1. עתירה כנגד החלטתה של הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים במשרד הפנים אשר דחתה את בקשתה של העותרת לקבלת מעמד כתושבת בישראל ולאפשר לה להתאזרח. הרקע 2. העותרת, אזרחית אוזבקיסטן, ילידת 1929 (בת 82) נכנסה לישראל לראשונה ביום 15/1/01 באשרת תייר. לאחר מספר יציאות וכניסות שבה לישראל ביום 27/2/02 ומאז היא נמצאת בישראל. העותרת אינה יהודיה ועל כן לא זכאית להסדרת מעמדה מכוח חוק השבות, התש"י-1950. 3. ביום 7/4/02 הגיעה העותרת ללשכת האוכלוסין ביחד עם אזרח ישראל בשם גולדמן יפים ז"ל והגישה בקשה להכיר בה כבת זוגו של מר גולדמן ובהתאם להעניק לה מעמד בישראל. בני הזוג טענו כי נישאו זה לזו בקפריסין ועל כן ביקשו לקבל מעמד על פי הנוהלים המקובלים. ביום 19/2/03 קיבלה העותרת אשרת שהייה מסוג ב/1, בתוקף עד 31/8/03, אשרה זו הוארכה עד ליום 31/8/04. ביום 29/3/04 הגישה העותרת בקשה לשינוי מעמדה לרישיון ארעי א/5. ביום 2/5/04 הוענק לעותרת רישיון מסוג א/5 שתוקפו עד 30/4/05. רשיונה של העותרת הוארך שוב ושוב עד ליום 30/9/08, כאשר בכל עת בטרם חידוש הרישיון נערכים לעותרת ולמר גולדמן שימועים לבדיקת כנות הקשר ביניהם. יצויין כי הענקת הרישיונות הארעיים לתקופות השונות נעשתה על פי נהלי משרד הפנים, לרבות ה"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" - נוהל מס' 5.2.0008. הליך זה מכונה גם הליך מדורג (להלן: "הנוהל"). 4. לאחר שחלפה התקופה הנדרשת על פי הנוהל, הגישה העותרת בקשה להתאזרחות. על פי הוראות הנוהל הוחלט לערוך לבני הזוג שימוע לבדיקת כנות הקשר ביניהם. השימוע נערך ביום 16/9/08 ובסופו התרשמו נציגי המשיב כי לא מדובר בקשר כן. על כך נערך תשאול נוסף ביום 17/11/08 (נספח "ה" לתשובת המשיב) וביום 20/11/08 נערך דו"ח מסכם, לפיו הגיעה יחידת התשאול למסקנה כי הקשר הזוגי בין העותרת למר גולדמן ז"ל נותק לפחות כשנתיים קודם לבדיקה. בשים לב לאמור, הוחלט ביום 16/12/08 להפסיק את ההליך המדורג על פי הנוהל והעותרת נדרשה לצאת את הארץ (להלן "ההחלטה הראשונה"). 5. העותרת החלה בהליכים לביטול ההחלטה הראשונה והשיגה עליה בפני הגורמים המוסמכים. בתגובה קבלה העותרת מספר הודעות כי עניינה נמצא בטיפול, עד שביום 14/6/09 הוחלט על הפסקת ההליך המדורג ודחיית בקשותיה של העותרת. ביום 5/7/09 הלך מר גולדמן ז"ל לעולמו. 6. יצויין כי לעותרת בן החי ברוסיה ונכדה החיה בישראל ומחזיקה באזרחות ישראלית. הנכדה, הגב' ילנה גרינשטיין נשואה לאזרח ישראל, מר מיכאל גרינשטיין ומתגוררת בקרית ביאליק. לכל הפחות, מאז פטירתו של מר גולדמן ז"ל מתגוררת העותרת עם נכדתה. ההליכים 7. בעקבות כל אלו הגישה העותרת את עתירתה המקורית לבית משפט זה, בה עתרה לבטל את ההחלטה הראשונה ולהורות למשיב להעניק לה אזרחות וזאת על סמך עמידתה בכל התנאים כנדרש, לפי נוהל ההליך המדורג. במהלך הדיון בעתירה, ביום 22/3/10, התברר כי גם לאחר דחיית השגותיה של העותרת על ההחלטה הראשונה, המשיכה העותרת בהגשת בקשות לקבלת מעמד ממניעים הומניטריים. לפיכך הוצע לעותרת למצות את מסלול קבלת המעמד ממניעים הומניטריים והדיון בעתירה נדחה. בהתאם, הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד ממניעים הומניטריים, בהתאם לפרק ד' ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", נוהל מס' 5.2.0017. בקשתה הועברה לוועדה הבינמשרדית אשר דנה בעניינה רק ביום 21/11/10. בסופו של יום החליטה הוועדה לדחות את הבקשה (להלן "ההחלטה השנייה"). בהחלטה השנייה מציינת הוועדה: לאחר שבחנו את התיק, הבקשה והמסמכים שצורפו לה, נראה כי הנסיבות המתוארות, כפי שהובאו בפני הוועדה, אינן מלמדות על טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד. במקרה דנן למבקשת ניתן מעמד מכח קשר זוגי אשר ניהלה עם אזרח ישראלי, מעמד אשר פקע עקב פטירתו. למבקשת בן מנישואין קודמים החי בחו"ל. מכל האמור לעיל, עולה שזיקתה למולדתה חזקה יותר מזיקתה לישראל. 