פיצויים בגין צלקת בבטן

פיצויים בגין צלקת בבטן מבוא ותמצית טענות הצדדים עסקינן בשתי תביעות שהדיון בן אוחד בהן טוענים התובעים, כי נגרם להם נזק גוף בעקבות תאונת דרכים מיום 22.7.06 (להלן:"התאונה"). התביעות הוגשו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ד - 1974 (להלן:"חוק הפלת"ד). בת.א. 1302/07 הוגשה התביעה על ידי ראג'דה (להלן:"ראגדה" ו/או "התובעת") ילידת יום 14.5.1979 שבמועד התאונה הייתה נוסעת ברכב המעורב. בת.א. 6112/07 הוגשה התביעה על ידי בכר בלאל (להלן:"בלאל" ו/או "התובע") נהג הרכב המעורב בתאונה שהינו בעלה של ראג'דה ועל ידי חאפז בכר יליד 30.8.03 ועבד אלרחמאן בכר יליד 2.7.02 שהינם ילדיהם הקטינים של ראג'דה ובלאל ושהיו מעורבים בתאונה כנוסעים ברכב. בתחילה, כפרה הנתבעת בכיסוי הביטוחי בשל טענתה, כי במועד התאונה לא היה לבלאל נהג הרכב רישיון נהיגה בתוקף וכן מכיוון שלטענתה הוסף נוסע לרכב. מחלוקת זו הוכרעה בפסק הדין שניתן במסגרת ת.א. 14024-11-08 בתביעה שהגישה נוסעת נוספת שהייתה ברכב המעורב בתאונה. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים נותרה בשאלת הנזק בלבד. מטעם התובעים העידו ראג'דה, בלאל וחדיג'ה בכר שעל פי הנטען סייעה לתובעת לאחר התאונה. בנוסף, הוגשו מסמכים רבים. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה. הצדדים סיכומו טענותיהם בעל פה. דיון ומסקנות ת.א. 1302/07 - תביעתה של ראג'דה בעקבות התאונה, הובהלה ראג'דה לבית חולים שם התלוננה על כאבים בחזה ובבטן. במהלך הלילה שוחררה, אולם בשל התגברות כאבי הבטן שבה למיון בבית חולים פוריה. בבדיקת C.T. אובחן אויר חופשי בחלל הבטן ודליפת חומר ניגוד מהמעי. על כן נשלחה ראג'דה לניתוח דחוף. בניתוח נמצא קרע במעי הדק, ושפשופים במעי הגס. בוצעה תפירת החור במעי הדק. התובעת שוחררה לביתה ביום 30.7.06. סך הכול אושפזה ראג'דה במשך 8 ימים. מומחה מטעם בית משפט בתחום הכירורגיה הכללית ד"ר ביטרמן שבדק את התובעת קבע, כי מצבה הכללי של ראג'דה טוב, ללא חולשה או בקע של דופן הבטן וללא דלדול שרירים. המומחה קבע, כי הבדיקה לא העלתה כל ממצא פתלוגי. עוד קבע המומחה, כי נותרה לראג'דה צלקת ניתוחית באורך 13 ס"מ מעל ומתחת לטבור ברוחב מקסימלי של 1 ס"מ. הצלקת אינה מכאיבה אולם מכערת. על כן בגינה בלבד הקנה המומחה לראג'דה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 75 (1) ב לתקנות הביטוח הלאומי. עוד קבע המומחה, כי מצבה של ראג'דה תקין ללא כל מגבלות תפקודיות. עובר לתאונה, ראג'דה לא עבדה. ראג'דה מבקשת לפצותה בגין כאב וסבל, החזר הוצאות נסיעה ורפואיות, עזרת צד ג' ופיצוי גלובאלי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד לאור כוונתה העתידית להשתלב בשוק העבודה ולאחר שעברה קורס לסייעות. בנוסף, טוענת ראג'דה, כי שגה המומחה שקבע את נכותה בשיעור 5%, זאת מכיוון שלאחר שקבע שהצלקת היא מכערת, אזי על פי סעיף 75 לתקנות הביטוח הלאומי, צלקת בגוף שהינה מכאיבה או מכערת מקנה 10% נכות. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הסביר המומחה, כי בחר להקנות לתובעת נכות בשיעור 5% בלבד וזאת מאחר ובזמן פגישתו עם התובעת היא לא התלוננה, כי הצלקת מכערת או כואבת. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי, כי יש לקבל טענת התובעת ועל כן הנכות שיש להקנות לה היא בשיעור 10% בגין צלקת מכערת, על פי לשון תקנות הביטוח הלאומי ולא מצאתי סיבה לסטות מכך. זאת מן הטעם שאף המומחה סבר, כי הצלקת מכערת על פי חוות דעתו וכך סבורה אף אני לאחר שראג'דה הציגה לפני את הצלקת. מדובר בצלקת שאורכה כ- 13ס"מ. העובדה שראג'דה לא התלוננה בפני המומחה שהצלקת מכערת אינה יכולה לשנות את אופי הצלקת. אוסיף, כי לפני העידה התובעת, כי מרגישה לא נוח עם הצלקת שבבטנה (עמ' 17 ש' 4-5). יחד עם זאת, מדובר בנכות אסטטית בלבד שלא הותירה כל מגבלה תפקודית אצל התובעת, כך על פי חוות דעת המומחה שלא נסתרה, משבחרו הצדדים שלא לחקור אותו וכן על פי התרשמותי מעדות התובעת. ראג'דה לא העידה, כי היום סובלת ממגבלות כלשהן הקשורות לבטן אלא טוענת, כי עצבנית בעקבות התאונה ויש לה בעיות נפשיות. לעניין זה אציין, כי התובעת ויתרה על מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. בנוסף, התובעת העידה, כי בעלה עובד באילת ואת כל הקניות והסידורים היא עושה בעצמה בזמן שהוא בעבודה (עמ' 19 ש' 6-9), גם מכך התרשמתי שהתובעת חזרה לתפקוד רגיל ואינה סובלת ממגבלה תפקודית כלשהי, הקשורה לתחום הכירורגי . כאמור התובעת לא עבדה עובר לתאונה ועל כן אינה מבקשת ואף אינה זכאית לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר. אציין, כי אף לא הוכח לי, כי בכוונת התובעת להשתלב בשוק העבודה בעתיד הקרוב. התובעת הינה כיום בת 31, לא עבדה שנים רבות ובוודאי שאין בצלקת שנותרה לה בעקבות הניתוח שעברה בבטן, כדי למנוע ממנה להשתלב בשוק העבודה לו חפצה לעשות כן. כך, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. כאמור על פי קביעת המומחה, מצבה של התובעת תקין ללא כל מגבלות תפקודיות. הנכות הינה בגין צלקת בלבד בבטן שאינה מגבילה את התובעת בכל אופן שהוא. לפיכך, אין מקום לקבוע פיצוי כלשהו בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. בגין כאב וסבל על פי נכות בשיעור 10%, 8 ימי אשפוז וגילה של התובעת יש לקבוע לתובעת פיצוי בשיעור 21,000 ₪ משוערך להיום (מעוגל). פיצוי בגין עזרת צד ג' - התובעת העידה, כי בעקבות התאונה נזקקה לעזרה בבית וזו ניתנה לה על ידי גב' חדיג'ה בכר. על פי עדותה, גב' חדיג'ה עבדה אצלה בין שעתיים לשעתיים וחצי ביום - 5 ימים בשבוע במשך כחודשיים וחצי. התובעת הגישה רישום שעשתה באשר לשעות העבודה של גב' חדיג'ה (עמ' 15 ש' 18-23). עדות התובעת נתמכה בעדות גב' חדיג'ה. העדה העידה, כי התובעת שילמה לה 1,000 ₪ בגין העבודות שביצעה עבור התובעת והתובעת נותרה חייבת לה סכום נוסף של 1,500 ₪. בנוסף, העידה ראג'דה שבעלה עזר לה בתקופה שהייתה בבית חולים וגם בבית ואף אחותה של התובעת סייעה לה. אחות התובעת לא העידה לפני. בנוסף, לקחתי בחשבון שהתובע לשיטתו החלים אף הוא מהתאונה שעבר יחד עם התובעת ויש בכך כדי להשליך על היקף העזרה שנתן. לאחר ששקלתי כל אלו, פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' עבור העזרה שנתנה הגב' חדיג'ה ועבור עזרת בני משפחה שמצאתי שחורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, סך של 5,500 ₪. לא מצאתי בנסיבות המקרה לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד וזאת על פי קביעת המומחה שהתאונה לא הותירה אצל התובעת כל מגבלה תפקודית. פיצוי בגין החזר הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד- על פי הקבלות שהומצאו לרבות עלות פינוי באמבולנס וכן לאור היקף המסמכים הרפואיים פוסקת סכום גלובאלי של 4,500 ₪. לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובעת פיצוי בגין עלות טיפולים פסיכולוגיים לעתיד בהעדר טענה לנכות בתחום הנפשי ולאחר שלא הוכח באמצעות חוות דעת שהתובעת תיזקק לטיפולים נפשיים בעקבות התאונה שעברה. סך הפיצוי לתובעת הינו 31,000 ₪. מהסכום האמור יש לנכות תשלום תכוף שקיבלה התובעת בסך 11,271 ש"ח נכון ליום 23.4.07. אמנם אין פירוט בכתב הקבלה ממה מורכב הסכום, אולם אותה עת, עולה מהמסמך, שהתובעת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין ועל כן נראה על פי חישוב, שהתובעת קיבלה סך של 10,000 ש"ח והיתרה הינה בגין שכר טירחת עו"ד בתוספת מע"מ. על כן את שכר הטירחה אין להפחית מסכום הפיצוי לו זכאית התובעת. סך של 10,000 ש"ח משוערך להיום הינו הינו 12,084 ש"ח היתרה לה זכאית התובעת בניכוי התשלום התכוף הינה 18,916 ש"ח. ת.