גניבה מחשבון נאמנות ע"י עורך דין

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבה מחשבון נאמנות ע''י עורך דין: כתב האישום 1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה על הוראות סעיף 293(2)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין"), ולהלן עובדותיו בקצרה. 2. הנאשם הינו עורך דין במקצועו אשר ניהל משרד עורכי דין, ובמסגרתו ייצג את סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ, חברת בת של כור תעשיות בע"מ (להלן: "סולכור"). בין השאר, ייצג הנאשם את סולכור בת.א. 297/90, 1799/95 אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "התיק האזרחי"). במסגרת התיק האזרחי סולכור תבעה את חברת טרקטורים ומיכון בע"מ ואח' (להלן: "קבוצת ברהמס") ואת מאיר גולדמן (להלן: "גולדמן"). 3. המתלונן שימש בתקופה נשוא ענייננו יועץ משפטי לכור ולסולכור. 4. ביוני 2000 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, תל אביב, אשר חייב את קבוצת ברהמס ואת גולדמן לשלם לסולכור סך של 181,450 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.4.89 ועד ליום התשלום בפועל. הנאשם טיפל בגביית הכספים, בין השאר באמצעות עו"ד שביצע הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל. 5. ביום 21.6.00 קיבל הנאשם מקבוצת ברהמס, כמורשה עבור סולכור, שיק ע"ס 1,026,907 ₪ (להלן: "שיק א'") ושיק נוסף על סך 1,041,978 ₪ נגבה בהליכי הוצאה לפועל (להלן: "שיק ב'"). 6. ביום 22.6.00 פתח הנאשם חשבון בבנק הפועלים על שם עו"ד בנאמנות סולכור שווק בע"מ, בו הוא מורשה החתימה (להלן: "חשבון הבנק"). 7. ביום פתיחתו של חשבון הבנק הפקיד בו הנאשם את שיק א' וביום 30.4.01 הפקיד בחשבון את שיק ב', ולא הודיע למתלונן ולסולכור על קבלת השיקים, על פתיחת חשבון הבנק ועל הפקדת השיקים בחשבון. 8. ביום 24.4.02 העביר הנאשם לסולכור שיק בנקאי על סך 500,000 ₪ מחשבון הבנק, בטענת כזב כי זה הסכום שנגבה בהליכי ההוצאה לפועל וכי הטיפול בגבייה נמשך. 9. במהלך התקופה מעת פתיחת חשבון הבנק ועד לסגירתו, ביום 7.9.03, גנב הנאשם את כספי החברה בכך שפעל בחשבון כראות עיניו, ללא ידיעתה של סולכור, מכר וקנה ניירות ערך, ומשך כספים מהחשבון בסכום כולל של 1,850,190 ₪. 10. שמיעתו של התיק התארכה בשל מחלות של הנאשם, והדיונים נדחו פעם אחר פעם, לא אחת על פי תעודות רפואיות שהומצאו ביום הדיון. במהלך שמיעתו של התיק הוברר כי גם החקירה התארכה והתעכבה בשל סיבות רפואיות כאלה ואחרות להן טען הנאשם. על פי מזכרים המצויים בתיק החקירה מועדים לחקירה שנקבעו בהסכמה ומראש בוטלו בהתראה קצרה או ללא כל הודעה מוקדמת, ופגעו במהלכי החקירה. עמדת הנאשם וגרסאותיו 11. א. עמדת הנאשם, בתשובה לכתב האישום, בחקירה ובעדות תובא בהרחבה שכן יש בה ללמד על דרכו ואופן התנהלותו. ב. כבר כאן ועתה ניתן לומר כי לדידו חברו הכל נגדו, כוונתם היתה להכשילו בכל דרך אפשרית, ועל מנת להימנע מתשלום החובות של סולכור כלפיו כולם כאחד משקרים בעליל, ומעלים טענות שווא אשר מטרתן לשים יד על שכר הטרחה לו הוא זכאי. ג. התרשמתי כי לנאשם הסבר ומענה לכל שאלה העולה לדיון, הכל על פי הנסיבות ולפי התפתחות ההליך. ככלל, בעת שהנאשם נתפס בקלקלתו הוא נוהג להפנות אצבע מאשימה אל האחרים, ומבקש לראות בהם אחראים לכל נושא וענין. ד. יצויין כי הנאשם ביקש לחקור את עדי התביעה המרכזיים ובמהלכה של אותה חקירה התגלה כמי שדיבורו בוטה, מתלהם ומהלך אימים עד כי נאלצתי להפסיק את החקירה בשל הדרך בה השתלח בעדים. ה. זאת ועוד, הנאשם בקש להסיט את הדיון מהאישומים המיוחסים לו, לגרום לבית המשפט לדון בהליכים האזרחיים המתנהלים בינו ובין סולכור, ואף לערוך התחשבנות כספית עם סולכור במסגרת הליך זה. נסיונותיו החוזרים ונשנים נדחו על ידי לאחר שקבעתי כי אינם רלבנטיים לכתב האישום. בדרך זו אני מתייחסת לראיות, לרבות עדויות, אשר לא מצאתי כי יש בהן כדי לתרום לדיון הענייני על-פי כתב האישום. 