קרע בסופרספינטוס בכתף

קרע בסופרספינטוס בכתף: מבוא 1. התובע, יליד 1940, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.6.06 שהייתה גם תאונת עבודה. התובע לוטש יהלומים במקצועו ועבד אצל מעבידים שונים במשך שנים עובר לתאונה. 2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות והחבות ועל כן המחלוקת היחידה הינה בשאלת גובה הנזק. 3. הדיון התנהל במתכונת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לאחר שוועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה. 4. מטעם התובע העידו הוא עצמו, חברו לעבודה מר רמי יוסל, שכנו מר דניאל פנחס ובנו מר משה אבירי שהינו לוטש יהלומים גם הוא. 5. הנתבעת לא הביאה עדים והסתפקה בהגשת מוצגים. הפגיעה והנכות 6. התובע נפגע בהיותו רוכב קטנוע והובא לבית חולים שיבא בתל השומר שם נמצאו כאבים בכתף שמאל, בשוק שמאל וכן במרפק ימין עם שפשופים חיצוניים. התובע נחבש ונשלח להמשך טיפול בקהילה. 7. ועדה רפואית של המל"ל מצאה כי לתובע קרע בסופרספינטוס בכתף שמאל ביד הדומיננטית. נכותו הועמדה על 10% נכות על פי סעיף 42 (1) (ד) I. מאחר ולתובע פגיעה קודמת באותו מקום מצאה הועדה לנכות מחצית מהנכות שקבעה על חשבון מצב קודם. היינו כתוצאה מן התאונה נותרו לתובע 5% נכות. 8. התובע טוען כי כתוצאה מן הפגיעה הוא התקשה בעבודתו כלוטש יהלומים עבודה שמצריכה מאמץ קבוע עם שתי הידיים. הן הוא והן עדיו הבהירו כי העבודה מתבצעת באופן שכל הזמן הם נדרשים לשימוש בשתי הידיים ולהחזקה של מכשירים כמו לופה ו/או משקולות וכו'. כתוצאה מן הפגיעה נפלו לו כלים מן הידיים דבר שעשוי להביא לנזק של פגיעה או שבירה של יהלום. בסופו של יום עזב את עבודתו כלוטש יהלומים ופנה לעבודות אחרות. גם בעבודות אחרות כמו באקווה ספרינט התקשה בסחיבה של ארגזי המוצרים שעליהם נדרש להדביק מדבקות ופוטר. כיום עובד התובע כמאבטח בחברת קודקוד אבטחה. 9. התובע טוען כי במשך 4 חודשים היה באי כושר עבודה הגם שהמל"ל אישר רק 3 חודשי אי כושר. כן הוא טוען כי מאז התאונה הוא נזקק לעזרה במשק ביתו בהיותו אלמן המתגורר בגפו. בסמוך לתאונה העסיק עזרה בשכר במשך 6 חודשים. 10. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו להעמיד את הנכות התפקודית על 10% נכות שכן מדובר בידו הדומיננטית של התובע ומאחר ועד לתאונה לא סבל מהגבלה בשימוש בכתף חרף פגיעתו בעבר. 11. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי פגיעתו של התובע הייתה קלה וכי הוכח ששכרו כיום נותר כשהיה עובר לתאונה. דיון 12. התובע הודה ברוב הגינותו כי בעבר נקבעו לו במל"ל 10% נכות בגין מצב המרפקים והאצבעות כתוצאה מן העבודה. כן זכר שסבל מקרע בגיד בשכמה. מדובר היה באותה יד דומיננטית. 13. אמנם התובע טען כי אותן פגימות לא הפריעו לו להוסיף ולעבוד כלוטש יהלומים אלא שלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ונוכח קיומם של ממצאים בעברו לא ראיתי כי יש לסטות מקביעת המל"ל בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית תולדת התאונה. 14. בכל הנוגע לשיעור הפגיעה התפקודית, אני מוכנה לקבל את גישתו של ב"כ התובע ולפיה שיעור נכותו התפקודית במקצועו גבוה משיעור נכותו הרפואית הגם שבסופו של יום אין בכך כדי להשפיע באופן בולט על הפיצוי ואבהיר דבריי. 