א. 6112/07 - התביעה של בכר בלאל ושל הילדים חאפז ועבד אלרחאמן לבלאל לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה והוא אף לא אושפז בעקבותיה. לטענת בלאל, הוא יצא לחופשה מעבודתו ביום 1.7.06. ביום 7.7.06 עבר תאונת דרכים שבשלה שהה בחופשת מחלה. במהלך חופשת המחלה, עבר בלאל תאונה נוספת נשוא תיק זה. על פי אישור המעביד, התובע שב לעבודתו ביום 1.10.06. לטענת התובע, בעקבות התאונה נשוא תיק זה נעדר חודשיים ועשרה ימים מעבודתו. בעקבות התאונה, פנה התובע לחדר מיון. התובע לא אושפז ושוחרר לביתו. יום למחרת, פנה התובע בשנית לחדר מיון והתלונן על כאבים בצוואר, קרסול וכתף שמאל. התובע נבדק ועל פי גיליון חדר מיון לא אובחנו אצלו שברים. אובחנה אצלו רגישות בצוואר ללא חוסר נוירולוגי. התובע שוחרר לביתו להמשך מעקב רופא מטפל ומנוחה בת 4 ימים. לאחר שלושה ימים, נבדק התובע שוב בחדר מיון ובגיליון חדר מיון נרשם שתנועות צוואר חופשיות ללא הגבלה בתנועות הכתף. התובע מבקש לפצותו בגין הפסד שכר לעבר, החזר הוצאות רפואיות ונסיעה, עזרת צד ג' וכאב וסבל. מהמסמכים הרפואיים שהוצגו לעיוני לא מצאתי הצדקה להיעדרות הממושכת של התובע מעבודתו. אזכיר, כי בעת התאונה נשוא תיק זה, התובע שהה בחופשת מחלה בשל תאונה קודמת שעבר. כך שאף לא הוכח לי שהתובע התכוון לשוב יום למחרת התאונה נשוא התיק שלפני לעבודה ורק בשל התאונה נמנע ממנו לעשות כן. לאחר ששקלתי את המסמכים הרפואיים שהוצגו לגבי מצבו של התובע ועדות התובע לפני, אני מוצאת כסביר לקבוע שחודש היעדרות מהעבודה היה מוצדק בנסיבות העניין בשל התאונה נשוא התיק שלפני. שכרו החודשי של התובע על פי תלוש המשכורת שהוצג היה 5,000 ₪ ברוטו, בניכוי מס הכנסה, הסכום יעמוד על 4,770 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש לפצות את התובע בגין הפסד שכר לעבר בסך 5,855 ₪. בגין כאב וסבל, לאחר ששקלתי נסיבות התיק והמסמכים שצורפו פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 7,000 ₪. בגין החזר הוצאות נסיעות ורפואיות וכן עזרת צד ג' לאור נתוני התיק, היקף המסמכים הרפואיים שצופו ואופי הפגיעה ולאחר שלקחתי בחשבון גם את עלות הפינוי באמבולנס, פוסקת לתובע סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה בסך 2,000 ₪ כמבוקש על ידי התובע בסיכומיו. סך הפיצוי לבלאל בגין התאונה הנטענת הינו 14,855 ₪. בנוסף, נטען בכתב התביעה, כי נגרם נזק גוף לשני ילדיהם הקטינים של ראג'דה ובלאל. לגבי כל אחד מהילדים צורף גיליון חדר מיון בלבד. ילדים אלו לא נזקקו להמשך טיפול רפואי ולא הוצגו לעיוני מסמכים נוספים באשר לנזק שנגרם להם. על פי דו"ח אמבולנס, הילדים אף לא התלוננו על כאבים. התובעים מבקשים לפצותם בגין כאב וסבל בלבד בסך 5,000 ₪ עבור כל אחד ואילו הנתבעת מציעה לפנים משורת הדין פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין כאב וסבל עבור כל אחד. לאור דלות המסמכים הרפואיים והיעדר ממצא ממשי בהם ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, מוצאת לפצות כל אחד מילדי התובעים בסך של 2,000 ₪ בגין כאב וסבל. סיכום לסיכום, בגין התאונה נשוא התיק שלפני ולסילוק תביעות התובעים בשני התיקים המאוחדים, ישלמו הנתבעים סך של 37,771 ₪ על פי הפירוט לעיל. בנוסף, ישלמו הנתבעים החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום עבור כל אחת מהתביעות וכן ישאו ביתרת האגרה החלה בשני התיקים. מחייבת את הנתבעים בנוסף בשכר טירחת עו"ד בסך 13% מסכום הפיצוי הכולל בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים הנקובים לעיל, ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פיצוייםצלקתבטן