1. מדובר בתביעה לתשלום גימלת הבטחת הכנסה, אשר נשללה מאת התובעת לחודשים אוקטובר ונובמבר 2001, הואיל ולא התייצבה כנדרש בשירות התעסוקה כ"דורשת עבודה". החל מ-12/01 מקבלת התובעת הגימלה כאמור.   תביעתה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי עפ"י סעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982.   2. הנתבע הציג בבית הדין אישורי התייצבות של התובעת שקיבל מאת לשכת שירות התעסוקה, מהם עולה, כי בחודש 10/01 התובעת לא התייצבה ביום 24.10.01 ובחודש 11/01 לא התייצבה ב-7.11.01.   3. התובעת טוענת בתביעתה ובדיון שהתקיים בבית הדין, כי לא התייצבה בימים הנ"ל בגין מחלתה והציגה אישור רפואי מיום 19.12.01 המאשר רטרואקטיבית ימי המחלה שבגינם לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה. האישור צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבע.   4. בתגובה טוען ב"כ הנתבע, כי מאחר ומדובר באישורים רטרואקטיביים שלא נבדקו על ידי לשכת שירות התעסוקה, נבדקו האישורים ע"י רופא מטעם המוסד לביטוח לאומי שהיה זכאי לעשות כן, ולטענת הנתבע אין מדובר במחלה אשר מנעה מהתובעת להתייצב בלשכת שירות התעסוקה. מדובר במחלה כרונית, ואם אכן התובעת אינה כשירה לעבודה, היה עליה לפנות לועדת אי-כושר עפ"י חוק שירות התעסוקה. באישור הרפואי מטעם רופא המוסד נדחתה טענת התובעת בנימוק, כי מדובר במחלה כרונית בדלקת של העצם, וכי אם אכן התייצבה התובעת ביום מחלתה במרפאת קופת חולים, אין כל עילה שלא להתייצב בלשכת שירות התעסוקה (אישור רפואי מיום 26.12.01).   5. התובעת העידה, כי שהתה במחלה מיום 23.10.01 עד 24.10.01, והתייצבה במרפאה ביום 24.10.01 ובמועד זה קיבלה תעודת מחלה. באשר לתקופת המחלה הנוספת העידה, כי שהתה במחלה מ-7.11.01 עד 15.11.01 מאותה סיבה. התובעת, לגירסתה, המציאה את תעודות המחלה המקוריות בסניף הביטוח הלאומי אך לא השאירה בידה העתק, ולאחר שלא זוכתה בגימלה בחודשים 11/01-10 פנתה למוסד לביטוח לאומי לברר הסיבה ונאמר לה, כי אישורי המחלה לא התקבלו אצלם. בעקבות כך נאלצה לפנות לרופא וזה נתן לה אישורים רטרואקטיביים על תקופות המחלה (תעודות מחלה מיום 19.12.01 - מוצג 2 מטעם הנתבע).   לטענת הנתבע, אישור המחלה הרטרואקטיבי שהוצא ביום 19.12.01 אינו מאשר את כל ימי המחלה, אלא את הימים בגינם לא התייצבה התובעת בלשכת שירות התעסוקה.   בתגובה טוענת התובעת, כי אין מדובר בהעתק של תעודות המחלה המקוריות שהציגה למוסד לביטוח לאומי, אלא, כפי שהעידה "הוא נתן רק מה שהיה במחשב" (עמ' 3 לפרוטוקול).   התובעת בסיכום טענותיה טוענת, כי יש לזכותה בגימלה, שכן לא התייצבה מחמת מחלה, וחוות דעת של רופא המוסד לביטוח לאומי אינה סותרת את העובדה, כי מדובר במחלה כרונית רצינית.   ב"כ הנתבע טוענת, כי האישור הרפואי מציין, כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד בימים שבאישורי המחלה, אך אין כל מניעה, כי תתייצב בלשכת שירות התעסוקה, וכך גם לדעת רופא המוסד. לפיכך מבקשת לדחות התביעה.   6. לאחר עיון בטענות הצדדים, מן הדין להעתר לתביעתה של התובעת.   הנתבע משלם גימלת הבטחת הכנסה עפ"י אישור מטעם שירות התעסוקה מכח תקנה 8 לתקנות בדבר כללי הזכאות. מדובר באישרו המאשר, כי המבוטח מילא אחר התנאים המזכים אותו בגימלה, אך אין לקרוא את התקנה כקובעת שאדם מנוע מלהוכיח את זכאותו בדרך אחרת, לאור זאת יכול תובע גימלת הבטחת הכנסה לתקוף בתקיפה ישירה אישור של שירות התעסוקה בפני ועדת הערר או בתקיפה "עקיפה" בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן בתובענה בפני בית הדין לעבודה (עב"ל 20481/97 אהוד קריב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 577).   