החזרת הלוואה לקניית דירה להורים לאחר גירושים

בפני בית המשפט עומדים להכרעה מספר הליכים המתנהלים בין האיש לאישה ובין אם האיש לצדדים. א. תמ"ש 54022/08 – בתיק זה הגישה הגב' א'. וא. (להלן: "א'." ו/או "האישה") תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמיטלטלין כנגד מר א.ס. (להלן: "א." ו/או "האיש") ; (להלן ביחד:"הצדדים"). ב. תמ"ש 54024/08 – בתיק זה הגיש האיש תובענה רכושית ואיזון משאבים כנגד האישה. ג. תמ"ש 54023/08- בתיק זה הגישה הגב' נ'.ס., אימו של האיש (להלן: "נ'." ו/או "האם") תביעה כספית כנגד האיש והאישה בסך של 940,000 ₪ בגין החזר הלוואות שלטענתה ניתנו לצדדים (להלן: "תביעת ההלוואה"). עוד לפני שהתקיים דיון בתובענה שהוגשה ע"י האישה לפירוק השיתוף, מכרו הצדדים ביום 31.12.2008 את בית המגורים שברחוב ביום 30.04.2009 ולבקשת האישה קבעה כב' השופטת פלאוט כי חרף האמור בהסכם הנאמנות, יחולקו כספי תמורת הדירה בין הצדדים בחלקים שווים בהתאם לרישום הזכויות בלשכת המקרקעין. ביום 06.05.2009 ולבקשת האיש, ניתן צו עיקול ברישום על חלקה של האישה בכספי תמורת הדירה המופקדים בנאמנות ואשר הוגבל לסכום של 500,000 ₪ . כפי שיפורט להלן סלע המחלוקת הינו ההלוואה שניתנה,לטענת האם, לצדדים ודרישת האחרונה להחזרתה לה בטרם תחולק תמורת מכר הדירה; ברי כי לכשתוכרע סוגיה זו יתבררו אף יתר התובענות שבין הצדדים הקשורות בטבורן לסוגיה האמורה. אשר על כן אפתח בתביעת ההלוואה אשר בתמ"ש 54023/08 .   העובדות שאינן שנויות במחלוקת   1. א. האיש והאישה נישאו כדמו"י באוגוסט 2005 לאחר היכרות קצרה; מנישואי נולדה בת אחת- הי.ש.ר שהיא כיום כבת 4 שנים . ב. בחודש נובמבר 2008 נפתחו הליכים משפטיים בין הצדדים וביניהם כאמור ההליכים דנן. ביום 16.05.2010 התגרשו הצדדים זה מזו בגט פיטורין. ג. ביום 24.07.2000 כחמש שנים בטרם נישואי הצדדים, רכש האיש דירה ברחוב ד. שווי הדירה הראשונה היה בשעתו 1,112,631 ₪ ; אין חולק כי האיש נטל הלוואת משכנתא בסך של 500,000 ₪ מבנק לאומי למשכנתאות ולטענתו וכפי שיפורט להלן- סך נוסף נדרש לצורך מימון יתרת תמורת הדירה וכן שדרוג המטבח וכו' ומשכך נלקח סך של 800,000 ₪ כהלוואה מהוריו. ה. עוד אין חולק כי ביום 27.09.2005 , בסמוך לנישואי הצדדים, העבירה האישה סך של 226,308 ₪ לכיסוי יתרת הלוואת המשכנתא של הדירה הראשונה וכן כי ביום 17.02.2006 חתמו הצדדים על תצהירים הדדיים להעברת מחצית מזכויות האיש בדירה הראשונה על שם האישה . ו. ביום 10.07.2006 נמכרה הדירה הראשונה בתמורה לסך של 1,428,423 ₪ וכחודש לאחר מכן ביום 13.08.2006 רכשו הצדדים בחלקים שווים את דירת המגורים הנדונה בסך של 2,030,000 ₪ .   ז. הן האיש והן האישה מצהירים כי התשלום לדירת המגורים היה בין היתר מהמקורות שלהלן: מתמורת מכר הדירה הראשונה סך של 1,428,423 ,סך של 116,118 ₪ אשר קיבל האיש כספי ירושה מדודו המנוח וכן סך של כ- 95,000 ₪ מהחשבון המשותף של הצדדים. ח. המחלוקת בין הצדדים בעניין ניטשת סביב גובה הסכומים שקיבלו הצדדים מהוריי האישה ומאימו של האיש לצורך מימון רכישת דירת המגורים וכן, כפי שיידון להלן, האם הכספים שהועברו ע"י אימו של האיש הועברו במתנה או שמא במסגרת הלוואה אותה יש להחזיר.   טענות האם-נ'.   2. א. לטענת נ'., בשנת 2000 או בסמוך לה הלוו היא ובעלה המנוח,ס. ר ז"ל (להלן: "האב" ו/או "המנוח"), לבנם א. סך של 800,000 ₪ לצורך רכישת הדירה הראשונה. ב. תנאי ההלוואה הוסדרו בחוזה הלוואה שנחתם ביום 02.09.2002 ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה להלוואה (להלן:"הסכם ההלוואה"). ג. המנוח נפטר ביום 19.08.03 תוך שהוא מותיר צוואה מיום 02.09.2002 ואשר אושרה ע"י הרשם לענייני ירושה ביום 17.12.03 (הצוואה צורפה כנספח ב' לתביעת ההלוואה; להלן: "צוואת האב"). ד. כפי שיפורט להלן, צוואת האב קובעת כי כל רכושו יועבר לרעייתו, נ'. ובכלל זאת אף המחה הוא את זכויותיו עפ"י הסכם ההלוואה לרעייתו. ה. יצוין כי עפ"י תנאי ההלוואה לא היה א. רשאי להעביר הדירה או חלק ממנה לאחרים שאם עשה כן היה עליו להשיב ההלוואה. ו. ביום 17.02.06 כאמור לעיל, העביר א. מחצית מזכויותיו בדירה הראשונה ע"ש א'.; העברת הזכויות היתה כפופה כמובן לזכויות נ'. בנכס שכן א. לא יכול היה להעביר זכויות מעבר לזכויות שהיו לו .דהיינו, במסגרת העברת הזכויות העביר א. לא'.,למעשה גם את חבותו כלפי האם. ז. טוענת האם כי אף אם האישה לא ידעה על ההלוואה הנ"ל, דבר המוכחש, הרי שגם אז חייבת היא להשיב לה את כספי ההלוואה או מחציתם שכן כאמור, א. לא יכול היה להעביר לאישה יותר ממה שיש לו.   3. א. עוד טוענת האם כי ביום 22.08.2006 או בסמוך לכך, הלוותה היא לא. וא'. סכום נוסף בסך של 140,000 ₪, תוך שהצדדים התחייבו להשיבו לה תוך כ- 12 חודשים אולם סכום זה לא הושב עד היום. ב. בינתיים מכרו הצדדים את הדירה הראשונה, רכשו דירה אחרת שגם אותה מכרו. ג. לטענת נ'., על א. וא'. להחזיר לה את ההלוואה; חובתו של א. לעשות כן נובעת מכוח חוזה ההלוואה מיום 02.09.02 וחובתה של א'. מכך שקיבלה מחצית הזכויות בדירה הראשונה (ולאחר מכן בדירת המגורים) וכי התחייבה להשיב ביחד עם א. את ההלוואה. ד. האם טוענת כי במכירת הדירה הראשונה ע"י הצדדים ואי השבת הכספים שנלקחו ממנה עוולו כלפיה האחרונים בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט. ה. האם טוענת עוד כי הצדדים עוולו כלפיה בעוולת הגזל, לרבות לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכן לפי הוראות נוספות בפקודת הנזיקין כגון רשלנות ומרמה. ו. לבסוף טוענת האם כי מעשי הצדדים נעשו בחוסר תום לב בניגוד למוטל על פי דין.   טענות האיש   4. א. א. מודה כי נטל הלוואה מהוריו על סך 800,000 ₪ וחתם על הסכם ההלוואה בשנת 2002, כשלוש שנים לפני נישואיו. עוד מודה הוא כי על פי תנאי ההלוואה לא היה רשאי הוא לממש מי מהדירות ללא הסכמת אימו והסכמה כאמור לא ניתנה לגבי מימוש הדירה הנוכחית. ב. א. טען כי מיום היכרותו את האישה א'., ידעה היא אודות הסכם ההלוואה ועל חיובם של הצדדים להשיב את הסכום. ג. האיש טען עוד כי בשעה שהאישה פעלה למכירת הדירה הראשונה אזי יצרה היא פעולה שמשמעה היא למעשה הברחת הבטוחות להלוואה. ד. לגרסתו של א.- האישה טוענת לזכויות בדירה, אך בה בעת מתכחשת היא לחובותיה לגבי ההלוואה שניתנה בעבור אותה הדירה ע"י האם- לשון אחר האישה חפצה להרוויח רק מהזכויות ואת החובות משאירה היא לפתחו של האיש לפרוע לבדו.   