1. תביעת התובע להכרה בתאונה אשר ארעה לו, לטענתו, בתאריך 18.1.00, כ"תאונת עבודה" ולתשלום דמי פגיעה בגין תאונה זו, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 7.6.01 בנימוק כי בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי, תנאי למתן גימלה לעובד עצמאי הינו שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להרשם. במכתב הדחיה צויין כי התובע פנה להרשם כעובד עצמאי רק ב- 18.5.00, לאחר יום התאונה, ועל כן דין תביעתו להדחות. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה טען התובע כי בחודש 1.00 החל לעבוד כעצמאי והודיע על כך לפקיד שומה נצרת ולמע"מ וכי בתאריך 18.1.00 ארעה לו תאונת עבודה. התובע טוען כי עמד בתנאי סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי ולכל הפחות עשה את המוטל עליו על מנת להרשם בכך שפנה לרואה חשבון. לכתב התביעה צרף התובע אישור של רואה החשבון, מר חוש עאבד, על פיו נשלח העתק מהמסמך אשר הוגש למס הכנסה ב- 25.1.00,אף למוסד לביטוח לאומי. הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי התובע לא פעל בהתאם להוראות סעיף 77 (א) לחוק ולא עשה את המוטל עליו על מנת להרשם כעצמאי, ואף לא היה רשום כעצמאי בעת פגיעתו ב- 18.1.00, ורק כ- 4 חודשים לאחר מכן פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת להרשם כעצמאי. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניננו: א. התובע, יליד 1948, הגיש למוסד לביטוח לאומי ב- 3.1.01 טופס הודעה על פגיעה בעבודה ובו טען כי בתאריך 18.1.00, בסמוך לשעה 10:00, החליק על ידו הימנית ונפגע באזור המרפק. טיפול רפואי ראשון קיבל התובע, כאמור בטופס, ב- 10.2.00 במרפאת לין. התובע נימק בכתב התביעה את פניתו המאוחרת לקבלת טיפול רפואי בכך שבשל אסון משפחתי, לא פנה מידית לקבלת טיפול רפואי אלא רק משהתגברו כאביו. ב. גירסת התובע באשר למועד בו החל לעבוד כעצמאי, כמפורט בטופס התישאול שמילא בעקבות תביעתו להכרה בפגיעה מ- 18.1.00 כ"תאונת עבודה", הינה כי הוא החל לעבוד כעצמאי מחודש 1.00, כי התאונה היתה ביום גשום ולא היו עובדים בשטח וכי אין לו עובדים אלא תפקידו לפקח על ביצוע עבודות בניה לפי הזמנת בעלי העסקים וכי בתקופת העדרותו מהעבודה עקב הפגיעה שימש בנו כממלא מקומו. (עיין נספח ג' לת/2). ג. בעדותו של התובע בפנינו העיד התובע כי החל לעבוד כעצמאי ב- 1.1.00, כי הוציא חשבוניות בסוף חודש 1.00 או בתחילת חודש 2.00 וכי העסיק עובדים החל מחודש 2.00 כאשר הכוונה לבנו בלבד שכן מעבר לבן לא היו לו עובדים, והבן החליף אותו רק בעקבות התאונה. (עמ' 6 רישא לפרוטוקול). עדותו זו של התובע על פיה פנה לרואה החשבון בבקשה לדווח על העסקת עובדים רק החל מתחילת 2.00 וכן עדותו כי עד שנפגע בתאונה לא העסיק אף עובד (עיין עמ' 6 שורות 7-5 לפרוטוקול) אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של רואה החשבון מר חוש עאבד על פיה הודיע למס הכנסה ושלח העתק למוסד לביטוח לאומי, כי התובע החל להעסיק עובדים החל מ- 1.1.00. איזה עובד החל התובע להעסיק ב- 1.1.00?! הרי אף התובע עצמו מודה כי עד לפגיעתו לא העסיק אף עובד. ד. התובע לא פנה לפני תחילת עבודתו כעצמאי או מיד בתחילת עבודתו על מנת לדווח לנתבע על היותו עצמאי ובעדותו בפנינו העיד: "אני הודעתי לרואה החשבון שלי שאני מבקש שיפתח לי תיק מע"מ. אני אישית לא הלכתי למוסד לביטוח לאומי להודיע שאני עצמאי לפני ה- 18.1.00, אני פניתי לרואה החשבון שיטפל בזה..." (עמ' 6 שורות 23-22 