קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר טיעון מקל בעבירת גרימת מוות ברשלנות: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז, 1977, נסיעה אחורנית ללא מכוון, עבירה לפי תקנה 45 (1) לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 ביחד עם סעיף 38 (2) וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א, 1961, אי מתן זכות קדימה, עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961, התנהגות שגרמה חבלה של ממש, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א, 1961. על פי העובדות בהן הודה הנאשם ביום 8.3.06 בשעה 19:00 נהג את רכבו ברחוב בן גוריון במגרש חנייה של הרב-מד בקריית מוצקין, כאשר בסמוך לכניסה לרב-מד ישנו מעבר חצייה מסומן היטב על הכביש ובאותה העת החלו שתי הולכות רגל לחצות את הכביש במעבר החצייה לכיוון הרב-מד. הנאשם, נסע אחורנית מבלי לוודא שהדרך פנויה ופגע בהולכות הרגל עם חלקו האחורי, שמאלי של הרכב, לאחר שאלה הספיקו לחצות מרחק של 2.4. מ' ממעבר החצייה. הולכות הרגל הועפו לכביש ונפגעו. להולכת הרגל אנה נוסבאום ז"ל ילידת 1930 נגרמו פגיעות קשות, היא אושפזה בביה"ח רמב"ם למשך חודש ימים, לאחר מכן הועברה כחולה סיעודית לביה"ח אלישע, שם התדרדר מצבה, היא נחשפה לזיהומים רבים, ובשל כך פונתה אף מספר פעמים לביה"ח רמב"ם. כעבור זמן הכריע אותה מצבה הבריאותי והיא נפטרה בביה"ח רמב"ם. להולכת הרגל, ארז יהודית, ילידת 1933, נגרם שבר פיצוץ חוליה בגב ושבר בקרסול. התיק החל להשמע בפני מותב אחד ועקב העתקת מקום כהונתו, עבר התיק לשופט אחר אשר פסל עצמו עקב הכרות עם הנאשם ולבסוף נשמע בפני מותב זה. בית המשפט החל בשמיעת ראיות כאשר בשלב מתקדם של שמיעתן, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון המייתר את שמיעת הראיות. לפי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים הנאשם ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לצורך חוות דעתו של השירות ביחס לנאשם, וכן לצורך המלצת שירות המבחן לביצוע עבודות לתועלת הציבור. סוכם, כי ככל ששירות המבחן יבוא בהמלצה לביצוע עבודות אלה, יוטל על הנאשם צו לביצוען וכן יוטלו על הנאשם פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי. בהתאם להסכמת הצדדים נשלח הנאשם לבחינתו של שירות מבחן. הלה הניח בפני בית המשפט תסקיר מפורט ומקיף. מהתסקיר עולה כי הנאשם סיים 17 שנות לימוד, הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, התגייס בצבא ושירת כלוחם בחטיבת גולני ובמהלך פעילות מבצעית נפצע ברגלו ועבר תהליך שיקום ארוך ולעת הזאת הוא מוכר כנכה של משרד הביטחון. למרות הפציעה, המשיך את שירותו הצבאי, לאחר שחרורו וסיום לימודיו האקדמאיים, התקבל לעבודה בבנק הפועלים. באשר לעבירה עליה נותן הנאשם את הדין בפניי, טען הנאשם בפני שירות המבחן, כי הוא לוקח אחריות מלאה על ביצועה. לטענתו, כאשר היה ברכב ונסע לאחור, היו עימו שני ילדיו, הוא נסע לאחור ולא ראה את הולכות הרגל מפני שהן היו "באזור המת" של טווח הראייה שלו ולכן פגע בהן. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי, בעל נורמות וערכי מוסר גבוהים. עוד התרשם שירות המבחן, כי מראה האישה הפצועה והעובדה שגרם למותה, גרמו לנאשם לטראומה קשה המלווה אותו עד עצם היום הזה. שירות המבחן בא אפוא בהמלצה להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של שנה, בה ישתלב הנאשם בקבוצה טיפולית של שירות המבחן העוסקת בטיפול נהגים המעורבים בתאונות דרכים. כמו כן, המליץ שירות המבחן על צו של"צ בהיקף של 140 שעות. בהתאם לתוכנית יעבוד הנאשם בארכיון חיפה. ב"כ המדינה ביקש מביהמ"ש לאמץ את הסדר הטיעון והבהיר, כי שיקולי המדינה בעת עריכת הסדר טיעון, והימנעותה מלבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, הינם בשל העובדה שמדובר במקרה חריג ביותר. נטען, כי מדובר בנאשם אשר עמד למשפט פעמיים - בפעם הראשונה, טרם מותה של הולכת הרגל, עמד לדין בסמוך לאחר התאונה בבית משפט זה, בפני