12. הנאשם מאשר כי לקח את הכספים אך טוען כי המדובר בנטילה כדין ובזכות בגין חובות שכר הטרחה של סולכור כלפיו (להלן: "חובות סולכור"). לדבריו דיווח, בזמן אמת, לסולכור ועו"ד על קבלת הכספים, הפקדתם בחשבון הנאמנות ועל משיכת הכספים לטובתו בגין חובות סולכור, מכוח זכות הקיזוז והעיכבון. 13. בשלב מאוחר של עדותו מבסס הנאשם את קו הגנתו על הסכם שכר הטרחה מיום 27.12.95 (ת/11), וקו הגנה זה הופך להיות לב ליבם של טיעוני הנאשם בסיכומים. על פי קו הגנה זה נטילת הכספים על ידי הנאשם נעשתה בהסכמת סולכור ומתוך תביעת זכות, על פי ההסכמה והרשות שניתנה במסגרת ת/11. לשיטתו, די בהצגת אותו הסכם משנת 1995 בכדי להפריך את הטענה כי נטילת הכספים בשנים 2001-2003 נעשתה שלא כדין, שכן ב-ת/11 יש הסכמת הבעלים למהלך כזה, ללא כל צורך בדרישה להודיע לבעלים על נטילת הכספים. אשר על כן עסקינן, לכל היותר, בעבירה אתית של אי דיווח ללקוח על קבלת כספים וקיזוז כספים, ויש לזכותו מהעבירות המיוחסות לו בהליך זה. 14. בהודעתו הראשונה מיום 1.6.06 (ת/33) מכחיש הנאשם מכל וכל את החשדות כנגדו וטוען כי מדובר בעלילה "שכל מטרתה הנה לקחת ממני את הייצוג המשפטי ולמנוע ממני קבלת שכר טרחה שלי בתיקים" (גיליון 1, ש' 3-5), ומציג את נ/5 ות/11, הראשון מסמך משנת 1998 המפרט את חוב שכר הטרחה כלפיו, והשני ההסכם משנת 1995. לדבריו הודיע על קבלת הכספים מקבוצת ברהמס במכתב בו סולכור היתה מכותבת (נ/24). כל פעולותיו נעשו בהסכמתו ובהנחייתו של עו"ד, הסכמות שנתקבלו בשיחות בעל פה, ועו"ד משקר כאשר הוא אומר שידע אך ורק על גביית סך 500,000 ₪. הוא העביר לעו"ד את החלטות בית המשפט העליון מיד עם קבלתן, הלה היה מעורב ומעורה בכל הפרטים, ובפועל הסכומים שלקח על חשבון שכר טרחתו נופלים מסך חובות סולכור כלפיו. 15. בהודעה מיום 14.6.06 (ת/37 ) הנאשם טוען כי המסמכים המוכיחים כי יידע את כור ועו"ד על קבלת הכספים ניזוקו בהצפה במשרדו, אולם הוא הצליח לאתר חלק מהם, וצירפם לתביעה אזרחית שהגיש כנגד סולכור. בהודעה זו עולה הנאשם מדרגה ומוסיף כי בינו ובין עו"ד נערכו ישיבות בהן סוכמו הסכומים אותם חייבת לו סולכור, על חלק מהמשיכות דיווח בכתב לעו"ד ועל חלק הודיע טלפונית, והוא מבטיח לבדוק האם הודיע מפורשות על לקיחת הכספים. זה המקום לאזכר כי בכל מעמד בו הנאשם נתקל בקושיה אותה אינו יכול ליישב הוא מבטיח לבדוק, להיזכר ו/או להמציא לחוקרים מסמכים. כך מתגלים מסמכים שאינם חלק ממסמכי החקירה, והנאשם מוציא אותם לאור בשלבים מאוחרים, לפי התפתחות ההליכים בפניהם הוא ניצב. 16. גביית ההודעה השלישית, ביום 6.11.08 (ת/61), הופסקה לאחר שהנאשם לא חש בטוב וכך לא התקבלה התייחסותו לשאלות ענייניות המחייבות תשובה להשלמת התמונה. 17. בעדותו חוזר הנאשם, פעם אחר פעם, על תיאור עבודתו בעבור קונצרן כור החל משנת 1986, ועל כך שבמהלך שנות עבודתו הצטברו חובות שכר טרחה רבים מבלי שנפרעו, שולמו לו סכומים 'בטפטופים', ואותם תשלומים היוו 'אחוזים בודדים' מתוך סך כלל החובות (פ' עמ' 96 ש' 24-25). הנאשם חוזר ומפנה לנ/5, מסמך אשר התקבל בהסתייגות ובכפוף להעדת עורכו, גבי שוורץ, אשר בסופו של יום לא הובא לעדות, ועל כך אעמוד בהמשך. 18. הנאשם מעיד כי בתיק האזרחי לא שולם לו שכר טרחה ועל כן נטל את הכספים. הוא אינו נוקב בסכום שכר הטרחה לו הוא זכאי "אני לקחתי על פי הסכם מפורש שנכרת בין הצדדים" (פ' עמ' 97 ש' 24). 19. עבודתו בתיקים האזרחיים היתה ממושכת ומאומצת, ועד לעריכת נ/5 נצברו בתיק 2,400 שעות עבודה. לשאלה כיצד יתכן כי היקף התביעה בתיק הינו כ-400 אלף ₪, ואילו על פי נ/5 שכר הטרחה מגיע למיליון וחצי שקלים אין לנאשם תשובה בה ניתן לסבר את האוזן. 