טענות האישה   5. א. לטענת האישה, בינה לבין נ'. אין כל יריבות. א'. טוענת כי ההלוואה ניתנה לא. וכי הוא אשר התחייב בפני אימו ובפני אביו המנוח להשיב ההלוואה וכי לא יעביר את הזכויות שניתנו לו; היא מעולם לא הוחתמה על כל מסמך על פיו היא מחויבת להחזיר יחד עם א. את הלוואה להוריו. ב. לטענת א'., היא וא. רכשו את דירת המגורים באמצעות כספים שהביא כל אחד מהצדדים : הן כספים שהיו ברשות כל אחד מהם , הן כספים שניתנו מההורים של כל אחד וכמו גם כיסוי יתרת המשכנתא על הדירה הראשונה, ע"י האישה. ג. לטענתה, הפעם הראשונה בה שמעה היא טענה כלשהי מא. בדבר זכויות יתר שלו בדירת המגורים היתה רק לאחר הגשת התביעות בביהמ"ש.   6. א. לטענת האישה, כבר לאחר נישואי הצדדים הציע לה א. לרשום את הדירה הראשונה, שהיתה רשומה רק על שמו, גם על שמה בחלקים שווים. הדבר נעשה מיוזמתו של האיש אשר לא הזכיר ולו במילה אחת כי האישה תצטרך להחזיר כספים לאימו כנגד רישומה כבעלת הדירה יחד עימו. ב. לטענתה, האם נ'. ידעה כי הצדדים החלו בהליכים להעברת מחצית מהדירה הראשונה ע"ש האישה והיא לא הזכירה ולו במילה, נושא של הלוואה או כל דבר אחר שמנוגד למתנה, ההיפך הוא הנכון- לטענת א'., תמכה האם במהלך ולא הראתה כל התנגדות. ג. בטרם הספיקו הצדדים להעביר את הדירה הראשונה גם על שמה של א'., נמכרה הדירה ותחתיה נרכשה דירת המגורים אשר נרשמה ע"ש הצדדים כאמור, בחלקים שווים. ד. טוענת א'. כי, לא. היו מאז ומעולם כוונות לתת לה מתנה ואם יש לאם טענות בעניין החזר ה"הלוואות", הרי שעליהן להיות מופנות אך ורק לבנה א.; האישה מעולם לא חתמה על כל התחייבות שהיא אי פעם, לא כלפי נ'. ולא כלפי א..   דיון   7. א. בכדי לעמוד על זכותה של נ'. להשבת הכספים אשר ניתנו לטענתה כהלוואה לצדדים , על בית המשפט להכריע האם אכן דובר בהלוואה אשר עתידה היתה להיות מושבת לנותנה וכן על מי חלה החובה להשיב את הכספים. ב. יש להבחין כבר מלכתחילה בין סכום ההלוואה הנטען בסך 800,000 ₪ אשר הועבר לא. מספר שנים בטרם הכירו הצדדים לבין טענת האם כי נתנה אף סך של 140,000 ₪ כהלוואה לבני הזוג לרכישת דירת המגורים הנוכחית. הלוואה בסך 800,000 ₪   8. א. א. העיד כי אכן וכטענת האם, קיבל הוא הלוואה מהוריו בגובה 800,000 ₪ לצורך רכישת הדירה הראשונה; מעדותו עולה כי הכספים הועברו במספר פעימות ,בין השנים 2000 ל- 2002 עפ"י מועדי הדרישה לתשלום בגין הדירה (ראה עמוד 39 לפרוטוקול מיום 14.09.10 בשורות 11-17 ) וכי בסיום העברת הסך האמור, ערכו האיש והוריו את הסכם ההלוואה מיום 02.09.2002 אשר צורף כנספח "א" לתביעת ההלוואה. ב. מעדותו של א. וכן מעדותה של נ'. עולה כי אחותו של א. קיבלה בעבר כספים מהוריה אולם עת פרץ סכסוך בינה לבין בעלה, לא הוחזרו הכספים ומשכך דרש אביו ז"ל של א. לעגן את מתן ההלוואה לבנו בהסכם מוסדר: "ש. ומה היתה הסיבה שחתמתם על זה עכשיו, היתה סיבה מסויימת? ת. היתה סיבה שאחותי נכוותה בעקבות יחסים שלה עם, גם כן נישואין, אבל היא נכוותה גם כן בנושא של כספים, והוא רצה פשוט לשמור, לשמור את ה.. לשמור על הזכויות שלי" (עמוד 40 לפרוטוקול מיום 14.09.10, שורות 2-4) ג. עיקרי הסכם ההלוואה הינם כדלקמן: המלווים נתנו ללווה הלוואה בסך של 800,000 ₪ לצורך רכישת הדירה. הלווה מתחייב שלא למכור את הדירה ו/או חלק ממנה ו/או להעביר את זכויותיו בדירה לאחרים, ללא הסכמת שני המלווים. אם הלווה לא יעמוד בתנאי הסכם זה אזי יהא חייב להשיב למלווה את סכום ההלוואה כשהוא צמוד למדד שפורסם ביום 15.07.02 ובצירוף ריבית שנתית בשיעור של 5% לשנה תוך 90 יום ממועד דרישתו של המלווה. ד. נ'. אף הציגה כאמור את צוואת בעלה המנוח שקבעה בסעיף ג' כהאי לישנא: "את כל העיזבון ללא יוצא מן הכלל לאחר ניכוי חובותי והוצאות כיבודי האחרון הנני מצווה בזה לאשתי היקרה ס.נ'. ה. עינינו הרואות כי כשלוש שנים בטרם נישאו הצדדים, נחתם הסכם הלוואה בין א. לבין הוריו, המסדיר את גובה סכום ההלוואה , ייעודו, מועד ותנאי השבת הכספים וכן איסור הדיס פוזיציה בדירה; כן נחתמה צוואת האב אשר לימים הלך לעולמו ובה התייחסות ספציפית להלוואה האמורה. ו. מכלל המסמכים והעדויות אשר הובאו בפניי, לא קם בליבי ספק כי הוריו של א. אכן נתנו לבנם הלוואה בסך 800,000 ₪ (קרן) וכי בעצם עריכת הסכם ההלוואה ועיגון הפרטים אף בצוואת האב המנוח, ביקשו ההורים לקבע את הסך שהועבר לצורך רכישת הדירה הראשונה ככספי הלוואה, אשר עתידים להיות מוחזרים לנותנם; הדבר אף מתבקש ותואם את הלקח המר אשר למדו ההורים מהכספים שהעבירו לביתם, אחותו של א., ואשר בעטיו של מאבק גירושין לא הושבו להורים.   9. א. משקבעתי כי הסך שהועבר בגובה 800,000 ₪, ניתן לבן א. כהלוואה, יש לבחון האם א'. ידעה על ההלוואה והכירה בקיומה והאם חלה על הצדדים במשותף חובת השבת ההלוואה. ב. ביום 21.01.2009 שלח ב"כ האם לב"כ האישה מכתב דרישה להחזר ההלוואה האמורה. ביום 26.01.2009 השיבה באת כוחה של א'. מכתב בזו הלשון: "מרשתי מעולם לא קיבלה כל הלוואה ממרשתך, ואף לא ידעה על עצם קיומה של ההלוואה הנטענת, לא כל שכן הוחתמה על מסמך הלוואה כלשהו בעניין" (נספח ה' לתביעת ההלוואה). בסעיף 21 לכתב ההגנה שהוגש מטעם א'. ביום 26.03.2009 , נכתב כדלקמן: "א. הנתבעת לא ידעה על קיומה של הלוואה ו/או קיומה של התחייבות של הנתבע 2 כלפי אימו התובעת, כי לא יעביר זכויות אלו לאדם שלישי, ואם היה דבר כזה באמת- הרי שהשניים שמרו זאת בסוד מפני הנתבעת. ב. גם לו היתה הנתבעת יודעת על כך, הרי הנתבעת לא חתמה מעולם על מסמך ו/או התחיבות כלפי התובעת כי היא תחזיר לה מחצית הסכום או כל סכום שהוא, מכל סיבה שהיא, בהקשר עם הדירה הנ"ל, או בכלל" (ההדגשה במקור מ.ד)   כך גם בסעיף 26 לתצהיר עדות ראשית מטעמה: "למעשה הפעם הראשונה בה שמעתי טענה כלשהי של התובע כלפיי, בדבר זכויות יתר שלו בדירה, היתה רק לאחר הגשת התביעות שלי כנגדו!"   ובסעיף 28 לתצהיר: "לאור ההלכות המשפטיות... בדבר משקלו ומשמעותו של הרישום בטאבו בדירה משותפת של בני זוג ושל העובדה שלא ידעתי ולא חתמתי על שום מסמך הלוואה מעולם, הרי שאין משקל לאופן מימון רכישת הנכס.."   ולבסוף בסעיף 30 ד' לתצהיר העדות הראשית כותבת א'.: "..אם באמת היתה התחייבות כזו בין השניים, הרי שהם שמרו זאת בסוד מפניי, אבל על כל פנים גם לו הייתי יודעת על כך, הרי אני לא חתמתי מעולם על מסמך ו/או התחייבות כלפי התובעת.."   ג. א'. מעלה למעשה טענות עובדתיות חלופיות בכתב הגנתה ובתצהירה- כך טוענת היא כי לא ידעה אודות ההלוואה וגם לו היתה יודעת על כך הרי שלא חתמה על המסמך (ראה סעיף 21 לכתב ההגנה וכן סעיף 30 ד' לתצהיר עדות ראשית); טענות סותרות אלה אינן יכולות להיטען בכפיפה אחת ויכולות היו להביא להשתק שיפוטי לאישה בעניין (ראה לעניין זה תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984, להלן: "תקנות סד"א"). בעניין זה נאמר ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון והשקעות בע"מ , בסעיף 9 לפסק הדין: "הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו, או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). ד. א. טען בסעיף 10 לכתב ההגנה מטעמו כי מיום היכרותם של הצדדים ידעה א'. אודות הסכם ההלוואה ועל חיובם של הצדדים להשיב את הסכום. הדבר אף בא לידי ביטוי בעדותו בפניי: "ת.הדירה הראשונה כשהכרנו, אני בחור צעיר יש דירה מאיפה? כאילו, את יודעת שאלות מאיפה יש לך דירה מאיפה זה, מה כבר צעיר, קיבלת, זכית בלוטו, היתה איזושהי הלוואה אבי נפטר, כתב צוואה, יש צוואה בנושא ירושה שהוא הוריש לי ונתן הלוואה, דרך הלוואה, כב' השופטת דהן: אתה מספר לנו על מה שסיפרת לה כשהייתם זוג צעיר? ת. כן, שהיא ידעה שהיתה, שאבי נפטר והוא נתן איזושהי הלוואה לפני שהוא נפטר הוא רשם את זה בצוואה מסויימת. והיא ידעה שהכספים האלה מומנו לרכישת הדירה הראשונה שלי, וזה כסף שניתן לי בהלוואה וזה לא משהו שטוב מתנה וזהו ותמשיך מפה הלאה, זה משהו שאני אצטרך להחזיר בעתיד. ש. היא ידעה כי אתה אמרת לה, ת. נכון, כן אמרתי, ש. שזה היתה הלוואה, זה מה שאתה אומר? ת. כן, נכון" (עמוד 34 לפרוטוקול מיום 14.09.2010 שורות 11-22 ).   