עורך דין הגירה עתירה כנגד צווי הרחקה ומשמורת שהוצאו לעותר וכנגד סירובו של המשיב, משרד הפנים, ליתן לעותר הזדמנות נוספת להסדיר את מעמדו. רקע עובדתי העותר, אזרח סין, הגיע לישראל ביום 17/10/04 באשרת עבודה בתחום התעשייה. הוא עבד, בהתאם לאשרתו שהיתה בתוקף עד ליום 31/12/05, אצל חברת 'דור מחיצות ואינסטלציה בע"מ' באילת. באפריל שנת 2006 עזב את מעסיקתו. אין חולק כי למעסיקה זו לא נתנו היתרי עבודה לשנת 2006 ועל כן לו היה נשאר העותר לעבוד אצלה היה עושה זאת ללא אשרה. ביום 8/5/06 נעצר העותר לראשונה, עת עבד בעבודות בנייה בבית פרטי ביישוב שהם ללא אשרה. הוא הובא בפני ממונה ביקורת גבולות, אשר הוציא צווי הרחקה ומשמורת. ביום 29/5/06 הורה בית הדין למשמורת על שחרורו של העותר בתנאים בקובעו: "המוחזק עבד אצל מעסיק אשר אין לו היתרים כדין להעסיק עובדים זרים, ואשרת עבודתו פגה. בנסיבות אלה המוחזק שוהה בישראל שלא כדין. עם זאת, נוכח פרק הזמן הקצר בו הוא שוהה בישראל (כשנה וחצי) וכן נוכח העובדה שלא עזב את המגזר שלשמו בא לישראל אני סבורה כי יהיה זה הוגן לאפשר לו לנסות ולהסדיר את מעמדו כחוק" (ראה נספח ג' לעתירה). בין יתר התנאים שנקבעו לשחרור היו הפקדת ערבות, התחייבות לעזוב את הארץ אם לא יוסדר המעמד בתוך חודשיים ממועד השחרור וכן התייצבות פעמיים בשבוע במשטרת ההגירה. ב 8/6/06, זמן קצר לאחר שחרורו של העותר ממשמורת הוגשה עתירה מטעמו, באמצעות ב"כ דאז, עו"ד אילן שוויד, לקבלת אשרת עבודה בתחום הבניין. לאחר שהגיש המשיב תגובתו המתנגדת לעתירה, הוגשה בקשה מטעם ב"כ העותר לדחיית מועד הדיון או לחילופין למחיקת העתירה, ובה צוין כי העותר ניתק קשר עם בא כוחו. בעקבות הבקשה נמחקה העתירה ביום 15/1107. ביום 11/2/07 נעצר העותר בשנית והובא בפני ממונה ביקורת גבולות. הפעם סרב בית הדין לשחררו בציינו כי העותר הפר את תנאי שחרורו ועבד בישראל ללא אשרה. טענות הצדדים העותר מצדיק את התנהלותו כנובעת מהיעדר הבנה וכן מהולכת שולל על ידי גורמים שונים. לדבריו, לא הוסברו לו תנאי השחרור ועל כן לא ידע כלל כי עליו להתייצב במשטרת ההגירה. כמו כן, מיד לאחר ששוחרר מהמעצר הראשון פנה אליו אדם בשם אייל והציע לו ולעוד ארבעה עובדים מסין כי בתמורה לתשלום בסכום 2,000$ מכל אחד ידאג להעברתם לענף הבניין. העותר וחבריו נפגשו עם עו"ד שוויד שהגיש בשמם עתירות, ולטענתו נמסר להם כי העניין בטיפול וכי הם יכולים להתחיל לעבוד בינתיים בבניין. בהמשך ניתן בידיהם העתק מצו הביניים שניתן על ידי בית משפט זה, לפיו תעוכב הרחקתם עד למתן החלטה בעתירה. לטענת העותר הוא כלל לא ידע שהעתירה נמחקה שכן מלבד המפגש הראשון עם עו"ד שוויד לא נפגש איתו יותר, וכל הקשר מול עורך הדין נעשה ממילא על ידי אותו בחור בשם אייל. לכן הטענה של עו"ד שוויד לפיה העותר ניתק עמו קשר איננה נכונה, שכן העותר כלל לא היה איתו בקשר מלכתחילה. עוד מדגיש העותר, כי כשם שעתירתו נמחקה כך נמחקו גם העתירות של חבריו לעבודה, וגם הפעם מאותו נימוק של ניתוק קשר. כאשר נתבקש עו"ד שוויד על ידי בית הדין למשמורת ליתן הסבר מדוע ביקש מחיקתן של עתירות העותר וחבריו הוא מסר, כי עשה זאת מאחר ולא שולם לו שכר טרחה. ב"כ העותר מצביעה על כך כי בבקשה