת של כ - 17,000 קוב חול, זאת, מתוך הסתמכות על ת/16 - ת/23 (וכן ראה ת/51 - ת/59). כאמור, הטענה כי קיימת אפשרות כי חול נקי נמכר על ידי הנאשמים, מתוך כך שנטלו אותו, בהיתר, מקבלנים אחרים, שעבדו בשטחים פרטיים שב - ח/370, אף היא התבררה כטענת סרק. 43. גם האישום השני הוכח כדבעי, וזאת בהסתמך על הודעתו של עת/3, פפטא, שהתקבלה כקבילה כאמור, וראוי להעניק לה את מלוא המשקל, נוכח ראיות נוספות שנתלוו לה, כאשר "דבר לחיזוקה" והנוגע למעורבותו של נאשם 2, גם במכירת אותו חול נקי, נשוא האישום השני, מצוי למכביר בפרשה זו, ודי אם יוזכר בהקשר זה כי גם נאשם 2 לא שלל שהייה תכופה באתר, לרבות מעורבות במכירת חול, שהתברר במקרה זה כחול נקי (ראה גם עדות תנעמי, וכן ת/4, ת/5). (ראה בהקשר זה גם ע.פ. 2264/91, צורי מסיקה ואח' נ' מדינת ישראל, לעניין מהות הדבר לחיזוק). 44. עו"ד דרחי מלין על כך שכתב האישום המקורי הוגש קרוב ל-6 שנים לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים, קרי, עבירת גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 (2) לחוק העונשין, שדינה 7 שנות מאסר, כאשר למעשה, מלבד שתי עדויות ועדות גובה הודעה, שנשמעו בגין כתב האישום המקורי, החלו הראיות להישמע, החל ממועד הגשת כתב האישום המתוקן, לאמור בשנת 2001. בטיעונים שהעלה עו"ד דרחי, ושאליהם הצטרף גם עו"ד אמיר, נטען כי מעבר הזמן היה בו כדי לפגוע ולקפח את הגנת הנאשמים, ולפגוע ביכולתם להוכיח את חפותם, ועל כן יש לזכותם מהנימוק של הגנה מן הצדק, בשים לב לכך שניהול ההליכים היה בלתי צודק בנסיבות העניין, ונגרם עיוות דין לנאשמים. לעניין זה, גם מצביע עו"ד דרחי על כך שעדים, בחלקם, התקשו לעיתים ליתן תשובה מדוייקת ונתלו בתשובה של "לא זוכר", והכל מפאת מעבר הזמן ובהם גוטפריד, אייזנפיש, ליאון, מורדוך, בנבנישתי ואורן. 45. עיון בדברי עדים אלו מעלה כי בסופו דבר, מסרו עדות בהירה, בה פרטו אחת לאחת את טיב ואופי מעשיהם, ככל שאלו נוגעים לכתב האישום, לרבות באשר לפעילות הנאשמים, מבלי שיחסירו מעדותם מידע שעשוי להיות חיוני, אם באשר לאופי ולרצף האירועים, ואם באשר לנסיבות בגינן העידו. אמירה שצצה לעיתים לגבי פרט כלשהו, שבגינו נשאלו בחקירה הנגדית, כי הדבר אכן נשמט מזכרונם, אינה מלמדת על קושי מהותי בתיאור האירועים, ובסיפור העובדות, כפי שנטען מטעם הסנגורים. 46. אין מדובר בכך שנעלמו קטעי אירועים שלמים ומהותיים, מעדותם של העדים הללו, אלא בקשיי זיכרון, שהשפעתם על תיאור העובדות, היתה שולית ביותר. על כן, אין בשל כך לומר כי זכרונם של עדים אלו תעתע בהם ונפגם עד כדי כך שמסרו עדות שלא ניתן לדלות ממנה מידע ותשתית עובדתית, וכי יש בכך, כאמור, לעמוד לרועץ להגנת הנאשמים, שמסתבר ועולה מעדותם, ומחקירתם במשטרה, כי אף הנאשמים נותרו מעורים היטב בהתרחשויות הנוגעות לאישומים נגדם. הגשת כתב האישום המקורי היתה בשנת 99', כשמסתבר כי פעולות חקירה, בוצעו בתיק עוד בחודש ספט' ואוק' 99' (ת/28, ת/29) ותיקון כתב האישום לאחר מכן, בשנת 2001, בו הוספו כ-15,000 קוב חול, למעשה הגניבה המיוחס לנאשמים באישום הראשון, וזאת לעומת כ-2,300 קוב חול שנכללו בכתב האישום המקורי, כל אלו, בפני עצמם, אכן מצביעים על התנהלות חקירה, שאין מצוייה בה זריזות יתרה, מלכתחילה. עם זאת, עולה כאמור, כי תיקונו של כתב האישום נעוץ היה בהליכים האזרחיים, כפי שהובהר לעיל. כתב האישום המתוקן לא היה בא לעולם, לולא העבירו הנאשמים את מסמכיהם נשוא ת/16 - ת/23, כאמור, והיה בכך כדי לשנות, מבחינת המאשימה, את מסכת הראיות בתיק, עד שהדבר הצדיק חקירה ובדיקה נוספת, שאך בסיומה הוגש כתב האישום המתוקן, שלגביו ניתנה לנאשמים הזדמנות נאותה להתגונן מפניו, הגם שנוספו עדים לכתב האישום המתוקן, לעומת המקורי. 47. אין לומר איפוא, כי הנאשמים ניצבו בפני הפתעה כלשהי במהלך הדיון, שקיפחה את הגנתם, בעקבות תיקון כתב האישום כאמור, ואין מצוי בפנינו כלל ועיקר, מקרה חריג וקיצוני המחייב את ביטולו של כתב האישום מכוח "הגנה מן הצדק", נוכח אותו קיפוח נטען של הגנת הנאשמים, ולא ניתן לכלול את פעולות המאשימה, למן הגשת כתב האישום המקורי ועד לתיקונו, במסגרת של התנהגות "בלתי נסבלת" של הרשות. (ראה בהקשר זה ע.פ. 70700/00, מדינת ישראל נ' משה ארויה, ת"ק מח' (2001) (1), 91 וכן ע.פ. 2910/94, יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נ' (2), 221). בסיכומם של דברים, יש לקבוע, על כן, כי הוכחו עד תום יסודות העבירה לפי סעיף 393 (2) לחוק העונשין, והוכחו עובדות כתב האישום המתוקן ועל כן מורשעים הנאשמים כולם, בעבירה נשוא האישום הראשון, בכתב האישום המתוקן, וכמו כן מורשעים הנאשמים 1 ו-2 בעבירה נשוא האישום השני. גניבהאתר בניהבניהמשפט פלילי