האם העידה בפניי כי היא אישית לא דיברה עם א'. אודות ההלוואה ותנאי החזרתה ברם בשיחותיה עם בנה, ביקשה שהוא יעשה כן וזה היה תפקידו ובמילותיה: "ש. את אמרת מקודם שאת וא. ישבתם רק שניכם ? ת.הוא בא וביקש ממני שהם רוצים להעביר את הדירה, ואם אני מסכימה, אמרתי בבקשה רק אם הם מוכנים להחזיר לי את הכסף ש. מתי את בעצמך אמרת לא'. שהיא צריכה להחזיר לך את הכסף ? ת. לא דיברתי איתה ש. בשום שלב ? ת. בשום שלב, מה אני צריכה לדבר איתה, אם הוא הלך לדבר איתה והם סידרו את הדברים ש.הוא אמר לך שהוא ידבר איתה ? ת. בוודאי " ( עמוד 19 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 ,שורות 23 -30 ). ה. מהאמור לעיל עולה כי גירסאות הצדדים לעניין זה סותרות; לשם קביעת השתלשלות העניינים ייבחנו הראיות שהובאו בפני בית המשפט.   10. א. לצורך מכירת הדירה הראשונה ובסביבות חודש יוני 2006, פנו הצדדים לעוה"ד נעמי דניאל וביקשו לטפל עבורם בעסקת המכירה. ב. א'. העידה כי עוה"ד דניאל, אשר היתה חברה שלה עוד קודם לכן (עמוד 75 לפרוטוקול מיום 14.09.2010, בשורה 22) עמדה עימה בקשר וא'. היא זו אשר ניהלה את התכתובת והעברת המסמכים לעורכת הדין לצורך מכירת הדירה ובמילותיה של א'.: " ש. את שלחת אותו, יש שם כיתוב פקס, את שלחת, ת. אני שלחתי אותו מהעבודה, רוב כמעט רוב ה.. כמעט 99.9% מהמסמכים שנשלחו לעו"ד נעמי דניאל בנוגע למס שבח נשלחו מהעבודה שלי, ובגלל זה הכל גם אני ערכתי את השינויים בסוף." (עמוד 73 לפרוטקול מיום 14.09.2010, שורות 13-16). ג. א'. נחקרה בפניי על ההתנהלות מול עורכת הדין דניאל ועל המסמכים אשר הועברו אליה כאשר ביניהם שני מסמכים מהותיים: הראשון - טיוטת טופס דיווח לרשויות המס (מש"ח) אשר מולא בשנת 2006 ואשר לו שתי גרסאות: האחת הוא העתק הטופס אשר צורף למסמכים שהוגשו ע"י עוה"ד דניאל ואשר בראשו מופיע הכיתוב "עבור נעמי- 4 עמודים מא'." (להלן: "גרסת א'.") והגרסה השנייה - אותו מש"ח ממש עם שינוי קל (להלן) אשר צורף כנספח ח' לתצהיר העדות הראשית מטעם האיש ואשר מסמך המקור שלו הוצג בפניי במסגרת דיון ההוכחות ואשר לגביו הוצהר לפרוטוקול: "כב' השופטת דהן: הערת בית המשפט: בית המשפט מאשר שאכן ההסכם המהווה נספח ח' לתצהירו של התובע, זהה למסמך המקור בעניין זה אשר הוצג ע"י ב"כ התובע. מסמך המקור מוחזר לעו"ד רענן. (עמוד 52 לפרוטוקול מיום 14.09.2010, שורות 1-3); (להלן: "מסמך המקור"). המסמך השני הינו העתק צוואת האב המנוח אשר צורף למסמכים שהגישה עוה"ד דניאל ואשר בראשו נכתב: "צוואה של האבא נא לעיין בסעיף ג." ד. במסמך המקור אשר הוצג כאמור בפניי, מופיע בסעיף יז' כי הדירה המוצהרת במש"ח לא התקבלה במתנה וכן בפרק כ' למסמך, בו מפורטים מקורות המימון של רכישת הדירה האמורה, נכתב כדלקמן: "מקורות אחרים: הלוואה" ובצד מילים אלו נכתב: " הורים- 800,000 ₪". גרסת א'. של המש"ח האמור הינה העתק של מסמך המקור ובתוספת אחת- בצד הכיתוב- "הורים-הלוואה" , נוספה המילה- "(מתנה)".   11. א. מחקירתה של א'. נראה כי האחרונה ידעה, לכל הפחות משנת 2006, אודות ההלוואה שניתנה ע"י הוריו של א. ואף על גובה הסכום; בשל חשיבות הדברים ובשל העובדה כי העניין משפיע באופן ישיר על מהימנות העדות בפניי, מצאתי לנכון להביא את הדברים במלואם כדלקמן: "ש. אני רק מקריא לך. "קל וחומר מעולם לא החתימו אותי על מסמך שתתבצע חלוקה, או על פיו אהיה מחוייבת להחזיר עם התובע הלוואה להוריו". מתי פעם ראשונה אם ככה, כי אני לא מבין את 23, נודע לך שמדובר בהלוואה לשיטתך, כשהוגשו כתבי הטענות? ת. כשהוגשו כתבי הטענות, כשראיתי, כן, אחרי, במהלך ההליכים המשפטיים כשראיתי את ההסכם בינו לבין ההורים שלו בפעם הראשונה, בפעם הראשונה ראיתי את ההסכם הזה, אז נודע לי שבאמת מדובר בהלוואה שהלכו וחתמו ביניהם, אני לא ידעתי. ש. בטוח? ת. כן. ש.לא רוצה לשנות את התשובה שלך. ת.לא רוצה. ש.טוב. כי אני אגיד לך למה, ת. בבקשה. ש. כי ב-28/07/2006 שזה נדמה לי לפחות שנה וחצי לפני הגשת התביעה, את כותבת וחותמת הלוואה. ת.נכון. ש.זאת אומרת זה לא פעם ראשונה, ת.אני יכולה להסביר, אתה יכול לתת לי להסביר בבקשה? ש.זאת אומרת זה לא פעם ראשונה שאת מבינה שמתייחסים ל-800,000 שקל כאל הלוואה. ת. כן. ש. אני אומר את האמת? ת. כן, ואני גם אמרתי קודם. הוא אמר לי שנרשום את זה כהלוואה על מנת לקבל את הפטור ממס שבח וזה לא באמת הלוואה ואנחנו לא נצטרך להחזיר את הסכום הזה. אני לא אומרת שלא ידעתי שהיה סכום מההתחלה שהוא גם סיפר לחברים שלו, ש. שהיה בהלוואה, ת.  לא, לא הלוואה, הוא סיפר לחברים שלו שההורים שלו עזרו, אז החברים שלו, הוא סיפר לחברים שלו והוא סיפר גם לי שההורים שלו עזרו לו לקנות את הדירה הראשונה, ש.  ב-800,000 שקל, ת. ונתנו לו כספים, ש. ב-800,000 שקל. ת. סכומים, נתנו לו כמה סכומים כדי לקנות את הדירה, הוא לא יכל לקנות את זה לבד, וכן. אבל מפה, הוא לא הציג את זה כהלוואה כמשהו שחתום ומשהו שצריך להחזיר אחר כך. לא אמא שלו אמרה לי, לא הוא אמר בשום שלב בכלל, לא בעל פה ולא בכתב. ש.גברת ו' בואי נסכם מה אנחנו יודעים עד עכשיו, את יודעת שהוא קיבל סכומים מהוריו כדי לקנות את הדירה בר', זה מה שאמרת עד עכשיו. ת.  כן, מתנה. אני יודעת מתנה. ש. שנת 2006, את כותבת לעו"ד דניאל, היא באמת חברה שלך מקודם? ת. היא חברה, לא טובה אבל היא חברה, כן. ש. את שולחת לעו"ד דניאל מסמך, שבו את כותבת הלוואה הורים 800,000. ת. כן, לפי מה שהוא אמר לי לכתוב. ש. עכשיו תסבירי לי, איפה בתצהיר שלך סיפרת שלא ידעת על הלוואה ושהוא אמר לך שזה רק לצורך מס? הרי זה כמעט ליבת העניין. את יודעת לספר לנו בתצהיר שאולי המסמך של עו"ד דניאל נרשם מאוחר יותר, הגירסה הזאת כבר מופיעה בתצהיר שלך. את בשום מקום לא כותבת את מה שאת אמרת עכשיו, תקשיבו זה מירמה. הוא אמר לי שזה לצורך מס וככה צריך לכתוב את זה. ת. אני טענתי את זה מההתחלה. ש. איפה טענת את זה מההתחלה? ת. אני אמרתי את זה מההתחלה, אני לא יודעת. ש. איפה? רק ספרי לי כי אני לא זוכר מעולם שראיתי את זה לא כתוב גם לא נשמע. ת. בסדר, אני אמרתי את זה, אני לא יודעת אם כתבה העו"ד שלי או לא, לא שמתי לב, אני לא יודעת. ש. מצוין. ת. אם זה כתוב או לא, את ראית את זה? ת. סליחה, לא זוכרת. ש. מי הוסיף את המילים מתנה? ת. מי הוסיף את המילים מתנה? ש. כן, בגירסה שאתם אמרתם, ת. אני באמת לא יודעת, יכול להיות שהוא כתב יכול להיות שאני כתבתי אני לא יודעת, זה נשלח אליה, ש. יכול להיות שעו"ד דניאל כתבה? כב' השופטת דהן:       את יודעת על מה מדובר כשהוא אומר את המילה מתנה? ת.  על המילה מתנה, כן. אני גם כתבתי את זה פה." (עמוד 74 לפרוטוקול שורה 8 ועד עמוד 77 שורה 3). וכך בהמשך- ש.  תראי, מה שאת מאשרת שהוא בכתב ידך את מאשרת את החתימה שהיא בעט כחול בכתב ידך ופרטים שונים שכתובים בעט כחול. אבל את מאשרת גם שכיתובים בעט השחור הם בכתב ידך. בין השאר הכיתוב 800,000 ש"ח. ת.  או.קיי. ש.זאת אומרת כשאת אמרת לי לפני דקה, לא יודעת כמה כספים נתנו הוריו של א. לא.. ת. לא. ש.  גם זה לא היה נכון כי ידעת לכתוב 800,000 שקל. ת.  