רקע עובדתי התובע היה ועודנו המחזיק והבעלים של רכב נוסעים מסוג דייהו רייסר מס' רישוי 07-984-75 (להלן: "הרכב" או "המכונית"). הנתבעת מס' 1 הינה חברת ביטוח אש ביטחה את הרכב בביטוח "מקיף". ביום 17.1.96 אירעה לתובע, למיצער, תאונת דרכים בה ניזוק הרכב בצידו הימני בצורה קשה (להלן: "התאונה"). לאחר ארוע התאונה פנה התובע אל סוכן הביטוח שלו והודיעו בדבר התאונה. סוכן הביטוח היפנה את התובע תחילה למוסך בלתי מורשה לתיקון הרכב, ולאחר מכן היפנהו למוסך "דן", אשר הודיע לתובע, לאחר מספר ימים ולאחר שבדק את הרכב, כי הינו מסרב לתקן את הרכב, מאחר שלא ניתן לתקן את הרכב באיכות סבירה לאחר תאונה כה קשה. סוכן הביטוח היפנה את התובע אל הנתבע 4, שהינו מוסך מורשה לביצוע תיקון למכוניות (להלן: "המוסך"), אשר הסכים לתקן את הרכב. חברת הביטוח - נתבעת מס' 1 - היפנתה את התובע לנתבעת 2, העוסת במתן שירותי שמאות לחברת הביטוח, באמצעות נתבע 3 שהינו שמאי רכב במקצועו (להלן: "השמאי"). השמאי ערך "אומדן נזק ראשוני" ביום 18.1.96 (נספח לתצהיר עדותו הראשית) והעריך את נזקיה של המכונית ב- 17,338 ₪, אשר היוו כ- 45% מערך הרכב (סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית). הרכב תוקן על ידי המוסך.  תמצית טענות הצדדים 6. א. התובע טוען, כי חברת הביטוח ושלוחה, השמאי, לא היו צריכים להורות על תיקון הרכב בשל הנזק הקשה שנגרם לו. לטענתו, היה על הנתבעים הללו להורות שלא לתקן את הרכב ולפצותו בשווי הרכב, על פי פוליסת הביטוח. לחלופין, נטען על ידי התובע, כי משקבעו הנתבעים 1 - 3 כי יש לתקן את הרכב, עשו זאת ברשלנות תוך הפרת חובתם לתובע כיוון שהורו על ביצוע התיקונים על ידי חלפים משומשים ולא מקוריים שנלקחו מרכב אחר שנפגע בתאונה והוכרז כ"אובדן מוחלט" ואשר לא התאימו במקרה דנן, ובכך גרמו לעיכוב בלתי סביר בזמן התיקון, כחמשה חודשים וחצי, וכן גרמו לירידת ערך הרכב עקב התיקון הרשלני. ב. אשר למוסך, טוען התובע, כי תיקון הרכב בוצע באורח רשלני והגם שהשימוש בחלפים אושר על ידי שמאי, היה על המוסך לסרב להתקין חלפים משומשים כאמור. ג. עוד טען התובע, כי בשל התמשכות הזמן לתיקון רכבו נגרמו לו הפסדי שכר, שכן נאלץ לבקר במוסך פעמים רבות והפסיד שעות עבודה, שהיו מצטברות לכדי שעות נוספות. כן תבע התובע הוצאות נוספות שנגרמו לו וביקש פיצוי בגין עוגמת נפש. תביעתו הועמדה על סך של 80,954. ד. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של שמאי רכב מטעמו, דורון עד, שקבע את הנזק הגולמי שנגרם לרכב בשווי של 31,359 ₪ שהם כ- 67% משווי הרכב. עוד העריך השמאי הזה כי ירידת ערך הרכב בשל התאונה הוא בשיעור של 40% ובנוסף 20% בשל התיקון הרשלני, כך שסך ירידת ערך הרכב הינה בשיעור של 60%. המסקנה מדבריו של השמאי מטעם התובע הינה, כי לא היתה כדאיות כלכלית מסחרית בתיקון הרכב, שכן עלות התיקון בפועל ובנוסף ירידת ערכו עולים על שווי הרכב. 7. הנתבעים 1 - 3 טוענים, כי מלכתחילה לא היתה חובה "להשבית" את הרכב, שכן הנזק הגולמי לרכב אינו מגיע לכדי 75% מערך הרכב, שאז יש להכריז עליו כ"אובדן גמור", ואף לא ל - 66% מערך הרכב , שאז יש לראותו כ "אובדן גמור להלכה". עוד נטען, כי הוצע לתובע לשלם את מלוא ערך הרכב, אך הוא סירב והתעקש ועמד על כך כי רכבו יתוקן, וזאת חרף אזהרות הנתבעים כי הרכב לא יחזור למצבו עובר לתאונה. עוד נטען, בסיכומיו של ב"כ נתבעים 1 - 3, כי על פי החוק יכולים היו לאשר תיקון בחלפים תחלופיים או משומשים ולא מקוריים, אולם למרות זאת אישרו תיקון בחלקים מקוריים שרובם המכריע היו חדשים. 