קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כתב אישום על חניה על המדרכה: כתב האישום 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה על סעיף 11 (2) לחוק העזר לראשון לציון (העמדת רכב וחנייתו) התש"ס - 2000 (להלן: "חוק העזר") וסעיף 254 לפקודת העיריות (נוסח חדש). על פי עובדות כתב האישום בתאריך 27.3.09 בשעה 19:07, ברחוב תנועת הנוער ליד בית מס' 11 בראשון לציון, הנאשם החנה את רכבו מס' רישוי 7391065 על המדרכה, שלא נקבעה כמקום חניה מוסדר. טענות הנאשם 2. הנאשם ביקש להישפט, כפר בעובדות כתב האישום, ונשמעו ההוכחות בתיק. הנאשם לא חלק על כך שחנה את רכבו במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, אך טען כי המקום בו חנה אינו מהווה מדרכה. הנאשם טען כי חנה כדין, במקום המוביל לכניסה למתחם הבית המשותף, ובמרחק של שני מטר ממקום השמור לרכב הצלה וכיבוי. עוד טען הנאשם כי קיימת מצוקת חנייה באזור ואנשים רבים חונים במקום. העדויות מטעם הצדדים 3. מטעם המאשימה העידה הפקחית שרשמה את הדו"ח, גב' מורן בן יעיש (להלן: "הפקחית"). הפקחית העידה כי הגיעה למקום לאור תלונה על חניית הרכב, שהגיעה למוקד העירוני, והועברה לטיפול מחלקת החניה (העתק הפניה ת/1). הפקחית העידה כי ראתה שהרכב עומד על המדרכה וחוסם את רובה, ולכן רשמה את הדו"ח. הוגשו תמונות של הרכב, שצולמו על ידי הפקחית בעת רישום הדו"ח (ת/2 ו - ת/3), ותמונה נוספת שצילמה הפקחית במקום באור יום (ת/4). הפקחית הוסיפה כי אבני השפה של המדרכה צבועות באדום-לבן. 4. מטעם ההגנה העיד הנאשם - הנאשם העיד כי הגיע למקום לבקר את אחיו. לדבריו, קיימת מצוקת חנייה והרבה אנשים חונים גם במקומות בהם מסומנת המדרכה באדום -לבן. הנאשם טען כי הוא חנה בסמוך לכניסת הבית, במרחק 2 מטר ממקום המוקצה לרכב כיבוי והצלה. לטענת הנאשם, אין מדובר במדרכה, שכן המקום מיועד לשמש לרכב כיבוי והצלה. הנאשם טען עוד כי לא חסם את המקום ונותר רווח של כ-1.30 מטר. כמו כן, לטענת הנאשם, במועד כתב האישום, המקום לא היה מסומן באדום-לבן, אלא נצבע רק לאחרונה. הנאשם הגיש תמונה בה צילם את מקום האירוע (נ/1). דיון והכרעה הוראות חוק העזר 5. סעיף 11 לחוק העזר, שעניינו איסור חנייה, קובע, כדלקמן: "לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה למי שפועל מטעמו, להעמיד או להחנות רכב - ... (2) על מדרכה, אלא אם כן הותרה החניה בהסדר תנועה שנקבע לפי סעיף 4(ג)". ההסדר בחוק העזר הוא אם כן כי החניה אסורה על המדרכה, אלא אם כן מתקיימים תנאי סעיף 4 (ג) לחוק העזר, והם: כי ניתן אישור לכך בהסדר תנועה המאפשר זאת והמקום סומן ע"י רשות התמרור המקומית בתמרור ג-49 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תש"ל-1970, וכן באמצעות תמרור ד-19. טענת הנאשם כי לא חנה על מדרכה 6. מאחר שהנאשם טען כי לא חנה על מדרכה, יש לבחון מהי הגדרת המונח "מדרכה". בחוק העזר עצמו אין הגדרה של המונח "מדרכה", ולכן יש לפנות לחוקים אחרים לצורך פרשנות המונח. בסעיף 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 המונח מדרכה מוגדר - "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] המונח מדרכה מוגדר - "חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל...". המונח דרך בפקודת התעבורה כולל גם "מקום פתוח שיש לציבור זכות מעבר בו". אלו הגדרות רחבות, ולפיהן כל חלק מרוחב של דרך שאינו כביש, ומיועד להולכי רגל או שיש לציבור זכות מעבר בו, ייכלל בהגדרת המונח "מדרכה". תקנה 72 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת מהם המקומות האסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה, ומורה, כדלקמן: (א) "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות...". (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מקום להולכי רגל". 