עונש על ירי על חיילי צה''ל

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על ירי על חיילי צה''ל: 1. הנאשם, יליד 1981, הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, ועבירות נשק (נשיאת נשק), לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - במסגרת האישום הראשון בכתב האישום המתוקן; וכן ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, במסגרת האישום השני בכתב האישום המתוקן. הודאת הנאשם היתה במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום ולא לעניין העונש. 2. על פי החלק הכללי בכתב האישום המתוקן, ארגון גדודי חללי אל-אקצא (להלן: "הגדודים" או "הארגון"), הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת ע"י שר הביטחון בתאריך 28.11.02. הארגון היה ארגון טרוריסטי עוד קודם לכן, החל מחודש אוקטובר 2000 ואילך. על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע במהלך שנת 2000, הציע ג'יהאד אלעמארין (להלן: "ג'יהאד"), אחראי ברצועה על הגדודים, לנאשם להתגייס לגדודים. הנאשם הסכים וגויס לגדודים. סמוך לאחר גיוסו, עבר הנאשם במשך כחודש אימונים צבאיים אסורים, יחד עם פעילי גדודים נוספים, כאשר במהלכם הוא עבר אימוני זחילה, תרגילי סדר, אימוני ירי, הרכבה ופירוק של רובה מסוג קלצ'ניקוב. במועד שאינו ידוע במהלך שנת 2002, עם מותו של ג'יהאד, תפס הנאשם את מקומו כאחראי החוליה. במועד שאינו ידוע במהלך שנת 2001, בסמוך לשעה 01:00, הגיעו כוחות צה"ל לאזור תחנת הדלק אלג'על אשר ממוקמת באזור שייח עג'לין. משהבחינו הנאשם וחבריו, שהיו חמושים אותה עת ברובי קלצ'ניקוב, בכוחות צה"ל המתקרבים לאזור, הם פתחו לעברם בירי וכוחות צה"ל השיבו אש. באירוע האמור נהרג אחד מחבריו של הנאשם לחוליה ואחר נפצע. על פי האישום השני בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע בשנת 2002, במסגרת פעילות הנאשם בגדודים, החליט הנאשם להניח מטען חבלה בעזה, כמלכודת כנגד כוחות צה"ל וכדי לגרום למותם. במסגרת התכנון האמור נטל הנאשם מטען חבלה ממנצור עאבד והוביל אותו, באמצעות ג'יפ של הרשות הפלסטינית, לאדמת משפחת אבו שומלך. סמוך לאחר מכן הניח הנאשם את מטען החבלה באדמת משפחת אבו שומלך, מתח ממנו חוט הפעלה באורך 60 מטר, חיבר את חוט ההפעלה למצבר והמתין כשבוע ימים לתנועת כוחות צה"ל באזור על מנת להפעיל את המטען נגדם. הנאשם הבחין בכוחות צה"ל שהגיעו לאזור והפעיל את המטען במטרה לגרום למותם. פעולתו זו גרמה לתגובת כוחות צה"ל, אשר ירו לעברו. הנאשם הצליח לחמוק מהמקום. פעולתו של הנאשם לא גרמה לפגיעה בכוחות צה"ל. 3. בטיעוני המאשימה לעונש, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך ביותר, לצד מאסר מותנה. ב"כ המאשימה ביקש להדגיש, בין היתר, כי הנאשם הורשע בשני אישומים הנוגעים לפעולות שביצע לשם פגיעה בביטחון המדינה, במסגרת חברותו בארגון, שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת ושהינו ארגון טרוריסטי. לדעת ב"כ המאשימה, העבירות שבהן הודה הנאשם מצדיקות הטלת עונש מאסר חמור ביותר, כחלק מהמלחמה הכוללת בטרור. ב"כ המאשימה הטעים, כי המלחמה בטרור מחייבת להשית ענישה מחמירה, הן להרחקת המחבל היחיד לתקופה ממושכת והן להרתעת האחרים ולהעברת המסר כי מי שיפעל כנגד המדינה יזכה לענישה מחמירה. ב"כ המאשימה הוסיף, כי בתקופה שבה ביצע הנאשם את מעשיו שלטה ישראל ברצועת עזה וכוחות צה"ל היו "זמינים" לניסיונות רצחניים כגון זה שביצע הנאשם. המחיר ששילמו הנאשם וחבריו באירוע הראשון מלמד על הפוטנציאל הגלום בפעילויות דוגמת אלה, אילו היו הנאשם וחבריו מצליחים לפגוע בכוחות צה"ל ששהו באזור. גם לגבי האירוע השני, מחיר הדמים היה עשוי להיות כבד ביותר, אילו הופעל מטען החבלה בצורה מוצלחת יותר כנגד כוחות צה"ל שנכנסו לאזור. ב"כ המאשימה הדגיש, כי גם אם עבר זמן ניכר מאותם אירועים, הרי שאין בכך כדי לזכות את הנאשם בענישה מקלה, וכי באירוע השני היה הנאשם אחראי החוליה, הוא פעל לבדו וביוזמתו, דבר המעלה את הצורך להשית עליו ענישה מרתיעה ביותר. ב"כ המאשימה הפנה, בין היתר, לע.