8. המוסך טוען, כי תיקון הרכב נעשה על ידו כראוי ותחת פיקוחו של השמאי, ובנוסף לכך נערכה ביקורת על ידי מכון הבדיקה "דינמומטר" ושל מכון התקנים, אשר אישרו את תקינות הרכב, בטיחותו וכשירותו לתנועה. עוד נטען, כי הובהר על ידי מנהל הנתבע לתובע, כי הפגיעה ברכב היתה קשה וכי הרכב לא יחזור לאחר התיקון למצבו, אך יהא כשיר לתנועה. מוסיף נתבע 4 וטוען, כי לאחר שהתובע קיבל את רכבו הוא לא התלונן על טיב התיקון אלא רק ביקש להשלים חסר של חלקים "קוסמטיים" כגון סמל הרכב וכדומה, ובכך למעשה אישר, כי המוסך עשה עבודה נאמנה. עוד נטען, כי אם יקבע כי לרכב נגרמה ירידת ערך, הרי זו לא נגרמה עקב תיקון לקוי. 9. טענות הצדדים הובאו כאן בתמצית, כיוון שקצרה היריעה מכדי לפרט את כל טענותיו של ב"כ הנתבעים 1 - 3, אשר האריך בסיכומיו יתר על המידה, אולם למען הסר הספק יובהר כי בית המשפט שקל והתייחס לכל טענה ועובדה שטענו הצדדים בכל מהלך המשפט.   חוות הדעת של שמאי מטעם בית המשפט 10. א. לאור חילוקי הדיעות שנתגלו בין השמאים של הצדדים בשאלה האם היה צריך להורות על תיקון הרכב אם לאו, מינה בית המשפט מומחה מטעמו - השמאי עזרא שוהם, אשר חוות דעתו תהא היחידה בתיק בית המשפט (להלן: "המומחה"). בהחלטת המינוי מיום 3.3.98, נאמר עוד כדלקמן: ”....המומחה יגיש חוות דעת לענין הרכב שתוקן ע"י נתבעת מס' 4 לרבות בנושאים הבאים: האם היה מקום מלכתחילה לתקן את הרכב הפגוע? האם התיקון בוצע במקצועיות הראויה והדרושה. מהי ירידת ערכו של הרכב ביחס לפני הכנסתו לתיקון למוסך (ע"י נתבעת מס' 4) וכן ביחס למצבו הנוכחי עם הוצאתו מהמוסך. ".   ב. ביום 6.5.98 הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ומן הראוי להביא בהרחבה מדבריו: ”מעיון בכל חומר התביעה שהוגש לי כולל חוות דעת השמאים מטעם הצדדים, מעיון בתצלומי הנזק לפני תחילת התיקונים, תוך כדי ביצוע התיקונים וכן לאחר גמר ביצוע התיקונים ובהסתמך על בדיקתי הפיזית של המכונית הגעתי למסקנות כדלקמן: החשבוניות שהוגשו על ידי המוסך "גדעון לוי" אינן משקפות את עלויות התיקון המעשיות, מאחר וכמות ניכרת של חלפים סופקה ישירות על ידי חברת הביטוח אשר חלפים אלה "נחתכו" ממכונית אחרת שסביר להניח כי הושבתה כתוצאה מתאונה לגרמה לנזק כליל. לצורך התיקון חתכו חלק ימני ממרכב המכונית המושבתת ומאחר והובא חלק משומש הרי שכל החיתוך נעשה בנקודות שונות מאשר היצרן מאפשר, עובדה שלא איפשרה חיבורים מקוריים ולכן כל החלק הימני שהוחלף הורכב בצורה מעוות ביחס למרכב המכונית. בנתונים אלה עלויות התיקון היו גבוהות מהעלויות שאושרו בפועל והכדאיות הכלכלית לשיקום המכונית הניזוקה היו נמוכות מאד וסביר להניח, כי לא היו מצדיקות את תיקון המכונית הניזוקה. נכון ליום בדיקתי טרם הושלם התיקון ויש ליקויים במכונית.   לשאלות בית המשפט לדעתי לא היה מקום מלתחילה לתקן את המכונית הניזוקה. במידה והיה נעשה תחשיב נכון של החלפים והעבודה לא היו ניגשים לביצוע התיקונים. התיקון לא בוצע במקצועיות הראויה והדרושה. מסקנה זו מתבססת על מצב המכונית נכון להיום לאחר גמר ביצוע התיקונים, כאשר ניכרים סימני התיקון במכונית בצורה גלויה. 3. .....   סיכום והמלצות .... אני ממליץ למכור את המכונית בפועל על ידי נציגי הנתבעים ולהשלים את הסכום ולפצות את התובע עד ל - 90% ממחירה לפי המחירון.... או לחילופין שהמבטחים ישלמו לתובע 90% מערך המכונית והמכונית תעבור לבעלותם" (כל ההדגשות שלי - א.