7. מהתמונות שהוגשו על ידי הצדדים עולה כי הרכב חנה עם כל ארבעת גלגליו על דרך מרוצפת באבנים משתלבות, בכניסה למפרץ חנייה של הבית המשותף. ניתן לראות בתמונות כי על גדר הבית יש שלט "אין חניה פרט לרכב כיבוי והצלה". מדובר בקטע המצוי בין הכביש לבין מתחם החניה של הבית המשותף, ובמקום המיועד למעבר הולכי רגל, והמקום משמש גם לצורך מעבר מכוניות לתוך מתחם החניה. המקום בו חנה הרכב של הנאשם הוא מדרכה, והיא נפרדת ושונה מהכביש בצורה ברורה - בעוד הכביש סלול בטון, המדרכה מרוצפת באבנים משתלבות, קיימים הבדלי גבהים בין הכביש למדרכה, וכמו כן, בין הכביש למדרכה יש אבני שפה צבועות. מהתמונות עולה בבירור כי הקטע עליו חנה הרכב הוא מדרכה, וכך גם כל אדם סביר יכול להסיק כך ממראה המקום. מאחר שהנאשם חנה על המדרכה, הדרך היחידה בה תחשב חניה זו כחוקית היא בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק העזר, אך לא ניתן הכשר כזה בהסדר תנועה ולא הוצבו במקום התמרורים הנדרשים. צבע אבני שפת המדרכה 8. בעוד שהפקחית העידה כי אבני השפה היו צבועות באדום-לבן, הנאשם העיד כי האבנים נצבעו כך רק לאחרונה. לענייננו, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, כי בכל מקרה, האיסור לחנות על המדרכה הוא סטטוטורי ולא טעון בסימון של אדום-לבן. למרות זאת, אציין כי האמנתי לעדות הפקחית שאבני השפה היו צבועות באדום-לבן גם במועד האירוע, לאור המהימנות שנתתי לעדותה, שלא נסתרה בחקירה הנגדית. הפקחית זכרה את האירוע, עדותה הייתה עיקבית, ברורה ונתמכה בתמונה שצילמה בזמן האירוע נשוא כתב האישום (ת/2 - בפינה השמאלית התחתונה של הצילום ניתן לראות כי אבני השפה צבועות), והנאשם לא הוכיח אחרת. חסימת המדרכה 9. אציין עוד כי לענייננו, אין זה מעלה או מוריד אם הרכב של הנאשם לא חסם את המדרכה או לא הפריע בצורה משמעותית למעבר. לציבור זכות מעבר ושימוש במדרכה, ואין פטור מהאיסור לחנות על המדרכה אם הרכב אינו חוסם את מעבר הולכי הרגל, ולפיכך, אין הכרח כי המאשימה תוכיח זאת כחלק מיסודות העבירה. טענת הנאשם כי חנה בסמוך למקום המיועד לרכב הצלה וכיבוי 10. לטענת הנאשם, מאחר שקיים במקום שלט המתיר חניה לרכב הצלה וכיבוי, והוא חנה במרחק של 2 מטר ממקום זה, לכן הוא חנה כדין. יש לדחות את טענת הנאשם, כפי שיובהר - השלט האוסר חנייה למעט רכב הצלה וכיבוי אינו תמרור ג-49 או ד-19 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תש"ל - 1970, אינו מופיע כלל בהודעת התעבורה, ולמעשה, אינו מהווה בכלל תמרור. עוד ובנוסף, גם אם מותרת חניית רכב כיבוי והצלה, אין זה מבטל את האיסור לחנות רכב פרטי על המדרכה. חניית הנאשם ליד המקום השמור לרכב כיבוי והצלה אינה "מכשירה" את חנייתו האסורה. לסיום 11. לאור כל האמור, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ולפיכך, אני מרשיעה אותו בעבירה זו. גזר דין הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של חניה על מדרכה לפי סעיף 11 (2) לחוק עזר ראשל"צ (העמדת רכב וחנייתו) תש"ס-2000 וזאת לאחר שביום 27.3.09 החנה את רכבו עם כל 4 הגלגלים על מדרכה. המאשימה עתרה להטלת הקנס המקסימאלי בגובה של 3,600 ₪ וזאת לאור העובדה שמדובר בעבירה שנעברה כבר למעלה משנתיים ובהתדיינות רבות בבית משפט זה ובבית משפט המחוזי, וכן מאחר והנאשם חסם ברכבו כמעט את כל המדרכה והפריע למעבר הולכי רגל. הנאשם טען כי ההתדיינויות לא היו באשמתו וגם זמנו בוזבז. עוד טען הנאשם כי פנה לעיריה במכתבים והעיריה לא טרחה להשיב לו. הנאשם הוסיף וטען כי קיימת מצוקת חניה, כי הפקחית גרה באיזור וכי לא היה סימון אדום לבן על גבי המדרכה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת כלל הנסיבות אני משיתה על הנאשם כפל קנס, דהיינו 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 15 יום מהיום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. משפט פלילימשפט תעבורהחניהדוח חניה