פ. 7403/07 נגאר נ' מ"י, שבו דובר בהנחת מטען חבלה ובקשירת קשר למסירת ידיעה שבסופו של דבר לא יצאה לפועל, ושבו הועמד עונשו של הנאשם דשם - שהורשע בניסיון לרצח ובקשירת קשר למסירת ידיעות לאויב, ושהיה בן 18 שנים בעת ביצוע העבירות - על 13 שנות מאסר בפועל, בעוד שבמקרה שבפנינו המטען הונח והופעל כנגד כוחות צה"ל ע"י הנאשם, שהיה הרוח החיה מאחורי הניסיון הרצחני ואף היה בעל תפקיד וסמכות בארגון; ולע.פ. 1220/08 פלוני נ' מ"י, שבו נדחה ערעור של נאשם צעיר, אשר עליו הוטלו 10 שנות מאסר בפועל, בגין הובלת מטען חבלה ומסירת ידיעות, וזאת בשונה מהנחת מטען והפעלתו כמו במקרה דנן, כשבענייננו מדובר באירועים חמורים יותר, בשתי הזדמנויות, ובניסיון ממשי ביותר לקטול חיים. על כן, העבירות שבהן הורשע הנאשם שבפנינו מצדיקות, לדעת ב"כ המאשימה, ענישה מחמירה יותר מזו שהושתה על הנאשמים בפסיקה שאליה הופנינו. 4. ב"כ הנאשם ביקש להקל בדינו של הנאשם והדגיש, בין היתר, כי אין לנאשם הרשעות קודמות, וכי הוא הודה ונטל אחריות על העבירות וחסך זמן שיפוטי, למרות פגמים שהיו בחקירתו. האירועים נשוא כתב האישום התרחשו לפני שנים רבות, והאחרון שבהם היה בשנת 2002, דהיינו לפני זמן רב, ומאז ועד מעצרו של הנאשם בשנת 2008, לא היתה מצד הנאשם כל פעילות כנגד מדינת ישראל. הסנגור הוסיף, כי הנאשם השתייך בעבר לארגון הפת"ח, עבד כשוטר ברשות הפלסטינית בעזה, והואשם ברצח של אנשי חמא"ס בעזה, ובגין כך נשקפה סכנה לחייו החל משנת 2008, ולכן התירה מדינת ישראל לנאשם להיכנס לישראל בשנת 2008, ולטענת הסנגור, לפני כשלושה חודשים הוטל על הנאשם גזר דין מוות. על כן, לא יוכל הנאשם לחזור לעזה, למרות שכל בני משפחתו נותרו בעזה. לגבי האישום הראשון, הדגיש ב"כ הנאשם, כי מדובר באירוע שהתרחש בתוך עזה עוד בשנת 2001, ושבו הנאשם והחוליה שאליה השתייך לא קשרו קשר לירות על החיילים ולא נגרם כל נזק לכוחות צה"ל; ועל כן, לא הורשע הנאשם בגין אישום זה בעבירה של ניסיון לרצח, אלא בעבירות נשק (נשיאת נשק). אשר לאירוע השני, גם הוא התרחש לפני זמן רב, בשנת 2002, וגם הוא התרחש בתוך העיר עזה, ליד ביתו של הנאשם. אין בכתב האישום כל אינדיקציה לגודל המטען ולמרחק מהכוחות של צה"ל ובסופו של דבר גם באירוע זה לא נגרם כל נזק לכוחות שהיו שם. בהשלמת טיעוניו הוסיף ב"כ הנאשם, כי בעת שהנאשם הסכים להתגייס לארגון בשנת 2000, הוא היה צעיר, בן 19 שנים, והושפע ע"י ג'יהאד, המבוגר ממנו, אשר גייס אותו לארגון. הסנגור ביקש לאבחן בין המקרה דנן לבין המקרים נשוא הפסיקה שעליה ביקש ב"כ המאשימה להסתמך, בכך שבענייננו מדובר באירועים שהתרחשו בתוך העיר עזה, ולא באירועים יזומים של ארגוני הטרור נגד תושבי ישראל או נגד כוחות צה"ל שעל גבול ישראל עזה, וזאת בשונה מהמקרים שבפסקי הדין שאליהם הפנתה המדינה, כך שבענייננו מדובר בפעילות פאסיבית ולא התקפית. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה מטעמו, תוך שטען כי המקרה שבפנינו הינו פחות חמור מהמקרים שביסוד הפסיקה שאליה הוא מפנה, כדלקמן: ע.פ. 3015/09 מ"י נ' קדיח, , שבו נדחה ערעור המדינה על עונש המאסר בפועל בן 6 שנים שהושת על המשיב, בגין עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק וחברות בארגון טרור. פ.ח. (ב"ש) 1090/07 מ"י נ' אבו מטלק, , שבו הושתו על הנאשם 7.5 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של ניסיון לרצח, סיוע לניסיון לרצח וחברות בהתאחדות בלתי מותרת. פ.ח. (ב"ש) 1107/08 מ"י נ' נדאל, , שבו הוטלו על הנאשם 7 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של סיוע לניסיון לרצח, קשירת קשר לפשע, עבירת נשק, וחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. 