פ.).   ג. ב"כ הצדדים פנו למומחה בשאלות הבהרה, אשר נענו על ידו, ועוד השיב המומחה, כי לדעתו ירידת ערכו המוחלט של הרכב כתוצאה מן התאונה ליום האירוע היא בסך של 19,200 ₪ (ינואר 96) או 40% ממחירו לכל תאריך נתון, כאשר מחיר הרכב לפי מחירון נכון לינואר 96 הוא בסך 48,000 ₪ (ראה תשובותיו מיום 10.8.98). ד. המומחה נחקר ארוכות בחקירה נגדית על חוות דעתו ולהלן נביא ציטוטים אחדים מחקירתו הנ"ל: בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 14.6.99 - חקירה נגדית של עו"ד שלו - השיב המומחה כדלקמן: "ש. בחוות הדעת כתבת שאתה סבור שלא היה מקום לתקן את הרכב אלא להשבית אותו. ת. לא אמרתי להשבית אותו. אמרתי שלא כדאי כלכלית לשקם אותו. כי עלויות התיקון היו גבוהות מאד ביחס לערך המכונית. ש. כשאתה אומר כדאיות כלכלית לחב' הביטוח או לבעל הרכב. ת. אני מתכוון באופן אובייקטיבי ביותר, לא ביחס לחב' הביטוח ולא ביחס לבעל הרכב. החישובים לא היו כלכליים. ש. מתי משביתים רכב שנפגע בתאונה. ת. יש כמה דרגות. תקנות התעבורה קבעו נכון לאותה תקופה שעד 55% משווי המכונית כולל מס, ניתן לתקן מכונית מבלי לדווח לרשויות. הדרגה השניה בין 55% ל - 75% שעדיין ניתן לתקן אבל חייבים לדווח לרשויות כולל בדיקת הרכב במכון התקנים. הוא מקבל רישוי של רכב משוקם. מעל 75% נזק הרכב חייב ללכת לפירוק. ש. אתה מתכוון הנזק הגולמי. ת. כן. כל עלות התיקון כולל מס ומע"מ" (ההדגשות שלי - א.פ.).   בעמ' 9 לפרוטוקול הנ"ל נאמר: "ש. כשאתה כשמאי צריך לבדוק רכב ולהחליט אם צריך לתקן אותו, אתה בודק את שווי הרכב ואת הנזק הגולמי ולפי זה אתה מחליט מה אחוז הנזק ושווי הרכב ואם יש מקום להשבית או לתקן ת. ההתלבטות היא במקרים שהנזק גבולי, כשהוא קטן מיד מבחינים שאין מה לבדוק לעומק, כשהנזק אבסולוטי וטוטאלי זה ברור. ההתלבטות היא שהנזק הוא בסדר גודל של 50% מהרכב ואז צריך לבדוק בצורה מדויקת עד כמה שאפשר ולקחת בחשבון גם נזקים צפויים שעלולים להתגלות תוך כדי פירוק. סביר להניח שנזק ראשוני של 45% - 50% סביר להניח שהנזק יגדל בסדרי גודל של 10% עד 15% תוך כדי פירוק. ש. גם במקרה כזה לא נגיע ל - 75%. ת. נכון. זה מעל 55%. יש שיקולים נוספים. תקנות התעבורה אמנם קובעות גבולות ולא קובעות לשמאי שיקול דעת שגם ב - 60%, או 55% שלא לתקן רכב, לשמאי יכול להיות שיקול דעת. למשל ברכב נכה גם ב - 40% לא אתקן אותו והיו מקרים כאלו".   יצויין, שהשמאי מטעם הנתבעות - דני זפרני - (נתבע 3) - מודה בחקירתו הנגדית (פר' מיום 13.1.00 עמ' 19 ש' 9 - 10), כי ההערכה הראשונית שערך לגבי הנזק למכונית, בסך 17,338 ₪, לא כללה מע"מ, וזאת בניגוד להוראות משרד התחבורה (ת/9), ואילו היתה כוללת מע"מ היתה עומדת על סך של ההערכה - 20,285 ₪, וזאת ההערכה הראשונית ומבלי להביא בחשבון ליקויים סמויים נוספים שטרם התגלו, על אף שלטענתו כן לקחם בשיקוליו, אולם לא מצאתי לכך ביטוי באומדנו הראשוני, ומבלי להביא בחשבון את שוויים של החלפים שנלקחו מהרכב שהושבת והורכבו ברכבו של התובע. בהמשך חקירתו הנגדית (בעמ' 10 לפרוטוקול) נשאל המומחה:   "ש. כשאתה בא לבדוק נזק גולמי של נזק במקרה גבולי, נכון שאתה עושה רשימה של החלפים שצריך להחליף ופירוט העבודות שצריך לבצע, בודק את המחירים וכך אתה מגיע לנזק ולאור הנזק אתה בודק מה צריך לעשות. ת. נכון. אבל אני לוקח בחשבון גם נזק צפוי שעלול להתגלות רק לאחר הפירוק לקראת תיקון אפשרי".   