קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול שחרור אסיר: השופטת ר' אבידע: ביום 10.1.11 החליטה וועדת השחרורים על שחרורו של המשיב. העותר טוען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות ערכאה זו, ולפיכך, ביקש כי העתירה תתקבל והחלטת השחרור תבוטל. המשיב שפוט לשש שנות מאסר בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק. מועד שחרורו המלא מהכלא 28.2.13, מועד שחרור המלא מנהלי 29.11.12. לטענת העותר שגתה הוועדה בהחלטתה לשחרר את המשיב, שכן לא עמד בנטל להוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, וכן לא עמד בנטל להוכיח כי אינו מסכן את שלום הציבור. על כך שמדובר באסיר המסכן את שלום הציבור למד העותר מעברו הפלילי של המשיב. מעיון בעברו הפלילי של המשיב עולה כי המשיב נדון בעבר בגין החזקת סמים לצריכה עצמית לתשלום קנס ומאסר על תנאי (עבירה שנעברה בשנת 99), בגין עבירות של חבלה כשהעבריין מזויין וחבלה חמורה (עבירות שנעברו בשנת 2003), לשלוש שנות מאסר, בגין עבירות של שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה (עבירות שנעברו בשנת 2001), לעונש מאסר של שלושה חודשים חופף לעונש המאסר שריצה באותה עת, וכן בשנת 2007 נדון בגין העבירות בענייננו, כאשר את העבירות ביצע בשנת 2001. עוד ציין העותר, כי מדובר במאסרו השני של המשיב, כאשר בעבר נדון בגין עבירות דומות לאלה בגינן נותן הוא היום את הדין לעונש מאסר של שלוש שנים. העותר מצביע על כך כי המשיב, שהיה נאשם 9 בכתב האישום תואר בגזר הדין כחייל בכיר ונאמן בהתארגנות העבריינית אליה השתייך, וכמי שהיה בין אלה שעמדו בראשה, כאשר עיסוקה של אותה התארגנות היה בפעילות עבריינית כמקור פרנסה. המשיב, כעולה מגזר הדין, שימש כשותפו של אחד הנאשמים, נאשם 4, בפרשה באירוע ירי לעבר אחר בשם מאסרווה ופגיעה בו, ובית המשפט אף ציין כי החיבור בין נאשם 4 למשיב היה לא רק בשל קשרי משפחה וחברות ביניהם, אלא "מחיבתם המיוחדת לכלי נשק ובהיותם שניהם מעורבים באירועי ירי". בית המשפט אף ציין כי למשיב נגישות לנשק והוא אינו נרתע לעשות בו שימוש. עוד נאמר, כי לא נמצאו נסיבות לקולא לגבי המשיב, למעט היותו צעיר, ולפיכך, דן אותו בית המשפט לשש שנות מאסר, שכאמור הוא מאסרו השני של המשיב. עוד טען העותר כי טעתה הוועדה בשל כך שלא התייחסה למידע שהוצג בפניה מטעם המשטרה. בעניין זה יצויין, כי, כפי שהוועדה ציינה, אין למידע משמעות יתרה, ועניינו סכסוך בין המשיב ומשפחתו ואחר/אחרים. עוד טען העותר, כי בדו"ח עו"ס מיום 22.9.10 נאמר כי המשיב "מתקשה לשתף פעולה מעולמו הפנימי ורגשותיו, בעל דפוסים עבריינים מושרשים, מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, מניפולטיבי המציג פסאדה חיובית". העותר אף טען כי שגתה הוועדה משקיבלה כחלק מתוכנית השיקום את המעסיק המוצע על ידי המשיב, אשר למרות שהצהיר שאיננו בעל עבר פלילי, התברר כי לחובתו מספר רישומים פליליים. כן ציין העותר כי שגתה הוועדה משלא נתנה משקל הולם לעמדת משטרת ישראל, אשר התנגדה לשחרור מהטעם, כאמור בדו"ח מטא"ר מיום 1.12.10, ש"למשטרת ישראל אין מספיק אינדיקציה להתנהלות האסיר לאחר המידע, מחוץ לכותלי הכלא. משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם בשלב הזה, עד אשר יבחן ברצף חופשות". יצויין כי המידע הנזכר בדו"ח עניינו "כוונות פגיעה וסכסוכים" אשר התקבל בחודש מאי 2010, ובעטיו הופסקו חופשותיו של המשיב. לאחר בחינתו של המידע בחודש יולי, הוחלט להחזיר את המשיב לסבב חופשות בסוף חודש אוקטובר. לסיכום טענותיו טען העותר כי העבירות בהן הורשע המשיב הינן עבירות חמורות, וכי