לפטור מאגרה שהוגשה מטעם העותר צוין, כי שכר הטרחה יינתן לעו"ד שוויד בהתאם לתוצאות ההליך והסדרת אשרת עבודה. לטענת העותר, טענות סותרות אלה מחזקות את הרושם כי עתירתו של העותר נמחקה לא בעטיו ובאשמתו, שכן הוא כלל לא סבר שעליו לשלם שכר טרחה עד אשר מסתיים ההליך, והוא לא היה מעורה בהתקדמות ההליך ועל כן גם לא ידע כי העתירה נמחקה. העותר מדגיש, כי הרקע למעצרו הראשון היה היעדרם של היתרי עבודה אצל מעסיקתו ובעל כרחו ושלא באשמתו הוא הפך לשוהה בלתי חוקי. בשל האמור גם מצא לנכון בית הדין לשחררו בערבות כה נמוכה ולתת לו הזדמנות נוספת. העותר שרצה לנצל הזדמנות זו הלך אחר ההצעה שקיבל לעבוד בבניין, אך כאמור טעה לחשוב שהוגשה בעניינו עתירה והיא מטופלת ושבינתיים הוא יכול לעבוד, כפי שהוסבר לו על ידי מנהלי העבודה והאנשים שפנו אליו. לאור אי ההבנה האמורה, סבור העותר כי יש לאפשר לו הזדמנות נוספת לעבוד בישראל זאת בשל סכומי העתק ששילם בסין ואשר טרם נתנה לו הזדמנות נאותה לעבוד במשך תקופה רציפה ולהסדירם, ובהתאם לעקרונות חוקי היסוד במדינת ישראל. המשיבים סבורים כי דין העתירה להדחות. המשיבים מדגישים כי על פי נוהל שמיים סגורים משרד הפנים לא נוטה להעניק הזדמנות שנייה למי שכבר נעצר פעם אחת ונתנה לו הזדמנות להסדיר את מעמדו. עקרון זה אושר בפסיקה, כולל בהחלטה של בית המשפט העליון (בר"ם 4366/05 סאן שיקוינג נ' משרד הפנים ואח', צורף כנספח י לתגובת המשיבים). המשיבים מדגישים, כי העותר, שקבל הזדמנות אחת להסדיר מעמדו לא עמד בה ורמס ברגל גסה את תנאי השחרור להם התחייב כתנאי לשחרורו. כמו כן, טענותיו בדבר הולכת שולל והיעדר הבנה נטענו בעלמא ללא תמיכה נוספת, ואין מקום להסתמך עליהן. מבחינת המשיבים, העותר קיבל הזדמנות ובמקום לנצלה ולמצוא לעצמו מעסיק חוקי בתחום התעשייה ולהסדיר מעמדו אצלו, פנה לעבוד בתחום הבניין בו איננו מורשה לעסוק, לא עמד בתנאי השחרור להם התחייב, ניתק קשר עם בא כוחו ולאחר שנמחקה העתירה נשאר לשהות בישראל שלא כדין. לאור נתונים אלו אין כל מקום לסטות מהוראותיו של נוהל שמיים סגורים. דיון אין חולק, כי שחרורו הראשון של העותר על ידי בית הדין הותנה בתנאים, אותם הפר העותר. בהחלטת בית הדין מיום 29/05/06 צוין מפורשות כי העותר אישר בפני בית הדין, כי אם לא יצליח להסדיר את מעמדו בפרק הזמן שייקבע לו יצא מן הארץ. על העותר, אם כן, היתה מוטלת אחריות והוא לא עמד בה. כמו כן, אין בכוונתי לקבוע מסמרות ומסקנות באשר להתנהלותם של עו"ד שוויד או של אותו קבלן בניין בשם אייל, שכן העותר לא צירפם כמשיבים לעתירה ועל כן לא נתנה להם הזדמנות נאותה להציג את גרסתם לפרשה. עם זאת, בכל הנוגע לעותר שוכנעתי כי מתעורר ספק משמעותי באשר להיקף הידיעה וההבנה שלו את ההליכים ואת האופן בו היה עליו לפעול על מנת להסדיר את מעמדו כראוי. על פי גרסת העותר, הוא כלל לא ידע כי עליו להתייצב במנהלת ההגירה ולחתום, שכן הדבר לא הוסבר לו. כמו כן, על פי גירסתו, מיד לאחר שהשתחרר התכוון למצוא עבודה חדשה ולהסדיר את מעמדו, ואז פנה אליו ואל עוד מספר עובדים אותו אדם בשם אייל והציע להם לעבוד בבניין תוך הבטחה כי מעמדם יוסדר וכי הם יקבלו ויזה מתאימה לכך. העותר טוען כי הבין שהעניין מטופל וכי