קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת אזרחות לאלמנת אזרח ישראלי: עתירה מנהלית בגדרה מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה למשיבים להעניק לה אזרחות ישראלית. רקע 1. העותרת, ילידת 1945 ואזרחית הונגריה היא אלמנתו של אזרח ישראלי, מר טוביה יוקר, ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר בתאריך 30.1.2005 בהיותו נשוי לעותרת. על פי העתירה, היכרותם של בני הזוג היתה למן שנת 1992 עת הגיע המנוח, כתייר, לביקור בהונגריה. בשנת 1994 נכנסה העותרת לישראל, כדין ובאשרת עבודה. בשנת 1996 נפטר בעלה הקודם של העותרת, ולאחר מכן העמיק הקשר בינה לבין המנוח עד אשר נישאו בתאריך 13.9.1999 בנישואין אזרחיים בהונגריה. 2. בתאריך 23.12.99 הגישו העותרת והמנוח למשיב בקשה להתחלת ההליך המדורג בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "נוהל ההליך המדורג"). אציין כבר עתה כי על פי נוהל זה, ניתנת לזר אשרת עבודה ב/1 ולאחר חצי שנה, ובכפוף לביצוע בדיקות שונות, משודרג מעמדו לתושב ארעי (אשרת א/5) למשך שנה ומידי שנה עד ל-4 שנים. לאחריהן - בהעדר מניעה, התאזרחות. 3. על פי העתירה, הוענקה לעותרת אשרת תייר ב/2 עד ליום 23.3.00. בתאריך 1.5.00 הונפקה לעותרת אשרת ב/1 (אשרת עבודה) עד ליום 1.11.00. בתאריך 14.11.00 או בסמוך לכך הוארכה אשרת העותרת ב/1 עד ליום 1.11.01. בתאריך 13.11.01 או בסמוך לכך הוארכה אשרת העותרת ב/1 עד ליום 13.6.02. בתאריך 23.7.02 או בסמוך לכך הוארכה אשרת העותרת ב/1 עד ליום 23.7.03. בתאריך 11.8.03 או בסמוך לכך הוארכה אשרת העותרת ב/1 עד ליום 11.8.04. בתאריך 12.8.04 או בסמוך לכך הוארכה אשרת העותרת ב/1 עד ליום 11.8.05. העותרת קיבלה אפוא אשרת עבודה ב/1 מחודש מאי 2000 ועד לחודש אוגוסט 2005. משך למעלה מחמש שנים. אף כי לדבריה של העותרת בעתירה ביקשו מידי שנה היא ובן זוגה המנוח לשדרג את מעמדה לא/5, בפועל נותרה היא במעמד ב/1. 4. לאחר פטירתו של המנוח (30.1.05) ובתאריך 10.3.05 פנתה העותרת למשיב בבקשה להעניק לה אזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב - 1952. זהו המקום לציין כי העותרת הוכרה כאלמנתו של המנוח על ידי מוסדות המדינה השונים; כך, משולמת לה גמלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (ראו נספחו 5 לעתירה), האפוטרופוס הכללי אישר כי כאלמנתו של המנוח היא זכאית למחצית עזבונו (ראו אישור נספח 6 לעתירה), משרד האוצר - הלשכה לשיקום נכים משלם לה תגמולים חודשיים כאלמנתו של נכה רדיפות הנאצים (ראו נספחים 7-8 לעתירה), והיא אף מתגוררת בדירת עמידר של המנוח ומשלמת לעמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ שכר דירה (ראו נספח 9 לעתירה). חרף בקשתה, גם הפעם בחר המשיב להאריך את אשרתה הקיימת (ב/1) עד לתאריך 18.10.06. 5. העותרת לא הרימה ידיים, ופנתה פעם נוספת למשיב בבקשה לקבלת אזרחות. בתאריך 11.3.07, הודיע המשיב לעותרת: "בקשתך לא אושרה - אינך עונה לקריטריונים... עלייך לצאת מהארץ בתוך 30 ימים" (ראו נספח 11 לעתירה מיום 11.3.07). 