8. עם קבלת ההחלטה השנייה, ביקשה העותרת לתקן את העתירה ובסופו של יום הגישה כתב עתירה מתוקן בו תקפה את שתי ההחלטות. ההכרעה כעת עוסקת על כן בטענת העותרת בעתירה המתוקנת. הטענות 9. העותרת חוזרת על טענותיה בעתירה המקורית, לפיהן קשר הנישואין בינה לבין מר גולדמן ז"ל היה כן. העותרת אף צרפה לכתב העתירה תצהירים של מכרים ושל בנו של מר גולדמן, המצהירים כי בני הזוג היו נשואים זה לזו עד ליום פטירתו של מר גולדמן. עוד טענה העותרת כי בהתאם לנוהל נבדק קשר הנישואין בינה לבין מר גולדמן מספר פעמים ועל כן משתמה התקופה כנדרש על פי הנוהל, היה על המשיב לאשר את התאזרחותה. המשיב הוא שעיכב, כך לטענתה, את מתן התשובה במשך תקופה ארוכה באופן בלתי סביר ובלתי הוגן. לעניין ההחלטה השנייה, טוענת העותרת כי למעשה הוועדה הבינמשרדית זנחה את טענת ניתוק הקשר בין בני הזוג וביססה את החלטתה רק על העדרה של זיקה מספקת לישראל. בעניין זה טוענת העותרת כי מהנתונים עולה כי היא נעדרת כל זיקה למולדתה, אוזבקיסטן, שהרי אין לה כל קרובי משפחה באותה מדינה. התבססות הוועדה על כך שבנה גר ברוסיה אינה רלבנטית, שהרי העותרת כלל אינה אזרחית רוסיה ואינה זכאית למעמד ברוסיה. העותרת מדגישה כי בחינת הזיקות הרלבנטיות מחייבת את המסקנה כי הזיקה החזקה יותר הינה לישראל, שבה הינה מתגוררת מזה שנים רבות ובה היא חיה עם נכדתה. 10. המשיב חוזר על הטענות שהועלו בתשובתו לעתירה המקורית וטוען כי בכל השימועים שנערכו לבני הזוג הועלו ספקות לגבי כנות הקשר. משהוגשה הבקשה להתאזרחות נערכה בדיקה נוספת ומעמיקה שבסופה התברר כי בני הזוג אינם חיים יחדיו. המשיב מפנה לתשובות בני הזוג מהם עולה, כך נטען, כי הם הודו בכך שהקשר ביניהם נותק. המשיב מבהיר עוד כי אין כל מקום שבית משפט זה יתערב בשיקול דעתה של הוועדה. מכל מקום המשיב סבור כי מירב זיקותיה של העותרת אינן לישראל. המשיב מוסיף כי נשמרה לעותרת האפשרות להגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים רפואיים ועל כן סבור כי יש לדחות את העתירה ולאפשר לה למצות את ההליך גם במסלול זה. דיון והכרעה 11. כבר בפתח הדיון אבהיר כי הגעתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל ואפרט טעמי. כפי שראינו, העותרת הגיעה לישראל כבר בשנת 2001 ובשנת 2002 נישאה בקפריסין לאזרח ישראלי - מר גולדמן ז"ל. בשנת 2002 החלו בני הזוג בהליך המדורג אשר בסופו בקשה העותרת להתאזרח בישראל. בהתאם לנוהל נבדקה כנות הקשר בין בני הזוג בכל אחד משלבי ההליך. מעיון בנוהל ניתן לראות כי הבדיקה הראשונית צריכה להעשות מייד בתחילת ההליך המדורג (סעיף ה.12.א' לנוהל) ולאחר מכן בתום כל שנה בטרם יוארך הרשיון (סעיף ו.7 לנוהל). לבני הזוג אכן נערכו שימועים רצופים וכעולה מתשובת המשיב לא נמצאה כל עילה להפסיק את ההליך בכל השנים האמורות. אמנם בתשובת המשיב נטען כי עלו חשדות בדבר כנות הקשר, אולם חשדות אלו לא בוססו ומכל מקום לא שימשו עילה להפסקת ההליך. משמע, עד לשנת 2007, במשך כל תקופת ההליך, נמצא כי אין כל פגם וכל פסול בכנות הקשר שבין בני הזוג. 12. בשנת 2007, עם סיום תקופת ההליך המדורג, לא נערכה לבני הזוג בדיקה אלא זו התקיימה רק בסוף שנת 2008. מדו"ח התשאול מסתבר כי המסקנה בדבר הפסקת הקשר התבססה על תשובות בני הזוג לחוקרים ועל ממצאי חקירה. ממצאי החקירה מבוססים אך ורק על ביקור בדירת נכדתה של העותרת ברחוב דליה 9 בקרית ביאליק. מתשובת בני הזוג ומהחקירה הגיעו החוקרים למסקנה כי העותרת עזבה את ביתו של מר גולדמן ז"ל ועברה להתגורר עם הנכדה. 