קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה תחת השפעת סמים רפואיים: נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 8.11.10 בשעה 16:00 לערך נהג ברכב, שמספרו 2236735 בתל אביב ברחוב ראול וולנברג, כשהוא שיכור ובגופו מצויים תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. הוראות החיקוק לפיהן מואשמת הנאשם: נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות. ראיות התביעה מטעם התביעה הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם (ת/1). בהודעה זו אישר הנאשם בפה מלא ובלשונו, כי 20 דקות טרם נהיגתו ועצירתו בצד הדרך, הוא השתמש בסם מסוכן: "ש: האם היום השתמשת בקנאביס, מתי ואיפה? ת: היום השתמשתי בקנאביס במשרד שלי ב"קשת" בשעה 15:40 לערך." השוטר, רס"ר שי קורן, ערך את דו"ח הפעולה (ת/2). עדותו נשענה רובה ככולה על הרשום בדו"ח הפעולה. לדבריו, בעקבות תלונה שהוגשה למשטרה על נהיגתו של הנאשם תחת השפעת סמים מסוכנים, בצעה המשטרה תצפיות על רכבו של הנאשם, במטרה לבדוק באם הוא תחת השפעת סמים מסוכנים כשהוא נוהג. בצאתו מהחניה שליד מקום עבודתו התבקש הנאשם לעצור את הרכב. האחרון הודה כי עשן סמים במשרדו טרם יציאתו לדרך, וזאת על פי רישיון שימוש בסמים מסוכנים מסוג קנביס. הוא התבקש להתלוות אל השוטרים לתחנת המשטרה לצורך חקירה. בתחנת המשטרה בוצעה לנאשם בדיקת מאפיינים בה עמד בהצלחה, וכן התבקש למסור דגימת שתן לאיתור סמים בגופו. עד התביעה רפ"ק ניסים ונונו, שערך את דו"ח המאפיינים (ת/3), העיד על בצוע בדיקת המאפיינים לנאשם, בה עמד בהצלחה. עוד העיד מטעם התביעה רס"ב אלון ניסן, שערך את הנספח ללקיחת שתן לצורך בדיקת סמים (ת/4) ואת זכרון דברים בבדיקת סמים (ת/5). כמו כן הוגשו לבית המשפט בהסכמה הראיות הבאות: דו"ח עכוב (ת/6), עדותו של ד"ר גופר עורך תע"צ קבלת שתן וחוו"ד מומחה מהמרכז הרפואי שיבא (ת/7), דו"ח פעולה על בצוע תצפיות מעקב על הנאשם (נ/1), ורישיון הנאשם להחזקה ושימוש של סם מסוכן (נ/2). ראיות ההגנה מטעם ההגנה העיד ד"ר יהודה ברוך, מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל ו"מנהל" לפי הגדרתו בסעיף ההגדרות בפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) התשל"ג-1973. ד"ר ברוך אישר את הרישיון להחזקה ושימוש בסמים מסוכנים שניתן על ידו לנאשם. העד הגיש לבית המשפט את מכתב ההמלצה, שנכתב בשיתוף המכון הרפואי לבטיחות והוגש למשרד הבריאות (נ/3), ובו המלצה לאפשר למשתמשים ברישיון בקנביס רפואי לנהוג ברכב פרטי, לאחר שחלפו שש שעות מאז השימוש האחרון בסם. לדברי העד, הדיסיפלינות בעולם, בנושא שמוש בסם מסוכן לצד נהיגה הינן מגוונות, והן נעות בין היתר נהיגה מיידית לאחר השימוש בסם הקנביס וכלה בשלושה שבועות לאחר מכן. המלצתו, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב לעיל, היא לאמץ את התקן הקנדי. בחקירתו הנגדית נשאל העד לעניין מקום השימוש של הנאשם בסם שלא על פי תנאי הרישיון. הנאשם הודה שהשתמש בסם במשרד בו הוא עובד, בעוד שעל פי תנאי הרישיון מותר לו להשתמש בסם רק בכתובת מגוריו המצוינת על גבי הרישיון. לדברי העד, במקרה כזה הם מיידעים את בעל הרישיון כי עליו לבקש שברישיון יופיעו שתי כתובות. הנאשם לא בקש להוסיף כתובת נוספת. עוד מטעם ההגנה העיד הנאשם. כאמור, הנאשם אישר את דבריו, כפי שנרשמו בהודעתו במשטרה (ת/1). בהודעתו אישר הנאשם, כי הוא משתמש בקנאביס רפואי שניתן לו כתרופה באישור משרד