6. עם קבלת תשובה זו פנתה העותרת למשיב, שוב, באמצעות ב"כ דאז עו"ד שונר-עינת, בבקשה לקבל תשובה עניינית, חלף ההודעה הלאקונית דלעיל (ראו מכתבה של עו"ד שונר-עינת מיום 16.4.07, נספח 12 לעתירה). הפעם, השיב מנהל לשכת האוכלוסין בתל אביב את התשובה הבאה: "... 2. בעבר במהלך הטיפול בבני הזוג בלשכה היה ספק רב לגבי כנות הקשר והמערכת הזוגית ביניהם ולפיכך אשרתה ב/1 הוארכה בלבד ולא שודרגה לא/5 תושב ארעי כמקובל. 3. אשרתה האחרונה הסתיימה באוקטובר 2005 ולא הוארכה עקב מות בעלה. 4. בקשתה למעמד קבע בארץ הועלה לדיון בועדה הבינמשרדית ונדחה (כך במקור - א.ק) היות ואינה עונה על הקריטריונים להמשך שהייה בארץ במעמד כל שהוא" (ראו מכתב המשיב מיום 10.5.07, נספח 13 לעתירה). [הדגשה איננה במקור]. 7. גם תשובה זו לא ריפתה את ידי העותרת, והיא המשיכה לפנות לפקידיו השונים של המשיב, כמו גם לשר הפנים עצמו, בבקשות חוזרות ונשנות להעניק לה מעמד חוקי בישראל (ראו נספחים 14, 15, 17 לעתירה). והנה, במכתב התשובה של הגב' דריקס, ראש דסק צפון אצל המשיב, נטענו כבר הטענות הבאות: "אנה נכנסה לישראל בתאריך 24.9.99 כתיירת לאחר שנישאה למר יוקר טוביה, ז"ל ... המבוגר ממנה ב - 24 שנים...ב - 1/2000 החלה אנה בשלב הראשון של ההליך המדורג.... אבקש להבהיר כי לאורך כל תקופת ההליך היה קיים ספק בכנות הנישואין ונוצר הרושם כי מדובר בקשר של מטפלת ומטופל ולא בקשר זוגי. כמו כן היה קושי לתקשר עם מר יוקר. ועל כן לא שודרג מעמדה לא/5..." (ראו מכתב ראש דסק צפון מיום 25.8.08, נספח 16 לעתירה. הטיות אינן במקור). 8. לאחר שגם ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול הוסיף ודחה את בקשתה של העותרת בנימוקים דומים לאלו שפורטו במכתבה לעיל של הגב' דריקס (ראו מכתבו מיום 19.11.08, נספח 18 לעתירה), הגישה העותרת על החלטתו עתירה - היא עת"מ (ת"א) 1122/09. סופה של העתירה היה במחיקתה ביום 23.4.09, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה כי עניינה של העותרת יועבר לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, כתיק הומניטארי (להלן: "הועדה הבינמשרדית") (ראו בקשה מוסכמת, נספח 19 לעתירה ופסק דין מיום 23.4.09 נספח טו לתגובה המקדמית של המשיב להלן: "פסק הדין הקודם"). 9. והנה, חלפו נקפו להם החודשים, ועניינה של העותרת לא הובא לפני הועדה הבינמשרדית. העותרת ובא כוחה פנו לב"כ המשיב, ללשכת המשיב בתל-אביב, לשר הפנים ואף למבקר המדינה ולנשיא המדינה, והכל למימוש התחייבותו של המשיב על פי פסק הדין הקודם מיום 23.4.09 (ראו נספחים 20-32 לעתירה). ללא הועיל. 