לפרוטוקול). רואה החשבון בעדותו הודה כי אותו מסמך אשר לכאורה הודפס על ידו, ב- 10.1.00, הוגש לרשויות המס רק ב- 25.1.00, כפי שאף רואים מחותמת פקיד שומה נצרת המוטבעת על גבי המכתב. רואה החשבון העיד כי ב- 25.1.00 נמסרו גם הטפסים למוסד לביטוח לאומי, אולם מחומר הראיות עולה כי לא אלה הם פני הדברים. מכל מקום ברור כי לפני 25.1.00 אין אף טענה כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת להרשם כעצמאי, ואין חולק כי לפני 25.1.00 לא יכול היה המוסד לביטוח לאומי לדעת כי התובע הינו עצמאי. (עיין גם בעדות רואה החשבון בעמ' 3 שורה 2 לפרוטוקול). ה. באשר לטופס דין וחשבון רב שנתי אותו יש למלא כאשר מעונינים לשנות סוג בדיווח לביטוח לאומי (משכיר לעצמאי), רואה החשבון הודה כי הטופס נ/1 הוא הטופס שמילא עבור התובע וכי אין המדובר בטופס אחר וכי למעשה לא הוגש למוסד לביטוח לאומי ב- 25.1.00 טופס כדוגמת נ/1, שכן טופס זה מולא רק ב- 20.2.00 והוגש למוסד לביטוח לאומי רק ב- 18.5.00, כעולה מהחותמת "נתקבל" על גבי נ/1. רואה החשבון אף העיד כי הוא איננו שולח בדרך כלל מסמכים כגון נ/1 בדואר אלא מגישם באמצעות אחד מפקידיו. פקידת הנתבע ממחלקת גביה - עצמאים בסניף נצרת, הגב' סעיד ג'נאן העידה כי הנתבע קיבל דיווח ראשון על כך שהתובע החל לעבוד כעצמאי ב- 18.5.00, מועד קבלת נ/1. באשר למועד ממנו דווח התובע כמעסיק עובדים, מועד זה הינו מ- 25.1.00, ככל הנראה המועד בו נתקבל נספח א' לתצהירו של התובע אצל פקיד השומה לענין מס הכנסה. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, בהתאם לפסיקה דיווח על היותו של אדם מעסיק של עובדים אחרים (מה גם שהדיווח עובדתית לגבי התובע לא היה נכון בהתייחס לחודש 1.00) אינו מצביע בהכרח על היותו של התובע "עובד עצמאי", ואף דיווח זה נעשה לאחר ה- 18.1.00. ו. חשבונית ראשונה שהוצאה על ידי התובע, הוצאה ב- 6.2.00 עבור עבודה שבוצעה בחודש 1.00, ורואה החשבון בהודעתו מ- 7.10.03, ציין כי אין חשבונית שהוצאה בחודש 1.00 וכי התובע לא העסיק עובדים בחודש 1.00 אלא מילא טופס על אי העסקת עובד, בהתייחס לחודש 1.00. (חותמת רשות הדואר על הדיווח באשר לאי העסקה הינה מחודש 3.00). רואה החשבון אף הודיע כי לא מצא ברשותו ואף לא בספריו של התובע, פנקס מקדמות של המוסד לביטוח לאומי המתייחס לרבעון הראשון בשנת 2000. התובע לא המציא ראיה כלשהי כי שילם תשלום למוסד לביטוח לאומי כמקדמות לפני חודש 5.00, ופנקסי המקדמות שצרף התובע לסיכומיו מצביעים על כך כי החל לשלם ב- 15.6.00. מעבר לפנקסי המקדמות גם דף פירוט החשבון שצרף הנתבע, מצביע על כך כי התובע החל לשלם מקדמות רק ב- 15.6.00 וכי התובע לא שילם דמי ביטוח לתקופה 1.00 ועד 4.00 במועד, אלא שילם את כל הסכום רק ב- 15.6.00. ז. מחומר הראיות שבפנינו עולה כי למוסד לביטוח לאומי לא דווח לפני מועד קרות התאונה הנטענת, ב- 18.1.00, על כך שהתובע החל לעבוד כעצמאי, והתובע אף לא שילם במועד דמי ביטוח עבור תקופה זו, ולמעשה דמי הביטוח שולמו באיחור רק בחודש 6.00. פקידת הנתבע, הגב' סעיד ג'נאן, הבהירה כי חיוב דמי הביטוח נעשה באופן רטרואקטיבי מהמועד עליו דיווח אותו אדם שהחל לעסוק כעצמאי, דהיינו משדיווח התובע ב- 18.5.00 כי החל להיות עצמאי ב- 1.1.00, קיבל לשלם דמי ביטוח כעצמאי באופן רטרואקטיבי מ- 1.00. 3. הוראות סעיפי החוק והתקנות הרלוונטים לעניינינו הינם כדלקמן: א. סעיף 77(א) לחוק, זו לשונו:   ”לגבי עובד עצמאי, תנאי לגימלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם”.   