צו הרחבה בענף העץ - מלאכה ותעשיה זעירה

צו הרחבה בענף העץ - מלאכה ותעשיה זעירה בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר זכאות התובע להפרשות עבור פנסית יסוד וביטוח דמי מחלה (סעיף 16 לכתב התביעה). עפ"י בקשת הצדדים הוגשו סיכומים בכתב בנדון. מן הראוי לציין, כי יתר המחלוקות בין הצדדים הסתיימו במסגרת הסכם פשרה חלקי מיום 25.4.2006. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- התובע עבד כנגר בנגרייה בבעלות הנתבעים מיום 15.3.03 ועד 15.5.05, מועד פיטוריו. שכרו של התובע עמד על 6,950 ₪ ברוטו לחודש. עיקר טענות התובע - התובע זכאי להפרשות לביטוח דמי מחלה בהתאם לצו ההרחבה בענף העץ - מלאכה ותעשיה זעירה, מיום 19.1.86 אשר תוקן ביום 1.11.88. החובה להפריש כספים לביטוח מחלה אינה תלויה בשאלה האם העובד חלה אם לאו. התובע זכאי להפרשות לפסניית יסוד בהתאם לצו ההרחבה בדבר הנהגת פנסית זיקנה משלימה מיום 1.7.75 ואשר תוקן ביום 1.1.76. על הנתבעים היה להפריש 14% משכרו של התובע לקרנות הללו - 6% חלק מעביד, 5.5% חלק עובד ו2.5% ביטוח מחלה לקרנות. היות ולא הפרישה, עליה לשפות את התובע בגין סכום זה. היות ושכרו של התובע נקבע בערכי נטו, על הנתבעים לשלם גם את חלק העובד לפנסית יסוד ולא רק את חלק המעביד. התובע מפנה לפס"ד עב 1952/03 (כב' הש' רימון-קפלן) בו נקבע, כי עובדים אשר ההסכם הקיבוצי אשר חל עליהם אינו מקנה להם זכות לפנסיה, זכאים לפנסיה על פי צו ההרחבה הכללי, בתנאי שהם נכללים בענפים הנכללים באותו צו הרחבה. התובע אף מפנה לפס"ד עב (ת"א) 303631/98 (כב' הש' ורדה סמאט) ותיק עב 1162/02 (כב' הש' עליה פוגל) בהם נקבע, כי ענף הנגרות נכנס בגדר תחום "המלאכה" ועל כן צו ההרחבה בעניין פנסית היסוד חל על העובדים בענף זה. על פי הפסיקה, צווי הרחבה הינם בגדר ידיעה שיפוטית ואינם מצריכים הוכחה בראיות. עיקר טענות הנתבעים- לטענת הנתבעים - טענת התובע בדבר ההפרשה לדמי מחלה אינה רלוונטית - שכן התובע לא היה חולה במהלך תקופת עבודתו. לענין פנסיית היסוד - בכל המתייחס לחלק העובד, הרי שהיה על התובע להפריש משכרו חלק זה, ועל כן, הוא אינו זכאי לתשלום מן המעסיק בגין חלק זה. אמנם סוכם בין הצדדים על "שכר נטו" ואולם גם סוכם בין הצדדים, כי הנתבעים לא יבצעו הפרשות כלשהן עבור התובע. לא הוכח באופן ראייתי כי צווי ההרחבה חלים על התובע, והתובע לא הביא הוכחות כלשהן בענין זה. הנתבעת מפנה לעב (ת"א) 7274/01. התובע הוא זה שביקש לוותר על שלב ההוכחות ולדלג ישר לשלב הסיכומים, ועל כן, אין לו אלא להלין על עצמו על כך שלא הוכיח תביעתו. דיון והכרעה ביטוח מחלה ההלכה בעניין שיפוי עובדים בגין אי תשלום לביטוח מחלה נקבעה בענין סטאר ליפוץ עוגנים. באותו מקרה, טען התובע, כי היות והמעסיק לא הפריש עבורו כספים לביטוח מחלה על אף שהיה מחויב לעשות כן, הרי שעליו לשפות אותו בגין הסכומים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידו. בית הדין הארצי דחה את התביעה וקבע:- "עניין ביטוח המחלה ... אין מדובר בהפרשות לתגמולים המיועדות להבטחת זכויות לאחר פרישה מהעבודה, אלא לתשלום שוטף לביטוח מחלה. ככל שהמערערת 2 אכן לא שילמה דמי ביטוח מחלה בעד המשיב, היתה מוטלת עליה לתת במישרין למשיב חופשת מחלה על פי חוק דמי מחלה". (דב"ע נז/278-3 סטאר ליפוץ עוגנים לרכב בע"מ נ' משה חדד). ראה גם: עב (חי) 1299/02 אברמוביץ לאוניד נ' מ.