5. ב"כ המאשימה התבקש להתייחס לטענות ב"כ הנאשם, בעניין נסיבות כניסתו של הנאשם לישראל, ולאחר בדיקת הטענות הוא מסר, כי "אכן, אושר לנאשם לעבור מרצועת עזה לגדה המערבית, על רקע עליית החמאס ברצועה". 6. הנאשם מסר כי הוא מצטער ומתחרט וכי הדברים לא יקרו שוב. הנאשם הוסיף כי הוא נכנס לישראל דרך מעבר ארז יחד עם 40 אחרים, לאחר שהוכנה עבורו תעודת זהות ברמאללה וניתנה לו אשרת כניסה לישראל, בתאום עם ישראל. 7. העבירות שבהן הורשע הנאשם הינן חמורות. משנה חומרה יש באירוע נשוא האישום השני, שבו היה הנאשם אחראי חוליה בארגון. מעשים חמורים מסוג זה מחייבים תגובה עונשית קשה, במיוחד לנוכח המצב הביטחוני השורר באזורנו והמלחמה המתמשכת בארגוני הטרור. זאת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהנאשם לביטחון המדינה ולביטחון חייליה ואזרחיה והן כדי להרתיע את הרבים, ובתוכם המפגעים ומשלחיהם. פעילותם הנרחבת של ארגוני הטרור כנגד בטחון המדינה מחייבת, אפוא, מתן מענה בדמות ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו למשל והשוו: ע"פ 9338/01 מדינת ישראל נ' עווידה, פ"ד נז (1) 529; ע"פ 9078/06 לחאם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.10.08)). בע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.6.08) עמד בית המשפט העליון על הצורך של מדינת ישראל להגן על בטחון חייליה ותושביה, בציינו כי: "... מדינת ישראל חבה חובה עליונה להגן על תושביה, ובכלל זה גם על חיילי צה"ל המופקדים על בטחון המדינה. מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים - חיילים או אזרחים - מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים. צדק בית המשפט קמא כאשר הניח שבסוג זה של עבירות הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח חומרת המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען יידע כל גורם עויין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים". כאמור, הסניגור ביקש לשקול לזכותו של הנאשם, בין היתר, כי פעולותיו הסתיימו ללא שנגרמו אבידות בנפש לכוחות צה"ל. אולם, למרות טענתו האמורה של הסניגור, הרי שבשנים 2001 ו-2002, עשה הנאשם, בשתי הזדמנויות שונות, פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן חמור במדינת ישראל ובחייליה - הן ירי לעבר כוחות צה"ל, באירוע נשוא האישום הראשון, והן הנחת מטען חבלה והפעלתו כנגד כוחות צה"ל, באירוע נשוא האישום השני, כשהנאשם היה, כאמור, אחראי חוליה בארגון. העובדה כי בפועל לא נגרמו אבידות בנפש לכוחות צה"ל, נובעת אך מנסיבות שכלל לא היו תלויות בנאשם. עם זאת, התחשבנו לקולא בגילו הצעיר של הנאשם (שהינו כאמור יליד 1981) בעת ביצוע העבירות, בזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות, בהודאת הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי, ולא התעלמנו מהחרטה שהביע בפנינו ומהנסיבות המיוחדות של כניסתו לישראל. כמו כן, התחשבנו בכך שהנאשם נעדר הרשעות קודמות ובכך שלא היה מעורב בפעילות כנגד צה"ל החל משנת 2002 ועד למעצרו בשנת 2008. נדגיש כי אלמלא חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, עברו הנקי של הנאשם, גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות והנסיבות המיוחדות שבגינן נכנס לישראל - היה העונש לו ראוי הנאשם חמור יותר מזה שנשית עליו. 8. סוף דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות והשיקולים לקולא ולחומרה, הננו מטילים בזה על הנאשם: 10 שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו, 30.4.08; 24 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה מסוג פשע כנגד ביטחון המדינה. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. צבאצה"לחייליםמקרי ירי