10. על רקע זה, בו העותרת תלויה חסרת מעמד באשר היא איננה מחזיקה באשרה כדין, אין לה אפשרות לצאת ולחזור לישראל (ולו לרגל נישואי בתה) ומזה שנה מאז ניתן פסק הדין הקודם אין החלטה בעניינה אצל הועדה הבינמשרדית, הגישה בתאריך 7.4.10 עתירה זו. 11. העותרת טוענת כי המשיב, מבלי לקבל כל החלטה מנומקת, נמנע מלהעניק לה בכל שנות ההליך המדורג אשרת א/5, וזאת אף שפנתה מידי שנה - יחד עם המנוח בעודו בחיים - לשדרג את מעמדה. בכל פעם שניגשו בני הזוג ללשכת המשיב, הבטיחו פקידיו כי השדרוג המיוחל יהיה "בשנה הבאה", ולא העלו כל טענה בדבר כנות הקשר ביניהם... עד שבעלה המנוח נפטר. שאז, ניצב בפניה קושי להוכיח את גרסתה וכנות קשר הנישואין. העותרת מדגישה כי עמדתו של המשיב, השוללת את כנות הקשר, איננה מבוססת על כל תשתית עובדתית ראויה, בעוד ברשותה תמונות, מכתבים ומסמכים רבים המעידים על הקשר בינה לבין המנוח, על שסעדה אותו בחוליו עובר לפטירתו ועל כך שהיא הוכרה כאלמנתו על ידי מוסדות המדינה השונים. הימנעות זו מלשדרג מעמדה היתה לטענתה בלתי סבירה באופן קיצוני, נבעה משיקולים זרים ועל כן על בית המשפט להתערב בהחלטות המשיב. עוד טוענת העותרת, כי בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך התאזרחות/קבלת מעמד קבע לבני זוג של אזרחים/תושבי קבע", כפי שתוקן בעקבות עתירות שהוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים) (להלן: "נוהל אלמנות") היה על המשיבים להעניק לה אזרחות ישראלית שכן היא עומדת בקריטריונים שבנוהל זה. העותרת אף מתרעמת על כך שבעקבות עתירתה הקודמת, היה על הועדה הבינמשרדית להתכנס בתוך פרק זמן סביר ולא להותירה כך, תלויה ללא מעמד, באופן שפוגע בזכויות יסוד בסיסיות שלה. אי הפעלת הסמכות המנהלית פרק זמן כה ממושך הינה עילה לביקורת שיפוטית, ובמקרה זה אי מתן ההחלטה הינה בלתי סבירה ומנוגדת לחובת הנאמנות של המשיבים. מכל הטעמים הללו, מבקשת העותרת כי בית המשפט יתערב ויורה למשיב להעניק לה אזרחות ישראלית, ולחילופין מעמד של תושב קבע, וזאת גם ללא בחינת עניינה על ידי הועדה הבינמשרדית. לחלופי חילופין, מבוקש לקצוב לוועדה הבינמשרדית פרק זמן ליתן החלטה בעניינה ובינתיים להעניק לה אשרת ב/1 על מנת שתוכל לכלכל עצמה. 12. לטענת המשיב, העותרת כלל לא נכנסה בשעריו של ההליך המדורג בשל התרשמות שלילית מקשר הנישואין, לצד התרשמות כי היחסים בין בני הזוג הם כשל מטפל-מטופל. לכך מתווסף הפרש הגילים בין בני הזוג (24 שנים) ומצבו הגופני של המנוח באשר בביקוריו בלשכת המשיב היה קושי לתקשר עימו ולראיין אותו משום שמדובר היה באדם שלא היה בקו הבריאות, הוא לא דיבר לעניין ולא היה מסוגל לתקשר בשל מצבו הקוגניטיבי. מטעמים אלו, הבקשה להתחלת ההליך המדורג, מעולם לא אושרה והעותרת לא עברה את השלב הראשון שהוא מעבר מאשרת ב/1 ל - א/5. זו גם הסיבה מדוע לא חל על העותרת "נוהל אלמנות" באשר לא ניתן להפסיק את ההליך אליו כלל לא נכנסה העותרת, ובנסיבות אלו עליה לצאת מישראל. לחילופין, הרי שגם אם חל עליה נוהל זה, אין היא עומדת בתנאיו משום העדרו של אותו בסיס הכרחי לקבלת מעמד - כנות קשר נישואין. עוד טוען המשיב כי אין ליתן בידי העותרת את האפשרות לתקוף את ההחלטות שלא לשדרג את מעמדה מב/1 ל - א/5 כאשר החלטות אלו התקבלו זה מכבר לפני שנים. אשר לעיכוב בהעברת עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית, הרי שהוא נבע מעומס עבודה על כתפי הועדה, אך ביום 21.3.10 (מספר ימים לפני הגשת העתירה הנוכחית) - החליטה הועדה הבינמשרדית, לסרב לבקשתה של העותרת לאחר שלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד וכשלעותרת בת בגירה המתגוררת בחו"ל (ראו החלטה מיום 21.3.10, נספח טז לתגובת המשיב). המשיב מציין כי החלטה זו איננה נתקפת בעתירה כאן, אלא רק החלטות קודמות שלו. הוא מדגיש את סמכותו הרחבה של שר הפנים בהפעילו את שיקול דעתו בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ומהטעמים המפורטים לעיל, החלטותיו הינן ראויות וסבירות, ואין מקום להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעתו של בית המשפט. 13. כאמור, החלטת הועדה הבינמשרדית התקבלה ימים ספורים לפני הגשת העתירה הנוכחית, והגיעה לעותרת רק לאחר הגשתה. בנסיבות אלו, עם היוודע החלטת הועדה הבינמשרדית, הודיעה העותרת לבית המשפט כי התייתר הסעד שעניינו קציבת פרק זמן למתן החלטה בעניינה, ונותר הסעד העיקרי - קבלת אזרחות. 14. התפתחות נוספת עליה ראוי לעמוד הינה כי בדיון שהתקיים בתאריך 22.6.10 המלצתי למשיב לשקול את עמדתו פעם נוספת, והוא אכן הביא את עניינה של העותרת פעם נוספת לפני הועדה הבינמשרדית. בתאריך 21.11.10, ולאחר שהעניין נדון לפני הועדה, החליט יו"ר הועדה הבינמשרדית כי "לאחר בחינה נוספת של התיק, הבקשה והמסמכים שצורפו לה החלטתי לאשר למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לתקופה של שנה, אשר יוארך בשנה נוספת בהעדר שינוי בנסיבות הבקשה. בתום תקופה זו, יבחן עניינה בהתאם לנסיבות" ראו מכתב מיום 2.12.10 המצורף להודעת העותרת מיום 3.2.11). החלטה זו לא הביאה לשינוי בעמדתה של העותרת אשר עומדת על המשך ברור עתירתה, כאשר היא מדגישה כי לא ברור לה מדוע מוענק לה - אלמנת אזרח ישראלי - מעמד של עובד זר דווקא, מדוע לשנתיים דווקא, מה תבחן הועדה בחלוף התקופה - ובעיקר, מדוע להתעמר בה משך תקופה נוספת ?? דיון 15. לא בכדי פורטה מסכת תלאותיה של העותרת מול פקידי המשיב, הנמשכת מזה 11 שנים עד כתיבת פסק דין זה. יש בה - לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שלפני, שמעתי את באי כוח הצדדים, ועיינתי במסמכים רפואיים שהוצגו לי במהלך קיום ההליך המשפטי - כדי להגיע לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל. 16. ההליך המדורג קובע, ככלל, כי ישראלי הנישא לזר רשאי להגיש עבורו בקשה לקבלת מעמד בישראל. זאת, כזכור, עשו בני הזוג בשנת 1999. במהלך בדיקת הבקשה, ניתן לזר רישיון ב/1 למשך חצי שנה, כשלאחר אישור הבקשה ניתן רישיון ישיבה ארעי א/5 לשנה, המוארך מידי שנה עד ארבע שנים. לאחריהן ובהעדר מניעה - התאזרחות (בהערת אגב אציין כי נוסח ההליך המדורג, היחיד שהוצג לי, הוא זה המעודכן ליום 1.8.05 [נספח ל' לתגובה המקדמית של המשיב]. בהעדר כל אסמכתא אחרת, ומשלא הוצג נוסח לעת שבה הגישו בני הזוג בקשה לקבלת מעמד [בשנת 1999], התייחסתי לנוסח שבנספח