1. ביום 27.7.06 הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בו תבע בנק הפועלים (להלן: "התובע" ו/או "המשיב") את גב' כרוש אסתר (להלן: "המבקשת" ו/או "הנתבעת"), בגין ערבותה להתחייבויות הגב' נילי סבג (להלן: "הלווה"), אשר לא עמדה בתשלומי ההלוואה שנטלה מהתובע (הנתבעת הינה ערבה יחידה). 2. ביום 20.7.05, נפתח נגד הלווה, תיק הוצל"פ מס' 21-05140-05-6, אך בשל העדר אפשרות לגבות מהלווה את סכום החוב, ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 6.7.06 החלטה, על פיה רשאי התובע לנקוט בהליכים משפטיים נגד הנתבעת. יתרת החוב לתובע הינה בסך של 16,142 ₪, ולסכום זה יש לצרף ריבית מוסכמת כפי שהיא עולה ממסמכי ההלוואה, בתוספת ריבית פיגורים. 3. ביום 28.9.06 הוגשה בקשת הנתבעת למחיקת כותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה ולהעברתה להליכים של סדר דין רגיל. הבקשה נדחתה על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) שלזינגר-שמאי, בתאריך 31.1.07. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט השלום בתאריך 4.3.07, אשר עדיין תלוי ועומד. 4. ביום 28.9.06 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן, היא הבקשה נשוא הליך זה (להלן: "הבקשה"). 5. טענות המבקשת: א. לא נמסר לה עותק מכתב הערבות במעמד החתימה על מסמכי הערבות, וכן לא נמסר לה טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן. כמו כן, לא אומתה חתימתה על גבי כתב הערבות. ב. ללווה היו שתי "הלוואות", וכתב הערבות, מתייחס ל"הלוואה" אחרת מזו שהמבקשת נתבעת בגינה בתביעה הנוכחית, "הלוואה" עליה לא גילה הבנק למבקשת דבר. לטענתה, על מוסד בנקאי מוטלת ככלל וכדרך מקובלת, חובת נאמנות ממשית, למבקשת, אשר אותה הפר התובע. ג. ללווה היה חוב בחשבון העו"ש, אשר אף לגביו לא גילה הבנק דבר למבקשת. המשיב, לטענת המבקשת, "ממחזר" חובות קיימים של החייבת באמצעות ההלוואה לה היא ערבה, ויתר על כן, לטענתה, הוגדלה יתרת חובה של הלווה, בספרי הבנק, ביום בו היא חתמה על כתב הערבות. ד. המבקשת הציעה למשיב ליטול חלק ולסייע במאמצי גביית החוב מהלווה-החייבת, אך המשיב סירב. בכך לא עשה די להקטנת החוב הנערב. ה. לא צורפו לכתב התביעה מסמכים אשר חובה לצרפם: 1. פסק דין או פסיקתא נגד הלווה, אשר בהעדרם, מנוע המשיב מלהגיש תביעה כנגד ערב מוגן, מאחר ואין לו פסק דין המשמש כראייה למעשה בית דין הנדרש בחוק העיקרי. אין די באישור כב' ראש ההוצל"פ למיצוי הליכי גבייה כנגד החייבת, על פי סעיף 27(א) לחוק הערבות. 2. דף חשבון רץ המראה את יצירת הסכום הנתבע מהמבקשת, עובדה אשר מקשה עליה להתמודד עם הצד החשבונאי של התביעה נגדה. לטענתה של המבקשת, בכך נוהג המשיב-הבנק בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת. בנוסף לכך, לטענתה, המשיב עצמו צירף לכתב התביעה שלושה מסמכים שונים, בכל אחד מהם סכום התביעה שונה ואף אינו תואם את הסכום הנקוב בתביעה כנגד המבקשת. 