אבל יכול להיות שהיו יותר, עוד כתבים, אני לא יודעת. (עמוד 82 לפרוטוקול, שורות 5-12 ). וכך בהמשך חקירתה של א'., ביום 19.09.2010 : ש. תסבירי לבית המשפט מתי בפעם הראשונה שמעת שא. קיבל 800,000 ₪ מהוריו לרכישת הדירה? ת. בזמן שהיינו ביחד הוא סיפר שההורים שלו עזרו לו ונתנו לו סכומי כסף. הוא לא יכול לקנות לבד. ש. באיזה נסיבות הוא סיפר לך? ת. כשדיברנו בינינו או שהוא דיבר עם חברים" (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 שורות 6-11). "ש. כשפנית לעו"ד דניאל במכירת הדירה הראשונה, מה הסברת לה לגבי מקורות המימון של הדירה? ת. אני כמעט בטוחה שאמרתי לה ... לגבי כל הסכום פרטנו את כל הסכומים. עד כמה שאני זוכרת אמרתי לה שה – 800,000 ₪ אנו מציגים כהלוואה אך בעצם זו מתנה. אני מנסה להיזכר מה שהיה ש. את אמרת לה שאתם מציגים את הסכום כהלוואה אבל הסכום בעצם ניתן כמתנה ? ת. אני חושבת שאמרתי לה. (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 ,שורות 14-20). ב. מן המצוטט לעיל עולה כי א'. ידעה אודות ההלוואה האמורה, עוד מראשית נישואיהם ובוודאי שבשנת 2006, התקופה בה ביקשו למכור את הדירה הראשונה באמצעות עוה"ד דניאל. עוד עולה כי א'. הבינה כי הפער בין מסמך המקור ל"גרסת א'." אינה משרתת את טענותיה ועל כן ניסתה ,ללא הצלחה, להסביר כיצד בא השינוי במסמכים. ג. א'. העידה בפניי כי היא שערכה את טיוטת הדיווח לרשויות המס והיא שהעבירה את המסמך לעוה"ד דניאל אולם טענה כי, היא עשתה כדבריו של בעלה א.- הוא אמר לה לרשום "הלוואה", הוא אמר לה כיצד למלא את מסמך המקור והוא אמר לה מה לשלוח לעוה"ד דניאל (ראה דבריה בעמוד 6-7 לפרוטוקול מיום 19.09.2010, שורה 16 ואילך); עם כל הכבוד, לאחר שמיעת העדויות ועיון במיילים שהועברו בין א'. לעוה"ד דניאל (ואשר צורפו ע"י האחרונה), איני יכולה לקבל את הטענה כי א'. "רק" מילאה אחר הוראותיו של א. וכתבה את שאמר אלא היתה שותפה מלאה למהלך, לידיעה אודות הסכומים ולהצהרות הצדדים בפני רשויות המס. ד. לא זו אף זו, א'. העבירה לעוה"ד דניאל אף את צוואת האב, כאמור לעיל; א'. מצאה לנכון לציין בראש העמוד שהועבר- "נא לעיין בסעיף ג." הוא הסעיף בצוואת האב בו הוא ממחה לנ'. רעייתו את זכותו בהלוואה האמורה והדברים כתובים בסעיף "ברחל ביתך הקטנה"; אם כן א'. לא רק שנחשפה לעניין ההלוואה ולצוואה עוד בשנת 2006 בניגוד לטענותיה בפניי, הרי שהיא אף ירדה לעומקם של דברים והפנתה את עורכת הדין לאמור בצוואה לעניין זה. ה. נוכח האמור לעיל, הרי שעדותה של א'. לעניין זה לא היתה מהימנה בעיניי ושעה שעומתה האחרונה עם הפערים בגרסאותיה, שבה וטענה כי הסכום שהועבר ניתן במתנה וכי כל דבר שנטען ו/או נכתב בנוגע להלוואה נעשה ע"י א. ובהוראתו וכי הם "שיקרו" בהצהרה זו רק לצורך קבלת פטור מתשלום מס.   12. א. הובאה בפניי לעדות גם עוה"ד דניאל אשר טיפלה בהליך מכירת הדירה הראשונה כאמור. ראשית הצהירה עוה"ד כי א'. היא שבעיקר טיפלה בהליך אל מול משרד עורכי הדין: "ש. שני בני הזוג היו איתך בקשר לקבלת הפטור? ת. כן. אבל בעיקר א'.. אפשר לראות מהפקסים מה א. העביר ומה א'.". (עמוד 45 לפרוטוקול מיום 14.10.2010 שורות 3-4). כאשר נשאלה עורכת הדין לעניין ההצהרה כי דובר בהלוואה, לרבות ההפניה לסעיף ג' בצוואת האב, ענתה: "ש. כל הדברים האלה הוספו כדי שהם לא יפלו במס ? ת. יכול להיות שזה יוזמה של אשי (עורך הדין במשרדה של עו"ד דניאל מ.ד) בבדיקה. אני גם הייתי עם א'. וא. בקשר טלפוני, יכול להיות שהם אמרו . אני אומרת מה שאני יכולה להסיק מהמסמכים. אני לא מכירה את התיק, היא הפנתה אותי לצוואה – א'. הפנתה אותי לצוואה שהיא שלחה לי יחד עם טופס, ושמדובר בהלוואה כמו שכתוב בסעיף ג' לצוואה ברח' 2352 ובהמשך כתוב שאשתו רשאית לוותר על החוב. אימו של הנתבע רשאית לוותר על החוב . ש. א'. שולחת לך את הטופס עם הצוואה, ואומרת לך שיש צוואה, הלוואה, האמא רשאית לוותר על החוב, תשימי לב ... ת. היא לא אומרת לי את זה. זה כתוב למעלה "נא לעיין בסעיף ג" . את השיחה שנערכה עם אחד מהם או עם אשי אחרי זה - לא זוכרת " (עמוד 41 לפרוטוקול מיום 14.10.2010 בשורות 8-17). וכן- ש.האם למיטב זיכרונך, שא'. אומרת שפעם ראשונה שהיא שמעה שה – 800,000 ₪ זו הלוואה זה היה שננקטו הליכים בשנת 2009 – זה מתאים למה שאת יודעת ? ת. קשה לי לענות על זה. אין לי ספק שזה נבדק. שהסוגיה הזו נבדקה באיזה דרך אני מדברת על סוגית ההלוואה. אבל בסוף היה פטור, אז לא נכנסנו לסוגיה הזו ממש. אני בטוחה שהיא ידעה מזה שזה יכול להיחשב כהלוואה. זה גם עולה מהמיילים ששלחתי – גם אין מצב שהם יגידו שהם לא ידעו, שניהם לא יכולים להגיד שהם לא ידעו . היה אישו מאוד חזק על הפטור הזה . אני כל הזמן כותבת שחשש מזה שלא יהיה פטור, כל הזמן כתבתי על זה. זה מראה ששניהם ידעו שאנו בודקים את הענין הזה . ביקשנו את כל המסמכים (עמוד 43 לפרוטוקול , שורות 4-11 ; ההדגשה אינה במקור מ.ד) ולבסוף- "ש. אני רוצה להבין, האם נאמר לך בשלב מסויים שיש הסכם הלוואה? ת. לא זוכרת. א'. הפנתה אותי בצוואה ששם מאוזכר הסכם" (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 9-10) עוה"ד דניאל מעידה, אם כן, כי היה ברור לכל שההצהרה שהוגשה לרשויות המס, הינה כי הסכומים ניתנו בהלוואה; עוד ברור כי א'. ראתה את סך ההלוואה הנקוב בסעיף ג' בצוואת האב אשר הועברה לעיון עורכת הדין. ב. עוד טוענת עוה"ד דניאל כי דרשה מהצדדים להעביר למשרדה את הסכם ההלוואה, אולם מסיבות שאינן ברורות הם לא עשו כן- "ש. למה הסכם ההלוואה המקורי שקדם לצוואה לא הגיע לידכם? ת. שאלה טובה, תסתכל במיילים, אנחנו מבקשים הרבה פעמים ולא מקבלים, הכל כמפורט במיילים. ממה שהבנתי גם תמיד בהלוואה בוחנים אם יש החזר הלוואה, זה מה שהבנתי" (עמוד 46 לפרוטוקול מיום 14.10.2010 ,שורות 14-16) וכן "ש. האם אמרו לך שה- 800,000 ₪ היו מתנה, ואת אמרת מפורשות שקיבלת צוואה שאמרה שזו הלוואה ת. לא- בצוואה כתוב במפורש שזו הלוואה לאיזה דירה שאני לא יודעת. גם ההסכם שמאוזכר כהסכם הלוואה לא הועבר אלי, למרות שביקשתי. יותר מזה, בהמשך של אותו סעיף שא'. הפנתה אותי שאני אסתכל לסעיף ג' כתוב שאשתו של המנוח יכולה למחול" (עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 10-14 ) ג. אף עדותה של עוה"ד דניאל אינה דרה בכפיפה אחת עם טענותיה של א'. כי לא ידעה אודות ההלוואה, לא ידעה על קיומו של הסכם הלוואה וכן לא ידעה במדויק מהו סכום ההלוואה. ד. כאשר נשאלה א'. כיצד חתמה על טופס הדיווח למס שבח ובו ,לטענתה, הצהרה שהינה שקרית- כי מקורות המימון הינם הלוואה ולא מתנה ענתה: "הצהרתי מה שא. אמר לי לכתוב באותה תקופה" (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 ,שורה 10) ובהמשך העמוד: "ש. ועו"ד לא אמרה לך שזה לא בסדר. הרי את בעצמך אומרת שאמרת לה שאתם מצהירים על זה כהלוואה למרות שזו מתנה? ת. אני אמרתי שאני חושבת שאמרתי, אני לא זוכרת בוודאות מה אמרתי, אני לא זוכרת מה היא אמרה לי אם זה בסדר או לא. היו הרבה שיחות. אמרתי לה שא. ידבר איתה" מעיון בתכתובות המיילים שהוגשו ע"י עוה"ד דניאל וממכלול העדויות, לא נראה כי א'. היתה ככלי בידיו של א. וכי "רק" חתמה על מה שהורה לה; א'. היתה מעורבת בכל נבכי העסקה, ראתה והעבירה לעורכת הדין את המסמכים הרלוונטיים ואף הסבה תשומת ליבה לסוגיית ההלוואה בצוואת האב.   13. א. באשר לשאלה שעלתה מדוע לא הוחתמה א'. על הסכם ההלוואה הנדון ו/או לא הוחתמה על מסמך אחר ע"י האם טענה האחרונה כי בעלה המנוח, שהיה איש כספים, הוא שהיה אמון על ניהול העניינים הפיננסיים וההסכמים וכדבריה: "ש.