בהמשך חקירתו הנגדית השיב המומחה פעם נוספת על השאלה כיצד, מדוע ועל סמך מה הגיע למסקנה בחוות דעתו כי לא כדאי היה לתקן את הרכב והשיב: "ת. על סמך כל הנתונים שהיו בתיק, הוצאות התיקון, מצב הרכב כפי שהוא נראה אחרי התיקון וזה המצב האמיתי ששווי הרכב היום משקף את השיקולים הראשונים שכללו בתיקון שלו (ראה עמ' 11 שם). ......... ת. לשאלות בית המשפט השבתי שלא היה מקום מלכתחילה לבצע את התיקון ברכב והקדמתי ואמרתי שבמידה והיה נעשה חישוב נכון של ערכם של החלקים והעבודה, לא היו ניגשים לבצע התיקונים. ש. כשכתבת תשובה זו אני מניחה שבדקת את התחשיב הנכון. ת. השוויתי בין חווה"ד של השמאים, בדקתי את העלויות, התייחסתי לצילומי הנזק כפי שהוגשו לי והמסקנה היתה שהרכב בנתונים כאלה לא הייתי מתקן אותו" (ראה עמ' 12 שם). "ש. כשענית לשאלה האם היה מקום מלכתחילה לתקן את הרכב. התבססת על כל החומר שהיה לפניך לרבות ליקויים שלא היו ידועים בזמן הבדיקה הראשונית. ת. נכון. מספיק הצילומים הראשונים שראיתי. למעשה לא הייתי צריך את כל חוות הדעת שהיו בתיק. הצילומים הראשונים שיקפו את עוצמת המכה" ( ראה עמ' 15שם).   בעמ' 13 לפרוטוקול השיב המומחה: "ש. אתה שמאי, כשאתה נדרש לתת חוו"ד במקרה של רכב אחרי תאונה לצורך התיקון אתה מכין אומדן ראשוני. ת. כן.עניתי בתחילת העדות שעל פניו ניתן לראות אם יש נזק קטן או גדול והתשובות ברורות, ברגע שיש נזק בסדר גודל של 40% - 50% נהוג לעשות תחשיב עד כמה שיותר מדוייק ולקחת בחשבון נזק צפוי".   ה. המומחה נחקר בחקירה נגדית גם על ידי עו"ד בן ארי וגם בחקירתו זו דבק באמור בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית שהובאה לעיל, כי לא היה מקום מלכתחילה לתקן את הרכב. כך בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 14.6.99 נשאל המומחה: "ש. אמרת שהאוטו הזה לא היה ראוי לתיקון ולפי תפיסתך גדעון לא היה צריך לשים בורג אחד באוטו. ת. אם אני הייתי השמאי שתיקן את הרכב לא הייתי נותן לגדעון לתקן את הרכב".     ו. לאור קביעותיו החד-משמעיות של המומחה, אשר לדעתי לא עורערו בחקירתו בבית המשפט, ובהיות חוות דעתו היחידה בתיק, ומלבד זאת אף נראה לי לאמץ את מלוא חוות דעתו, כסבירה והגיונית בהתבסס על הנתונים שהובאו על ידי הצדדים, הנני קובע כי היה על הנתבע 3 להורות שלא לתקן את המכונית, ולהכריז עליה כ"אובדן מוחלט להלכה" או כ"אובדן מוחלט", ועל המוסך היה למשוך ידיו מלתקן את המכונית. ז. ער אני לטענת ב"כ הנתבעים, כי מכיוון שהרכב היה בן למעלה משנתיים ימים לא היתה חובה להתקין בו חלפים מקוריים (נ/1), אולם גילו של הרכב היה רק מעט למעלה משנתיים, ומכל מקום נראית לי קביעת השמאי כי לא היה מקום לגזור חלפים מרכב שהוכרז כ "אובדן מוחלט", במקומות שנאסרו על ידי יצרן הרכב ולהתקינם ברכבו של התובע והיה מקום ליקח חלפים מקוריים וחדשים.   האם שקל הנתבע 3 שיקולים זרים בעת החלטתו לתקן את הרכב? 11. הרכב נשוא דיוננו הינו רכב אשר לא שולמו בגינו מיסים הואיל ובעליו היה זכאי לפטור מתשלומם, עקב היותו עולה חדש. כפי שהסביר המומחה בחקירתו הנגדית מיום 14.6.99 (בעמ' 18 - 17) כאשר חברת הביטוח צריכה לשלם למבוטח את ערכו של רכב אשר כאמור לעיל פטור ממיסים, אזי חברת הביטוח יוצאת נפסדת, כיוון שעליה לשלם למבוטח את מלוא ערך הרכב (כולל מיסים) ואח"כ גם לשלם את המסים בנפרד בכדי שתוכל לעשות שימוש כלשהו בשרידי הרכב. 12. ממשיך המומחה וקובע בעדותו (שם בעמ' 18) כי בבואו לדון בהשבתה או בתיקון של כלי רכב, אין הוא לוקח בחשבון אם רכב נרכש בפטור ממיסים: "ש. אתה כשמאי לוקח בחשבון את נושא הרכב שנרכש ללא מיסים כשאתה מחליט אם להשבית או לתקן. ת. עניתי שזה לא מהווה שיקול לדעתי מבחינה מקצועית, זה לא אמור להיות שיקול דעת".   