קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על זיהום אוויר: 1.         הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן, המייחס לנאשמים ביצוע עבירות של גרימת מפגע באופן או בנסיבות מחמירות, שכתוצאה מהן נגרם או עלול להיגרם זיהום ממשי של הסביבה, עבודה באסבסט שלא כדין (לרבות אי נקיטת אמצעי זהירות באתר שבו מתבצעת עבודת בנייה באסבסט, אי סילוק מיידי של פסולת אסבסט וביצוע עבודת בנייה באסבסט ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק) וכן גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר מחומר המכיל חומר מסוכן באופן מתמשך (עבירות לפי סעיפים 7א.(ג)(ו) - 71ד. לפקודת בריאות העם 1940 ולפי סעיפים 4(3), 5, 6, 10, 11, 14, 24, 25(2) ו- 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק (התשמ"ד - 1984) וכן לפי סעיפים 4, 11(ב) ו- 11ג. לחוק מניעת מפגעים התשכ"א - 1961. 2.         לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 9.11.08 או בסמוך לכך, בוצעו בהזמנת הנאשם עבור הנאשמת עבודות פירוק של חלק מגג מאסבסט של מבנה הבנוי מאסבסט ששטחו 200 מ"ר באזור התעשייה עטרות בירושלים. עבודות פירוק האסבסט כאמור בוצעו מבלי שנתבקש או מבלי שניתן אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק ומבלי שהעובדים הרלוונטיים קיבלו הדרכה מתאימה, מבלי שננקטו אמצעי זהירות, לרבות שימוש בציוד מגן אישי ובדיקה רפואית ראשונית לעובדים, מבלי שבוצעו בדיקות סביבתיות ומבלי ששטח העבודה שולט כנדרש. בקשה לוועדה הטכנית הוגשה לראשונה ביום 28.11.08, ועבודות הבינוי הסתיימו רק ביום 16.1.09. 3.         על-פי הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, תוקן כתב האישום. הנאשמת 1 (להלן: הנאשמת) הורשעה ואילו ביחס למנהלה של הנאשמת, הנאשם 2 (להלן: הנאשם), נקבע כי ביצע את העבירות. הוזמן בעניינו תסקיר של שירות המבחן. 4.         תסקיר שירות המבחן מתאר את הנאשם, שהוא בן 36, נשוי ואב ל- 2 בנות קטנות, כמי שמנהל אורח חיים נורמטיבי. בראיון שלו עם קצינת המבחן, לקח הנאשם אחריות מלאה לעבירות. לטענתו, הוא ושותפו רכשו את השטח באזור התעשייה, ושותפו שכר את קרוב משפחתו כדי להרוס ולפנות את המבנים הישנים שבשטח, לרבות המבנה נשוא כתב האישום. הנאשם היה מודע לכך שמדובר במבנה אסבסט אך לא היה מודע לכך שצריך לנקוט אמצעים מיוחדים ולהיות בקשר עם המשרד לאיכות הסביבה כדי לסלק ולפנות את החומר. מיד עם היוודע הדבר מפקחים שהגיעו למקום, פעל הנאשם על פי הוראותיהם. קצינת המבחן המליצה שלא להרשיע את הנאשם כדי לא לפגוע באפשרויות התעסוקה בעתיד, לרבות בחוזים עתידיים עם משרדים ממשלתיים שאיתם הוא עובד ולגזור עליו עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 80 שעות. 5.         ב"כ המאשימה ביקש להרשיע גם את הנאשם בהעדר נסיבות מיוחדות בעניינו שלא להרשיעו. הוא הדגיש כי מדובר בעבירות שנוגעות למעשים שיש בהם סיכון לשלום העוסקים במלאכה ולכלל הציבור. לטענתו, קיים אינטרס ציבורי להטביע חותם פלילי במבצעי עבירות כאלה כדי להרתיע מפני אי נקיטת משנה זהירות ואמצעי בטיחות הדרושים בביצוע עבודות באסבסט. ב"כ המאשימה ציטט ממספר גזרי דין, שבהם הורשעו מנהלי חברות בנסיבות דומות, ונגזרו על החברות והמנהלים האחראיים קנסות של עשרות אלפי שקלים.  6.       ב"כ הנאשמים התמקד בטיעוניו בחוסר המודעות של הנאשם לכך שעליו לנקוט אמצעים הקבועים בחוק כתנאי לביצוע עבודות במבנים מאסבסט, וכן בהיקף המצומצם של העבודות. לטענתו, העובדים של קבלן המשנה הספיקו לפרק מספר מטרים של תקרת המבנה עד ששוטרים או פקחים מתחנת המשטרה הסמוכה הורו להם להפסיק את העבודות. הסניגור גם ביקש להתחשב באי נקיטת אמצעי הסברה על ידי המשרד לאיכות הסביבה כדי ליידע את הציבור על הסכנות הגלומות בעבודות באסבסט ועל אמצעי זהירות הדרושים הקבועים בחוק. הוא ביקש להסתפק בגזירת קנס נמוך יותר מקנס שהתבקש על ידי המאשימה כלפי הנאשמת ולאמץ את המלצת שירות המבחן ביחס לנאשם. 