את ובעלך חתמתם על הסכם הלוואה עם בנך עצמך ובשרך, ואז נכנסת זרה למשפחה, א'., יש לך כלה חדשה, אחרי כמה חודשים א. אומר לך שהוא רושם את הדירה גם על שמה ולא עשית שום הסכם ? ת. האמנתי להם הם הבטיחו לי והאמנתי להם ש.   כשנתת לבן שלך את הכסף לא האמנת שהוא יחזיר לך אותו ? ת.  בעלי עשה את זה. ש. אבל גם את חתומה ? ת.  אז מה. הוא אמר שאני אחתום על הצוואה. גם את ההסכם הוא עשה ש.  אבל אתם אחד, הייתם נשואים ? ת.  אז מה. רק בעלי ידע את כל הדברים, את כל מה שצריך הוא עשה . אני רק באתי וחתמתי ש.  לא מעבר לזה ? ת.  כן " (עמוד 24 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 שורות 1-11) ב. גרסתה זו של נ'. ולפיה נוכח העובדה שמכירת הדירה הראשונה ורכישת הדירה השנייה ע"י הצדדים התבצע לאחר שבעלה נפטר ומשסמכה היא על בנה כי ההתחייבות להשבת ההלוואה בעינה עומדת וכי א'. וא. יחזירו לה את הכספים לעת זקנה, לא עמדה על החתמת א'. על מסמך הלוואה כדבעי, אמינה עלי. ג. נ'. העידה כי סמכה על בנה והתנתה את הסכמתה להעברת הדירה הראשונה גם על שם א'. בכך שהם יחזירו לה את הכספים שייעדה עבורה "לעת זקנה". ד. ברי לכל כי בהליך אזרחי כי נטל השכנוע רובץ על "המוציא מחברו" ובענייננו – התובעת נ'., היא הנושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה. הנתבעים א. וא'. – עליהם מוטל נטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענות הגנתם (י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, עמ' 1723) וראה אף: ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 660; ע"א 7303/01 אדמון עאסף נ' מנהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (2) 846. מידת ההוכחה הנדרשת מהתובע להוכיח את יסודותיה העובדתיים של תביעתו במישור האזרחי הינה במידה של "הטיית מאזן ההסתברות" מדובר אם כן בגרסה המסתברת ביותר (שם בעמ' 1761- 1762). הכלל הוא, איפוא, כי יש לקבל את "הגרסה המתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד" (שם בעמ' 1764). ברמת ההוכחה עמדה נ'. בנטל השכנוע ומצאתי כי עלה בידה להוכיח את יסודותיה העובדתיים של תביעתה.   14. א. יחד עם זאת התברר כאמור, כי נ'. עומדת על השבת ההלוואה למרות העובדה כי ידעה ואפשרה לבנה א. להעביר מחצית מהדירה הראשונה על שמה של א'. ולימים רישום דירת המגורים הנוכחית על שם שני הצדדים בחלקים שווים וחרף העובדה כי א'. לא הוחתמה על כל מסמך וכל זאת בעוד כספי ההלוואה לא הושבו; האם דרישתה כיום של האם להשבת ההלוואה היא עמידה בתום לב על זכות?! ב. כלל גדול במחוזותינו כי יש לקיים חיובים בתום לב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 קובע את הכלל לפיו "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". דוקטרינת תום הלב הוחלה זה מכבר מכח סעיף 61 (ב) לחוק החוזים על כלל הפעולות המשפטיות שהינן בבחינת חוזה ועל כל החיובים הנובעים מחוזה (ראה לענין זה ע"א פז נ' פז, פ"ד לח (2) 736 בעמ' 742). וכך בבג"צ עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול ואח': " סעיף 39 לחוק החוזים אמנם מטיל את החובה לנהוג בתום לב לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה, אך לאור הוראות סעיף 61 (ב) לחוק הנ"ל משמשות ההוראות שבסעיף 39- "ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים"- כעקרון התנהגות וכמדיניות משפטית מחייבים לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל" ( בג"צ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול ואח’, פ"ד לז(2) 1 , בעמ' 9). פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", דין הוצאה לאור בע"מ תשס"ה – 2005 בעמ' 109 כותבת: "מתחולתו של עקרון תום הלב על שימוש בזכויות חוזיות נובע כי יש להפעיל כל זכות חוזית בתום לב. לפיכך, צד לחוזה העומד בדווקנות על זכויותיו החוזיות עלול להחשב כפועל בחוסר תום לב". הכלל הוא כי עצם העמידה על זכות חוזית ועשיית שימוש בה היא כשלעצמה אינה בבחינת חוסר תום לב (שם בעמ' 110 וכן ראה ספרם של המלומדים פרופ' נילי כהן ופרופ' דניאל פרידמן "חוזים" כרך ג' אבירם הוצאה לאור בע"מ, בעמוד 350). יחד עם זאת יש להתחשב בסבירות תנאי החוזה ובאופן בו מבוקש לעמוד על הזכות החוזית; היטיב לתאר זאת במילותיו כב' השופט לוין ברע"א 30/82 מולטלוק בע"מ נ' רב בריח בע"מ, פ"ד לו (3) 272 בעמ' 276 : "סעיפים 39 ו- 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, אינם יכולים לשמש לבעל דין אומנת כדי להשתחרר מחובות חוזיות סבירות". נקודת הפתיחה איפוא הינה כי עצם העמידה על זכות איננה מהווה חוסר תום לב. עם זאת, בעשורים האחרונים סיווג בית המשפט העליון התנהגויות שונות כמנוגדות לחובת תום הלב (ספרם של כהן ופרידמן שם בעמ' 352). כב' השופט דנציגר בע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, קבע כי אומנם במשך השנים נקבעה המגמה שהלכה בעקבות הלכת ע"א שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793 שלפיה כדי להוכיח כי עמידה דווקנית על זכות היא חסרת תום לב יש להוכיח נסיבות מיוחדות ונוספות במסגרתן פעל אחד הצדדים בדרך של התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד "...ואולם לא תמיד נשמרה ההקפדה על יישומו של הכלל בבית המשפט כפי שעמדה על כך השופטת ע' ארבל בסעיף 13 לפסק דינה בע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס...בו נקבע כי גם בהעדר אותן נסיבות נוספות ומיוחדות מהן ניתן ללמוד על מעשה אקטיבי כגון התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד, עדיין ניתן להחיל את דוקטרינת תום הלב שכן אחד מתפקידיו של עקרון תום הלב הוא לרכך את נוקשותו של הקשר החוזי, על רקע הנסיבות המיוחדות שנוצרו לגבי קשר זה...אין לי אלא להסכים להנמקתה של השופטת ארבל בענין יתח" (עמ' 24 לפסק הדין, ההדגשה שלי מ.ד). ג. האם התקיימו במקרה דנן אותן נסיבות מיוחדות נוספות שיש בהן כדי לקבוע כי עמידת האם על זכותה לקבל חזרה את כספי ההלוואה שנתנה משני בני הזוג- מא. ומא'. יחד, הינה בבחינת חוסר תום לב? אני סבורה כי התשובה לכך במקרה דנן היא שלילית. כפי שפורט לעיל, ברי לכל כי ניתנה הלוואה בסך 800,000 ₪ ע"י נ'. ובעלה המנוח; נוכח הראיות שנפרשו בפניי אני סבורה כי ההתחייבות החוזית בהסכם ההלוואה קשורה בקשר בל ינותק לרכישת הדירה הראשונה (ולימים משהועברה מלוא תמורת מכירת הדירה הראשונה לצורך רכישת דירת המגורים- אף לזו הנוכחית), עוד סבורה אנוכי כי משידעה א'. אודות ההלוואה ואודות תנאיה כפי שהורם לעיל, הרי שברישום מחצית דירת המגורים על שמה ,דירה אשר נרכשה באמצעות כספיי ההלוואה, חבה א'. בחובת השבת ההלוואה לנ'., יחד עם א. בחלקים שווים. דומה הדבר לטעמי לכל חוב אשר רובץ לפתחו של בעל נכס ואשר יש לסלקו, באופן שווה בנשיאת הנטל, בטרם חלוקת פדיון תמורת המכר. אין ספק כי דרך המלך היתה להחתים אף את א'. על הסכם הלוואה ולהבטיח השבת הכספים אותם ייעדה נ'. לעת זקנה ברם העדר מסמך כגון זה אינו פוגם בזכותה אשר בתום לב, לעמוד על השבת הכספים אליה ולא מתקיימת דכאן דרישת כתב קונסטיטובית אשר בלעדיה נשמטת הקרקע תחת ההתחיבות.   