3. כמו כן, לא צורף דף חישוב ריביות והשינויים בשיעוריה במשך תקופת ההלוואה . 5. טענות המשיב: א. בהחלטה שניתנה בעניין מחיקת כותרת בבש"א 2780/06, נדחו רוב טענותיה של המבקשת, כי בהעדר פסק דין, כנגד החייבת העיקרית לא ניתן היה לתבוע את המבקשת כערבה, וכן בעניין הצורך בצירוף מסמכים נוספים לתביעה ואף נדחתה הטענה כי היו לחייבת שתי הלוואות וכי אין הוכחה כי כתב הערבות ניתן להלוואה עליה נתבעה. ב. מסמכי ההלוואה, כולל גילוי מידע לערב, מולאו בנוכחותם של החייבת והמבקשת, לפני שהמבקשת חתמה עליהם. המסמכים נשלחו אליה כעבור שבוע-שבועיים בדואר, כפי שאף הודתה בבקשתה. ג. לחייבת לא היו חובות גבוהים אצל המשיב, החורגים מחובות האדם הסביר. המבקשת לא התעניינה בנוגע למצבה הפיננסי של החייבת, ועל כן, ובהתאם לפסיקה, לא הייתה מוטלת על המשיב החובה לגלות מידע זה מיוזמתו. ד. המבקשת ערבה רק לחוב בחשבון ההלוואה ולא לחשבון העו"ש. ה. המבקשת קיבלה הודעה בטרם הוגשה תביעה כנגד החייבת (הלווה), כפי שאישרה אף בחקירתה, ויכולה הייתה להצטרף להליך כנגדה. ו. אין דרישה בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 והכללים שהותקנו על פיו, לאימות חתימת הערב על גבי כתב הערבות, אלא רק כי על ההסכם להיערך בכתב, וזאת, לצורך קבלת המידע הדרוש לערב בטרם החתימה, מניעת הטעייתו והגנה עליו. אי לכך, יש לדחות את טענת המבקשת כי כתב הערבות פגום. 6. דיון: א. לאחר שבחנתי את הנתונים, נדרשתי לכתבי הטענות וכן לסיכומי הצדדים ואף לחקירת המבקשת, אני קובעת כי תינתן לה רשות להתגונן, וזאת מהנימוקים כדלקמן: ב. ביום 24.5.07 התקיים דיון במעמד הצדדים, והמבקשת נחקרה על תצהירה. ג. בחקירתה, עמדה המבקשת על גרסתה כי במעמד החתימה על כתב הערבות, לא נאמר לה כי לחייבת חובות קודמים לתובע , וכן לא הודע לה כי היא נטלה הלוואה קודמת אשר טרם נפרעה. "ת. ...לא ידעתי שהיא בחובות. לא אמרו לי שבאותו יום שחתמתי לה הייתה במינוס של 13,000 ₪ כי ירדה לה הלוואה קודמת על סך 10,870 ₪. על ההלוואה לא היה רשום שיש לה הלוואה קודמת. (פרוטוקול, עמ' 2 שורות 22-24). וכן: "ש. את אמרת שהבנק לא גילה לך את מצב החייבת. שהיו לה המון חובות והייתה מסובכת... ...איך ציפית שהבנק יגיד לך חובות שבכלל לא קשורים לבנק? חובות שבעצמו לא יודע? ת. על זה שהייתה ביתרת חובה של 13,000 ₪ באותו יום שחתמתי. ש. החייבת הייתה בחובה של 6000 ₪ ויום אחד הייתה בחובה של 12,000 ₪. ת. חובה של 13,000 ₪ באותו יום. ירדה לה הלוואה קודמת של 10,870 ₪ ובסוף היום הייתה במינוס של 21,000 ₪ ואת אומרת שהבנק לא יודע על החובות האלה. אני מדברת רק על החובות בבנק הפועלים. איך אפשר לומר שלא הייתה בחובות?..." ד. המבקשת אף עמדה על כך שלא ידעה על מצבה של החייבת: "ש. את הכרת את החייבת וידעת שהיא קשת יום? ת. לא נכון. כל יום עשתה פאנים וקנתה בגדים. לא ידעתי..." ה. מאחר וגרסתה של המבקשת, לעניין חובות החייבת, בחשבון הבנק, במועד החתימה, והעובדה כי לא