הפרת אמונים הפוגע בציבור

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת אמונים הפוגע בציבור: הסדר הטיעון הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. מכוח ההסדר, עתרו הצדדים, במשותף, לחייב את הנאשם בעונש מאסר בפועל של 75 ימים, לריצוי בעבודות שירות וכן מאסר מותנה. גם כאן, מאחר ובעניינו של הנאשם כרוך נאשם אחר, שדינו טרם נגזר, אדגיש, כפי שעשיתי בעבר, כי באמירת הדברים בגזר דין זה, ישנה התייחסות לעניינו של נאשם 7 לבדו. מעשי הנאשם וההרשעה עניינו של הנאשם, איננו כיתר הנאשמים בפרשייה זו. כל היתר הואשמו - ורובם ככולם כבר הורשעו - בנושאים הנוגעים, בעיקרו של דבר, למינויים ברשות המיסים. לא כך הנאשם כאן, כפי שאפרט בהמשך. הנאשם הוא עובד רשות המיסים משנת 1992, ובראשית שנת 2006 מונה על ידי ג'קי מצא, ראש רשות המיסים דאז, לכהן בתפקיד סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים של הרשות. שנים ספורות קודם לכן, הכיר הנאשם, באמצעות יעקב בן גור, את יורם קארשי, שכיהן כחבר במועצת עיריית ירושלים. הנאשם יחד עם חמו וחמותו, יואב ואילנה שגיא, היו הבעלים של בית-מגורים במבשרת ציון ועקב חריגות בניה שבוצעו בבית, הוצא ביום 16.3.2003 צו הריסה (התאמה ואיסור שימוש, ובית-המשפט דחה את מועד קיומו לתום שנה ממועד הוצאתו). ביום 30.4.2003 אישרה הוועדה לתכנון ובניה הראל היתר בניה, במספר תנאים, ובהמשך נדחה מועד קיום הצו עד ליום 30.9.2006. שגיא לא קיים את הוראות הצו ואף לא את התנאים ופנה לוועדה בבקשה לחידוש ההיתר, שפג בינתיים. הדיון בבקשה נקבע ליום 26.7.2006. יום לפני מועד זה, התקשר בר זכאי לקארשי ובהמשך נפגש עימו וביקש ממנו להפעיל את קשריו, כדי להבטיח קבלת הבטחה בוועדה, שתהא רצוייה לנאשם. במהלך הפגישה התקשר קארשי לאריה שמם, אז סגן ומ"מ ראש המועצה במבשרת ציון, וביקש ממנו להשפיע על יו"ר הוועדה על מנת שבקשת שגיא תאושר. שמם הבטיח לקארשי להסדיר לשגיא את האישור. הנאשם עצמו לא ידע עם מי שוחח קארשי באותו מעמד. למחרת פנה קארשי גם לערן הוכברג, עסקן פוליטי המקושר אליו, וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על יו"ר הוועדה, על מנת שבקשת שגיא תאושר. הוכברג השיב כי יפעל לבקשתו. ביום 26.7.2006, החליטה הוועדה כי היתר הבניה יינתן בשני שלבים, לאחר מילוי תנאים שנקבעו והחלטה זו אפשרה לשגיא לבקש דחיה של מועד קיום הצו, עד ליום 30.3.2007. במהלך ישיבת הוועדה שוחח שמם עם קארשי והודיע לו כי הנושא טופל וקארשי עדכן מייד את הנאשם, אשר הודה לו. במהלך חודש יוני 2006, פנה קארשי לנאשם וביקש את מעורבותו בתיק מס של יצחק ברדריאן בחברת סי בר בע"מ. בהמשך העביר קארשי לנאשם נתונים ביחס לתיק, כדי שיוכל לסייע לו. הנאשם קיבל את הנתונים ופנה לעובדת משרדו שטיפלה בתיק, כדי לברר אודות מצב הטיפול בו ועדכן את קארשי. בהמשך, נפגשו השניים ושוחחו, בין היתר, אודות התיק. הנאשם הבהיר לקארשי כי קיימת נכונות מצידו ללכת לקראת ברדריאן למציאת פיתרון. בסוף חודש אוגוסט 2006 פנה רואה-חשבון איתן לוי לקארשי בעניין אחת מלקוחותיו, שבעניינה נערכה חקירה, וביקש ממנו להפעיל את קשריו והשפעתו ברשות המיסים, כדי לסייע ללקוחתו, חברה בע"מ. קארשי פנה לנאשם, כדי שיסייע, ואמר לו כי מתעללים בנישום במשרדי פקיד שומה אשקלון והנאשם הביע נכונות לסייע. הוא פנה לסגנו וביקש ממנו לבדוק את הטיפול בתיק ולאחר מכן נפגש עם קארשי ועדכן אותו, כי סגנו מסר לו שאין המדובר בתיק בו מתעללים בנישום והתיק נמצא בשלבי סגירה. על פי אלה הורשע הנאשם, מכוח כתב האישום המתוקן, בביצוע מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה עמד על הסדר הטיעון והצעה משותפת לענישה, לאחר שכתב האישום תוקן. הוא תיאר את עובדות כתב האישום והדגיש כי המדובר בעובד ציבור בכיר, מהבכירים ביותר במערכת. על כן יש חומרה במעשיו, בשל פגיעה באמונו של הציבור והמערכת שבה הוא עובד ובעובדים אותם הוא מנהיג. למרות שקארשי הוא ששידל אותו לבצע את המעשה הפסול, אין לשכוח שהוא כעובד ציבור בכיר, שיתף עימו פעולה, יוזם פגישה עם קארשי לצורך ענייניו האישיים ונעתר לשידולו, בהמשך, ומשתף פעולה עם בקשותיו. התובע הפנה לפסיקה רלבנטית המשקפת את המגמה של בתי המשפט, בעת האחרונה, להעלות את רף הענישה כלפי עובדי ציבור, בעבירות מסוג זה. במכלול השיקולים להגיע להסדר, עומדים גם שיקולים לקולא ובהם זה שעניינו של הנאשם איננו חלק ממה שנוגע לרשות המיסים והמינויים, כמו יתר הנאשמים, והוא צורף לפרשה זו בשל מעשיו ופעולותיו של קארשי. גם נטילת האחריות על ידו, היותו בלא עבר פלילי והעובדה שהתפטר מתפקידו ואיננו משמש כיום בשום תפקיד ציבורי, נלקחו בחשבון על ידי התביעה. השיקולים אינם ראייתיים גרידא, אלא משקפים גם מדיניות ענישה, התואמת את האינטרס הציבורי, בהיות עניינו של הנאשם חמור פחות מזה של האחרים. על כן ביקש לקבל את ההסדר ולחייב את הנאשם בענישה המוצעת. ב"כ הנאשם הבהיר כי המדובר בעניין לא פשוט, המצוי במדרג שונה ונמוך מזה של האחרים. לדעתו, ניתן לראות, בפנייתו של הנאשם לקארשי, פנייה שהיא מחוץ למתחם הפלילי ואיננה קשורה לתפקידו של הנאשם. גם בחלק השני המתואר בכתב האישום, הנוגע לפנייתו של קארשי אל הנאשם בעניינם של אחרים, אפשר לראות פנייה לגיטימית, בדומה לפניות אחרות אל הנאשם, במסגרת תפקידו כסמנכ"ל הרשות לעניינים מקצועיים, שהיחידה עליה הוא מופקד, בודקת התנהלותם של פקידי השומה. למרות הראייה של שני חלקים אלה בנפרד, הגיעה ההגנה למסקנה כי הפגם הוא בממשק בין שני עולמות אלה ושם גם מתבצעת הפרת האמונים, על רקע של ניגוד עניינים ולא מעבר לכך. עם זאת, המדובר ברמה נמוכה ביותר שניתן להעלות על הדעת, לדעתו, של הפרת אמונים, בנסיבות האלה. הפסול שבהתנהגותו של הנאשם נובע מכך שהיה עליו להדיר עצמו מטיפול בפנייתו של קארשי, לאחר שהוא עצמו פנה אליו קודם לכן, בענייניו שלו. מובן כי הצורך בהימנעות מן הטיפול עלה רק בשלב השני, שכן, בשלב הראשון של פנייתו שלו עצמו אליו, לא היה פגם, לדעתו. לזה הוסיף הסנגור, כי כאשר הנאשם היה מצוי בניגוד עניינים חריף בעניינו של ידידו, עו"ד פורר, הוא מנע מעצמו מלעסוק בענייניו. בהמשך עמד ב"כ הנאשם על נסיבותיו האישיות של מרשו, רו"ח ומשפטן בהשכלתו, עובד ציבור במשך 17 שנים מתפקיד מפקח ועד תפקיד סמנכ"ל לעניינים מקצועיים, הנתפס בעיני כל כמספר שתיים ברשות המיסים. הוא עצמו איננו חלק מפרשת רשות המיסים והתביעה איננה חולקת על כך. ישנה משמעות של ממש לחקירתו ולהעמדתו לדין ובראש ובראשונה המדובר בחלום שנגוז, הנוגע לאפשרות כי הנאשם יכהן, בעתיד, כראש רשות המיסים. לטעמו של הסנגור, היה בהחלט מועמד ראוי לשמש בתפקיד זה. עתה הוא עוסק בראיית חשבון בשוק הפרטי והוא מבקש גם להתמחות בעריכת דין, לאחר שסיים את לימודיו בשנת 2001, וכאשר נשא בתפקידים בכירים ברשות, לא יכול היה לערוך את ההתמחות. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בכל אלה ולכבד את הסדר הטיעון והענישה המוצעת. הנאשם סיפר, כי עסק רבות בשאלה היכן טעה. הוא ביקש, כי הדבר יהא ברור - הוא שגה ולוקח את האחריות על עצמו ועל מעשיו. היום ברור לו כי סמנכ"ל בכיר ברשות המיסים לא היה צריך לפנות, אפילו לחבר, כדי להסתייע בקשריו בנושא הקשור לתכנון ובניה. הוא מבין גם כי הממשק בפניה זו לבין הפניה אליו, לאחר מכן, הוא הפגום. עוד ביקש להדגיש, כי כאשר פנה לקארשי הוא לא ידע על שיחותיו של זה עם אחרים, שנשמעו צורמות וקשות. אילו ידע על כך, היה מתרחק ממנו. לסיום סיפר כי משפט, חוק ואתיקה, אינם זרים לו. הוא גדל על ערכים אלה. סבו כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ואביו כיהן בתפקיד בכיר במשרד המשפטים. הוא עצמו הקפיד בנושאי משפט ואתיקה מאוד. הוא שילם מחיר כבד, אך עדיין נותר לו לחלום לשמש כעורך דין כמו סבו ואביו. את הלקחים הפיק, אך הוא איננו יכול ליישמם בדיעבד, אלא מכאן ואילך. הם חורגים מעבר לעולם המשפט ויקח אותם עימו. שיקולי הענישה עניינו של נאשם זה מובחן מעניינם של כל היתר, שכן אין הוא חלק ממה שקרוי "פרשת רשות המיסים", המתייחסת למינויים של עובדי הרשות, כולל הבכיר שבהם. הוא צורף לכתב האישום, למעשה, באופן מלאכותי מעט, ורק בשל הקשר שלו אל קארשי, כמפורט לעיל. הגם שרואה אני , כנאשם עצמו, פגם (לפחות בתחום המשמעתי) בעצם פנייתו לאדם אחר, כדי לנצל את קשריו של זה לצרכים אישיים הקשורים לתכנון ובניה, בעודו מכהן בתפקיד בכיר ביותר ברשות המיסים, מסכים אני עם הסנגור, כי העבירה של הפרת אמונים, שביצע, מתמצה בממשק שבין הפניה הזו וטיפולו שלו עצמו, במסגרת תפקידו, בפניות של קארשי אליו בעבור אחרים. כאן נוצר ניגוד העניינים, שחייב היה להדליק אור אדום אצל הנאשם. כאן נוצר מעשה הפרת האמונים. כיוצא מכל אלה, גם הפגיעות בערכים המוגנים, שבבסיס האיסור הנוגע לעבירה זו, לא רק שאינן מכבידות, אלא שהן קטנות, יחסית. אינני בטוח, כי אוכל לקבל את הגדרת ב"כ הנאשם, כי עניין לנו בנסיבות של הפרת אמונים ברמה הנמוכה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. עם זאת, מסכים אני לכך שהמדובר ברמה נמוכה, ובוודאי הנמוכה ביותר מבין אלה של יתר המעורבים שדינם כבר נגזר. ובגדר הרמה הזו, הצורך להבטיח התנהגות ראויה של עובדי הציבור ובה בעת, לשמר את אמון הציבור במערכת השלטונית, ובמיוחד בעובדיה הבכירים. ראה בעניין זה האמור בבג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מח(2), 749 בעמ' 777 וכן בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פד"י נט(4) 345, בעמ' 401 - 402. התגובה העונשית הראויה על מעשיו של הנאשם, בנסיבות ענייננו, צריכה להיות מתונה, הגם שאי אפשר לנתקה מן המדיניות הנוגעת לענישה, של העת האחרונה, בעבירות אלה. דומני, כי העונש המוצע על ידי הצדדים, מתון והקל ביותר ממה שהוצע במסגרת הסדרי הטיעון שקדמו לזה, מאזן בין השיקולים כולם. מצד אחד, הוא מעמיד ענישה ממשית גם בנסיבות האלה, על מנת ליצור הרתעה אצל כלל עובדי הציבור. הנאשם עצמו, כבר למד את לקחו, כפי שאמר ביושר בדברו האחרון. מצד שני, הוא לוקח בחשבון גם את נסיבות הביצוע, את הנסיבות האישיות ואת הפגיעה הקשה שספג הנאשם, כפי שעמדו עליה הוא עצמו וסנגורו. על כן אני מקבל את הצעת הצדדים לענישה. הענישה אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. 75 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, בבית החולים הדסה הר הצופים, בירושלים, על פי המלצת הממונה על עבודות השירות. הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות ביום 10.8.11 בשעה 08:30, במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות בבאר-שבע, לצורך קליטה והצבה. 2. 3 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירה מסוג עוון או פשע המנויות בסימנים ד' וה' לפרק ט' של חוק העונשין, התשל"ז-1977. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום. הפרת אמונים