מן המקובץ עולה כי בבואו לבחון האם היה מקום לתקן או להשבית את הרכב, אסור היה לנתבע 3 לייחס משמעות כלשהי לעובדה שהרכב נקנה ללא מיסים. האם נהג השמאי מטעם הנתבעת כך?   13. בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 (פר' מיום 13.1.00 בעמ' 22 ש' 24 - 26), העיד הוא כדלקמן: "ש. ההמלצה שלך בנסיבות התאונה הזאת קודם כל להשבית את הרכב או לתקן. ת. בהמלצה שלי רשום באומדן הראשוני שההמלצה לתקן את הרכב, מאחר שידעתי מה מגבלות המכס".   לא צריך להכביר במילים, וברי לכל כי בתשובתו הנ"ל של הנתבע 3, שקל הוא שיקולים לא רלוונטים לעניין תיקון הרכב, וכי למעשה עשה זאת כיוון שראה לנגד עיניו את טובתה הכלכלית של הנתבעת 1, שאלמלא החליט להורות על תיקון הרכב, שומה היה עליה לפצות התובע במלוא ערך הרכב על פי המחירון ואח"כ לשלם בנפרד גם את המיסים לאוצר המדינה. 14. מוצא אני לנכון להוסיף, כי איני נותן אמון כלל וכלל בעדותו של הנתבע 3 וזאת, בין השאר, על יסוד האמור בחקירתו הנגדית מיום 13.1.00 (בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 24 - 31): " ש. אחרי שנעשה מה שנעשה האם אתה עשית הערכת נזק בפועל של שווי כל החלקים שהוכנסו למכונית כולל החלקים שהוכנסו מחברת הביטוח. ת. בודאי. מאחר והחלקים הובאו על ידי חברת הביטוח אמרתי לגדעון לוי שאני אפצה אותו על החלקים ברווח שהוא מקבל על החלקים המשומשים ואת זה הכנסתי בעבודות. ב"כ ברודי: אני מתנגד. העד העיד פה שהמסמך שכתב הוא לא נכון. ש. אתה ניפחת את סעיף העבודות כדי לכלול רווח למוסך בגין חלקים שחברת הביטוח סיפקה. ת. נכון. הגדלתי את מחיר העבודה על סמך רווח של בעל המוסך לחלקים"   משמע, הנתבע 3 מודה, כי במערכת יחסיו עם שאר הנתבעים , אין הוא נוהג ביושר, והוא פועל בניגוד לאינטרס של מעסיקתו הנתבעת 1 ועל כן כיצד זה נאמין לו כי נהג דווקא עם התובע ביושר ונעדיף דבריו על אלה של המומחה מטעם בית המשפט ? 15. אשר לטענה כי התובע הוא זה שביקש לתקן את הרכב נאמר שניים: ראשית, שמאי מטעם הנתבעת - נתבע 3 - הוא זה אשר הורה על תיקון הרכב, כבר בחוות דעתו הראשונית, כפי שמודה הוא בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 7) - ”.... כך שלא היה מקום להורות על השבתתו או לקבוע כי נגרם לו אובדן מוחלט" . ובהמשך (סעיף 8) - ...אציין כי לפני שקבעתי כי יש לתקן את הרכב התייעצתי עם שלושה מוסכי פחחות....". גם בחקירתו הנגדית (פר' עמ' 22 ש' 25) השיב כי - "בהמלצה שלי רשום באומדן הראשוני שההמלצה לתקן את הרכב...". 