ב. תקנות הביטוח הלאומי (רישום) תשכ"ג-1963 קובעות כי עובד עצמאי חייב ברישום לעניין החלק בחוק העוסק בביטוח נפגעי תאונות עבודה, וזו לשון תקנות 2 ו- 3:   ”2. רישום לעניין חלק ב' לחוק לעניין הסעיפים 24א ו- 24ב לחוק יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1(2) כרשום אם עשה אחד מאלה: (1) נרשם במוסד על-ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9; (2) הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הינו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי ענין; (3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח לפי פרטים 2 ו- 6 בלוח י' לחוק והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים.   3. רישום חוזר   רישומו לעניין הסעיפים 24א ו- 24ב לחוק של מבוטח שחדל להיות עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1(2) - בטל; חזר המבוטח להיות עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור, עליו לחזור ולהירשם לפי תקנות אלה”.   נציין כי במקום סעיפים 24א ו- 24ב לחוק, קיים כיום סעיף 77 בנוסח המשולב מ-תשנ"ה. 4. התובע מבקש כי בית הדין יקבע שהוא נרשם כעצמאי או שעשה את המוטל עליו על מנת להרשם וזאת על סמך דיווחים שדיווח למע"מ, למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי לגבי היותו מעביד ומבלי שנרשם בפועל כעצמאי, מבלי ששילם דמי ביטוח כעצמאי ומבלי שהגיש דין וחשבון ממנו נובע כי הינו עצמאי.   העובדה שהתובע נרשם ברשויות המס האחרות, דהיינו במע"מ ובמס הכנסה, ונרשם שם כעצמאי אין בה כדי להשליך על מעמדו לפי ההגדרות שבחוק הביטוח הלאומי, מה גם שאף במס הכנסה נרשם התובע רק לאחר קרות התאונה שכן הרישום שם הינו מ- 25.1.00 בעוד התאונה הנטענת ארעה ב- 18.1.00. עיין לענין זה בדב"ע נו/0/185 אריה אבני ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך כט' (1) 356.   באותו ענין נדון מעמדה של המערערת כ"עובדת עצמאית" לענין זכאותה לדמי לידה ונפסק על ידי בית הדין הארצי: "הגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק, לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה, מתייחסת ל"מי שעסק אותה תקופה במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות שתיים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו היא לפחות הסכום הקבוע בלוח א'..." הגדרה זו מתבססת על מבחנים אוביקטיבים (גובה ההכנסה והיקף העיסוק), והיא "הגדרה טכנית, המיועדת לספק אמת מידה שתאפיין - לצרכיו הספציפיים של חוק הביטוח הלאומי - את המפרנס העצמאי, להבדיל מ"עובד" וממי "שאינו עובד ולא עובד עצמאי" (...) אין ביסודות הגדרה זו פגיעה בזכות הקניין של היחיד, באשר היא מושתתת על מטרות סוציאליות ראויות של חוק הביטוח הלאומי, על פי ענפי הביטוח שבו. כמו כן, העובדה שמשולם תשלום על ידי אדם למס הכנסה, אין בה כדי להקיש בהכרח על מעמדו לפי ההגדרות הרלבנטיות בחוק הביטוח לאומי, השאלה העובדתית היא האם המערערת 2 הייתה בגדר "עובדת עצמאית" בתקופה המתאימה שקדמה לאימוץ הילדה רינה, והאם שילמה דמי ביטוח לאומי."   גם היותו של התובע רשום כמעסיק ופתיחת תיק מעסיקים, אינה מחייבת אוטומטית כי המדובר ב"עובד עצמאי", ושוב נשוב ונדגיש כי בעניננו הפניה לרשום את התובע כ"מעסיק" היתה לכל המוקדם ב- 25.1.00, לאחר מועד התאונה הנטענת.   אדם יכול להעסיק אחרים מבלי שהוא עצמו יהא "עובד עצמאי" כמשמעותו בחוק, למשל כאשר הוא בעל עסק המעסיק עובדים והוא עצמו אינו עובד בעסק ואף ההכנסה שלו מהעסק אינה עומדת בקריטריונים של הגדרת "עובד עצמאי".   