א.ג. 1988 בע"מ (כב' הש' רימון-קפלן). לאור האמור, הרי שעפ"י ההלכה, התובע אינו זכאי לקבל שיפוי בגין כספים שהנתבעים היו אמורים להעביר לביטוח מחלה, שכן כספים אלו נועדו לבטח את התובע למקרה של מחלה ולא מדובר בכספים שהיו מיועדים להיות משולמים באופן ישיר לתובע. אשר על כן, תביעתו של התובע בענין זה נדחית. פנסיית יסוד אין מחלוקת כי התובע עבד בנגריה הנמצאת בבעלות הנתבעים. בהתאם לפסיקה - ענף הנגרות נכנס בגדר "תחום המלאכה" ועל כן, צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסית זיקנה משלימה חל על עובדים בנגריות. (ראה לענין זה: דב"ע לו/6-5 מבטחים נ' סקילי, עבודה ארצי, כרך י(1) 93). (עב (ת"א) 1162/02 לאוניד בסיוק נ' מוטי רחמים). לאור האמור, הרי שבהתאם להוראות צו ההרחבה אשר חל על הנתבעים בהיותם בעלי נגריה, היה על הנתבעים להפריש כספים עבור התובע לפנסיית יסוד, ומאחר והנתבעים לא עשו כן - עליהם לשפות את התובע בגין התשלום של "תגמולי מעביד" לקרן מבטחים. באשר ל"תגמולי העובד" - הרי שהנטל להוכיח, כי השכר שסוכם בין הצדדים היה שכר הנטו לאחר הפרשות עובד, מוטל היה על התובע. התובע, לא הביא ראיות להוכיח את טענתו בענין זה. היות והתובע לא הוכיח, כי סוכם בין הצדדים שתשלום "חלק העובד" יהיה על חשבון המעסיק, הרי שעל פי דרך המלך, היה על הנתבעת לנכות את "חלק העובד" משכרו של התובע, ועל כן, תביעת התובע לרכיב זה נדחית. מכל האמור לעיל, על הנתבעים לשפות את התובע בגין כך שלא הפרישו עבורו את רכיב "תגמולי מעביד". יצוין, כי במסגרת הסיכומים מטעמם, הנתבעים לא הכחישו את הסכומים אשר צוינו בסיכומי התובע, ועל כן אנו מבססים פסק דיננו על הסכומים שפורטו בסיכומי התובע. במסגרת תקופת עבודתו, שכרו הכולל של התובע אצל הנתבעים עמד על 180,700 ₪. על הנתבעים היה להפריש לקרן הפנסיה, בהתאם לצו ההרחבה, 6% מן השכר. ועל כן, על הנתבעים לפצות את התובע בסך של 10,842 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. הריבית וההצמדה תחושב באופן חודשי, בהתאם למועדים בהם היה על המעביד להפריש את הסכומים לקרנות. (כך לדוגמא, בגין חודש 6/03 היה על המעסיק להפריש 417 ₪, ועל כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מ-1.7.03 וכו'). סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע סך של 10,842 ₪ בגין אי הפרשה לתגמולי מעביד בפנסיית היסוד, בתוספת ריבית והצמדה כמפורט לעיל. כן ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ + מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. צו הרחבהמלאכהצוויםתעשיה