16. יתר על כן. הנתבע 3 מודה במפורש כי "התובע הודיע לי כי הוא אינו מעוניין לתקן את הרכב" (סעיף 9 לתצהירו). אם כך, נשאלת השאלה מה גרם לו לתובע לשנות את דעתו מסירוב לתקן להוראה לתקן? אלא שיש לאמץ את עמדת התובע לענין זה, כי עשה זאת כיוון שנתבע 3 לא מסר לו את מלוא המידע, כי אם יוכרז על אובדן הרכב, כי אז תהא זו הנתבעת דווקא שתישא בתשלום המיסים ולא הוא, שכן הוא בעצמו חשש, בהסתמך על דברי נתבע 3, כי אם יוכרז הרכב כאובדן מוחלט ויקבל פיצוי מלא מהנתבעת בגין הרכב יהא עליו לשלם מכס, סכום של 13,000 ₪ ולפיכך ייצא שכרו בהפסדו, ועל כן העדיף כי רכבו יתוקן (פר' עמ' 7 ד' 4 - 7). ודוק. גם נתבע 3 בעצמו לא אומר בתצהירו, כי הבהיר לתובע שמלבד הפיצוי בגין הרכב תהא זו הנתבעת 1 שתישא בתשלום המסים בגין הרכב, אלא אומר הוא את ההיפך המוחלט של הדברים, כי כביכול לנתבעת כדאי יותר כי הרכב יוכרז כ"אובדן מוחלט" (סעיף 14 לתצהירו), ולא היא. כפי שהבהיר המומחה, במקרה של אובדן מוחלט על הנתבעת לשאת בתשלום המיסים מלבד פיצויו של התובע במלוא ערך הרכב. (ראה גם לענין זה האמור בסעיפים 4 - 5 לסיכומי ב"כ התובע אשר מקובלים עליי). העולה מן האמור הוא, כי לו היו הנתבעים נוהגים עימו ביושר וכראוי, בהתחשב בעובדה כי היה עולה חדש והיו מוסרים לו כל הפרטים הרלוונטיים והראויים, כי אז היה על נתבע 3 להודיעו, כי לאחר שהרכב יוכרז כ"אובדן מוחלט" ושרידיו ימסרו לנתבעת, היא זו שתישא בעלות המכס, אזי בוודאי לא היה מסכים לתיקון ועומד על הכרזת הרכב כ"אובדן מוחלט", כפי שמן הראוי היה שיעשה נתבע 3, אם לא היה שוקל שיקולים זרים, כגון נושא המיסוי של הרכב, כפי שהודה בעצמו.   מה ייעשה ברכב נשוא דיוננו? 17. הנתבעים טוענים, מי בקול רפה ומי בריש גלי, כי הרכב הינו תקין ונוסע. אכן, הרכב נוסע, אך כבר בהוצאתו מהמוסך נתגלו בו תקלות לרוב, כפי שמעיד התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית - דברים שהיו אמונים עליי, וזאת אף כי הרכב נבדק במכון רישוי. לדברים אלו מתווספים דבריו של המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו כי - "התיקון לא בוצע במקצועיות הראויה והדרושה. מסקנה זו מתבססת על מצב המכונית נכון להיום לאחר גמר ביצוע התיקונים, כאשר ניכרים סימני התיקון במכונית בצורה גלויה". כך גם השיב בחקירתו הנגדית (פר' מיום 14.6.99, עמ' 19). 18. בחוות דעתו המליץ המומחה מטעם בית המשפט שתי דרכים חלופיות לשאלה מה ייעשה ברכב ועיקרן מכירתו על ידי הנתבעים ופיצוי לתובע עד לשווי 90% ממחיר המחירון של הרכב. התובע מבקש לאמץ זאת, ואילו ב"כ הנתבעים מתנגד לכך. שקלתי לעומק את ההצעות ואת עמדות הצדדים וסבורני, כי אין מקום להורות על מסירת הרכב לידי הנתבעת והשלמת הפיצוי כמוצע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, וזאת במיוחד לאור העובדה, כי מאז התאונה חלפו כחמש שנים, וכארבע שנים ומחצה מעת שנמסר הרכב המתוקן לידי התובע והוא משתמש בו לצרכיו. ברי, כי בתקופה זו ירד ערכו של הרכב, ולעת הזאת לא הוגש לבית המשפט מחירון לשווי הרכב. דעתי היא, כי יש לאמץ את הקביעה, כפי שביקש התובע בכתב התביעה, לפצותו בגין ירידת הערך של הרכב, וזאת ייעשה על פי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי ירידת הערך של הרכב מגיעה לכדי 40% ממחיר המחירון עובר לתאונה ובסכום זה מן הראוי לפצותו. 19. טוענים הנתבעים כי הרכב עבר תאונה קודמת לפני התאונה הנדונה ועל כן אין התובע זכאי בפיצוי מלא בגין ירידת הערך עקב התאונה הנוכחית כפי שקבע המומחה. טענה זו מוטב לה לו לא היתה מועלית כלל ועיקר. הנתבעת היתה מבטחת הרכב גם בזמן הרלוונטי לתאונה הקודמת, שלא היתה קשה. היא היתה זו שאמורה היתה לשלם לתובע בגין ירידת ערך של הרכב אם אמנם היתה ירידה שכזו כתוצאה מן התאונה הקודמת, ולא עשתה זאת. הנתבעת אף גבתה פרמיה מלאה מן התובע בגין הביטוח, כאילו לא עבר הרכב תאונה קודמת. אשר לטענתה כי התובע