15. א. מעבר לאמור יודגש כי הפסיקה הענפה, רואה צדדים לנישואים כשותפים אף לחובות כמו גם לזכויות; כך מפי כב' השופט ברנזון בע"א 446/69 יובל לוי ואח' נ' גולדברג פד"י כד (1) 813 בעמוד 820 : "...הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה. למשל, הלוואה שנלקחה ומשכנתה שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה, אי אפשר להעלות על הדעת שבן הזוג שאינו מופיע כלווה משום שהנכס רשום על שם בן הזוג השני יוכל לפטור את חלקו מלשמש בטוחה לפרעון החוב" (ההדגשה אינה במקור מ.ד) וכן דבריו של כב' השופט קיסטר בע"א 677/71 ,דוד נ' דוד פד"י כו (2) 457 בעמוד 461 : "כשם שאין לדרוש הוכחה לגבי נכס כלשהו הרשום על שם בן הזוג שהוא נרכש מקופה משותפת אלא הראיה היא על הצד הטוען שלפי טעם מיוחד הרכוש הוא משלו בלבד, כך חזקה על החובות שהם חובות משותפים עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות מסוג כזה שאין לראותם כחובות משותפים"(ההדגשה אינה במקור מ.ד) יודגש כי בכל פסקי הדין האמורים סויגה חזקת השיתוף בחובות "לחובות שנעשו בדרך הרגילה על ידי אחד מבני הזוג בתקופת קיומה של השותפות, כל זמן שהם מנהלים אורח של חיי משפחה תקינים..." וזאת להוציא חוב שהוא "בעל אופי אישי מובהק, ואז ייתכן שלא מן הדין ואף לא מן הצדק לחייב את בן הזוג השני לשאת בעולו" (ראה גם ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פד"י מו (5) 661 ) ב. במקרה הנדון הרי שהחוב האמור עפ"י הסכם ההלוואה הינו חוב שנוצר במהלך הטבעי של רכישת הנכסים לבני הזוג; א'. לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי אין המדובר בחוב משותף, כן לא עלה בידה להראות כי המדובר בחוב בעל אופן אישי מובהק ומשכך אין משקל לעובדה שהאחרונה אינה רשומה כלווה במסמכי ההלוואה וכמובן שאין בכך בכדי להקנות לאחרונה אך זכויות בדירת המגורים ,ללא חבויות. ג. תוצאה זו מתבקשת אף מכח דיני עשיית עושר שלא במשפט, כדלהלן: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן- הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה-לשלם לו את שוויה" (סעיף 1 לחוק איסור עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 ). רוח העידן הינה בחינת מצבים חברתיים ואישיים למהותם וזאת תחת הגישה ה"פורמאלית" בלבד הנאחזת ברישום נכס על שמו של אחד מבני הזוג ו/או כמו בענייננו- הסכם הלוואה עליו רק אחד מהצדדים חתום. הדרך הראויה מושתתת על הציפיה להגינות בין בני אדם בכלל ובין בני משפחה בפרט (ראה בר"ע 5939/04 פלוני נ' פלונית נט(1) ,665 );   וכך דברי כב' השופט רובינשטיין שם בעמוד 671 : "בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני-אדם בכלל – נגזרת של תום-הלב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשוו סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), בחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא ברק, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [12], בעמ' 279). זו גם תמציתו הערכית של הכלל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב..." (דברים, ו, יח [א]) החופה ממעל באתוס מורשתנו; כדברי הרמב"ן (רמב"ן, ויקרא, יט, ב [ב]): "אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם... אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר...". ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהייתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין, ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, בייחוד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה." ד. מעבר לצריך יודגש- א'. מצאה לנכון לפרוע את הלוואת המשכנתא בגין הדירה הראשונה בסך של 226,308 ₪ (סעיף 29 (ו) לתצהיר עדות ראשית מטעם האישה) ודוק הרי שחוב המשכנתא רבץ על הדירה הראשונה אשר נרכשה שנים בטרם הנישואין ונרשמה על שמו של א. בלבד . העברת הסך האמור בוצעה ע"י א'. מספר חודשים מועט לאחר נישואי הצדדים ובכל זאת מצאה לנכון האישה לשאת בנטל החזר החוב בגין הדירה, בשיתופיות ובשל העובדה כהצהרתה- כי היא אינה אוהבת חובות, ובמילותיה: "הסיבה היחידה שהכנסתי כסף לבנק כי לא רציתי חובות לבנק. אני ידעתי שאנחנו ביחד אז לא רציתי חוב לבנק, מיד כיסיתי את המשכנתא" (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 19.09.2010 בשורות 1-2). המסקנה המתבקשת מכך היא כי אף א'. הפנימה כי שיתוף בזכויות הוא הוא גם שיתוף בחובות ומשנישאו הצדדים ומביקש א. להעביר מחצית הדירה הראשונה על שמה של א'.. מצאה האחרונה לנכון לכסות את חוב המשכנתא שרבץ על הדירה מכספה שלה, על האף העובדה כי לא היא שנטלה את המשכנתא, לא היא שחתומה על המסמכים ולא היא החייבת אל מול הבנק. ה. אסכם בשלב זה ואקבע כי השתכנעתי מכלל המסמכים והעדויות שהונחו בפניי וכן מהוראות החוק והפסיקה כמפורט כי א'. ידעה על מתן ההלוואה לצורך רכישת הדירה הראשונה, ידעה כי ההלוואה עומדת על סך של 800,000 ₪ וכי הלוואה זו יש להשיב לנ'. עם דרישתה של האחרונה ואשר על כן חבה א'. בחובת ההשבה כלפי נ'., בחלקים שווים יחד עם א..   הלוואה בסך 140,000 ₪   16. א. בתביעת החזר ההלוואה טענה נ'. לעניין זה כי ב- 22.08.2006 או בסמוך לכך הלוותה לבני הזוג סך של 140,000 ₪ לצורך מימון רכישת דירת המגורים. ב. לטענתה הועברו 200,000 ₪ מחשבון הבנק של ביתה, ס.ל, לחשבון הבנק של הצדדים; האחרונים השיבו לאחות 100,000 ₪ כך שנותרו 100,000 ₪ כהלוואה מהאם (הועבר כאמור באמצעות חשבון הבנק של הבת ובהתחשבנות עימה) ובנוסף לטענתה העבירה לצדדים 40,000 ₪ נוספים. ג. לתמיכה בהעברה הבנקאית האמורה צורף דף חשבון המעיד על העברת הסך של 200,000 ₪ ובעדותה אישרה האישה את הדברים ואת העובדה כי השיבו לאחות סך של 100,000 ₪ ; כאשר נשאלה א'. האם ייתכן כי ה-100,000 ש"ח העודפים הועברו על ידי אמא של א. דרך ל. אליהם , ענתה: "יכול להיות שכן. לא יודעת, יכול להיות אני לא שוללת את זה" (עמוד 16 לפרוטוקול מיום 19.09.2010, שורות 7-9) על כל פנים טענה א'. לכל אורך הדרך כי אף אם הועבר הסך ע"י האם או ע"י האחות ל., הרי שהיו אלו כספי מתנה לצורך סיוע במימון הדירה: "ש. בואי תשכנעי אותנו שעוה"ד שלך לא שלחה אותך לבנק, או שהלכת בעצמך, כאשר קיבלת את התצהיר של א. כדי לברר מה מקור הסכום? ת. אמא של א. נתנה כספים במתנה. אמא שלי נתנה כספים במתנה. אם ראיתי סכומים שהועברו דרך אמא שלו לחשבון שלנו, או אפילו לחשבון שלנו זה ניתן במתנה. מעבר ל- 100,000 ₪ שלגביהם התחייבנו להחזיר, השאר ניתן במתנה..כמו שאמא שלי נתנה מתנה גם אמא שלו נתנה" (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 27 עד לעמוד 16, שורה 2) ד. בכל הנוגע להעברת הסך של 40,000 ₪ א'. לא זכרה לומר האם הועברו אלה מאימה או מאימו של א.: "ש. בואי נחזור רגע בבקשה לסעיף שלך. זה בסעיף 29 אצלך ואת אומרת כך: "40,000 שקל את מספרת בסעיף 29 ג', ניתנו ע"י אחד ההורים". ההורים שלו ,ההורים שלך? ת. כן ש. כן מה? ההורים שלך או כן ההורים שלו? ת. ניתנו כמיטב זיכרוני על ידי אחד ההורים במתנה. ש. ההורים של מי? ת. או שלי או שלו" (עמוד 72 לפרוטוקול מיום 14.09.2010 שורות 2-8) וכן- "ש.