איסור בניה באסבסט ללא היתר

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור בניה באסבסט ללא היתר: החלטתי לזכות את הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. תקציר ההליכים עד כה כתב האישום הוגש כנגד 3 נאשמים. הנאשם 3 הודה, הוא הורשע ודינו נגזר. לגבי הנאשם 2 - היועץ המשפטי לממשלה החליט לעכב ההליכים נגדו. להלן תמצית כתב האישום: במבנה השייך לנאשמת היו קורות וגגות אסבסט בשטח של כ- 6,000 מ"ר. הנאשם 2 היה מנהל בפועל של הנאשמת. הנאשם 3 עוסק בעבודות פירוק של גגות מבני תעשיה והוא התקשר עם הנאשמת, באמצעות הנאשם 2, בהסכם בכתב שעניינו פירוק גגות וקירות האסבסט במבנה. בחודשים יולי ואוגוסט 2004, במספר מועדים שכתב האישום נוקב בהם, פורקו קירות וגג אסבסט של המבנה ע"י הנאשם 3, עבור הנאשמת והנאשם 2. נטען שפירוק הגגות והקירות הינם "עבודת בנייה באסבסט" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות אבק מזיק"). תקנה 29 (ה) לתקנות אבק מזיק, אוסרת ביצוע עבודות בנייה באסבסט ללא אישור הועדה הטכנית כהגדרתה בתקנות האמורות. נטען שהעבודות בוצעו ע"י הנאשם 3 עבור הנאשמת ומנהלה הנאשם 2, מבלי שניתן למי מהם אישור הועדה האמורה. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם 3 המשיך בביצוע העבודות למרות שהוא נדרש להפסיקן לאלתר וכי הוא עשה כן למרות שהוצא כנגדו צו בטיחות. נטען, כי בנסיבות אלה, ביצעו הנאשמים עבודת בניה באסבסט ללא אישור הועדה הטכנית ובניגוד להוראות החוק. כנגד הנאשם 3 נטען גם, כי העבודות בוצעו על ידי עובדיו ללא ציוד מגן וללא שילוט אזהרה. לנאשמת שבפניי מיוחסת עבירה של ביצוע עבודות בניה באסבסט ללא אישור, בניגוד לתקנה 29 (ה) לתקנות אבק מזיק, יחד עם סעיפים 71 א' ו- 71 ד' לפקודת בריאות העם (להלן: "פקודת בריאות העם"). לאחר שהודה הנאשם 3 ונגזר דינו, וגם עוכבו ההליכים נגד הנאשם 2, נשמע הליך הוכחות בפניי, אשר בסופו החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום, משמצאתי כי המאשימה לא הוכיחה שהחומר בו בוצעו העבודות היה אסבסט. על הכרעת הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובפסק דין מיום 22/6/11 התקבל הערעור פה אחד ונקבע, כי המדינה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהחומר ממנו עשויים היו הלוחות שפורקו, היה אסבסט. התיק הוחזר אלי לצורך מתן הכרעת דין, מאחר ולא ניתנה הכרעה בטענות נוספות שבפי הנאשמת ואשר גם בגינן נטען, כי יש לזכות את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום. הטענות הדורשות הכרעה שתיים הן טענותיו של הסנגור בשלב הזה: האחת - אין לראות בנאשמת כמבצע עבודות בנייה באסבסט במובן סעיף 29 (ה) לתקנות אבק מזיק. השנייה - המדובר הוא בעבירה של אחריות קפידה וננקטו ע"י הנאשמת אמצעים למעלה מסבירים כדי להבטיח שהעבודות תבוצענה בהתאם לחוק. דיון והכרעה עתה, משקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, כי