בפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה הרפואית לעררים בענייני ניידות מיום 27.5.2008, אשר קבעה למערער 50% בניידות לפי סעיף א-6 לרשימת הליקויים בהסכם הניידות, בגין חולשה פרוקסימאלית ברגל ימין. רקע עובדתי 1. מדובר בתביעה למתן הטבות מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות. 2. המערער, כבן 60 בעת בדיקתו ע"י הועדה נשוא ערעור זה, עמד במשך השנים (משנת 1992-2008), בפני מספר ועדות רפואיות לניידות, כאשר בשנת 2001 החליטה ועדה מחוזית לניידות, כי ליקוייו של המערער מזכים אותו ב- 40% נכות בהתאם לסעיף א - 5 (חלקי) להסכם הניידות. 3. המערער הגיש תביעה חוזרת במהלך שנת 2008, המשיב זימן את המערער לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לענייני ניידות, אשר התכנסה ביום 4.3.08 וקבעה, כי למערער מוגבלות בניידות כדלקמן - א. 40% נכות בניידות לפי סעיף ליקוי א - 4 חלקי. ב. 20% נכות בניידות לפי סעיף ליקוי ג - 7 חלקי. 4. המוסד הגיש ערר על החלטת הועדה המחוזית. וועדת עררים לניידות, אשר התכנסה ביום 27.5.08, קיבלה את הערר, וקבעה למערער נכויות כמפורט בסעיף 1 לעיל. טענות המערער 5. הועדה הרפואית לעררים שגתה בהתעלמה מהתיעוד הרפואי בעניינו של המערער המתעד מצב רגלו הימנית והשמאלית בדבר מוגבלותו בניידות, לרבות מבדיקת הולכה עצבית בה נמצאה "נוירופתיה מוטורית וסנסורית של אפרונאוס מימין וכן שינויי דנרבציה כרונית בשתי הרגליים". 6. כמו כן, לא התייחסה הועדה לעררים כראוי ובצורה מנומקת לחוות דעתו של פרופ' מנחם שדה, אשר העריך נכותו של המערער בשיעור 75% בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית שביצע במערער ומממצאי בדיקות אובייקטיביות המלמדות על פגיעה בשרירי שתי הרגליים באופן דו צדדי. 7. חיזוק לעמדתו של פרופ' שדה ניתן למצוא לטענת המערער, בחוות דעתו של ד"ר דרור רובינסון מיום 23.7.08, אשר מסכים עם חוות דעתו של פרופ' שדה בדבר שיעור הנכות (75% לפי סעיף א-6) כאשר הוא מעריך נכות זאת על סמך בדיקת השרירים שביצע למערער. 8. הועדה הרפואית לעררים שגתה בהחלטתה משלא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' שדה, לא נימקה מדוע אין לקבל עמדתו, ומשלא נימקה כראוי קביעתה. 9. הועדה הרפואית לעררים לא ביצעה בדיקה קלינית הולמת בשוק רגל ימין של המערער, לרבות חולשת שוק רגל ימין, מוגבלות התנועה, כוח גס ועוד. 10. מהמסמכים הרפואיים ומחוות הדעת השונות עולה, כי המערער סובל מקישיון בקרסול רגל ימין, חולשה ברגל שמאל וימין כאחד, קיצור ברגל שמאל, צליעה, כאבים והגבלת תנועה בשרירי שתי הרגליים. הועדה לא נימקה מדוע יישמה סעיפי הליקוי רק על רגל ימין, כאשר עמדו בפניה ממצאים ברורים בדבר חולשה דו צידית, היינו חולשה בשרירים והגבלת תנועה אף ברגל שמאל המקנה לו בהתאם אחוזי נכות. 11. על הועדה היה ליישם את סעיף ג-7 באופן חלקי בשיעור של 20% וזאת בנוסף לנכות הנוירולוגית, ומשלא עשתה כן טעתה גם בעניין זה. טענות המשיב 12. ב"כ המשיב טענה, כי לא חלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה וכי מדובר בהחלטה רפואית מנומקת. הכרעה 13. החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת לאור האמור בסעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. הלכה היא, כי אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נא/9-0 שלום חדד - המוסד, פד"ע כג 212; דב"ע נב/84-0 שמעון הזנפרץ - המוסד פד"ע כו 301). כמו כן, אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א' להסכם הניידות (דב"ע לז/01-576 שצוטט לעיל ודב"ע נה/01-23 המוסד - חיה פיק, פד"ע כט, 546). הוועדה לעררים קובעת מצבו הרפואי של הנבדק על פי ממצאיה היא, אולם בגדר הנתונים שצריכים לשמש לממצאיה - צריך שתעמוד לפניה קביעה קודמת של ועדה רפואית או ועדה לעררים אשר בעטיים הוענקו בשעתו זכויות לנבדק. הלכה פסוקה היא שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעת הסעיף המתאים לעניין ניידות, קביעות המסורות לוועדה המיומנת לכך, אלא אם מדובר בטעות בולטת על פני ההחלטה. אין זה המקרה שבפנינו. 