אם אני מראה לך את חשבון הבנק שמראה העברה של 40,000 ₪ לחשבון הבנק שלכם (מפנה לנספח כד' 3 לתצהירו של א.) אז את מוכנה להגיד את האמת לטובת מי הועבר הסכום הזה ? ת. אני לא שיקרתי, אמרתי שגם יכול להיות שזו אמא שלו נתנה את הכסף. ש.אבל היכול להיות זה שקר, שכן רואים בדפי הבנק שקיבלתם לחשבון הבנק המשותף שלכם את ה – 40,000 ש"ח ? ת.  אני לא אמרתי שאמא שלו לא נתנה כסף. אבל היא נתנה במתנה . ש.  ז"א אמא שלו נתנה את ה – 40,000 ₪ במתנה ? ת.   אם התאריכים מתאימים לתשלומים של הדירה אז כן. לא זוכרת בדיוק (עמוד 14 לפרוטוקול מיום 19.09.2010, שורות 7-15) ה. תשובותיה של א'. לעניין זה מתחמקות אך דומה כי כל הקורא או שומע אותן יאמר כי הלה מאשרת כי הסך של 140,000 ₪ הועבר לחשבונם ע"י האם אולם טוענת היא כי המדובר בכספי מתנה ולא הלוואה; מצאתי לנכון לקבל את גרסתה של א'. לעניין זה מהטעמים הבאים; ו. כאשר הועבר הסך של 100,000 ₪ מהאחות ל' במסגרת הלוואת גישור- ישבו שני הצדדים עם האחות וסיכמו העניין. הסך הועבר מחשבון האחות ולאחר מכן הושב לחשבונה במלואו; עינינו הרואות כי שעה ששני בני הזוג קיבלו סך שהוברר מלכתחילה כהלוואה, מיד הושב הסכום וההתנהלות היתה עפ"י המוסכם, ברם שעה שהעבירה האם נ'. כספים לבני הזוג ולא הבהירה מפורשות כי המדובר בכספי הלוואה (והרי סך זה הועבר לאחר נישואי הצדדים וכשהיתה א'. "בתמונה"), לא נחתם כל מסמך בשונה מההלוואה הראשונה, לא נקבע מועד להשבת הסך הרי שסברה האישה ובצדק כי המדובר במתנה. ז. לא זו אף זו - מהתנהלות הצדדים וכהצהרתו של א. עצמו עולה כי הורי שני הצדדים העבירו לזוג כספים על מנת לסייע ברכישת דירת המגורים. א. העיד בפניי כי אימה של א'. העבירה כ- 279,000 ₪ במתנה גמורה לצדדים ובמילותיו: "ש. או קיי. או קיי. אני רוצה להפנות אותך לאותו סעיף 29 בתצהיר של א'., שבו מדובר על כסף שניתן על ידי אמה של א'., כאשר רשום פה שישה שיקים של 45,000 ₪ כל אחד, ועוד 9,000 ₪ שהועבר על ידי אמה של א'. לחשבון המשותף שבזה אתה גם הודית בתצהיר שלך. האם אתה מכחיש שהועברו שישה שיקים של 45,000 ₪ פלוס 9,000 ₪? ת. לא ש.אתה לא מכחיש? ת. לא, הכסף והנה ש. אני רק רוצה שהדבר ייאמר כי מקליטים ת. השיקים שהאמא נתנה נכון, 45 כפול שישה שיקים" (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 14.09.2010 ,שורות 5-13) ח. עוד העידו הצדדים בפניי כי האם נ'. ידעה על הכספים שהועברו במתנה לזוג; מהתנהלות זו הנני למדה כי אימה של א'. כמו גם אימו של א. העבירו לזוג הנשוי כספים במתנה, כל אחד כפי יכולתו על מנת לסייע במימון רכישת דירת המגורים. מן הראיות שהונחו בפניי לא מצאתי כי האם נ'. הסיקה כי סך ה- 140,000 ₪ שהעבירה יוחזרו לה ובכל מקרה, הדבר לא סוכם ולא והוסדר בדרך כלשהי, אף לא מול א. עצמו; המסקנה מתחייבת אף מהעובדה כאמור, כי גם אימה של א'. העבירה סכום כסף נכבד לצדדים, במתנה, ומעולם לא דרשה מהזוג להשיבו. ט. סופה של הדרך הפתלתלה אם כן הינו כדלקמן: הריני קובעת כי בניגוד לסך ה-800,000 ₪ אותו כאמור על הצדדים להשיב, בכל הנוגע לסך 140,000 השקלים שניתנו ע"י האם נ'. הרי שדובר במתנה אותה אין כל עילה שבדין להשיב.   תמ"ש 54024/08   17. א. תובענה זו הוגשה ע"י א. (להלן: "התובע") כנגד א'. (להלן: "הנתבעת") . ב. טוען התובע בכתב התביעה כי דירת המגורים הנוכחית נרכשה במימונו הכמעט בלבדי ותוך שימוש במלוא כספי תמורת המכר של הדירה הראשונה אשר אותה כאמור, רכש בטרם נישואי הצדדים ומכספיו שלו. ג. לאור האמור לעיל טוען התובע כי חלוקת תמורת מכר דירת המגורים, בסך 2,150,000 ₪ , לא צריכה להיות שוויונית בין הצדדים אלא בהתאם ליחס השקעותיהם , ממספר נימוקים עיקריים: המדובר בנישואים קצרים (כשלוש שנים) כ- 94% ממחיר קניית דירת המגורים, בא ממקורות התובע לעומת 6% של הנתבעת. נוכח סירוב הנתבעת להכיר בהלוואה שנתנה אם התובע ושעליהם להשיבה בחלקים שווים.   ד. אשר על כן עותר התובע כי ביהמ"ש יורה כי על הנתבעת להשיב יחד עימו את כספי ההלוואה שנתנה להם אימו כן מבוקש כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון תשל"ד- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") ויורה על חלוקת תמורת מכר דירת המגורים באופן המשקף את השקעות הצדדים ברכישת הדירה ואגב החזר החוב הרובץ עליה מכח תמ"ש 54023/08 (תביעת ההלוואה) . ה. יוזכר, כי ביום 30.04.2009 ולבקשת הנתבעת קבעה כב' השופטת פלאוט כי חרף האמור בהסכם הנאמנות בין הצדדים, יחולקו כספי תמורת הדירה בין הצדדים בחלקים שווים בהתאם לרישום הזכויות בלשכת המקרקעין. ביום 06.05.2009 ולבקשת התובע , ניתן צו עיקול ברישום על חלקה של הנתבעת בכספי תמורת הדירה המופקדים בנאמנות ואשר הוגבל לסכום של 500,000 ₪ .   18. א. הנתבעת טוענת כי אין משקל למשך שנות הנישואין כמו גם לאופן ההשקעה ברכישת דירת המגורים בבואו של ביהמ"ש לדון בחלוקתו בין הצדדים. ב. דירת המגורים נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים ומשכך גובר כוחו של הרישום בפנקסי המקרקעין על כל טענה בדבר אופן מימון רכישת הדירה. ג. הנתבעת תרמה חלק נכבד למימון רכישת הדירה; כך כיסתה את הלוואת המשכנתא שרבצה על הדירה הראשונה, כן העבירו הוריה כספים רבים למימון רכישת הדירה הנוכחית וכן הושקעו כספים משותפים מחשבון הבנק המשותף של הצדדים. ד. השימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון נעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן ואין כל ספק כי המקרה הנדון אינו נכנס לגדרם של אלו. דיון 19. משניתן פסק הדין בתביעת ההלוואה כאמור לעיל ואשר הכריע את הכף בסוגיית השבת כספי ההלוואה לאם התובע, הרי שהתביעה שבנדון מצטמצמת לשאלה-האם יש במקרה הנדון ונוכח משך נישואי הצדדים ואופן מימון רכישת דירת המגורים, משום נסיבות מיוחדות המצדיקות הפעלתו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.   20. א. לעניין טענת התובע בדבר מימון כמעט בלבדי של רכישת דירת המגורים הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם המסמכים והראיות שהובאו בפניי. ב. נוכח עדות התובע בהליכים שבפניי עולה כי הלה הודה באופן מימון רכישת הדירה, בין היתר כדלקמן: הנתבעת שילמה סך של 226,308 ₪ בגין כיסוי המשכנתא בדירה הראשונה. אימה של הנתבעת העבירה במתנה לבני הזוג (לפחות) סך של 279,000 ₪ . 100,000 ₪ הועברו מהחשבון בנק המשותף של הצדדים. כ- 90,000 ₪ הועברו בגין פירעון מכירת שני רכביהם של הצדדים (התובע והנתבעת)   ג. עינינו הרואות כי בניגוד לנטען ע"י התובע בכתב התביעה, מימנה הנתבעת כהצהרתו, כ- 505,000 ₪ מכיסה וכן עוד כ- 200,000 ₪ הועברו מכספים משותפים של הצדדים.   