בינתיים הוא יכול להמשיך לעבוד. גרסתו זו של העותר, שנתמכת בתצהיר בעתירה, הוצגה על ידו גם בפני ממונה ביקורת גבולות במסגרת השימוע שנערך לו וכן בפני בית הדין: "בחצי שנה האחרונה אני עובד אצל קבלן בשם 'אייל' מחולון, אני מודע לכך כי אין לי ויזה אולם המעסיק שלי אייל טען שהוא יסדר לנו ויזה תמורת 2000$ והוא יצליח להעביר אותנו מתחום התעשייה לבניין, אני רוצה להישאר ולעבוד בישראל, מאחר ושילמתי הרבה כסף בסין...". (ראה פרוטוקול שמיעת טענות מיום 11/2/07 מצורף כנספח ד1 לתגובת המשיבים). ובפני בית הדין: "אייל, הבוס אמר שאין בעיה. הוא זה שהיה בקשר עם העו"ד, והנחנו שהכל בסדר. עבדנו דרך און-בונה. הם לקחו אותנו לעבוד בחולון, ושלחו אותנו לעבוד אצל אייל. אני מבקש להוסיף שכל הזמן מרמים אותנו, ושאייל הבטיח לנו אשרה, אם נשלם לו 2,000$, אבל לא קבלנו אשרה למרות שכל הזמן שאלנו על זה, ולא שילמנו עדיין". (ראה פרוטוקול בית הדין למשמורת מיום 14/2/07 מצורף כנספח ד4 לתגובת המשיבים). ב"כ העותר צירפה להודעתה מיום 22/3/07 גם את הפרוטוקולים שנרשמו מפיהם של חבריו של העותר שנעצרו יחד עמו, ומכל הפרוטוקולים האמורים עולה תמונה דומה. מהאמור עולה, כי העותר הבין שאשרת העבודה שלו עדיין לא הוסדרה, אך עם זאת הוא סבר, לאור מה שנמסר לו ולחבריו, כי העניין בטיפול וכי בינתיים הוא יכול להמשיך לעבוד. לעניין שכר הטרחה, הרי מבלי לקבוע מסמרות בנדון ניתן בהחלט להניח כי העותר וחבריו הבינו כי עליהם לשלם את התשלום רק בהתאם לתוצאות ההליך, וזאת לאור מה שנאמר על ידי בא כוחו דאז בבקשה לקבל פטור מאגרה שהוגשה לבית משפט זה: "לעניין שכ"ט... הח"מ מתכבד להודיע לב"כ המשיבים כי לא קיבל שכ"ט ושכ"ט מוטל על כף המאזניים באם יותר לעותר להמשיך ולעבוד בישראל לפחות עד סוף השנה". (ראה סעיף 5.2 לבקשה לפטור מאגרה שהוגשה מטעם העותר בבש"א 31235/06 במסגרת עתמ 1738/06, ואשר צורפה כנספח ג להודעת העותר מיום 22/3/07). אם כך צוין במפורש בכתבי בי-דין שמוגשים לבית המשפט, מדוע שלא יבין זאת גם העותר עצמו? כפי שציינתי קודם לכן, אכן ראוי היה כי העותר ינהג ביתר אחריות, ידאג להבין את תנאי שחרורו, יתייצב במנהלת ההגירה כפי שנדרש ולא יעבוד בתחום אחר מזה שאליו נתנה אשרתו כל עוד לא מוסדר הדבר כחוק. עם זאת, קיים ספק ממשי לגבי היקף ההבנה מצד העותר באשר לאופן בו היה עליו לנהוג. עובדים זרים נתקלים בקשיי שפה וקליטה משמעותיים, קשיים שיוצרים גם מגבלות. מגבלות אלו מתגברות לאור העובדה שהגורמים הסובבים אותם (קבלני עבודה, חברות כוח אדם, עורכי דין ומשרד הפנים עצמו) לא תמיד מסייעים להבהרת התמונה ולהנחיה מדויקת וברורה בדבר דרכי הפעולה הראויות. על כן, משנוצר ספק משמעותי כאמור, ראוי שספק זה יפעל דווקא לטובתו של העותר. העותר, על פי טענתו, שילם סכום כסף גדול על מנת לעבוד בישראל, זאת תוך הנחה סבירה כי תינתן לו הזדמנות לעבוד ולהחזיר את חובו. העותר הספיק לעבוד בצורה מסודרת בישראל תקופה חלקית בלבד, והדבר לא קרה רק בעטיו. אמנם משרד הפנים מדגיש את העובדה כי העותר נטש את מעסיקתו הראשונה, בשל החום הכבד באילת (זאת על פי דבריו שלו בעת השימוע הראשון שנערך לו), אולם יש לזכור כי במועד שהעותר עזב את עבודתו הראשונה