15. מתוך העדויות עלה כי אופי עבודתו של התובע, כלוטש יהלומים, אכן דורש שימוש מסיבי בידיו וכי כתוצאה מן הפגיעה אירעו מקרים שבהם נפלו מידיו כלים וגרמו לנזק. אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה שמתוך העדויות עלה כי קיים קושי בשוק העבודה בענף היהלומים ואין מדובר בעבודה קבועה לכל אורך השנה. כך למשל העיד חברו של התובע לעבודה ביהלומי ברייטברט כי מזה 5 חודשים שהוא מובטל מאחר ואין עבודה וכי הוא מקווה לשוב לעבודה בהקדם. משמע גם אם הייתי מקבלת את טיעונו של התובע כי השלכת פגיעתו על מקצועו עולה על שיעור הנכות הרפואית, הרי שבמקביל עלי להביא בחשבון כי סיכוייו של התובע להתפרנס ממקצועו זה אינם ברורים. 16. בכל עיסוק אחר שיכול התובע לעשות בגילו איני סבורה שלפגיעתו השלכה גבוהה יותר משיעור הנכות הרפואית. יש להביא בחשבון את גילו של התובע וכן את מצבו הרפואי שעובר לתאונה נשוא התביעה. 17. הצדדים חלוקים בשאלת סיכוייו של התובע להוסיף ולעבוד מעבר לגיל פרישה. אכן הכלל הוא שעובדים מגיעים לגיל פרישה בגיל 67 אלא אם כן הוכח בראיות שהיו אמורים לעבוד עד לגיל מבוגר יותר. הפסיקה ציינה את גיל 70 כגיל שיש להביאו בחשבון בכל הנוגע למקצועות דוגמת מקצועות אקדמיים מסוימים. ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט אור בפרשת ע"א 7942/99 עיזבון צבי אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר א. די. אי. לביטוח בע"מ, פ"ד נה' (2) 511. 18. במקרה שבפניי הוכח כי התובע, חרף נכותו נשוא התאונה בה עסקינן, וחרף הפגיעות שבעברו, הוסיף לעבוד ומוסיף לעשות זאת גם היום בהיותו בן 69 שנים. לאחר ששמעתי את התובע ונוכח עובדה זו אני סבורה שיש להניח שהתובע יעבוד עד גיל 72 שנים, היינו שיש להביא בחשבון 3 שנות עבודה נוספות מהיום. משבאתי למסקנתי זו אין צורך בכימות מדויק של אחוזי הנכות התפקודית. שיעור ההשתכרות 19. שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה בעבודתו ביהלומי ברייטברט עמד על - 3,500 ₪. סכום זה בהצמדה להיום עומד על - 3,745 ₪. 20. לאחר התאונה שב התובע לעבוד ביהלומי ברייטברט ורק בחודש ינואר 2007 עזב את עבודתו כלוטש יהלומים. 21. בתחילה השתכר התובע סכומים נמוכים משכרו שעובר לתאונה. כך למשל בעבודתו כמחסנאי בחברת אקווה-ספרינט השתכר בממוצע - 2,802 ₪ לחודש (על פי חישוב סכום השתכרותו המצטבר בחודש 8/07 ובחלוקה ל - 5 חודשי עבודה). 22. עם פיטוריו מאקווה-ספרינט החל לעבוד בחברת תסקיר החל מחודש 2/08 ועד 10/08 והשתכר שם בממוצע - 1,174 ₪ לחודש (על פי חישוב סכום השתכרותו המצטבר בחודש 10/08 ובחלוקה ל - 9 חודשי עבודה). 23. החל מחודש נובמבר 2008 עובד התובע בחברת קודקוד אבטחה ומשתכר בממוצע - 4,090 ₪ לחודש (ראה נספח ט"ו לתצהירו). 24. יוצא איפה ששכרו של התובע כיום במומו עולה על שכרו בעבודתו במקצועו עובר לתאונה נשוא התביעה. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר 25. לתובע אושרו 3חודשי אי כושר לאחר התאונה. לטענתו שב לעבודה רק לאחר 4 חודשים שכן לאחר התקופה שאושרה לו, הופנה על ידי הרופא המטפל למל"ל בטענה כי הוא אינו מוסמך להוציא אישורי מחלה לתקופה שעולה על 3 חודשים. התובע פנה למל"ל וזה קבע לו נכות צמיתה החל מיום 28.9.06. 