מותב אחר, הורשע וקיבל עונשים שכללו פסילה ממושכת. כעבור כשנה, ולאחר שמשפחת המנוחה הודיעה לפרקליטות דבר פטירתה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום חדש, והוא הועמד לדין בשנית בגין גרימת מוות ברשלנות. ב"כ המדינה עמד על התהליכים שעבר תיק החקירה עד אשר הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, ציין כי בנסיבות העניין, נגרם עיוות דין מסוים לנאשם. לדבריו, לשכת תביעות תעבורה בחיפה הגיעה עם הנאשם להסדר בתיק הקודם, על אף שהיה ידוע לה כי המנוחה נפטרה. נסיבות אלה - כך טען - הופכות את המקרה למקרה חריג, ועל כן יש לכבד את הסדר הטיעון, הגם שהוא מקל עם הנאשם. לשאלת בית המשפט, באם קיים כשל ראייתי לעניין הקשר הסיבתי בין מותה של המנוחה לתאונה, השיב ב"כ המדינה, כי לא בוצעה למנוחה נתיחה שלאחר המוות, המנוחה הייתה מאושפזת מיום פציעתה ועד ליום פטירתה באופן רציף בביה"ח ומותה נגרם מזיהומים שהתפתחו עקב האשפוז הממושך. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את הסדר הטיעון ואת המלצת שירות המבחן. לדבריו, הסדר הטיעון נבחן בכובד ראש בכל שרשרת הפיקוד של הפרקליטות, כלשונו, ולכן ראוי שביהמ"ש יכבד את עמדתם ויאמץ את הסדר הטיעון. כמו כן, עמד הסנגור בהרחבה על נסיבותיו האישיות של הנאשם וההשלכות הטראומתיות שהיה למקרה זה על הנאשם. הוא ציין, כי מדובר במי שנוהג שנים רבות ולחובתו מספר דל של הרשעות, מבלי שנרשמה לחובתו עבירה חמורה המסכנת את הציבור. עוד הדגיש את הודאתו של הנאשם באחריות לאירוע מיד עם תחילת החקירה וגם בבית המשפט. אין ספק כי מדובר בעבירות חמורות ביותר שעבר הנאשם, אשר במחדליו, ועקב רשלנות נהיגתו, קטל נפש בישראל. בגין מעשים אלה, ראוי היה שהנאשם ישלח מאחורי סורג ובריח ולתקופה ארוכה, וזאת בשל עקרון קדושת החיים, כך גם קובעת הפסיקה. עם זאת, המקרה הקונקרטי שבפניי, אינו שגרתי, נתערבו בו נסיבות משפטיות ועובדתיות יוצאות דופן ההופכות אותו לחריג שבחריגים. ראוי לפרט בקצרה את הנסיבות הצריכות לעניין. התאונה אירעה ב-8.3.06, לפני למעלה מ-5 שנים. מספר חודשים לאחר מכן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות שונות ביחס לאותה תאונה ביניהן נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש. כתב האישום הוגש על ידי לשכת התביעות, מחלקת התעבורה של אגף התנועה חוף. כעבור כמעט כשנה התקבלה בלשכת התביעות, הודעה מנכדתה של המנוחה, בה הודיעה כי המנוחה נפטרה לבית עולמה. בעקבות אותה הודעה, העבירה לשכת התביעות את התיק לעיונה של פרקליטות מחוז חיפה לצורך קבלת החלטה בעניין הנאשם ושקילת הגשת כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. לפי טענת ב"כ המדינה, הונחתה לשכת התביעות לבקש את דחיית הדיונים בתקופה בה נבחן התיק על ידי פרקליטות מחוז חיפה. מסיבה כלשהי - כך על פי טענת ב"כ המדינה - ערך תובע מלשכת תביעות תעבורה הסדר טיעון עם הנאשם, מבלי שהוא אישית ידע שהולכת הרגל נפטרה. הסדר הטיעון הוצג בפניי כב' סגן הנשיא השופט סאלאמה, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ובית המשפט הטיל עליו, בין היתר, 20 חודשי פסילה בפועל, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע. רק בשלב מאוחר יותר, הוגש נגד הנאשם כתב אישום חדש, נוסף, נשוא גזר דין זה, המייחס לנאשם אחריות בגין גרימת מותה של המנוחה. יצוין, כי לא הובאה בפני עמדת לשכת תביעות תעבורה חיפה לנטען כלפיה, אך כפי שאפרט בהמשך אין הדבר מעלה או מוריד, אם כי אני סבור, כי מטעמי הגינות ונימוס ראויים, מן הראוי היה להציג עמדה זו בפני בית המשפט, ולו רק כדי לאפשר לעומד בראש לשכת תביעות תעבורה חיפה להתייחס לטענות אלה. נוכח התנהלות זו, מצאה המדינה כאמור להגיע להסדר טיעון חריג למדי, יש לומר, עם הנאשם. אמנם, נפסק לא אחת כי ביהמ"ש לא כבול לרמת הענישה שהתביעה מבקשת, "האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש היא של ביהמ"ש" (ע"פ 2034/01 פלוני נ' מדינת ישראל כך גם במקרים של ענישה מוסכמת ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, , שם בפסקה 14). עם זאת, הכלל הוא, כפי שנפסק ע"י בית המשפט העליון כי על בית המשפט לכבד הסדרי טיעון (כב' הנשיאה ביניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, ). המקרה הנוכחי, מקרה טראגי וקשה הוא, חייה של הולכת רגל תמימה שפסעה בבטחה במעבר חציה, נגדעו בטרם עת, הולכת רגל אחרת נפצעה באורח לא פשוט. לא יפלא הדבר כי הססתי רבות באם לכבד את הסדר הטיעון והקשתי בשאלות על ב"כ המדינה שיתן בפני טעם על שום מה ולמה הגיעה המדינה להסדר כה מקל עם הנאשם. אם בכל זאת החלטתי לכבד את הסדר הטיעון נובע הדבר בעיקר בשל הצהרת המדינה בדבר בעיתיות הוכחת הקשר הסיבתי בין מותה של המנוחה לבין התאונה. לפי הנטען בפני, מותה של המנוחה נגרם בשל זיהומים שונים שהתפתחו בבית החולים זמן רב לאחר שאושפזה ולאור סיבוכים שונים נפטרה לבית עולמה. נתון זה מהותי ביותר לעניינו, וחזקה על המדינה כי הוא מדוייק. בנסיבות אלה, יש לתהות מדוע הוגש כתב האישום הנוכחי שעה שצל כבד של אי ודאות היה על שאלת גרימת מותה של המנוחה. באשר להתנהלות הבעייתית של רשויות התביעה, שהודגשה בטיעוניהם של שני באי כח הצדדים שבפני, ואשר הובילה להגשת כתב אישום אחד כנגד הנאשם ולקבלת פסק דין בגינו, ולהגשת כתב האישום הנוכחי נגדו, מבלי שהרשויות מתואמות, טיעון זה ראוי ונכבד ככל שיהיה מחוויר לטעמי לעומת קדושת חייה של המנוחה והצורך במיצוי הדין עם מקפד חייה. אולם, משעה שבסל ראיותיה של המדינה קיים קושי ראייתי עליו עמדתי לעיל, ברור כי עניין זה מקבל את מלוא כובד המשקל בכיבוד ההסדר על פני שיקולים אחרים. ראוי היה שהרשויות יהיו מתואמות ותהיינה מעודכנות במצבה הרפואי של הולכת הרגל, אשר מצבה הלך והתדרדר עד שלבסוף נפטרה. הצטברותן של כל הנסיבות האלה, אכן הופכת את המקרה שבפני למקרה חריג ולא שיגרתי. לנסיבות אלה מצטרפות גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, שירות המבחן עמד על חלק ניכר מן הדברים. אציין בקצרה כי מדובר בנאשם שהוא, כאמור, נכה צה"ל, אב ל-4 ילדים, כאשר אחד מהם הוא נכה הסובל מלקות קשה ודורש טיפול מיוחד, כעולה מהמסמכים שהוגשו בפניי (ראה נ/1 ו-נ/2). מצבו הבריאותי של הנאשם עצמו, אף הוא בעייתי. כאמור, נכה צה"ל וסובל מבעיה רפואית ברגלו. הוא עבר 4 ניתוחים ברגל וצפוי לעבור ניתוח נוסף ברגלו, ההחמרה במצבו נובעת מגידול סרטני שנמצא בגופו (ראה נ/4 ו-נ/5). לפיכך בשים לב למכלול הנתונים הללו והגם שהענישה המוסכמת אליה הגיעו הצדדים, הינה ענישה קלה למדי, הרי שאיזון מכלול השיקולים ומכלול הנתונים בפניי, מלמד כי אין מנוס מלכבד את הסדר הטיעון, בשל חריגותו המיוחדת של המקרה שבפניי. עם זאת, סבורני כי על היקף השל"צ ומשך הפסילה לבטא, ולו במעט, את החומרה היתרה הנובעת מהעבירות בהן הורשע הנאשם. בהקשר זה דומני, כי המלצת שירות המבחן מקלה מדי ואינה מתיישבת עם חומרת העבירות אותן עבר הנאשם. ער אני לכך שהנאשם נשפט ב"גלגול הקודם" של תיק זה, והוטלו עליו, בין היתר, 20 חודשי פסילה. בדעתי, לנכות רעיונית עונש זה בעונש אותו אני מתכוון להשית על הנאשם, תוך התחשבות בהליך הקודם שעבר, כדי למנוע ולהפיג כל חשש לעיוות דין כלפיו. אשר על כן , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. 250 שעות של"צ, בהתאם לתוכנית שערך שירות המבחן. ימי ושעות העבודה יהיו לפי קביעת שירות המבחן. מובהר לנאשם, כי עליו להישמע להנחיות שירות המבחן והנחיות מעסיקיו וככל שיפר את צו השל"צ, הצו יופקע והוא יהיה צפוי לעונשים כחוק. 2. 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות לפי סעיפים 298 ו- 304 לחוק העונשין, התשל"ז, 1977 ו/או עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א, 1961. 3. 8 שנים פסילה בפועל. 4. 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. 5. 5000 ₪ קנס או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, פיגור בתשלום יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי. מקרי מוותגרימת מוות ברשלנות