לא הודיע לה על התאונה בעת חידוש הביטוח, ייאמר למיזער, כי טענה זו תמוהה היא, שהרי דבר התאונה היה בידיעתה ולו סברה אז כי חלה ירידה בערכו של הרכב כתוצאה מאותה תאונה מן הראוי היה שלא תגבה מלוא דמי הפרמיה בגין הרכב כאילו לא עבר תאונה. וגם זאת. השמאי דנן מודה, כי הציע לתובע פיצוי מלא בגין רכבו, ועשה זאת קרוב לוודאי על דעתה של הנתבעת, והכיצד אז היתה מוכנה לפצותו בגין אובדן מלא של הרכב ואילו כעת אינה מוכנה לפצותו במלוא ירידת הערך?! זאת ועוד. ירידת ערך של הרכב יכולה להיקבע או על ידי הערכתו של שמאי רכב בסמוך לאחר התאונה, או כאשר הרכב נמכר בפועל ואזי נענית השאלה מהי ירידת ערכו האמיתית. במקרה דנן, לא ניתנה הערכת שמאי לירידת ערך הרכב עקב התאונה הראשונה וזו ניתנת רק בעקבות התאונה הנוכחית ועל כן על הנתבעת לשאת במלוא ירידת ערכו של הרכב.   הנזקים ירידת ערך הרכב 20. בתשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה את שווי ירידת ערך הרכב ב- 19,200 ש"ח, נכון לינואר 1996. סכום זה כאשר הינו משוערך להיום, מגיע לסך של 29,662 ש"ח, והנני פוסק זאת לתובע.   הפסד השתכרות 21. איני מוצא לנכון לפסוק סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. המדובר ב"נזק מיוחד" אשר היה על התובע להוכיחו והוא לא הרים נטל זה. אכן התובע נעדר לעיתים תכופות מעבודתו במהלך התקופה בה שהה הרכב במוסך, וזאת עשה על מנת לבדוק ההתקדמות שחלה בתיקונו, אך כיוון שבפועל לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי הכנסות אין מקום לפצותו על כך.   החזר הוצאות של תיקונים בגין התאונה 22. המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי ישנן מספר הוצאות שנגרמו לתובע, לאחר שהרכב תוקן והוצא מהמוסך, אותן יש לייחס לתאונה, ולדעתו זכאי התובע לקבלן בחזרה (פר' מיום 14.6.99 עמ' 29):   א. עבור הטבעת מס' שילדה ע"י מכון התקנים - 187 ₪ ב. החלפת מחשב - 1,780 ₪ ג. בדיקה במכון "טסט ליין" - 399 ₪ ד. גרירת הרכב - 117 ₪ ה. התאמת מפתח - 80 ₪ סה"כ : 2,563 ₪.   סכום זה כשהינו משוערך להיום, מגיע לסך של 3,658 ₪, והנני פוסק זאת לתובע.   הוצאות ביטוח וטסט 23. התובע ביקש לפסוק החזר הוצאותיו בגין ביטוח וטסט לרכבו כאשר זה היה מושבת במוסך. ברם, בחקירתו הנגדית הודה התובע, כי בעת שהרכב היה במוסך קיבל רכב חלופי (פר' מיום 13.1.00 עמ' 8 ש' 22 - 23), ועל כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות אלו.   עוגמת נפש 24. התובע ביקש לפסוק לו סך של 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה. אין ספק, כי לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה. מלכתחילה, לו היו נוהגים הנתבעים כראוי, לא היה מקום לתקן את הרכב, והתובע היה זוכה לפיצוי מלא ולרכב חדש. תחת זאת, נאלץ להמתין למעלה מחמישה חודשים לתיקון הרכב, כאשר בתקופה זו הגיע לעיתים קרובות למוסך לראות כיצד מתקדם תיקון הרכב. גם כאשר זכה לקבל הרכב חזרה, הסתבר כי לא תוקן כדבעי וכפי שהובטח לו ונותרו בו פגמים רבים ואף סבל מליקויים חוזרים ונשנים אשר הכריחוהו להגיע למוסך לתיקונים נוספים. סבורני, כי במקרה דנן, יש להיעתר לבקשתו לפצותו ולו חלקית, ולאור התקופה שחלפה מאז התאונה, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 7,500 ₪, נכון להיום.   