ל' כאל הנוסח הרלוונטי). מכל מקום, מתוך נוהל ההליך המדורג עולה כי במהלך ששת החודשים הראשונים בהם שוהה האזרח הזר בישראל באשרת ב/1 המשיב מבצע בדיקה של כל המסמכים שהגישו בני הזוג (מעבר לפרטים טכניים כדרכון ותעודת זהות, גם הוכחות לחיי נישואין כתמונות, מכתבים של קרובי משפחה וחברים, מכתב הסבר של בני הזוג על חייהם המשותפים, הצהרת בריאות, תעודת יושר, מסמכים המעידים על מצבו האישי של הזר, הכל כמפורט בסעיף ה לנוהל). כן יש לערוך לבני הזוג שימוע על מנת לבדוק את כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, וכן לבדוק האם מרכז חייהם בישראל. לאחר כל אלה, ובהעדר מניעה - תאושר הבקשה. משמע, מעמדו של הזר ישודרג ל - א/5 וכך מידי שנה, בכפוף לעריכת בדיקות עדכניות. על פי הנוהל, במידה שלא אושר המעבר לאשרת א/5 - תשלח תשובת סירוב מנומקת (ראו נוהל 5.2.0008 מיום 1.8.05, נספח ל' לכתב התגובה המקדמית). 17. משך השנים בו הוארך רישיונה של העותרת מסוג ב/1, לא הובא לידיעתה כי קיים קושי כלשהוא בשדרוג מעמדה. זאת למדה רק לאחר פטירת המנוח, כאשר ביקשה לקבל אזרחות ונענתה בתאריך 11.3.07 באופן לאקוני כי "אינך עונה לקריטריונים". על אלו קריטריונים מדובר, מדוע איננה עונה עליהם, ובעיקר - מדוע עליה לצאת את ישראל בתוך 30 ימים לאחר שמתגוררת היא בישראל ונשואה לאזרח ישראלי משך חמש שנים עד לפטירתו, לא הובא כל טעם, שלא לומר טעם ענייני (ראו החלטת המשיב מיום 11.3.07, נספח 11 לעתירה). בהמשך, לאחר פניה נוספת של העותרת, כבר הוסיף המשיב נימוק לפיו בעבר היה ספק רב לגבי כנות הקשר (ראו מכתבו מיום 10.5.07, נספח 13 לעתירה). כשגם תשובה זו לא סיפקה את העותרת הוסיף המשיב טיעונים נוספים: הפרש הגילים, התרשמות כי מדובר ביחסי-מטפל-מטופל, קושי לתקשר עם המנוח (ראו מכתבים מיום 25.8.08 ו - 19.11.08 - נספחים 16 ו - 19 לעתירה). בכל פעם שפנתה העותרת למשיב הוסיף נימוקים, שכפי שיסתבר אינם נשענים על אדנים מוצקים. 18. מאחר שיסוד מרכזי בטיעוניו של המשיב הוא העדר כנות הקשר בין העותרת לבין בעלה המנוח, ראוי לעמוד על הראיות - טובות יותר או פחות - שהובילוהו למסקנה זו. והנה, הראיה היחידה שהוצגה לבית המשפט שיש בה כדי לבסס איזושהי עמדה שלילית כלפי בני הזוג הינה מזכר מיום 11.8.03 שבו נכתב כדלקמן: "נישואין של אלמן יליד 1921 דובר הונגרית עם תיירת מהונגריה ילידת 1945 - הפרש גילאים. התרשמות מהישראלי שמדובר באדם סנילי - דובר חלקית את השפה העברית, יתכן שמדובר יותר ביחסים של מטופל ומטופלת. יש לבדוק את הקשר בראיון. נתבקשו להמציא מרכז חיים. ניתנה אשרה לשנה עפ"י בקשת הישראלי - אולם נתבקשו להגיע לראיון בתאריך 17.11.03" (ראו מזכר מיום 11.8.03, נספח ב' לתגובה המקדמית. להלן: "המזכר"). הא ותו לאו. על מזכר זה בנה המשיב תילי תילים של טענות ומענות, וגרר את העותרת להליכים משפטיים מיותרים. אם נבחן את טיב ה"ראיה", את אותו מזכר, הרי שלמעט העובדה כי יש להניח שנכתב על ידי המשיב, לא ברור מי כתב אותו ומדוע אין