20. מאז כניסתו של עו"ד לתפקיד הוא חש 'בידיים שלהם', כור היתה חייבת לו מיליונים, והוא קיווה כי יצליח לגבש הסכמות עם עו"ד לגבי הכספים שהופקדו בידיו. ההליכים התמשכו, וכל אותה עת עו"ד היה מעורב בפרטי הפרטים של הגלגולים המשפטיים, "וידע בדיוק מה קורה" (פ' עמ' 98 ש' 28). הוא עצמו הגיש "כל הזמן" חשבונות לתשלום, ואנשי סולכור שהיו מעורבים בניהול התיקים רשמו שעות, וערכו דו"ח סופי ביחס לשעות העבודה שבוצעו בתיקים. קיימת תכתובת התומכת בטענותיו אלה, ובתיקי כור נמצאים הדו"חות. בידיו אין תיעוד מקביל בשל ההצפה במשרדו. 21. הוא דיווח לסולכור גם על הכספים שנתקבלו מגולדמן לאחר הליכי הגבייה בהוצל"פ מיד ביום קבלתם, אך אינו זוכר כיצד בוצע הדיווח. למעשה לא היה אמור לדווח כי את הליכי ההוצל"פ נגד גולדמן ניהל עו"ד , אשר קבל מכור יפוי כוח. עו"ד העביר את הכספים שנגבו לידיו ולא לסולכור מאחר וידע על זכותו לקבל את הכספים על פי ההסכם בינו לבין כור. 22. הנאשם מאשר, בעדותו, כי לא דיווח לרשויות המס על קבלת הסך של מיליון וחצי שקלים, אך זאת בשל דרך עבודתו של רואה החשבון שלו, אשר נפטר ב-2007 בטרם שלמה מלאכתו. רק לאחר פטירת אותו רו"ח, בשנת 2007, הסתבר לו כי מאז שנת 2002 לא דיווח למס הכנסה על הכנסותיו. אם אין די בטענה מעניינת זו מוסיף הנאשם וטוען כי רואה החשבון היה אחראי להוצאת חשבוניות, וכי למיטב ידיעתו רואה החשבון העביר לכור את החשבוניות ת/32. רק ת/32 הן 7 חשבוניות כתובות בכתב ידו, אשר לדבריו, הוא אישית מצא אותן בבוידעם בדירה שהיתה מוחזקת ע"י הנפטר. 23. באשר לדיווח על ההליכים שהתנהלו בבית המשפט העליון - הוא פעל על פי ההנחיות, ולבקשת עו"ד שיגר מיד בפקס את המסמכים הקשורים לאותם הליכים.(ת/14, ת/15, ת/16, ת/17, ת/18). הנאשם מכחיש כי שלח במכוון מסמכים חלקיים (ת/18) וטוען כי נ/18 אינו מסמך מזויף אשר הוכן לצרכי המשפט. דיון ומסקנות 24. השאלות המרכזיות הן האם ידעה סולכור על הפקדת הכספים בידי הנאשם, האם נתנה הסכמתה למשיכת הכספים על ידו, והאם היה הנאשם זכאי ורשאי לשלוח ידו אל הכספים ולמשוך לשימושו כספים על פי ההסכם בדבר זכות הקיזוז ועכבון להם הוא טוען. 25. החוק קובע כי אדם יוכרז כ"גנב" אם "בהיותו מחזיק כדין בדבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח ידו בו במרמה לשימושו שלו או של אדם אחר שאינו בעל הדבר". סעיף 383 (א)(2) לחוק העונשין. הגניבה צוברת "נסיבות מחמירות" כשעסקינן בגניבה בידי מורשה, הווה אומר שליחת יד בנכס המופקד אצלו "בשביל אדם אחר או לזכותו" (ראה סעיף 393(2), 383(א)(2) לחוק העונשין). 26. הראיות, כפי שיפורטו, מצביעות כי בידי הנאשם הופקדו כספים עבור סולכור, סולכור לא ידעה על הפקדת הכספים בידי הנאשם ולא נתנה את הסכמתה למשיכתם על ידו. הנאשם לא היה זכאי למשוך את הכספים, הוא עשה זאת במרמה, ואני קובעת כי בענייננו התקיימו כל רכיבי עבירת הגניבה בידי נפקד, להן מתווספות הנסיבות המחמירות הקבועות בחוק על פיהן שולח עורך דין יד לפקדון שבידו (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים חוק העונשין, חלק שני, מהדורה מעודכנת תשס"ו-2005, עמ' 708 (להלן "קדמי")). 27. בבסיס הדיון עומדת הקביעה כי יחסי עורך דין לקוח הינם בבחינת יחסי נאמנות, ועורך הדין רשאי לעשות שימוש בכספי הלקוחות רק בהסכמה מפורשת של הלקוח (ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, נד(1) 322, קדמי עמ' 720-721, וראה סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961). 28. ראשית, אתייחס לשאלה אם סולכור ידעה על תשלום הכספים לידי הנאשם מאת קבוצת ברהמס ובהמשך גם מאת גולדמן. 