21. א. התנהלות התובע לכל אורך הדרך הצביעה על שיתוף מלא בין הצדדים; החל מכך שביקש להעביר על שמה של הנתבעת, מחצית מהזכויות בדירה הראשונה אשר היתה רשומה תחילה על שמו בלבד ונרכשה עובר לנישואין וזאת מיד ובסמוך למועד נישואיהם , המשך בהעברת כספי ירושה שקיבל התובע מדודו המנוח בסך 166,118 ₪ לצורך מימון רכישת דירת המגורים, כספים אשר היו שייכים לו ואינם בחזקת כספים משותפים מראשית וכלה בכך שדירת המגורים נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. ב. התובע והנתבעת אחזו בחשבון בנק משותף משך חיי נישואיהם וכפי שתואר בפניי, נהגו להשתמש בכספים של התובע והנתבעת ללא הבחנה בין השניים. ג. התרשמתי גם כי ההחלטה שהנתבעת תישאר בבית לאחר לידת הבת המשותפת ותטפל בה התקבלה ע"י שני הצדדים ובהסכמתו של התובע; התובע המשיך בטיפוח הקריירה, צבר וותק בשוק העבודה וכיו"ב והנתבעת גידלה את הבת וטיפלה בקן המשותף. 22. א. בענייננו מדובר בבית מגורים של המשפחה אשר הפסיקה נוטה לראות בו נכס משותף (ראה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פד"י נו(6) 175 ). ב. הלכה פסוקה היא כי משנרכש נכס במשותף ונרשם בפנקסי המקרקעין ככזה, הרי שהדבר מצביע כאלף עדים על הכוונה של הצדדים לשיתוף בו וכי צד המבקש לסתור רישום בפנקסי המקרקעין לא תתקבל טענתו על נקל (ראה ע"א 14/74 ספיר נ' אשר ואח' פד"י כח (2) 153). ג. כן נקבע בפסיקה כי משרכשו הצדדים נכס אשר נרשם כמשותף, אין מקום לחקור מהו מקור הכספים אותם השקיעו כל אחד מהצדדים בנכס וכי אין בכך לפגוע באופן הרישום: "טענת המשיב היא, כי הוא תרם את חלק הארי של הכספים לרכישת הדירה. גם אם נכונה טענה זו, אין די בכך כדי לשלול את זכויותיה של המערערת. כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על-ידי שני בני-זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. ישנם מצבים תדירים, בהם בני הזוג הנישאים רושמים דירה על שם שניהם, והכסף ניתן על-ידי צד אחד בלבד. האם פירוש הדבר, שאחרי שנים ניתן יהיה לגלגל את העניין אחורה ולבטל שיתוף, שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית, בהסתמך על המקורות הכספיים ששימשו כל צד במועד כלשהו בעבר? סבורני, כי יש להשיב על כך בשלילה. כאשר בני-זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואין, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת. גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני-זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה " ( ע"א 66/88 דקר נ' דקר, פד"י מג(1) 122 בעמוד 127). עוד בפסיקה כי משנרשמה דירת המגורים ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים, ההנחה היא כי כל תרומת יתר של מאן דהוא, הינה בגדר ויתור ואין בכוחו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה את שנעשה (ראה ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פד"י מד(2) 154; תמ"ש (ת"א) 15271/96 שלף נ' שלף, מפיו של כב' השופט גייפמן ). ד. למעלה מהצריך וכפי שפורט לעיל הרי שהנתבעת מימנה חלק בלתי מבוטל מרכישת דירת המגורים; נוכח זאת ונוכח קביעתי בתביעת ההלוואה דלעיל ולאור הפסיקה הענפה כאמור הרי שאין מקום לברר עוד מה מקור הכספים אשר הושקעו ברכישת הדירה ויש בכוחו של הרישום בפנקס המקרקעין להצביע על כוונת השיתוף המלאה של בני הזוג בנכס, גם אם מימון רכישתו לא נעשה באופן שיויוני לחלוטין.   23. א. עוד עתר התובע לשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון המאפשר לביהמ"ש להורות בין היתר על חלוקה שלא על דרך של מחצה על מחצה וזו לשונו : "8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג; (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג; (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע; (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע." ב. ההלכה הרווחת היא כי השימוש בסעיף זה ייעשה אך במקרים חריגים ושאינם תדירים וכדברי כב' השופטת וילנר המצוטטים בבע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני: " סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים..המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד, לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק" ;: ג. נוכח העובדות והראיות שבאו לפתחו של בית המשפט, סבורה אני כי במקרה דנן אין כל הצדקה לסטות מכלל איזון הנכסים השווה ; לא השתכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה שאינה שווה בין התובע לנתבעת ועל כן הריני דוחה את התובענה וקובעת כי יתרת תמורת כספי דירת המגורים ולאחר תשלום כספי ההלוואה כאמור לעיל, תחולק באופן שווה בין הצדדים.   תמ"ש 54022/08   24. א. במסגרת תובענה זו עתרה א'. (להלן: "התובעת") להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים; ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת הינה בעלים במחצית הזכויות והנכסים שנצברו ע"ש האיש במהלך הנישואין, לרבות זכויות סוציאליות ,קופות גמל וקרנות השתלמות ו/או כל זכות אחרת . ב. א. (להלן: "הנתבע") הסכים לחלוקה של זכויות סוציאליות הדדית למי מהצדדים, שנצברו אגב נישואיהם (סעיף 62 לכתב ההגנה) והוא אף עתר לכך בסעיף 55 ו' לתובענה בתמ"ש 54024/08. ג. התובעת טענה כי לצדדים היה חשבון חסכון בסך של כ- 120,000 ₪ וכן ני"ע בסכום של עשרות אלפי ₪ וכן טענה כי הנתבע משך כספים רבים מהחשבון המשותף; בעדותו הודה הנתבע כי משך כמחצית מהכספים שהיו בחשבון הבנק ובסיכומיו טען כי נטל מחצית מהכספים וכי המחצית הנותרת- נותרה לא'. או להשתתפות בכיסוי חובותיה בגין הדירה (ראה סעיף 194 לסיכומיו). ד. כאמור לעיל דירת המגורים של הצדדים נמכרה זה מכבר וכספי התמורה הופקדו בנאמנות; אופן חלוקת הכספים הוכרע בפסק דיני דלעיל. ה. בכל הנוגע לזכויות כספיות – ניתן בזה פסק דין המורה כי התובעת זכאית למחצית מכל הזכויות אשר נצברו ע"י הנתבע או על שמו במהלך התקופה שמיום נישואיהם של בני הזוג (17.8.2005) ועד למועד הקרע אשר נקבע בזה ליום הגשת התובענה לפירוק שיתוף- 20.11.2008 , לרבות ומבלי למעט , חסכונות , פיקדונות , קרנות השתלמות, ביטוח חיים , ביטוח מנהלים וכד'. ו. כמו כן ניתן בזה פסק דין הקובע כי הנתבע (התובע לעניין זה בתמ"ש 54024/08) זכאי למחצית מכל הזכויות אשר נצברו ע"י התובעת או על שמה במהלך התקופה שמיום נישואיהם של בני הזוג ועד למועד הקרע אשר נקבע בזה ליום 20.11.2008 , לרבות ומבלי למעט , חסכונות , פיקדונות , קרנות השתלמות, ביטוח חיים , ביטוח מנהלים וכד'. ז. הצדדים יהיו זכאים לקבל מחצית הכספים המגיעים להם מכח האמור לעיל במועד בו תגמול זכותו של הצד האחר לקבל מחצית הכספים על פי הוראות ההסכמים עם הגופים השונים במסגרתם הופקדו הכספים ו/או נצברו הזכויות כאמור. ח. להבטחת זכויותיהם של הצדדים על פי פסק הדין יהיו הם רשאים לרשום הערה מתאימה בכל פנקס המתנהל על פי דין בעניין הזכות להם הם זכאים והמונע כל עסקה העלולה לפגוע בזכויות אלו. ט. במידת הצורך יגישו ב"כ הצדדים פסיקתא מתאימה לחתימת ביהמ"ש בהתאם להוראות דלעיל.   סוף דבר   25. בתמ"ש 54023/08 – קובעת כי א. וא'. ישיבו לנ'. את סכום ההלוואה בסך 800,000 ₪, בחלקים שווים ביניהם; חלקה של א'. בהחזר יושב לנ'. מתוך הכספים המעוקלים בתמורת מכר דירת המגורים (והיתרה תועבר לא'.) . יודגש כי מאחר ונ'. ויתרה על הצמדה וריבית לסך ההלוואה (ראה סעיף 17 לכתב התביעה), תושב קרן ההלוואה בלבד כאמור. כמו כן מחייבת את א. וא'., בחלקים שווים, בתשלום הוצאות האם ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך 20,000 ₪. קניית דירההלוואהמקרקעיןהחזר הלוואהגירושין