תיעוד לראיון שבוצע, אם בוצע, בתאריך 17.11.03. יתרה מזאת, אין כל תיעוד לראיון שאי-פעם בוצע לבני הזוג או זימון לראיון שכזה. למעשה, המשיב המשיך להאריך את אשרת ב/1 של העותרת, כפי הנראה תוך הבטחה בעלמא כי בשנה הבאה "יהיה בסדר", מבלי לידע את בני הזוג בכלל ואת העותרת בפרט כי ההתרשמות מיחסיהם הינה שלילית, מבלי ליתן לה על כך כל החלטה בכתב או בעל-פה, ומבלי להבהיר לה כי המשמעות של ישיבה בישראל מבלי לשדרג את האשרה ל - א/5 הינה שהיא כלל לא נכנסה בשעריו של ההליך המדורג. 19. בנסיבות חייהם של העותרת והמנוח, גם אינני מייחסת משמעות לנימוק אחר של המשיב, להפרש הגילים ביניהם. לשניהם היה זה "פרק ב'" בחייהם, ובהעדר כל טעם ענייני - להבדיל מחשד בלתי מבוסס שאין לו כל תימוכין - אינני רואה מדוע על המשיב לנקוט בעמדה ביקורתית כלפי בני הזוג. אשר לטיעוניו של המשיב כי מדובר ביחסי מטפל-מטופל, הרי שאם היה קושי לתקשר עם המנוח כטענתו, מדוע לא ערך ביקור בביתם של בני הזוג ועמד על טיב הקשר ביניהם ? 20. על מנת להפריך את טענות המשיב, שממילא נשענו על כרעי תרנגולת, ועל מנת לשלול את הטענה בדבר מצבו הקוגניטיבי של המנוח, הציגה העותרת מסמכים רפואיים, לרבות סיכום של רופא קופ"ח המפרט את כל מחלותיו של המנוח והתרופות אותן נטל (ראו "סיכום מידע רפואי" מיום 25.4.10 עליו חתומה רופאת המשפחה של המנוח ד"ר שיינפלד). מד"ר זיו - פסיכיאטר מומחה - ביקשה העותרת לתרגם ולבאר את מחלותיו של המנוח, ובחוות דעתו מיום 28.2.11 סיכם "אין כל אזכור לאבחנה של שטיון (דמנציה) וכן אין ברשימת התרופות תרופה כלשהיא הניתנת במצבים של סנליות או דימנציה מכל סוג שהוא. על כן לא ניתן לקבוע, על סמך המסמך הרפואי הנ"ל, שהנ"ל סבל מאלצהיימר או הפרעה סנילית כל שהיא" (ראו חוות דעת ד"ר זיו מיום 28.2.11, נספח להודעת העותרת מיום 2.3.11). אעיר, כי הגם שניתן צו המורה לקופ"ח למסור את תיקו הרפואי של המנוח, זה לא הוגש. אולם די לי במידע לעיל שלאורו לא ברור מהיכן שאב המשיב את אבחנתו כי המנוח היה סנילי, וכיצד יכול היה פקידו מפקידיו על סמך התרשמות בלתי מקצועית לקבוע ולקבל החלטה שמתברר כי נשענת על נתון שגוי ולא מבוסס. בבואה ליתן החלטה, על הרשות המנהלית לבססה על תשתית עובדתית ראויה. בהקשר זה עליה לאסוף נתונים באופן סביר, למיינם באופן שבו תדחה נתונים שאינם נוגעים לעניין הנדון (התעלמות מכל שיקול זר), לאמת אותם לפי מבחן הראיה המנהלית (נתונים שאדם סביר היה סומך עליהם כדי לקבל את ההחלטה הנדונה) ולהעריך את משמעות ומשקל הנתונים שלפניה לפי שיקול דעתה. כללים אלה אינם נוקשים, כאילו היתה הרשות בית משפט, אלא מאפשרים גמישות המתחשבת בעומס העבודה של הרשות ובסדרי העדיפויות שלה (בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423-425 (1994)). הגינות וסבירות הן מילות המפתח בפעולתה של הרשות. במקרה דנן השית המשיב החלטותיו על תשתית עובדתית רעועה - אותו מזכר נעדר בסיס מיום 11.8.03 שהיווה כר לכל ההחלטות שבאו לאחריו, משל היה בבחינת "כזה ראה וקדש". אין אסמכתא לעריכתו של ראיון לבני הזוג או לניסיון לערוך כזה. משאיסוף הנתונים היה לקוי מחד, משהנתון שבידי המשיב נסמך על הערכה של מי שאינו איש מקצוע ואף ניתן לו משקל מכריע, ומשהוסיף והתחשב המשיב בהפרש הגילים שבנסיבות אינו שיקול ענייני, התוצאה היא כי החלטותיו אינן מאוזנות ואינן סבירות, ודינן להתבטל. 