29. טענת הנאשם כי דיווח לסולכור על קבלת הכספים "באותו רגע שגביתי" (פ' עמ' 104, ש' 30) נסתרת בשורה ארוכה של ראיות ועדויות, וכן לא נמצא כל בסיס לטענתו כי עם קבלת השיק באמצעות שליח ממשרד עו"ד התקשר לכור, לעו"ד ולאחרים, כי נקבעה פגישה במשרדו, וכי העתק מסמך אישור על דבר קבלת השיק נמסר ביד לעו"ד. 30. עד המפתח בפרשה, עו"ד, מכחיש בתוקף כי הנאשם דווח לו או לגורם אחר בסולכור על קבלת הכספים לזכות סולכור. עו"דשימש כיועצה המשפטי של חברת כור בין השנים 1997 ועד 2007. במסגרת עבודתו היה מצוי בקשר עם הנאשם, והיה הגורם המוסמך לאשר תשלומי שכר טרחה לנאשם. עו"ד העיד במהלך שלוש ישיבות, והתרשמתי כי מדובר באדם אמין, אשר עדותו עדות אמת הנתמכת בעדויות אחרות ומשתלבת בכלל הראיות. במהלך בסוף עדותו מודיע עו"ד כי אין לו כל עניין אישי עם הנאשם אך כעו"ד מחובתו להילחם ולחשוף את האמת, ואכך זה הרושם שהותירה עדותו. "אני כעורך-דין לא מוכן שאדם כזה יחזיק באותו רשיון שאני מחזיק, וכאזרח המדינה גם כן לא מוכן" (שם, עמ' 19 ש' 9 - 8). 31. עו"ד מתאר כיצד פיקח וליווה מרחוק את המתרחש בתיק, ומעורבותו היתה רק בנקודות מפתח בהן נדרשה החלטה לגבי אופן המשך ניהול התיק, מאחר וכל תיקי סולכור היו רק טיפה בים מבחינת היקף עבודתו בכור. כך, למשל, נדרש אישורו לטיסת הנאשם לגרמניה לשם קידום הטיפול בתיק, נדרשה הסכמתו למינוי עו"ד כ כאחראי להליכי הגבייה בהוצאה לפועל כנגד גולדמן, וכן נדרשה הכרעתו האם לקבל או לדחות את הצעת כב' הש' דורנר כי תכריע בערעורים בתיק האזרחי על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן:"הצעת כב' הש' דורנר"). 32. מבחינתו, התיק האזרחי שטופל על ידי הנאשם "היה כמו קוץ והיה צריך לסיים" (פ', עמ' 14, ש' 30-32). הוא נתן אמון בנאשם ובעבודתו המשפטית, ולא היתה לו כל סיבה לחשוד במעשיו או בכוונותיו. הוא לא קיבל כל דיווח מעם הנאשם, בין בכתב ובין בעל פה, בנושא קבלת כספי סולכור מאת קבוצת ברהמס ולאחר מכן מאת גולדמן, למעט הדיווח משנת 2002 על פיו הצליח הנאשם לגבות סך של 500 אלף ₪ מתוך סך חובות קבוצת ברהמס וגולדמן לסולכור "...זה (מ)ה שידעתי שהוא קיבל ולא מעבר" (פ' עמ' 14, ש' 16-18). על סמך אותו מידע כוזב, ועל בסיס הנתונים הכוזבים שהציג בפניו הנאשם, דהיינו שנגבה רק סך של 500 אלף ₪ מתוך סכום החוב הגדול, נתן הסכמתו להצעת כב' הש' דורנר, שכן האמין לנאשם ולהסבריו, וסבר כי בדרך זו הנזק העלול להיגרם לסולכור הוא מינימלי. "... לאחר חישוב מהיר, שמקסימום יחייבו אותנו להחזיר חצי מיליון ₪ או עוד כמה מאות אלפי שקלים, והסכמתי". (פ' עמ' 14 ש' 30-32). 33. הוא ביקש מהנאשם מספר פעמים כי ישלח לו חשבון שכר טרחה מפורט, אולם הנאשם לא עשה כן. למרות זאת אישר לו תשלום של 180,000 ₪ על חשבון שכר טרחה לאחר שנגבה הסך 500,000 ₪ בשנת 2002. רק בדיעבד התברר לו כי לא בכדי מעלים הנאשם מידיעתו את המתרחש בתיק שבטיפולו, ובמתכוון אינו מגיש חשבון, מאחר ושלח ידו אל הכספים אותם היה אמור להעביר לסולכור. ואכן, הסנונית הראשונה המבשרת על קבלת הכספים היא אותו שיק על סך 500,000 ₪, אשר רק בחדש אפריל 2002 מועבר לבעלים הזכאים לו, כמעט שנתיים לאחר שהנאשם קבל בנאמנות את הכספים עבור סולכור. מדובר בהעברה חלקית של הכספים המוחזקים בידי הנאשם, וגם זאת באמצעות שיק בנקאי אשר, לכאורה, בא להסוות את העובדה כי המקור לכספים נמצא בחשבון הנאמנות. הסברו של הנאשם כי לחשבון הנאמנות אין פנקס שיקים ולכן פעל בדרך זו אינה סבירה, מאחר ובזמן אמת אין מכתב מלווה או כל מסמך אחר אשר יש בהם כדי להצדיק את המהלך הזה, ולהבהיר את הטעם לסכום החלקי אותו הוא מעביר. 