13. העותרת טענה בעתירה כי בדיקת כנות הקשר נעשתה באיחור רב וכי כבר בשנת 2007 היה צורך לערוך את הבדיקה. לפיכך סבורה היא כי מסקנות בדיקה מסוף שנת 2008 אינן רלבנטיות. טענה זו אינה מדויקת, שכן על פי סעיף ז.1 לנוהל, תום תקופת ההליך הינה 4 שנים לאחר קבלת רישיון מסוג א/5. רישיון זה ניתן לעותרת לראשונה ביום 2/5/04, כך שתקופת ההליך הסתיימה ב-2/5/08. אין ספק שבדיקה מחודש 11/08 הינה מאוחרת לתקופה, אולם מדובר בשיהוי קצר יחסית ולא שיהוי ארוך כפי שנטען על ידי העותרת. 14. כך או כך, איני סבור שיש להכריע בעתירה זו בטענות בדבר כנות הקשר בתקופה הרלבנטית (דהיינו בתקופת ההליך המדורג), שכן בהחלטה השנייה, שעניינה בקשה לקבלת מעמד בעקבות פטירת המנוח, זנח המשיב את טענת חוסר כנות הקשר. מעיון בהחלטה השנייה ניתן ללמוד כי המשיב הניח כי הקשר הזוגי שבין בני הזוג פקע רק בשל פטירת המנוח, שהרי בהחלטה נאמר "[...] מעמד אשר פקע עקב פטירתו". יתרה מזו, עצם ההסכמה בבית המשפט להפנות את העותרת למסלול של בקשה לקבלת מעמד על פי "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדר מעמד לבני זוג של ישראלים" (נוהל מס' 5.2.0017) יש משום ויתור על הטענה כי ההליך המדורג בוטל בשל חוסר כנות הקשר. נוהל זה עוסק אך ורק במצבים בהם הופסק ההליך בעיצומו בנסיבות מיוחדות, כגון גירושין או פטירת בן הזוג הישראלי. הנוהל אינו עוסק במתן מעמד למי ששוהה בישראל לאחר הפסקת ההליך המדורג ודחיית בקשה להתאזרחות. משמע, ההסכמה להפנות את העותרת לבדיקת הוועדה הבינמשרדית, כוללת בחובה הסכמה כי ההליך המדורג לא נפסק. 15. נוהל הפסקת ההליך במקרים שבהם פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג, קובע את התנאים להענקת מעמד לבן הזוג הזר. במקרה שבו אין לבני הזוג ילדים יחולו הוראות פרק ד' סעיף ד.2.ב' הקובעות: במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, יועבר התיק לדיון בוועדה הבינמשרדית בהתקיימות הנתאים המפורטים להלן: כאמור סעיף ד.1.1. בן הזוג עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג קודם פטירת בן הזוג הישראלי. לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג. היה והתקיימו התנאים המפורטים בסעיפים ד.2.ב 1, 2, 3 לעיל, עובר להבאת התיק לדיון בוועדה, ייערך לבן הזוג הזר שימוע בלשכת רשות האוכלוסין באזור מגוריו, לבחינת זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו (ובכלל זה, משך התקופה בה שוהה הזר בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בארץ או בארץ מוצאו ומידת התערותו בחברה הישראלית. העתק מן השימוע יונח בפני חברי הוועדה על מנת לבדוק את נסיבות העניין בכללותן ומידת קיומה של זיקה ממשית וחזקה של המבקש למדינת ישראל יותר מזיקתו למדינה הזרה. בהחלטה השנייה קבעה הוועדה למעשה כי התקיימו בעותרת התנאים הנקובים בסעיפים (1)-(3) להוראות הנ"ל, דהיינו כי החזיקה ברישיון א/5 מעבר לתקופה הנדרשת וכי לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג. עם זאת מצאה הוועדה כי לא התקיים תנאי הזיקה הקבוע בסעיף (4). 