החומר ממנו עשויים היו הלוחות שפורקו מהמבנה שבבעלות הנאשמת היה אסבסט, לא יכולה עוד להיות מחלוקת, כי הנאשם 3 ביצע עבודות בניה באסבסט, בהיקף הנטען בכתב האישום, במועדים בהם נוקב כתב האישום, כל זאת מבלי שניתן על עבודות אלה אישור על הועדה הטכנית לאבק מזיק. עד תביעה 5, ג'קי אוחיון, אשר היה עובד של הנאשם 3 העיד, כי בוצעה עבודה של פירוק אסבסט עבור הנאשמת, כאשר שטח המבנה היה 6,000 מ"ר. הוא העיד, כי עלה על הגג ופירק את הלוחות, שלשל אותם בין הברזלים של הגג ופועל אחר סידר אותם על המשטח. עד התביעה אהרון סרי העיד על גודל המבנה, על השיחה שלו עם הנאשם 3, על כך שהנאשם 3 הגיש בקשה להיתר לוועדה ועל כך שהנאשם 3 החל לבצע את העבודות לפני שהיה בידו ההיתר. העד העיד, כי לאחר תחילת העבודות, נתבקש וניתן היתר. גם מעדותם של שני המפקחים שביקרו במקום, עזי חזקיה וברק אלפי עולה, כי הנאשם 3 ביצע עבודות פירוק לוחות אסבסט במועדים הנטענים בכתב האישום, מבלי שהיה בידו היתר מן הועדה הטכנית. באמצעות עדים אלה הוגשו תמונות רבות שצולמו במקום, כמו גם דוחות פיקוח בהתייחס לעבודות שבוצעו במועדים השונים. בנוסף, על פי ת/2, הבקשה לאישור עבודת בניה באסבסט הוגשה ביום 19/8/04, הוא מתייחס לפירוק 7,000 מ"ר בבית האריזה של הנאשמת, שעה שביקורי הפקחים ודוחות הפעולה והתמונות שצולמו מתייחסים כולם למועדים שקדמו לתאריך זה. התוצאה היא שיש בכל אלה כדי להעיד כאלף עדים, ובודאי כדי להוכיח מעבר לספק סביר, כי הנאשם 3 ביצע עבודות אסבסט ללא היתר, כנטען בכתב האישום. עוד יש לציין, כי אין מחלוקת על כך שעבודות הפירוק בוצעו בהזמנתה של הנאשמת, שהרי היא לא כפרה בכך בתשובתה לכתב האישום. השאלה הנשאלת היא, האם יש לראות גם בנאשמת בפניי כמי שביצעה את העבודות, לעניין סעיף 29 (ה) לתקנות אבק מזיק. סעיף 29 (ה) קובע כדלקמן: "29 (א)... (ב)... ... (ה) ל א יבצע אדם עבודת בניה באסבסט, אלא באישור הועדה הטכנית". סעיפים 74 א' ו- 74 ד' לפקודת בריאות העם קובעים לענייננו, כי העובר על הוראות תקנה 29(ה) בין היתר, מבצע עבירה. טענת הסנגור היא, כאמור, כי אין לראות בנאשמת כמי שביצעה עבודות באסבסט, רק בשל העובדה שהיא הייתה הבעלים של המבנה או בשל העובדה שהיא הזמינה את העבודה. הנאשם 3 הוא שביצע את העבודות, הוא ורק הוא. עיינתי בטענות ב"כ המאשימה לעניין חלקה של הנאשמת בביצוע העבירה הנדונה, ולא מצאתי כל טיעון בעניין זה. הדברים אמורים הן בהתייחס לסיכומים שנשמעו בישיבת בית המשפט מיום 26/10/10 והן לדיון ביום 26/10/11, במסגרתו ניתנה לצדדים האפשרות להשלים טיעון, לאחר קבלת הערעור בבית המשפט המחוזי. אני מקבל את טענת הסנגור, כי אין לראות בנאשמת כמבצעת הבניה. ההיקש אותו מבקש הסנגור להקיש מפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970, בהעדר הגדרה של מבצע העבודה בתקנות אבק מזיק, אך הגיוני הוא. התקנות האמורות נחקקו גם בהסתמך על הפקודה