34. עדותו הבלתי מהימנה של הנאשם תומכת בגרסת עו"ד, ומחזקת יסודותיה. לדברי הנאשם הוא דיווח על קבלת כל הכספים לסולכור, אך אינו זוכר כיצד דיווח. נמצא כי כל המסמכים המלמדים על דיווח הינם מסמכים פרי עטו של הנאשם, וחלקם הארי כלל אינו מוכר לעדי התביעה אליהם מוענו. לכאורה יש טעם בטענתם של עו"ד ועו"ד כי יש לקבוע כי אותם מכתבים הם במעמד של מסמכים 'מפוברקים', שכן מעולם לא הגיעו לתעודתם. 34. באשר לכספי גולדמן, הנאשם מעיד בבית המשפט כי דיווח על קבלת הכספים "מיד באותו יום" אך אינו זוכר כיצד דיווח. לעומתו עו"ד זוכר גם זוכר כי לא קיבל כל דיווח וכל מידע על הצלחתו של עו"ד בגביית החוב. "לא ידעתי דבר על כספים שנגבו או על הליכים שהתבצעו בתיק ההוצל"פ..." (פ' עמ' 15 ש' 23-24). 35. וזאת יש לדעת, הנאשם הוא מי שמינה את עו"ד לטפל בתיק ההוצל"פ, גם אם טכנית נחתם יפוי הכח ע"י סולכור, אשר עשתה כן בהמלצת הנאשם. על פי עדותו של עו"ד הוא פעל על פי הסכם שנערך בינו לבין הנאשם, לפיו "הנאשם יקבל את כל סכום הקרן פלוס האגרה פלוס מחצית שכ"ט" (פ', עמ' 10, ש' 20-21), ומאחר וההסכם היה עם הנאשם הוא העביר את הכספים שגבה לידי הנאשם. למעשה, תומכת עדותו בתמונה הכוללת המלמדת על הנאשם, על העובדה כי קבל את הכספים שנגבו בנאמנות עבור סולכור ולא דיווח על קבלתם. טענת הנאשם כי עו"ד העביר את הכספים לידיו מאחר וידע כי סולכור חייבת לו שכר טרחה אינה נתמכת בהסכם ביניהם וגם לא בעדותו של זה האחרון. עו"ד מעיד כי שמע מפי הנאשם על חובות סולכור אך לא ידע דבר על זכויות קיזוז שהוענקו לנאשם, מכחיש את הטענה לפיה הציע לנאשם לקזז את החוב מהסכומים שהתקבלו בתיק ההוצל"פ, ומסביר כי טיפולו בפרשה התמצה בגביית הכספים ותו לא. 36. לטענת הנאשם כל המסמכים, המכתבים, התכתובות וההודעות האמורים לתמוך בגרסתו נעלמו, בדרך כזו או אחרת. חלק גדול מהמסמכים הושמד בשל הצפה שהיתה במשרדו. מסמכים אחרים אשר היו יכולים לבסס את טענותיו, כגון חשבוניות מס ודיווחים מתאימים לרשויות המס בגין הכספים שהגיעו לחשבונו, לא נמצאים ברשותו אך לא באשמתו. רואה החשבון שטיפל בענייניו לא מילא את המוטל עליו, לא דיווח מאז שנת 2002 לרשויות מס הכנסה כמתחייב, נפטר והותיר אחריו אי סדר מוחלט בכל הניירת שבמשרדו. הוא עצמו נרתם לערוך חיפוש ב'בוידעם' בבית אשר הושכר ע"י אשתו של הנפטר, ומצא בין המסמכים את החשבוניות החסרות. יצויין כי מדובר בחשבוניות כתובות בכתב ידו של הנאשם, הן לא נמצאות בספרי הנהלת החשבונות של כל גוף אחר, ואין כל ראיה התומכת בטענה כי נרשמו במועד, נמסרו לרואה החשבון והוצאו כדין. העד יהודה זמיר, רואה החשבון ומנהל החשבונות בסולכור, מעיד כי החשבוניות לא נתקבלו בסולכור ואין להן כל ביטוי בהנהלת החשבונות של החברה. נ/34 הוא מכתב ממשרד רואי החשבון של סולכור, ובו נכתב כי בדוחות המבוקרים והמאושרים של סולכור אין כל זכר לאותן 7 חשבוניות שלכאורה נמצאו בבוידעם בביתו של רו"ח רבינוביץ ז"ל ואשר אותן הגיש הנאשם לחיזוק עדותו. המסקנה המתחייבת היא כי החשבוניות לא התקבלו אצל סולכור, ועל כן אין להן תיעוד בספרים. 37. כפי שכבר נזכר לעיל הנאשם מבקש לתמוך גרסתו במכתבים אותם כתב ואותם שלח, ומבקש לקבוע כי יש בהם דיווח על קבלת הכספים. הלכה למעשה לא כך הם פני הדברים. למשל, נ/10 מיום 25.3.02 הוא מכתב המופנה אל עו"ד ובו מתנסח הנאשם באופן המשתמע לשתי פנים, "...מתוך הכספים שנגבו וייגבו מהנתבעים הנ"ל...". אין ספק כי לא ניתן להיבנות מדרך כתיבה זו ולראות בה דיווח , ו/או למצוא בו הוכחה לידיעת סולכור על קבלת הכספים והחזקתם בידי הנאשם. 38. לגבי חלק מהמכתבים נטען כי לא התקבלו כלל על ידי הנמענים להם, ולמען לא יחסר הכתוב אתייחס בקצרה גם למכתבים אלה. נ/24 מיום 22.6.00 ממוען לעו"ד עם העתק לסולכור. עו"ד ועו"ד מעידים שניהם כי לא קיבלו את המכתב. נ/24 נחזה להיות מכתב שנכתב יום לאחר קבלת הכספים מידי קבוצת ברהמס, אולם תוכנו מלמד כי אינו אותנטי, ומי שכתב אותו "שכח" את סדר העניינים ואת מהלך הדברים. במכתב מצויין כי הסכום של כמיליון ש"ח מהווה השבה של סך 700,000 ₪ שהופקדו בשנת 1996 כתנאי למתן רשות להתגונן, ולא תשלום על פי פסק הדין. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי בשנת 2003, 3 שנים לאחר נ/24, טען הנאשם בהליכים שהתנהלו בבית המשפט העליון כי עו"ד מעכב תחת ידו את סך 700,000 ₪ שלא כדין. בעקבות טענה זו פנה עו"ד במכתב תלונה ללשכת עורכי הדין, ובמכתב ת/30 מיום 11.12.03 מאשר הנאשם כי הכספים מוחזקים בידי קבוצת ברהמס. ממסמכים נוספים נלמד כי הפקדון בסך 700,000 ₪ לא הוחזר ביוני 2000, ואף לא נטען לגביו שהוחזר (ראה נ/14 מיום 4.9.02, ומכתב מיום 1.8.02 נספח י"ד מתוך ת/62). על הסבריו של הנאשם לסתירות אלה לא אחזור מאחר ואין בהם קורטוב של הגיון. 39. נ/12 מיום 5.5.02 ממוען לעו"ד המכחיש קבלתו. מכתב זה מתפרש על פני 10 עמודים, ומפרט בין דפיו את התשלומים שביצעו קבוצת ברהמס וגולדמן, את ההסכמות לפיהן יועברו למשרדו 'בימים הקרובים' סכומי הכסף הבאים: "150,000 ₪ (כולל מע"מ) ע"ח, וכן 90,000 ₪ ע"ח החזר הוצאות, וכך הועברו המה אך לאחר שגבית את השיק הבנקאי כנ"ל ע"ס חצי מיליון ₪, והנני מעלה על הכתב את סיכומנו להעברה מקבילה של 333,333 ₪ פלוס מע"מ, בימים הקרובים". סכומים אלה הינם סכומים המתאימים למשיכות הכספים שביצע הנאשם מחשבון הנאמנות 150,000 ₪ נמשכו ביום 26.3.02, 90,000 ₪ נמשכו ביום 21.4.02 ו-390,000 ₪ נמשכו ביום 12.5.02, ונמצא כי יש במכתב "כיסוי" הבא לעולם לאחר ביצוע חלק מאותן משיכות ללא רשות הבעלים. בנוסף מתוארות בנ/12 פעולות הנאשם בתיקים שונים, חובות כור כלפיו וההסכמות לגבי אופן תשלומם. המכתב מסתיים במילים קשות אשר אינן מתיישבות עם "התשלום" של כ-650,000 ₪ שלכאורה קבל הנאשם בהסכמה: "...וברי שמצב חמור זה לפיו משרדנו 'מממן' דה-פקטו ובמיליונים את כור אינו יכול להימשך!" "... אך לא לעולם חוסן - נקעה נפשנו מכך" (הדגשות במקור-ז.ה.). מכתב זה נותר ללא מענה ותגובה, דבר התומך בטענה כי מעולם לא נשלח לנמען. לאור הכרת הנפשות הפועלות, אין צל של ספק בלבי כי עו"ד לא היה עובר לסדר היום, היה מגיב עניינית, ומעמיד את הדברים על דיוקם. 40. אם בכך לא רב הרי שמכתב זה עומד בניגוד לתכתובות בין עו"ד והנאשם בעניין תשלום שכר טרחתו של הנאשם. ביום 25.3.02 במכתבו נ/10 מבטיח הנאשם להעביר לעו"ד חשבון שכר טרחה לאחר חג הפסח. חשבון כאמור לא הוגש ועו"ד כותב לנאשם ביום 10.9.02 (ראה נ/8) וטוען כי טרם קבל את החשבון. נ/8 הוא מכתב תגובה לפנייתו של הנאשם מיום 4.9.02 (נ/14), מכתב בו טוען הנאשם כי סולכור חייבת לו שכר טרחה ב'סכומי עתק', וזאת על אף שעד לאותו מועד משך מאות אלפי שקלים מחשבון הבנק. עוד יש לזכור כי מי שחוזר ומבקש מהנאשם חשבון הוא עו"ד , והנאשם נמנע מהגשת חשבון וממשיך לקבול על כי אינו מקבל כספים. את הסתירה מתרץ הנאשם בכך שגם במועד זה כור היתה חייבת לו סכומים גדולים עד כי כך הסכומים אותם משך בטלים בשישים. תכתובת זו בין הצדדים (נ/10, נ/14 ו-נ/8) מולידה מכתב נוסף, פרי עטו של הנאשם, הוא נ/25, אליו אתייחס, בקצרה, בנפרד. 41. אחותו של הנאשם, הובאה כעדת הגנה על מנת ליתן תוקף לנ/12, ולשכנע באמינותו ומהימנותו. באמצעות העדה הוגש תצהיר (ת/70) לפיו סייעה בידי הנאשם בחישוב חובות כור כלפיו ובניסוח נ/12, והיא מצהירה כי ביום 5.5.02 ביצעה עם הנאשם מסירה אישית של נ/12 לידי עו"ד . נמצא כי גם עדות זו אינה יכולה לסייע ביד הנאשם, ואין בדבריה את שמבקש הנאשם להוכיח, ובמקום לברך נמצאה, שלא מרצונה, מקללת. עדותה עומדת בסתירה לאמור בתצהירה. על פי עדותה היא המתינה בחדר ההמתנה בשעה שהנאשם נכנס אל עו"ד, ולא ראתה באופן אישי את מסירת המסמכים, לידיו של עו"ד. בנוסף, היא מעידה כי במועד כתיבת נ/12 הועברו כמיליון