ידעה, וכי והמשיב לא יידע אותה, במעמד החתימה על הערבות על חובותיה, לא התמוטטה ואף לא נסתרה על ידי המשיב בחקירה. ומאחר ונודעת חשיבות רבה לשאלה האם היו לחייבת חובות קודמים, אשר עליהם לא יידע המשיב את הערבה, אני קובעת כי תינתן רשות להתגונן למבקשת, על מנת שתוכל להוכיח את טענתה זו. ו. לעניין זה יצוין, כי אף אם לא ערבה המבקשת להלוואה קודמת כטענת המשיב, אלא רק להלוואה זו, לגביה חתמה על הסכם הערבות, הרי שעצם הימצאה של החייבת ביתרת חובה גדולה בחשבון העו"ש, מסיבה זו או אחרת, צפויה לצמצם משמעותית את יכולתה לעמוד בתשלומי ההלוואה הנוספת שנטלה, ללא קשר לסוג ההלוואה, ומעמידה את הערבה בסיכון מיוחד, אשר על המשיב ליידע את הערבה עליו, בטרם חתימתה על הסכם הערבות. בסוגייה זו, יפים דבריו של כב' השופט ישעיה בהפ (ת"א) 630/06 מלכה בני נ' בנק דיסקונט בע"מ: "חובותיו של בנק כלפי לקוחותיו, לרבות חובת הנאמנות והגילוי הנאות, חלות אף על ערבים ומשעבדי נכסים להבטחת חובותיהם על חייבים עיקריים. כך קובע במפורש ס' 17 א' לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) 1981 וכך עולה מדיני החוזים הכלליים והפסיקה שהתייחסה לסוגיה זו (ראה: ע.א. 6899/97) פייבושביץ - ב.ל.ל בע"מ פ"ד נז (1) 364, ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ - פרופ' ציגלר פ"ד מט (1) 369. מחוייב, איפוא, הבנק לגלות ללקוחו ולערב או משעבד הנכסים בכלל זה, את הפרטים והנתונים החשובים והרלוונטיים שעל מקבל השרות, או הערב, לדעת ולנהוג כלפיו ביושר, בהגינות ובתום לב. מתוקף חובות אלה היה על המשיב להסביר למבקש את משמעות חתימתו על שטר המשכון ותוצאותיה המשפטיות של חתימה זו. באותו מעמד היה על המשיב להסביר לו את מצב חשבונו של החייב העיקרי והיקף חובותיו, בטרם ישעבד את דירתו. יתירה מכך: חובתו של בנק כלפי הערב אינה מסתיימת עם החתימה על כתב הערבות, או עם שעבוד הנכס להבטחת פרעון הלוואה שניתנה לחייב עיקרי. שומה על הבנק לדווח לערב במהלך "תקופת ערבותו" על מצב החשבון של החייב העיקרי ועל מהלך פרעון ההלוואה או אי פרעונה, לרבות ארכות שנתנו, אם נתנו, לחייב העיקרי (ראה רע"א 2443/98 ליברמן - בנק דיסקונט לישראל בע"מ)." ח. כמו כן, בבקשת רשות להתגונן, חל הכלל, על פיו די לנתבע בשלב זה להראות הגנה ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייתן לו רשות להתגונן: "הלכה פסוקה היא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, ביהמ"ש איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד. אולם ראוי להדגיש כי הימנעותו של התובע מלחקור על התצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. כלומר, החקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני ביהמ"ש רק מה שנאמר בתצהיר וביהמ"ש בוחן אם יש בדברים האלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק נגד התביעה." (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735). ועוד