ניכוי הסכום ששולם על ידי הנתבעת 1 25. ביום 15.12.97 ניתן פסק דין חלקי, בהסכמת הצדדים, ועל פיו על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17.1.96. הסכום ששולם, עפ"י האמור בסיכומי ב"כ התובע, ביום 8.5.98, הגיע לסך של 8,921 ₪. הסכום שקיבל התובע משוערך להיום מגיע לסך של 10,830 ₪ ויש להפחיתו מסך כל הפיצוי לו זכאי התובע, ומקובלת עליי טענתו של ב"כ התובע כי סכום זה ינוכה רק לאחר שיחושב מלוא ערך הפיצוי ויווספו לו שכ"ט עו"ד והוצאות התובע.   חלוקה בין הנתבעים 26. המומחה מטעם בית המשפט קבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי על המוסך לשאת ב- 20% מירידת ערך הרכב. המומחה ביסס קביעתו זו בעיקר על העובדה, כי החלפים לרכבו של התובע שנלקחו מרכב שהובא על ידי הנתבעת והוכרז כ"אובדן מוחלט", נחתכו בנקודות שונות מאלו שהיצרן מאפשר, עובדה שלא איפשרה חיבורים מקוריים ועל כן כל החלק הימני שהוחלף "הורכב בצורה מעוות ביחס למרכב המכונית" (ראה בסיפא של עמ' 1 לחוות דעת המומחה). בחקירתו הנגדית (פר' מיום 14.6.99 הוסיף המומחה כדלקמן: ”ת. אמרתי שגדעון (המוסך - א.פ.) צריך להשתתף ב- 20% מירידת הערך כי אני חושב שבעל מוסך שמבצע תיקון במקרה כזה צריך לעמוד על כך לבצע את התיקון בחלקי פח שהם מרותכים למרכב עפ"י הוראות היצרן ולעבוד בחלקים חדשים". נראה לי לאמץ את קביעתו של המומחה. בעל מוסך אינו צריך למלא באורח אוטומטי ומבלי להפעיל שיקול דעת אחר הוראות של שמאי מטעם חברת הביטוח. אל לו לראות אך ורק את הרווח הכספי למול עיניו. עליו לשקול גם את טובת הלקוח, אם השמאי מטעם חברת הביטוח לא עשה זאת. והא ראיה, היו מוסכים שסירבו לבצע את התיקון בנימוק כי יש לגזור דינו של הרכב כ - "אובדן מוחלט". במקרה דנן כהו עיניו של מנהל הנתבע 4 ובראותו אפשרות לרווח כספי עט על כך וביקש לבצע את העבודה. כאמור, איני מתעלם מכך כי קיבל הוראה מהשמאי ומהנתבעת להרכיב ברכבו של התובע את החלקים מהרכב שהובא למוסכו והוכרז כ"אובדן מוחלט", אך היה לו לסרב לכך, ובמיוחד, כאמור בדברי המומחה, כאשר חיתוכי הפח נעשו שלא בנקודות החיבור המורשות על ידי היצרן ובכך חטא ועל כן עליו לשאת בחלק מנזקו של התובע, בבחינת כל הנתבעים מעוולים יחדיו. דומני שהקביעה כי על הנתבע 4 לשאת ב- 20% מנזקיו הכוללים של התובע הינה סבירה וכך אני פוסק.   סיכום 27. לאור האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי כולל כדלקמן:   א. בגין ירידת ערך הרכב (סעיף 20 לעיל) - 29,662 ₪ ב. החזר הוצאות בגין תיקונים (סעיף 23 לעיל) - 3,658 ₪ ג. בגין עוגמת נפש (סעיף 24 לעיל) - 7,500 ₪ סה"כ: 40,820 ₪. לסכום זה יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ כחוק. כן זכאי התובע להחזר הוצאותיו לאגרת בית המשפט ולחוות הדעת של השמאי מטעמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.   28. לאור האמור לעיל, לענין חלוקת הפיצוי בין הנתבעים, ישאו הנתבעים 1 - 3, ביחד ולחוד, בשיעור של 80% מהסך הכולל בגין הפיצוי, שכ"ט עו"ד והוצאותיו של התובע ואילו נתבע 4 ישא בשיעור של 20% בלבד. מהסכום שנקבע כי בו ישאו הנתבעים 1 - 3 יקוזז הסכום המשוערך ששולם לתובע על פי פסק הדין החלקי בסך 10,830 ₪ (סעיף 26 לעיל). הסכומים שבהם על הנתבעים לשאת כחלקם היחסי, ישולמו לתובע לא יאוחר מיום 20.3.01, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 29. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.  ניתן היום ל' בשבט, תשס"א (23 בפברואר 2001) בהעדר הצדדים.  אהרן פרקש, שופט   מוסךשמאות