וחצי ₪ לנאשם, ומשהיא מעומתת עם העובדה כי הדבר סותר את גרסת הנאשם ואת האמור בנ/12 גופו היא חוזרת בה, באלה המילים: "את צודקת, אני טועה" (פ' עמ' 118, ש' 6-7) 42. נ/25 מיום 17.9.02 ממוען לעו"ד , ולכאורה יש בו מענה על למכתבו של עו"ד מיום 10.9.02 (נ/8). עו"ד מעיד כי לא קיבל את נ/25. בנ/8 כותב עו"ד כי לא קיבל מהנאשם חשבון שכר טרחה, ולו חלקי, וכן מתייחס לסוגיות החזר הערבויות שהופקדו בתיק האזרחי. נ/25 הוא מכתב התשובה לנ/8, כאמור, בו משתמש הנאשם בלשון קשה, הוא דורש לקיים ישיבה דחופה עם עו"ד והנהלת כור, וחוזר על הטענה כי לא שולמו לו כספים על אף שהמסמכים והדרישות בנושא נשלחו ואף 'נמסרו ביד' לעו"ד. בנוסף משרבב הנאשם למכתב, אגב אורחה, את עצם קיומו של חשבון הנאמנות בו מופקדים כספי סולכור, ומציין כי אך גבה "סכום זניח" מהיקף החובות כלפיו. זאת למרות שעד למועד כתיבת אותן שורות משך מחשבון הנאמנות 730,000 ₪., וכך יוצא כי המכתב מכיל עובדות לא נכונות ואינו עולה בקנה אחד עם כלל ההתכתבויות שבין הצדדים. גם למכתב זה אין מענה מטעם עו"ד, וברור לי כי אם היה מקבל מכתב בנוסח זה תשובתו לא היתה מאחרת לבוא. 43. אני קובעת כי התנהלות הנאשם לאחר מתן ההחלטה בבית המשפט העליון מצביעה אף היא על כי הנאשם לא דיווח לסולכור על הכספים שנגבו. הנאשם עושה כל אשר לאל ידו בכדי להסתיר מסולכור ועו"ד את בקשות ההבהרה של קבוצת ברהמס וגולדמן, בקשות בהן ניתן פירוט על דבר תשלום הכספים מקבוצת ברהמס וגולדמן לידי הנאשם. תחילה טוען הנאשם כי אינו מקבל את הבקשות וההחלטות מבית המשפט העליון, בהמשך הוא מעביר לעו"ד עשרות עמודים של מסמכים, כולם בלתי רלוונטיים, והכל במטרה לטשטש את עקבות הכסף שקיבל, עליו לא דיווח ואותו לא העביר. 44. התשלום בסך 180,000 ₪ ששלמה סולכור ע"ח שכ"ט לנאשם מהווה חיזוק לראיות התביעה. מדובר בתשלום על פי הסכמות הצדדים, והוא מתועד בכתובים. מנגד, כל אותם סכומים שנמשכו ע"י הנאשם, ללא הסכמה וללא רשותה של סולכור, אינם מתועדים כלל ועיקר, לא בהתכתבויות ולא בספרים. 45. החלטתי לא לדון בנושא דף האישור לפקס (ת/18, נ/18), הגם שהצדדים עסקו בו במהלך הדיון, מאחר ובסופו של יום דף זה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הכרעתי. עם זאת, לא ניתן להימנע מלהעיר שגם במקרה זה מציג הנאשם, בדיעבד, מסמך לא שלם, מסמך אשר לא הוכח כי הגיע לתעודתו. 46. במכתביו הרבים מרבה הנאשם להפנות למקבץ מכתבים ש"בסימוכין", דבר אשר מקשה על קיום מעקב שוטף, בהיר וברור אחר הכתוב, ונראה כי לא בכדי הוא עושה כן. עו"ד מעיד כי בשלב מסוים בחר להתעלם ממכתבי הנאשם, אשר היו רבי מלל וחסרי תוכן של ממש. למרות האמור נמצא כי דווקא בנושאים החשובים ביותר לענייננו, כגון חישוב שכר הטרחה לו הוא זכאי, הודעה על קבלת כספי סולכור, סיכום ההסכמות לכאורה עם עו"ד , לכל אלה אין זכר בכתובים אשר הגיעו לתעודתם. דווקא לכך לא מצא הנאשם זמן, ולא העלה על הכתב את המתחייב. 47. פליאה נוספת העולה מדרך התנהלותו של הנאשם היא העדר תגובה למכתב שנשלח אליו מעו"ד בו הוא מואשם בגניבת הכספים (ת/21 וראה גם ת/4-ת/6). מדובר במכתב מפורט המכיל האשמה חמורה ביותר והנאשם אינו משיב, הגם שלגבי מכתב זה הוא טוען כי למיטב זכרונו השיב למכתב. שתיקתו של הנאשם בנושא אומרת דרשני, ולא אוסיף. 48. באשר לחשבון הנאמנות- בהודעתו ת/37 הנאשם טוען כי החשבון נפתח בתאום עם סולכור ולפי הוראות לשכת עורכי הדין. עו"ד מכחיש כי ידע על פתיחת חשבון הנאמנות, ואין בכתובים כל הוראה בנושא. הנאשם מעיד כי ניהל את החשבון לאחר שהתייעץ עם לשכת עורכי הדין בענין שמירת הכספים, אך אינו מציג כל התכתבות עם הלשכה. לשאלת בית המשפט הוא משיב כי לא קיבל מכור הוראות לגבי ניהול החשבון, אך בהמשך הוא משנה עמדתו וטוען כי עו"ד הורה לו לפתוח את חשבון הנאמנות כדי 'להרגיע' אותו, לאחר שסיכמו ביניהם כי הסכום שהתקבל מקבוצת ברהמס ישמש לתשלום שכר טרחה לנאשם לאחר שחרור הערבויות והעיקולים בתיק. גם בנושא זה איני נותנת אמון בגרסת הנאשם, גירסה אשר אינה נתמכת בכל ראיה, ואינה עולה בקנה אחד עם כל חומר הראיות. 