התובעת המציאה כראיה תעודות מחלה, שאמנם הונפקו ב-19.12.01 לתקופה רטרואקטיבית, אולם הסבר התובעת הגיוני וסביר להנפקת התעודה לתקופה רטרואקטיבית, ובכל מקרה טענתה לא נסתרה על ידי הנתבע.   בתעודות המחלה הנ"ל מפורט, כי התובעת שהתה בתקופת מחלה במועדים שהיה עליה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה.   הדיון נסוב על אמיתות האמור בתעודת המחלה, והאם מהות המחלה הינה עילה לאי התייצבותה בלשכת שירות התעסוקה כ"דורש עבודה" מחמת מחלה.   ככלל, תעודת המחלה מעידה, כי התובעת אינה מסוגלת לעבודה בתקופות שפורטו בתעודה, אולם מדובר בנוסח סטנדרטי, שכן תעודת מחלה מונפקת עפ"י חוק דמי מחלה לצורך מתן עילה מספקת בידי העובד להוכיח, כי נעדר מעבודתו מחמת מחלה.   עפ"י חוק דמי מחלה, כאשר מתעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכנה של התעודה, הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית (תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נוהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז - 1976).   כמו כן, מעביד החושד, כי בתעודת מחלה יש פסול ואין הוא מוכן לפעול על פיה, חייב לפעול להזמתה של התועדה (דב"ע מא/5-4 רשות הנמלים בישראל - הועד הפועל של ההסתדרות ואח', פד"ע יג 233).   במקרה שלפנינו, אין מדובר בהנפקת תעודת מחלה לצורך העדרות מעבודה, אלא על מנת לספק סיבה סבירה לאי התייצבות התובעת בלשכת שירות התעסוקה ביום ובשעה שנקבעו לה בלשכה, ונשאלת השאלה האם מדובר בסיבה סבירה. סיבה סבירה לאי התייצבות עובד לעבודה, הוגדרה בסעיף 21 לתקנון השירות עפ"י חוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, כ"סיבה שלדעת מנהל לשכת שירות התעסוקה מצדיקה - לפי הנהוג ביחסי עבודה תקינים - העדרות מהעבודה".   אין מחלוקת, כי כאשר טוען "דורש עבודה", כי אינו כשיר לעבודה בשל מצב גופני או נפשי, עליו להודיע על כך בלשכת שירות התעסוקה, על מנת שתפנה אותו לקביעת כושר עבודה. אין זה המקרה שלפנינו.   במקרה שלפנינו, על התובעת הנטל להוכיח עילה אמיתית, לרבות מחלה, כסיבה לאי התייצבותה במועד שנקבע לה.   רופא המוסד, אשר מסמכותו לבדוק האמור באישורים הרפואיים המוצגים בפניו, ורשאי לדרוש הבהרות ופרטים נוספים הקשורים באישור הרפואי (ראה למשל תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב - 1982), כתב בחוות דעתו, כי מדובר במחלה כרונית בדלקת של העצם, ולא ברורה לו הסיבה שהתובעת הגיעה למרפאה בתאריך שהיתה צריכה להגיע ללשכה.   אין די בקביעה זו כדי להטיל ספק באמיתות תעודת המחלה שניתנה בידי התובעת עפ"י רופא המשפחה בקופת חולים מוכרת ושתוכנה לא נסתר בכל ראיה רפואית אחרת. הרופאה אשר הנפיקהאת האישור לא נקראה להעיד בבית הדין. לכאורה התובעת השכילה להוכיח, כי לא יכולה היתה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה במועדים שנקבעו לה וזאת מחמת מחלה. על רופא המוסד, במקרים שכאלה, לפנות בהבהרה ובבקשה לפרטים, ובין היתר ניתן לפנות בשאלה ישירה, שאינה משתמעת לשתי פנים, האם מחלתה של התובעת מנעה ממנה, מסיבה פיזית ו/או רפואית, להתייצב בלשכת שירות התעסוקה.   במקרה שלפנינו, גירסת התובעת לא נסתרה, ולא ניתן להסיק מחוות דעתו של רופא המוסד נימוק רפואי לשלילת אמיתות תעודת המחלה.      7. לפיכך, התובעת עמדה בנטל המוטל עליה, ודין התביעה להתקבל.   המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת הגימלה אשר נשללה ממנה, בהתאם להוראות החוק.   הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 1,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   8. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.     ניתן היום כ"ו בשבט, תשס"ג (29 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.   המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.     י. גלטנר-הופמן, שופטת     רפואהדמי אבטלה