7. בדברו האחרון לפני גזר הדין, אמר הנאשם דברים שראוי לצטטם: "אני בחיים לא חציתי רמזור אדום ברגל, ולא עשיתי חצי עבירה. אנו לקחנו הלוואות לשפץ את המקום זה עלה כ-1.5 מליון ₪ לשיפוץ המבנה.  זה לא מעניין אותי הסכום. אנחנו עשינו את זה בבוקר, מולי זה כל משטרת עטרות מול המבנה שלי, עשיתי בשעה תשע בבוקר, לא ידענו את זה, לא הספקנו להתחיל לעבוד, המשטרה הירוקה באה שנמצאת שם קפצה והסבירו לי שצריך לעשות אחד שתיים שלוש, אותו יום עשיתי מה שצריך. זו הכשלה מכוונת. שימוש שלט ב-20 ₪. זו הכשלה. שישימו שלט שלא יכשילו אנשים, בכניסה למושבים ובאיזורי תעשייה." (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 11-16). 8. באשר לנאשמת, אין מקום לסטות מהמדינות של הטלת קנסות שהתגבשה בפסיקה שנועדה מצד אחד להעניש ומצד שני לפצות על הנזק שנגרם לאיכות הסביבה כתוצאה מעבירות הקשורות לעבודות האסבסט. עם זאת, יש להתחשב מהיקף הקטן יחסית של העבודות שהנאשמת עשתה בפועל בגג המבנה, ובכך שמסרה את העבודות לקבלן משנה, תוך הסתמכות עליו שיבצע את מה שהוטל עליו לבצע בהתאם להוראות החוק. 9. באשר לנאשם, אני מייחס משקל רב להצהרתו, שלא נסתרה, שבפועל לא ידע על האיסור ביחס לעבודות באסבסט ועל המגבלות שחוק מטיל על עבודות שכאלה. אכן קיימת חזקה נורמטיבית של ידיעת החוק. לרוב, אותה חזקה תואמת את רמת הידיעה בפועל של הציבור בכל הקשור לעבירות בגין מעשים הפוגעים באיכות הסביבה. למשל, בעלי מפעלים המזרימים נוזלים מזהמים לטבע, מבינים את הפסול שבמעשיהם, גם אם אינם יודעים מהן הוראות החוק המסדירות את נושא שפיכת פסולת במקום ציבורי. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להוראות החוק המסדירות אופן העבודה במבנים העשויים מאסבסט. מדובר במבנים שנבנו לפני עשרות שנים. היות וכבר לא בונים באסבסט, הסכנות הסמויות הכרוכות בבנייה ובפירוק של מבנים העשויים מחומר זה, והוראות החוק שנועדו להגן מפני הסכנות הללו, אינן מוכרות לציבור הרחב. ייתכנו מצבים  (כפי שקרה בעניינינו), שבהם אנשים ירכשו  מבנים ישנים הבנויים מאסבסט, מבלי לדעת שיש הוראות מיוחדות המסדירות את פירוקם של המבנים, ושצפויים להינקט נגדם הליכים פליליים אם ייפרו את ההוראות. 10. אני שותף לביקורת שהשמיע הסניגור בטיעוניו על אי נקיטת אמצעים על ידי המשרד לאיכות הסביבה ומצד הרשויות הקשורות לנושא למניעת הפרת הוראות החוק המסדירות פירוק מבנים הבנויים מאסבסט. מדובר במבנים הקיימים בעיקר באיזורי תעשייה ישנים ובישובים חקלאיים. סביר להניח כי אצל רשויות איכות הסביבה מתנהלים רישומים ומעקב על כל אותם המבנים. אם אין רישום של מבנים כאמור, רצוי  שייערך בהקדם. היה מתבקש כי לגבי כל מבנה מאסבסט יציב המשרד שילוט על קיר המבנה ובסמוך אליו הזהיר מפני ביצוע פעולות בנייה במבנה. אמצעי ידוע אחר שניתן לנקוט לגבי אותם מבנים הוא רישום הערה בפנקסי המקרקעין (או ברישומי מנהל מקרקעי ישראל) על קיומם של מבני אסבסט בחלקה, ועל האיסור בביצוע עבודות בנייה או פירוק בהם שלא בהתאם להוראות החוק. ככל שהחוק אינו מסדיר רישום הערות מעין אלה, יש לפעול לתיקון החוק בהתאם. באמצעים כגון אלה ניתן להבטיח יידוע של כל הבעלים של המבנים מאסבסט ושל כל מי שרוכש מבנה שכזה, על אודות הוראות החוק הרלוונטיות, ובכך לסייע למניעת הפרת החוק והפגיעה באיכות הסביבה הכרוכה בכך. אם אמצעים אלה היו ננקטים ביחס למבנה נשוא האישום, סביר להניח שהנאשמים שבפנינו לא היו מבצעים את העבירות נשוא כתב האישום. 11. אני כמובן גם מתחשב בתסקיר החיובי אודות הנאשם, עברו הנקי והפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם לו  אם יורשע בדין. 12. לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים עונשים כמפורט להלן: הנאשמת - קנס בסך 10,000 ₪, אשר יועבר לקרן לשמירה על הניקיון. הנאשם - שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, בהיקף של 80 שעות בעמותת על"ם לצעירים ונוער במצוקה, בתפקיד עזרה לוגיסטית, זאת בפיקוח שירות המבחן. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום. זיהום אוויר