בספרו של כב' השופט ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שביעית, 2004, בעמ' 151 נקבע כדלקמן: "בשלב בחינת הבקשה למתן הרשות להתגונן, ביהמ"ש אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן אלא בוחן את הראיות על פניהן, בכפוף למה שמתגלה בחקירה הנגדית על האמור בתצהיר, אולם אם תצהירו של הנתבע איננו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד והוא לא יקבל רשות להתגונן... אם לא קרסה טענת ההגנה המצויה בתצהיר, בחקירתו הנגדית של הנתבע, נותרה שאלה יחידה המהווה אמת מידה למתן רשות להתגונן והיא: האם יוכל הנתבע לזכות בדין אם המשפט יתברר בסדר דין רגיל. תשובה חיובית לשאלה זו מחייבת מתן רשות להתגונן. יש מקום לתת לנתבע רשות להתגונן". (ע"א 18/89 חש"ל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פד"י מ"ו (5), 269, 270). ט. לעניין הטענה כי הבנק לא עשה די כנגד החייבת, הודתה המבקשת כי כפי הנראה, פעל המשיב במהירות כנגד החייבת וכי אכן קיבלה התרעות מהבנק כשהחלו הפיגורים בתשלום ההלוואה על ידי החייבת, אך עמדה על גרסתה כי פנתה לבנק, וניסתה ליטול חלק ולסייע במאמצי הגבייה כנגד החייבת, אך המשיב סרב: "ת. הלכתי למנהל בנק ושאלתי אותו מה אפשר לעשות אז הוא אמר תחכי למכתב מעו"ד של הבנק ותוכלי לשלוח לו מידע איפה היא עובדת. ש. איזה פעולות היית מבצעת שהבנק לא ביצע? ת. הייתי בודקת. כאשר שלחתי לכם מכתב שהיא לא גרה בשכירות העו"ד ענה לי שאני יורה לכל עבר ומאשימה את כולם. אתם יכולתם לגבות ממנה יותר כספים. כאשר אמרתי שהיא לא גרה בשכירות. היא הצהירה שהיא גרה בשכירות וזה לא נכון. היא עדיין עובדת במוקד..." (פרוטוקול, עמ' 4 שורות 10-16) וכן: "ת....אני התקשרתי לבנק והודעתי שהיא עובדת איתי ורק אז עשו עיקול משכורת. עד אז לא ידעו איפה היא עובדת." (פרוטוקול, עמ' 3 שורות 17-18) י. גרסת המבקשת בעניין זה לא נסתרה על ידי המשיב, ומשום כך, אף בעניין זה אני קובעת כי תינתן למבקשת רשות להתגונן. יא. אשר למחלוקת על גובה הסכום הנקוב בכתב התביעה, בסוגיה זו לא נחקרה המבקשת על ידי המשיב, והמשיב מצידו אף לא הציג בפני המבקשת וביהמ"ש, תמונה ברורה, המגובה במסמכים, בדבר היווצרות סכום החוב. לאור זאת, אני קובעת כי אף לעניין זה תינתן למבקשת רשות להתגונן, על מנת שניתן יהיה להוכיח מהו סכום החוב הנכון בהלוואה לה ערבה, וכיצד חושב הסכום הנקוב בתביעה כנגדה. יב. בנסיבות שתוארו, בפני עומדת גרסה יציבה אשר לא ממוטטת את יסוד הגנתה של המבקשת, לפיכך, ועל יסוד החומר בפני, לא מצאתי מקום לנעול את שערי ביהמ"ש בפני המבקשת. אשר על כן, הנני נעתרת לבקשתה ונותנת למבקשת רשות להתגונן. התצהיר שהוגש לתיק ישמש כתב הגנה. קובעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ + מע"מ בהתאם לתוצאות בהליך העיקרי. ניתנה היום כ"ח בתשרי, תשס"ח (10 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים גרינוולד יוכבד, רשמת מסמכיםחובערבותהלוואה