הבריאות ובאישור רופאו. באותו יום השתמש בסם הקנאביס במשרדו בקשת בשעה 15:40 לערך. הנאשם כפר בטענה שעישן קנאביס תוך כדי נהיגה בעת צילומיו לסרט. לשאלת החוקר מדוע הוא נוהג תחת השפעת הסם, למרות האיסור המופיע בתנאי רישיונו להחזקה ולשימוש בסם המסוכן, ענה האחרון, כי הסם הינו תרופה עבורו, והוא אינו גורם לו לשום שינוי בתפיסה אלא להיפך, ללא הסם יש לו כאבים שגורמים לקפאון רגלו. בעדותו בבית המשפט ציין הנאשם, כי את רשיונו להחזקה ולשימוש בסם קבל בדואר, מבלי שקבל הסבר מפורט נוסף על תנאי הרישיון - האיסור לנהוג תחת השפעת הסם, והיתר שימוש בו רק בכתובת המצויינת על גבי הרישיון. לפי דבריו, עד לרגע בו שמע את עדותו של ד"ר ברוך, לא ידע כלל, כי עליו לבקש אישור לשימוש בסם בכתובת נוספת. לדבריו, גם אם היה אומר שעשן לפני שבועיים עדיין היו מתגלים בבדיקה שרידי סם בגופו. את השפעת הסם הרפואי עליו תאר כך: "ש. כשאתה לוקח את התרופה איך אתה מרגיש? ת. הקלה. אמרתי את זה כבר בדיונים קודמים, במהלך התקפה של כאב הנהיגה מסוכנת יותר, הרגל שלי במצב שאני לא יכול לנהוג ובכל זאת אני יכול לנהוג. בתקופה שקדמה לתרופה קבלתי תרופות, שאזהרה אותה אזהרה ובאופן פרדוקסלי השפעה שלהן גדולה הרבה יותר. אם היה עוצר אותי שוטר תחת השפעת תרופה שגם שם כתוב איסור שימוש במכשיר כבד, בדיוק אותם תנאים, הוא היה משחרר אותי לדרכי. מאחר ועשיתי את זה עם ילדים כהורה, אבקש לציין כי במקרה שלי השפעה של התרופות היתה גדולה, ופה יש לקונה בעיני כחולה". דיון אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. הצדדים מסכימים כי: הנאשם נהג זמן קצר לאחר שהשתמש בסם הרפואי קנאבוס (כעשרים דקות). הנאשם מחזיק ברישיון להחזקה ושימוש בסם מסוכן שניתן לו על ידי הרשות המוסמכת. בבדיקת מעבדה התגלו בגופו תוצרי חילוף חומרים של הסם. המחלוקת המשפטית היא, האם הנאשם נהג כשהוא "שיכור" על פי הגדרתו בחוק, ובשל כך ניתן להרשיע אותו בנהיגה בשכרות. הסם "קנבוס" הינו סם מסוכן על פי הגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, שכן הוא מופיע ברשימת הסמים המסוכנים המפורטת בתוספת הראשונה לפקודה. על פי סעיף 12 לפקודה: "השימוש בסם מסוכן מותר אם הוא לצורך ריפוי והסם סופק למשתמש מאת רוקח, רופא או רופא וטרינרי בתנאים האמורים בסעיף 11(3) או סופק על פי רשיון". הגדרתו של "שיכור" ו "סם מסוכן" על פי סעיף 64ב (א) לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א-1961: "64ב. 'סם מסוכן' - כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;" 'שיכור' - אחד מאלה: (2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; איסור נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים מופיע בסעיף 26(2) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961: "26. אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב: (2)הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים;" הוכחת המצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של אדם תעשה באמצעות בדיקות מעבדה כמפורט בסעיף 169א לתקנות התעבורה: "169א. 