26. נוכח העובדה ששוכנעתי כי עבודתו של התובע ביהלומי ברייטברט כלוטש דורשת עבודה מאומצת עם הידיים, ולאור התרשמותי מהתובע שהינו אדם חרוץ, אני מוכנה לקבל את טענתו בחלקה ולקבוע כי מיד לאחר תקופת אי הכושר לא היה התובע מסוגל לשוב לעבודה מלאה. מכאן שראיתי להביא בחשבון מחצית החודש בנוסף לתקופת אי הכושר בת 3 החודשים. סה"כ הפסדיו בתקופה זו עומדים על 13,107 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה - 14,550 ₪. 27. כמו כן יש להביא בחשבון שלאחר התאונה, ומשהבין התובע כי לא יוכל להתמיד בעבודתו כלוטש, עמדה השתכרותו בחלקה של התקופה על סכומים נמוכים יותר משיעור שכרו כלוטש (סה"כ 22 חודשים). יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה שנכותו של התובע תולדת התאונה הינה נכות נמוכה וכי בגילו מגוון העבודות המוצעות אינו גדול. החל מחודש נובמבר 2008 משתכר התובע יותר משהשתכר עובר לתאונה. 28. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בגין הפסדי עבר מעבר לתקופת אי הכושר על סך 4,000 ₪. 29. סה"כ הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר עומד על - 18,550 ₪. הפסדי השתכרות בעתיד 30. כפי שציינתי לעיל ראיתי להביא בחשבון תקופת עבודה נוספת של התובע עד הגיעו לגיל 72 שנים, היינו ל - 3 שנים מהיום. מנגד ראיתי להביא בחשבון כי התובע עובד בחברת קודקוד במשך 8 חודשים נכון להיום ושכרו במקום עבודה זה גבוה אף משכרו עובר לתאונה במקצועו. 31. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על - 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים 32. התובע עותר לפיצוי בסך של 750 ₪ בראש נזק זה בגין הוצאותיו לנסיעות לטיפולים. התובע לא צירף קבלות על הוצאות. בהיות התאונה תאונת עבודה ראיתי לפסוק סך של 500 ₪ בראש נזק זה. עזרה בבית 33. התובע טוען כי בהיותו אלמן שחי בגפו נדרש לאחר התאונה להעסיק עזרה בשכר תקופה של 6 חודשים. בגין העזרה שילם סך של 300 ₪ לשבוע. התובע טוען עוד כי מאז הפגיעה הוא מתקשה בהרמת משאות כבדים והביא, בתמיכה לטיעוניו אלו, את שכנו מר דניאל פנחס. 34. אודה שלא התרשמתי מעדות זו ואיני סבורה שאכן התובע נזקק לעזרת שכנו מעבר לעזרה רגילה שמושתת בין שכנים ותיקים. יחד עם זאת אני מקבלת טענתו של התובע כי בסמוך לפגיעה נדרש לעזרה במשק ביתו בהיותו מתגורר בגפו גם אם לא מעבר לתקופת אי הכושר. 35. את שיעור עזרת צד ג' ראיתי להעמיד על - 2,000 ₪. כאב וסבל 36. לתובע נקבעו 5% נכות בגין התאונה נשוא התביעה. בהתאם לסמכותי שבדין ראיתי להעמיד הפיצוי בגין כאב וסבל על סך - 10,000 ₪. סה"כ הפיצוי לפני ניכויים עומד על - 36,050 ₪. ניכויים 37. התובע קיבל דמי פגיעה בסך של - 8,006 ₪ ובשערוך להיום סך של - 9,480 ₪. סכום זה יש לנכות מהפיצוי. סה"כ הפיצוי לאחר ניכויים עומד על - 26,570 ₪. סוף דבר 38. הנתבעת תשלם לתובע סך של - 26,570 ₪ בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 28.6.06. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 39. כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט על פי קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כדין מסכום הנזק שישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. קרעכתפיים