לא היתה למעסיקה כלל אשרת עבודה להעסקתו. לאחר מכן הוא השתחרר ולא שקט על שמריו אלא ניסה להסדיר את מעמדו בתחום הבניין. הוא אמנם לא עשה זאת בדרך המסודרת והראויה אותה מתווים החוק ונהלי משרד הפנים, אך כפי שצוין קיים ספק משמעותי, לאור הנסיבות אליהם נקלע, באשר ליכולתו להבינם לאשורם. הפתרון הקל הוא לשלוח את העותר חזרה למדינתו ולהביא עובד חדש במקומו, זאת תוך הקביעה כי הוא לא נהג כדין. זה הפתרון הקל אך לא בהכרח הצודק והראוי בנסיבות. אכן, למשיבים יש נוהל שמיים סגורים, ובנוהל יש הוראה (סעיף 20א) המתייחסת למתן הזדמנות שנייה לעותר שכבר נעצר בעבר: "העובדים שלא יוצעו להם הצעות במסגרת הנוהל: א. עובד זר אשר נויד בעבר במסגרת מדיניות 'שמיים סגורים' ונתפס בשנית כשב"ח (שוהה בלתי חוקי). וכן עובד אשר שוחרר בערובה והפר את תנאי ערבותו". הוראה זו, ככלל, הינה סבירה וההיגיון שעומד בבסיסה ראוי. עם זאת, נהלים תפקידם להוות קריטריונים מנחים והם אינם חזות הכל. על הרשות מוטלת חובה מתמדת להפעיל את שקול דעתה בכל מקרה ומקרה ולבחון האם הוראות הנהלים מתאימות למקרה שבא בפניה או שמא יש מקום במקרה האמור להגמישם או לסטות מהם. עוד יש לציין, כי החלטת בית המשפט העליון, עליה מסתמכים המשיבים, מתייחסת למקרה שנסיבותיו שונות מזה שלפנינו. באותו עניין צוין על ידי כב' השופט גרוניס: "עיון בנוהל מלמד כי לא ניתן להחילו על המבקש, הואיל ומדובר בעובד זר שנויד בעבר ונתפס פעם שנייה כשוהה בלתי חוקי. נטען כי מעבידתו הנוכחית של המבקש פנתה באחרונה למשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדו. ברם, לא נמצא זכר לכך ברשומות משרד הפנים. מכל מקום, המבקש שוהה בארץ באופן לא חוקי מאז שנת 2004 ולא ננקט מהלך להכשיר את שהייתו בארץ" (ראה בר"מ 4366/05 שצוין לעיל). בניגוד למקרה שצוטט לעיל, הרי שהעותר בעניינו לא נויד על ידי משרד הפנים בעבר אלא שוחרר על ידי בית הדין למשמורת על מנת להסדיר את מעמדו. הוא אכן ניסה להסדיר מעמד זה, ואף הוגשה מטעמו עתירה לבית המשפט סמוך לאחר שחרורו. זמן לא רב לאחר מחיקת העתירה (שלטענת העותר לא היתה בידיעתו) נעצר העותר בשנית. היינו אין עסקינן במי ששהה זמן רב שלא כדין בישראל ואף לא במי שכבר נויד בעבר ושוב נותר במשך תקופה ממושכת ללא מעסיק. מדובר במי שניסה להסדיר את מעמדו, גם אם המדובר בניסיון שלוקה בפגמים. לאור האמור, הנני סבורה כי התוצאה הצודקת והראויה בנסיבות העניין הינה להעניק לעותר הזדמנות נוספת ואחרונה להמשיך ולעבוד בישראל, מטרה לשמה הגיע מארצו ועבורה אף שילם כספים רבים. במובן זה העתירה מתקבלת. באת כוחו של העותר תבהיר לעותר את תנאי שחרורו שיפורטו להלן. אם לא יעמוד בהם העותר גם הפעם, לא תוכל להתקבל טענה בדבר היעדר הבנה מצד העותר. ואלו תנאי השחרור: הפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪. התייצבות פעמיים בשבוע במנהלת ההגירה עד להסדרת המעמד. הסדרת מעמד אצל מעסיק בתוך 60 מיום מתן פסק דין זה. לא יסדיר מעמדו בתוך התקופה האמורה יהא עליו לצאת מישראל באופן מיידי. לא יסדיר מעמדו או לא יצא מישראל עד ליום 27/5/07, תחולט ערבותו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משרד הפניםגירוש מארץצווים