'בדיקת מעבדה' - בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;" האיסור על אדם שיכור לנהוג מופיע בסעיף 169ב לתקנות התעבורה: "169ב. (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור. (ג) לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה. שר הבריאות התיר את השימוש בסם הקנבוס על פי תנאים שקבע, אולם לא החריג אותו מרשימת הסמים המסוכנים. אין מחלוקת כי הנאשם נמצא נוהג ברכב, כשעל פי תוצאות בדיקת המעבדה שבוצעה לו, נמצאו בגופו תוצרי חילוף חומרים של קנבוס (ת/7), ולכן עונה הנאשם להגדרת "שיכור" כמשמעה בחוק. המחוקק לא יצר הבחנה בין נהיגה לאחר שימוש בסמים משכרים - לצורך רפואי, לבין נהיגה לאחר שימוש בסמים משכרים - לצרכים אחרים. יתכן, כי השפעת הסם על אדם הצורך אותו כתרופה שונה מהשפעת אותו סם על אדם הצורך את הסם מטעמים אחרים. כל עוד לא קבע המחוקק חוק שונה ואחר למי שנוהג וצורך סם ברישיון, כי אז, איסור הנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים חל עליו. טען בא כח הנאשם לקיום "לקונה" בחוק. לטעמי - לא קיימת כל לקונה. המחוקק קבע מנדטורית, בלשון ברורה, כי לא ינהג אדם כשהוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או בעת המצאות תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו, ואין הבחנה בין הסיבות להיותו של אדם במצב זה. ההבחנה היחידה שיצר המחוקק היא באיסור השימוש בסמים מסוכנים. המחוקק הסמיך את שר הבריאות להעניק רישיון שימוש בסמים מסוימים לצרכים רפואיים, לעומת האיסור הגורף בשימוש בסמים אלה לכל צורך אחר. בהבחנה זו לא התכוון המחוקק להתיר נהיגה למי שנתון תחת השפעת סמים מסוכנים - גם אם הסמים משמשים אותו לצרכים רפואיים. הרישיון שניתן לנאשם מטעם משרד הבריאות הינו "רישיון להחזקה ושימוש של סם מסוכן", ולא רישיון לנהוג תחת השפעת סם מסוכן. מעיון בנוסח הרישיון (נ/2), עולה כי בסעיף 3 - סעיף הגבלות ותנאים, נאמר ברחל בתך הקטנה: "3. בעת השימוש בסם מסוכן חל איסור מוחלט על בצוע פעולות הדורשות ריכוז לרבות נהיגה ו/או הפעלת ציוד מכני כבד." טען בא כח הנאשם, כי מתן הרישיון נועד לעזור לאנשים להשתלב בחברה, למרות שהם חולים, דהיינו, להמשיך בעבודתם ולנהוג בעבודה תוך כדי קבלת התרופה. לטענתו זו אשיב, כי סמכותה של הרשות המוסמכת למתן רישיון שימוש בסם המסוכן כתרופה, מוגבלת להתרת השימוש בסם, אך היא אינה מוסמכת להתיר לבעלי הרישיון לנהוג, כל עוד נמצאים בגופם תוצרי חילוף חומרים של הסם. במצב החוקתי הקיים היום - החוק אחד הוא: לא ינהג ברכב אדם הנתון תחת השפעת סמים מסוכנים או שבגופו מצויים תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, הן אם השימוש נעשה ברישיון והן אם השימוש נעשה בניגוד לחוק. החוק האוסר נהיגה תחת השפעת סם מסוכן, אינו מחריג את הנוהג תחת השפעת סם מסוכן כשבידו היתר לשימוש בסם. ההיתר לשימוש בסם מסוכן אינו משנה את מצבו של המשתמש, ומשכך - הנהיגה אסורה גם עליו. השימוש בסם המסוכן - מותר לו, הנהיגה - אסורה היא. וכפי שפסק כב' השופט אילן שיף בפס"ד ת"פ 11499-06-10 מדינת ישראל נ' אבו קמיר(עציר) : בעובדה כי הנאשמת צרכה סם זה בהיתר כדין, אין בכדי לאיין את העבירה של נהיגה בשכרות, אלא יש בה אך כדי לקבוע כי השימוש בסם זה - אשר הינו ככלל אסור לפי פקודת הסמים המסוכנים - הינו מותר למי שקיבל היתר כדין לצרוך אותו. סעיף 12 לפקודת הסמים המסוכנים מגדיר מהו שימוש מותר בסמים מסוכנים: 'השימוש בסם מסוכן מותר אם הוא לצורך ריפוי והסם סופק למשתמש מאת רוקח, רופא או רופא וטרינרי בתנאים האמורים בסעיף 11(3) או סופק על פי רישיון'. אין בהיתר זה כדי להתיר נהיגה כשבגוף הנהג מצוי סם מסוכן, הגם שנטל אותו כדין. אין חולק כי הנאשמת עשתה שימוש מותר בסם המתדון, שסופק לה, בנטלה אותו. אלא