16. תנאי הזיקה הינו השיקול המרכזי להכרה במעמדו של בן הזוג הזר. בבג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999) מבהיר בית המשפט כי הטעם להקלה בהליך התאזרחותו של זר הנשוי לאזרח ישראלי נעוץ בצורך לשמור על קשר הנישואין (שם עמ' 787) (ראה גם בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (2002) ובג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים (ניתן ביום 12/10/08)). עם זאת, מצב בו נקטע קשר הנישואין בשל פטירתו של בן הזוג הישראלי יוצר קשיים מיוחדים. כך יתכן שבן הזוג כבר קשר עצמו למדינת ישראל, נקשר לבני משפחה בישראל, למקום עבודה, לבית מגורים או לנכסים אחרים וכדומה. על כן ועל מנת לשמור על הקשר הזה שנוצר בין בן הזוג הזר למדינת ישראל, נקבע נוהל הפסקת ההליך שבמרכזו הדרישה לקיומה של זיקה (ראה בג"צ 4711/02 הנ"ל ופסק הדין המשלים באותו עניין שניתן ביום 2/8/09). 17. משבאים אנו לבחון את המקרה הנוכחי ניתן לראות כי הוועדה סברה כי מרבית זיקותיה של העותרת הינן לארץ מולדתה- אוזבקיסטן. הנימוק היחיד שניתן למסקנה זו הינו כי "למבקשת (העותרת ר', ס') בן מנישואין קודמים החי בחו"ל". אין התייחסות לטענה כי אותו בן אינו מתגורר בארץ מולדתה, אוזבקיסטן, אלא מתגורר ברוסיה. אין התייחסות לכך שעל פי תשובותיה של העותרת לחוקרים, הקשר בינה לבין אותו בן הינו רופף ביותר וכי לא נפגשה ולא התראתה עמו שנים רבות. אין גם כל התייחסות לזיקותיה האחרות של העותרת לישראל. כאמור, לעותרת נכדה, אזרחית ישראלית, הנשואה ולה ילדה. העותרת מתגוררת מזה זמן, לפחות מאז פטירת המנוח עם הנכדה, העותרת שוהה בישראל כבר 9 שנים רצופות ומאז שנת 2002, שבה יצאה כדי להינשא, כלל לא יצאה מישראל. באת כוח המשיב ציינה כי העותרת נעדרת זיקה לישראל בין היתר בשל כך שאינה יודעת את השפה ודומה שראוי היה להמנע מהעלאת הטענה, שהרי בישראל חיים עולים חדשים רבים שאינם דוברים היטב את השפה העברית ואין כל ספק כי הינם חלק ממשי מהחברה בישראל ובעלי זיקה חזקה אליה. 18. אין גם כל התייחסות בהחלטת הוועדה לגילה של העותרת, שהרי ברור כי המשמעות לאדם מבוגר הגר בישראל כבר שנים רבות, לעזוב את ישראל, שונה מהמשמעות שתהא לכך במקרה של אדם צעיר שיכול להתחיל את חייו במקום חדש. אין טענה כי לעותרת נכסים כלשהם במולדתה אוזבקיסטן או כי יש לה קרובי משפחה מקרבה ראשונה. ככל שניתן להסיק מהראיות שבפני, מדברי בעלה של הנכדה ומהתצהירים שצורפו לעתירה, מתחייבת המסקנה כי העותרת קשרה את גורלה, בערוב ימיה, עם ישראל ובני משפחה המתגוררים כאן. זיקתה המירבית הינה על כן לישראל ולא למדינת מולדתה. 19. מהאמור עולה כי ההחלטה השנייה, הדוחה את בקשת העותרת למעמד מטעמים הומניטריים, לוקה בחוסר סבירות. היא אינה מבוססת על העובדות הרלבנטיות ומכל מקום אינה כוללת הנמקה עניינית המבוססת על עובדות שכאלו. על כן יש מקום להתערב בהחלטה. 20. איני מתעלם מההלכה לפיה על בית המשפט להימנע מלהתערב בשיקול הדעת של משרד הפנים, שלו מסורה הסמכות להעניק אשרות ולקבוע אזרחות של זרים (ראה למשל בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992), בג"צ 4156/01 הנ"ל). עם זאת כלל אי ההתערבות בהחלטות משרד הפנים אינו הרמטי ומקום שבו מוצא בית המשפט כי ההחלטה שניתנה אינה מבוססת על עובדות רלבנטיות ואינה סבירה, רשאי הוא להתערב בה. דומני שנסיבות מקרה זה נופלות לגדר רשימת המקרים בהם ראוי שבית המשפט יתערב. סוף דבר 21. על כן הנני מקבל את העתירה המתוקנת ומורה למשיב לקבל את בקשתה של העותרת לקבלת מעמד ממניעים הומניטריים ובהתאם לאשר את בקשתה להתאזרחות. בנסיבות העניין איני מוצא מקום ליתן צו להוצאות.נישואין / חתונהמשרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)