לענין זה נפסק בדב"ע נה/0/37 ראייד פלאח נ. המוסד לביטוח לאומי כדלקמן:   ""עובד עצמאי" הוגדר בסעיף 1 לחוק (סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995), בין מרכיבי הגדרה זו כלול המרכיב של עיסוק במשלח יד, שלא כעובד, לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסה חודשית ממוצעת בשיעור מסוים. פירוש הדבר הוא כי לא כל מי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, נחשב כ"עובד עצמאי", דרוש בנוסף לכך שהעיסוק היה במסגרת מנימלית של זמן והכנסה שנקבעו בהגדרה, כמו כן, מי שהוא "מעביד" אינו בהכרח בגדר עובד עצמאי, משום שיכול ו"עובד" יעסיק עובד אחר (למשל, במשק בית) ואף על פי כן הוא לא ייחשב כ"עובד עצמאי". מכאן, שהוראות סעיף 33 (א) לחוק בדבר רישום כעובד עצמאי, מחייבות כי המבוטח יהיה בגדר הגדרת "עובד עצמאי". ואכן, למטרת הבדיקה אם המבוטח עונה על הגדרת "עובד עצמאי" נקבע בתקנות (כפי שיפורט בהמשך), כי עליו למסור פרטים, בין השאר, על זמן עיסוקו והכנסתו."   יתר על כן, כבר נפסק כי מתן הוראה לרואה חשבון לרשום מבוטח כעצמאי אין בה כדי למלא את חובתו של אותו מבוטח לענין רישומו כעצמאי. (עיין דב"ע נה/0/184 אריה בדרה נ. המוסד לביטוח לאומי וכן עב"ל 324/97 שמעון הניג נ. המוסד לביטוח לאומי).   התובע במקרה שבפנינו אף לא הוכיח לבית הדין כי קיבל פנקסים ובהם דרישה לתשלום מקדמות כעצמאי למרות שלא הגיש בקשה לרישום, ולו היתה דרישה כזו, הרי ניתן היה ללמוד בדרך זו כי היה ידוע למוסד לביטוח לאומי שהמדובר ב"עובד עצמאי". יתר על כן, התובע אף לא פנה בסמוך לחודש 1.00 לצורך קבלת פנקסי מקדמות ותשלום מקדמות, וכפי שציינו לעיל, המועד הראשון בו שילם התובע תשלומים למוסד לביטוח לאומי כדמי ביטוח עבור התקופה מ- 1.00 ואילך, היה 15.6.00. 5. לאור האמור לעיל הננו קובעים כי התובע לא היה רשום כעצמאי ולא מילא אחר חובת הרישום כנדרש בסעיף 77 לחוק, חובה שהינה תנאי לתשלום גימלת נפגעי עבודה ל"עובד עצמאי" ואף לא עשה את כל המוטל עליו על מנת להרשם ככזה ו/או על מנת לשלם דמי ביטוח במועד. לענין טענות התובע בסיכומיו כי נדרש לשלם דמי ביטוח החל מ- 1.00 ואף שילמם בפועל, אין בתשלומם המאוחר של דמי הביטוח עבור חודש 1.00, תשלומים שבוצעו רק בחודש 6.00, כדי להפוך את התובע למי שהיה רשום כעובד עצמאי לפני קרות התאונה הנטענת. לענין זה הננו מפנים לעב"ל 205/99 המוסד לביטוח לאומי נ. דוד ביטון בו נפסק מפי כב' השופטת ארד: "משנמצא כי עובר לארוע לא היה המשיב רשום כ"עצמאי", אף לא שילם בפועל את כל דמי הביטוח, כנדרש, אין ניתן לראות בהודעתו של פקיד המוסד למשיב במכתב מיום 23.10.95 בה נאמר, כי "הינך רשום במוסדנו כשכיר וכעצמאי החל מ- 2.1994 על פי הצהרתך מ- 3.4.1994", אלא תגובה בלבד, על הודעה והצהרה שמסרו המשיב ורואה החשבון שלו למוסד לביטוח לאומי. מכל מקום, אין בהודעה זו, כשלעצמה, כדי להקים למשיב סטטוס של "עובד עצמאי", ובנסיבות שנתבררו, אין בה אף כדי לעורר ספק בדבר מעמדו, אשר לא התגבש לכדי מעמד של "עובד עצמאי" משלא מילא אחר דרישות הדין, כמבואר לעיל." (באותו מקרה היה מדובר בתאונה מתאריך 13.2.94 בעוד רישומו של המערער שם כעצמאי נעשה ב- 7.3.94). 6. לאור האמור לעיל דין התביעה להדחות. 7. אין צו להוצאות. ניתנה היום כ"ט באדר, תשס"ד (22 במרץ 2004) בהעדר הצדדים. נציג ציבורמר עמי קורן נציג ציבורמר קובי עזרא עפרה ורבנר - שופטת  הכרה בתאונת עבודהדמי פגיעהעצמאים