שאין בשימוש מותר זה כדי להתיר נהיגה בעוד בגוף הנהג מצוי אותו סם מסוכן, כשם שאין בשימוש מותר בסם הקנביס, בצריכתו כתרופה, כדי להתיר נהיגה לאחר נטילתו." בית המשפט מקדם בברכה את המהלכים להסדרת נושא התרת הנהיגה לאחר שימוש בסם רפואי, אותם הציג בפנינו ד"ר ברוך יהודה. ד"ר ברוך, בתוקף תפקידו כמנהל לפי פקודת הסמים המסוכנים ובשיתוף עם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג בפני בית המשפט המלצה למשרד הבריאות לאמץ את התקן הקנדי המתיר לנהוג לאחר שימוש בסם הרפואי, ובלבד שחלפו שש שעות מאז השימוש האחרון (נ/3). לטעמי, גם קביעת איסור נהיגה במשך שש שעות לאחר השימוש בסם לצרכים רפואיים, לא די בה. הסדר כזה לא ייתן בידי רשויות החוק כלים למדידת משך הזמן שעבר בין השימוש בסם לבין נהיגתו של אדם. מן הראוי היה לקבוע מדדים כמותיים של תוצרי חילוף חומרים בגוף המשתמש בסמים, שמעבר להם תיאסר הנהיגה. כך נהג המחוקק בעניין שכרות כתוצאה משתיית אלכוהול, בקבעו ריכוז מסוים של אלכוהול בדם או בבדיקת נשיפה, שמעבר לו מואשם הנהג בנהיגה בשכרות. לטענתו של הנאשם על המלצה להימנע מנהיגה בעת שימוש בתרופות רבות אחרות, אציין, כי אין דומה איסור מפורש לנהוג, המופיע כתנאי ברישיון הניתן על ידי הרשות המוסמכת, להמלצה על הימנעות מנהיגה המופיעה על תרופות אחרות. אם נבחן את מגבלות הרישיון אותו העניק לנאשם ד"ר ברוך בתוקף תפקידו כמנהל לפי פקודת הסמים המסוכנים, הרי שנאמר בו מפורשות: "חל איסור מוחלט על בצוע פעולות הדורשות ריכוז לרבות נהיגה". כאשר נשאל ד"ר ברוך, "אביו מולידו" של מסמך נ/2 עליו הוא חתום, בעת מתן עדותו בבית המשפט, כיצד מפרש הוא את המגבלה ברישיון ההחזקה השיב: "בדיוק לפי הפירוש המילולי של הכתוב". והדברים מדברים בעד עצמם. מקובלת עלי טענתו של הנאשם ובא כוחו, כי יש אולי טעם לפגם בעובדה, כי רישיון השימוש בסם הרפואי נשלח לנאשם בדואר, מבלי שמישהו טרח להסביר לו פנים אל פנים את מגבלות הרישיון, הן לגבי הכתובת בה מותר לו להשתמש בסם, והן לגבי איסור נהיגה כשהוא תחת השפעת הסם - השפעת הסם כמשמעה בחוק. מכיוון שמדובר באדם הסובל מבעיה רפואית ונדרש לתרופה חריגה במיוחד, טוב היה אילו מקבל ההיתר היה מקבל את רישיון ההחזקה, לאחר שחתם כי הבין, כי הנהיגה אסורה עליו בתקופה בה הוא משתמש בסם הרפואי. יתכן ויש מקום שהמחוקק יאמר את דברו, ויקבע במפורש מהן מגבלות הנהיגה החלות על אדם המשתמש בסם רפואי על פי רישיון, כרוחו וכלשונו של מסמך נ/3. טענה התביעה, כי הנאשם הפר את תנאי הרישיון, בכך שהשתמש בסם הרפואי שלא בכתובת המצויינת על גבי הרישיון. אמנם, על גבי רישיון השימוש בסם הרפואי שניתן לנאשם נכתב מפורשות, כי השימוש מותר רק בכתובת המצוינת על גבי הרישיון, קרי: מקום מגוריו של הנאשם. הנאשם הודה, כי צרך את הסם הרפואי במקום עבודתו. אולם, העיד בפנינו הנאשם, כי לא ידע שעליו לבקש להוסיף לרישיון את כתובת מקום עבודתו הקבוע, במידה והוא נזקק לסם הרפואי גם בעת שהותו בעבודה. גם על פי עדותו של עד ההגנה ד"ר ברוך, השתכנעתי, כי לו בקש הנאשם להוסיף את כתובת מקום עבודתו על גבי הרישיון, לא היתה מניעה לכך. לטעמי, זו טעות טכנית שאינה מהותית לסעיפי האישום בהם נאשם הנאשם. סוף דבר, לאחר שבחנתי את הראיות כולן, ובחנתי את החוק האוסר על נהיגה בשכרות, אני קובע כי הנאשם בצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ואני מרשיעו בדין. משפט תעבורהרפואהנהיגה תחת השפעת סמיםסמים