האמורה, וניתן להיזקק לצורך פרשנות, לגישה שבסעיף 4 (א) לפקודה, הרואה את מבצע העבודה עבור תופש המקום, כמפעל, עליו מוטלת האחריות. ואולם, לטעמי, אין צורך להרחיק לכת ולהיזקק לאנלוגיה והיקש במקרה דנן. תקנה 29 (ה) לתקנות אבק מזיק אוסרת על אדם לבצע עבודת בניה באסבסט, ללא היתר. לטעמי, האיסור הוא על המבצע בפועל של העבודה ומכל מקום, אין כל אחיזה לטענה (אשר לא נטענה למעשה), כי יש לייחס ביצוע עבירה גם לבעלים של המקרקעין או המבנה או למזמין העבודה. עסקינן בהוראת דין המטילה אחריות פלילית ולכן על בית המשפט לפרשה על דרך הצמצום. בהעדר אינדיקציה כי ברצון המחוקק היה לייחס ביצוע עבירה פלילית לאדם נוסף, מלבד המבצע בפועל, אין לעשות כן במקרה שבפניי. לא למותר לציין, כי כאשר חפץ מתקין תקנות אבק מזיק להטיל אחריות רחבה יותר, הרי עשה זאת במפורש. כך, בתקנה 4 לתקנות אבק מזיק, הוטלו חובות גם על בעל המבנה או האתר. כך גם תקנה 24 (ד) מטילה חובות על בעל מבנה או אתר. לטעמי, המסקנה המתבקשת היא, שמשלא מצא מתקין התקנות לנכון להרחיב את מעגל האחראים באחריות פלילית אל מעבר למבצע העבודה, במובן הרגיל של המילה "מבצע", מקום שהוא עשה כן בהתייחס לפעולות אחרות, אין על בית המשפט להרחיב את המעגל האמור על דרך הפרשנות. דוגמה נוספת להרחבת מעגל האחראים בפלילים אל מעבר למבצעים בפועל ניתן למצוא בהוראות סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, הקובע כי ניתן להאשים בעבירה על סעיף 204 גם את בעל ההיתר, מי שמוטלת עליו חובה להשיג את ההיתר, בעל המקרקעין, מי שמוחזק כבעלים של המקרקעין, והמשתמש בפועל במקרקעין, זאת בנוסף על מבצע הבנייה בפועל. בתקנות אבק מזיק לא מצאנו כי המחוקק ראה לנכון להטיל אחריות פלילית על הבעלים של המקרקעין או על מזמין העבודה, ואין מקום להטיל אחריות כאמור על דרך הפרשנות הרחבה של מונח כזה או אחר שבתקנות. זאת ועוד: מקבל אני את טענת הסנגור, כי לא נטענה כל טענה בדבר שידול או ביצוע בצוותא, לא במסגרת כתב האישום וגם לא בסיכומי ב"כ המאשימה. עוד מצאתי כי עלה בידי הסנגור להוכיח לעניין סעיף 22 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, כי הנאשמת, באמצעות הנאשם 2, פעלה באופן סביר בנסיבות העניין, על מנת למנוע ביצועה של העבירה. הנאשמת הוכיחה כי חיפשה בעל מקצוע אשר עיסוקו בפירוק גגות אסבסט, היא דאגה להתקשר עם הנאשם 3 בחוזה בכתב, במסגרתו התחייב זה לבצע את העבודות באופן חוקי. למעשה, לא נשמעה מפי המאשימה טענה ממשית, כי לא די היה בהתנהלות הנאשמת כדי להקים לה הגנה בעבירה זו של אחריות קפידה. על כן, יש לומר וזאת מעבר לצורך, שגם אם היה מקום לראות בנאשמת כ"מבצעת עבודת בנייה באסבסט", הרי היא אינה אחראית בפלילים, באשר היא פעלה באופן סביר למניעת ביצוע עבירה, אך הוכשלה על ידי הנאשם 3. סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מן העבירה המיוחסת לה בכתב האישום. זכות ערעור תוך 45 יום. בניהאסבסט