49. הנה כי כן נמצא כי כור לא ידעה על קבלת הכספים ועל פתיחת החשבון, לא קבלה כל הודעה על משיכת הכספים ע"י הנאשם, ולא נתנה הסכמתה למהלכים אלה. במצב דברים נתון זה אסתפק בבחינה תמציתית של השאלה אם כור נתנה הסכמתה מראש למשיכת הכספים עליהם לא ידעה. 50. הנאשם מבקש לקבוע כי יש בת/11 הסכמה של סולכור למשיכות הכספים שביצע בשנים 2002-2003, ומפנה אל סעיף 3 הקובע "הכספים הנ"ל יועברו למשרדנו מיד עם קבלתם מהנתבעים ו/או מי מטעמם". אין בת/11 את אשר הנאשם מבקש לקרוא בו. הסכמה משנת 1995 על אופן חישוב שכר טרחה, וכי הכספים יועברו 'מיד עם קבלתם' למשרד הנאשם, אין משמעה הסכמה לנטילת כספים מבלי שסולכור ידעה על קבלתם, ומבלי שנערך חשבון שכר טרחה ואושר לתשלום. כך גם בנושא נ/5 החתום ע"י מר גבי שוורץ ועניינו תרשומת בנושא ריכוז הסכמי שכר טירחה. שוורץ היה מנהל החברות המצויות בהליכי פירוק בכור, מי שבמשך שנים ריכז את פעילות "החברות המתחסלות" וביניהן סולכור, והיה מעורה בכל הנעשה בהן. הן התביעה והן ההגנה עסקו ארוכות בסוגיית אי העדתו של שוורץ בבית המשפט, ושני הצדדים מפנים להלכות בנושא. ההלכות ידועות, וניתן לסכמן במילים ספורות - הימנעות מחקירת עד או מהבאת ראיה, בהעדר הסבר מספק, פועלת לחובת הנמנע ומחזקת את הראיות העומדות לחובת הנמנע (י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1392). נ/5 הוצג במסגרת חקירתו הנגדית וכאמור, קבילותו היתה כפופה להעדתו של שוורץ. הצד המעונין באישור האמור בנ/5 הוא הנאשם. מאחר ושוורץ לא הובא לעדות בכדי לאפשר קבלתו של נ/5 ולאשש את אמיתותו ואת תוכנו, לא יכולה להישמע טענת ההגנה כי המסמך משרת את הנאשם ומחזק את גרסתו. כך או כך, לשם הכרעה בדין אין כל רלוונטיות להעדתו של שוורץ. השאלה אם נ/5 אותנטי והאם הוא משקף את היקף חובות סולכור לנאשם בשנת 1998 אינה מעלה ואינה מורידה לגבי המועדים שהם נשוא ענייננו, ואין במסמך כל מענה משפטי לגבי השאלות שבמחלוקת. הוסכם בין הצדדים והוצהר לפרוטוקול כי ייתכן וסולכור חייבת לנאשם כספים בגין שכר טרחתו, אך אין בעובדות אלה ובמסמכים אלה ליתן לנאשם הרשאה מראש ומכללא לשלוח יד לכספים שהופקדו בידיו לטובת סולכור, ולעשות בהם כבשלו. עד ההגנה אהוד פלג (אדי פן) היה מנכ"ל כור סחר וחבר ההנהלה המרכזית בשנת 1995, וכמי שחתם על ת/11 הוא מציג עמדה לפיה "הוא צריך להודיע אך הוא לא צריך לקבל רשות לקזז" (פ', עמ' 94 ש' 29-30), והדברים מדברים בעד עצמם. 51. אסיים עם טענת הנאשם לפיה נטל את הכספים מכוח זכות העכבון והקיזוז המוקנים לו בת/11. טענה זו דינה להידחות, שכן עורך דין אינו רשאי ליטול כספים מחשבון נאמנות מבלי לידע את שולחו על קבלת הכספים, על עצם פתיחתו וקיומו של חשבון הנאמנות, ומבלי לערוך התחשבנות ולקבל הסכמת הבעלים לגבי הסכומים המגיעים לו, בטרם ישלח אליהם ידו בשם זכות עכבון או קיזוז. סוף דבר אני מוצאת כי הנאשם שלח ידו אל כספים שהופקדו בחשבון הנאמנות בניגוד למטרת ההפקדה, השתלט על הכספים אשר היו מיועדים לעבור לידי סולכור, ונהג בהם מעשה בעלות מבלי לידע את הבעלים האמיתיים על מעשיו, ומבלי לקבל הסכמתם לכך. הנאשם נקט בשרשרת של מעשי מרמה מתוכננים ומתוחכמים המלמדים על כוונתו הברורה והמלאה להסתיר את עקבות המעשים, במטרה להשתלט על הכספים ללא כוונה להשיבם. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה על הוראות סעיף 293(2)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עורך דיןגניבהנאמנות