14. מעיון בדו"ח הועדה נשוא הערעור, עולה כי מדובר במערער הסובל מחולשת שרירי רגליים מזה שנים רבות, עם החמרה בשנים האחרונות. הועדה מציינת, כי במשך השנים נחלקו הדיעות באשר למהות המחלה, כאשר עיקר המחלוקת נסובה על השאלה, האם מדובר על מחלת פוליו או נוירופתיה תורשתית. עוד ציינה הועדה כי לטענת המערער, עד שנת 1980 היה בריא לחלוטין, עסק בספורט ושירת במילואים. הועדה ציינה כי המערער נכנס לחדר בכוחות עצמו כאשר הוא צולע על רגל ימין המקוצרת, אין צניחת כף רגל משמאל. המערער מציין נפילות חוזרות עם תיעוד על שברים בידיים וברגל, בעקבות הנפילות. בבדיקה האורטופדית שערכה הועדה למערער, נמצא כי בעמידה בלט קיצור ועיוות של רגל ימין עם נטייה לעמוד על הצד החיצוני. כף רגל שמאל פלנטיגרדית וקרסול ימין מקובע, קרסול שמאל עם טווח תנועה מלא. בבדיקה הנוירולוגית שערכה הועדה למערער נמצא, כי כף רגל ימין מעוותת וקטנה עם אטרופיה של שרירי שוק וירך מימין. 15. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה, כי ממצאי הועדה אינם מבוססים על הערכה בלתי מדוייקת, אלא שהועדה בדקה את המערער ורשמה באופן מפורט את ממצאי הבדיקה האורטופדית והנוירולוגית. הועדה מצאה כי מבחינה אורטופדית ממצאי הבדיקה מראים קישיון של קרסול ימין בלבד ולכן קבעה, כי ערר המוסד בעניין זה מוצדק. מבחינה נוירולוגית, קבעה הועדה כי מדובר בעיקר בחולשה פרוקסימלית ברגל ימין וישנה חולשה קלה מאוד גם בירך שמאל. הועדה הסבירה מדוע החלטתה שונה מהחלטת הועדה המחוזית, תוך שנימקה כי ממצאיה שונים מממצאי הועדה מדרג ראשון ולכן סעיף א-4 שיושם בועדה המחוזית, אינו רלוונטי למקרה דנן. (ראה סעיפים ו-1 ו- ו-4 לפרוטוקול הועדה מיום 27.5.08). 16. באשר לליקוי בירך שמאל, הדגישה הועדה כי מדובר בחולשה קלה מאוד, ומסקנתה הסופית היתה, כי ניתן ליישם בעניינו של מערער סעיף ליקוי רק לגבי רגל ימין, בהתאם לסעיף א-6 לרשימת הליקויים בשיעור 50%. הועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' שדה, ומשמצאה הועדה, כי הממצאים הרפואיים של פרופ' שדה בדבר חומרת החולשה ברגל ימין, שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה שלה, מובן מאליו שמסקנותיה תהיינה שונות ממסקנותיו של פרופ' שדה וקביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה (ראה לעניין זה דב"ע נד/22,21-01 המוסד - דוד כהן פד"ע כז' 54). 17. הסמכות לקבוע את יישום הפריטים השונים מרשימת הליקויים נתונה לועדה בלבד. הועדה מוסמכת לקבוע שפריט מסויים ישים לגבי המערער ואף מוסמכת לקבוע שהממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. זאת כל עוד הדבר מבוסס על ממצאים קליניים. הועדה ריבונית ליישם את הפריטים ברשימת הליקויים על הממצאים הקליניים, מדובר בהחלטה רפואית ובית הדין אינו מעביר עניין זה תחת שבט ביקורתו. 18. חוות דעתו של ד"ר רובינסון ניתנה ביום 23.7.08, היינו לאחר מתן החלטת הועדה נשוא הערעור (27.05.08), ומשכך, אין לקבוע כי נפל פסול בהחלטת הועדה אשר לא יכולה היתה להתייחס אליה. 19. לאור כל המפורט לעיל, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, לפיכך, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 20. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ט (22 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. יעל אנגלברג-שהםשופטת ניידות