21. כאמור, משך שנים נמנע המשיב מלשדרג את מעמדה של העותרת מ - ב/1 ל - א/5. יש להניח כי לו המשיב היה פועל כראוי ומיידע את בני הזוג אודות ספקותיו, היתה לשניהם הזדמנות לתקן את הרושם השלילי אותו לכאורה הותירו יחסיהם. בכך שלא הביע עמדה גלויה וברורה גרם המשיב לעותרת נזק, תוך שהוא נוקט עמדה בלתי מוצדקת. העותרת צרפה לעתירתה מכתבים של מכרים אשר הכירו אותה ואת המנוח כבני זוג וליוו אותם בתהליך מול משרד הפנים, ואף אותה לאחר פטירתו. מדבריהם, המשיב אינו זוכה לשבחים מהאופן בו נהג בעותרת כאשר הגיעה ללשכתו (ראו מכתבים נספח 36 לעתירה). גם לאחר שהעותרת הגישה עתירה נגד החלטותיו השונות של המשיב, והצדדים הגיעו להסכמה כי העניין יובא בפני הועדה הבינמשרדית, נאלצה העותרת להמתין עד-בוש שנה נוספת לקבלת החלטה בעניינה. מששקט המשיב משך שנים, אין לנו אלא לראות בעותרת כמי שנכנסה בגדרו של ההליך המדורג, וכמי שהיתה זכאית לקבל רישיון מסוג א/5 מידי שנה ועד 4 שנים, כשרק מטעמים בלתי עניינים מנעו זאת ממנה. משמע, כי חצי שנה לאחר שהונפקה לעותרת אשרת ב/1, ולו הדברים היו מתנהלים כסדרם, היתה העותרת נכנסת להליך המדורג ומקבלת אשרת א/5 החל מיום 1.11.00 (עם פקיעת אשרת ב/1 /ניתנה לה חצי שנה החל מיום 1.5.00), וכך מידי שנה ועד ארבע שנים שסיומן בתאריך 1.11.04, עוד בחייו של המנוח. 22. הנה כי כן, בתאריך 1.11.04 עמדה העותרת בתנאיו של נוהל ההליך המדורג לקבלת אזרחות; סעיף ז' לנוהל מפרט את סיום ההליך המדורג, כאשר אז יש לבדוק פעם נוספת את כנות קשר הנישואין, קיומו של מרכז חיים בישראל ועמדות גורמים שונים במידה שנדרש על פי העניין (שב"כ, מת"ק וכד'). העותרת הציגה תמונות משותפות, מכתבים של מכרים (ראו נספח 36 לעתירה), מכתב העובדת הסוציאלית בבית החולים בו היה מאושפז המנוח המעיד על מסירותה של העותרת ברגעיו הקשים של המנוח (ראו מכתב העו"ס מיום 9.2.05, נספח 1 לעתירה). העובדה כי לאחר הפטירה הכירו בה מוסדות רשמיים שונים כזכאית לזכויות בהיותה אלמנה, מוסיפה אף היא לתמונה הכוללת של מי שניהלה חיי משפחה כנים עם בן זוגה, המנוח. בנסיבות אלו, ומשמרכז חייה של העותרת הוא בישראל מאז שנת 1999 - אין לשלול הימנה התאזרחותה. 23. מאחר שעוד בחייו היתה זכאית העותרת להתאזרח, אין עוד מקום לבדוק תחולתו של "נוהל אלמנות" החל על מי שבן זוגו הישראלי נפטר במהלך ההליך המדורג. סוף דבר 24. דין העתירה, להתקבל. על המשיבים להעניק לעותרת אזרחות. המשיב ישא בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, ישא הוא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. משרד הפניםאלמנות / אלמניםאזרחות