תוכנית השיקום אינה ראויה, ועל כן, ההחלטה לשחרור המשיב היא בלתי סבירה באופן קיצוני. בהחלטתה נשוא העתירה ציינה הוועדה, כי מדובר באסיר השפוט לשש שנים, בגין עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, ירי ועוד, אשר יוחסו לו בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד 15 נאשמים נוספים, כאשר את העבירות ביצע במסגרת חברות והתארגנות עבריינית משפחתית, שמטרתה לגבות חובות, ומבלי לבחול באמצעים להשגת המטרות. המשיב יחד עם שניים מאחיו היו כפי שציינה הוועדה, "המוציאים לפועל והחיילים הבכירים". אשר להתנגדות המשטרה, מציינת הוועדה, כי למרות היות המשיב בסבב חופשות, המשטרה מתנגדת בטענה כי יש לראות את התנהגותו במהלך חופשות נוספות (דו"ח מטא"ר מיום 1.12.10 הנזכר לעיל). הוועדה אף ציינה את חוות הדעת השלילית של העו"ס מיום 22.9.10. לצד עובדות אלה, ציינה הוועדה כי מצאה שמעובדות אחרות שהוצגו בפניה "עולה בבירור תהליך שחל באסיר בתקופת מאסרו". העובדות שבעטיין מצאה הוועדה כי חל שינוי אצל המשיב הן שבמהלך מאסרו סיים 10 שנות לימוד, בשעה שכאשר נכנס לכלא לא ידע קרוא וכתוב, השתתף בקורסים שונים, שוהה באגף נקיים מסמים, מועסק בחוליית האגף, ומשתתף בחוגים במסגרת החינוך. כמו כן, מדו"ח עו"ס אחר מיום 3.5.10 עולה כי היא ממליצה על שחרורו של המשיב. בסיום, מציינת הוועדה, כי הגיעה "למסקנה כי יש לעודד את האסיר בהמשך התהליך, למרות תקופת השחרור הארוכה, ולהורות על שחרורו". אכן, כטענת העותר, מדובר באסיר אשר הורשע בעבירות חמורות, וכאשר ביצען במסגרת התארגנות עבריינית שהיה מראשיה. בבוא הוועדה ליתן דעתה אם להיענות לבקשת השחרור אם לאו, עליה, כידוע, להתייחס למכלול של נסיבות ושיקולים, ביניהם אף לעבירה שבשלה נושא האסיר את עונשו, הנסיבות בהן נעברה העבירה, וחומרתה. כאמור, בענייננו, מדובר באסיר שנושא עונש בגין עבירות חמורות ובנסיבות חמורות. כאמור, אין זה מאסרו הראשון של המשיב, ואף בעבר הורשע בגין עבירות דומות לאלו בגינן נותן הוא כיום את הדין, היינו עבירות חבלה כשהעבריין מזויין וחבלה חמורה, ונדון לשלוש שנות מאסר. לצד חומרת העבירות שהמשיב הורשע בהן בעבר, כולל בענייננו, יצויין, כי מדובר באסיר הנמצא בסבב חופשות, מועסק כאסיר חוליה באגף, אחראי על חלוקת אוכל וניקיון באגף, שוהה באגף נ"ס, משתתף בחוגים במסגרת החינוך בבית הסוהר, מקיים קשר מעקבי עם העו"ס, ללא עבירות משמעת ותפקודו בכלא תקין (דו"ח המנהל נספח ג' לעתירה). בדו"ח עו"ס מיום 3.5.10, צויין, בין היתר, אודות המשיב כי הוא יוצא לחופשות באופן רצוף אחת לחודש, תפקודו והתנהגותו בכלא תקינים, אמנם, מציג עמדה לא עקבית ביחס לעבירות שביצע, היינו שבהזדמנות אחת הודה במעשים שיוחסו לו, לאחר מכן חזר בו, וכן כי הוא מתקשה להיחשף מבחינה רגשית. בסיום הדו"ח צויין, כי מדובר באסיר בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות וכוחות חיוביים, על אף שהוא בעל אישיות בלתי בשלה וילדותית, ואינו לוקח אחריות על מעשיו. כן נאמר בדו"ח כי למרות שאינו מנצל את השיחות בכלא עם סטודנטית לעו"ס לבדיקה עצמית ורכישת דפוסים להתמודדות שונה, יש לו יכולות גבוהות לערוך שינוי, אף כי בשלב זה חושש מתהליך שכזה. התרשמות העו"ס הינה כי המשיב "בעל כוחות חיוביים שמסוגל להתחייב למסגרת ולהתמיד בה אך זקוק למעטפה מחזיקה ותומכת". לנוכח האמור הומלץ בדו"ח הסוציאלי, על תוכנית השיקום בפיקוח רש"א. כאמור, מאוחר יותר, ביום 22.9.10, הוגשה התרשמות של עו"ס אחר, אשר צוטטה לעיל. עוד יצויין, כי מעבר למידע שהוזכר לעיל, לא הוגש מידע כלשהו אודות המשיב. כידוע, ערכאה זו אינה שמה עצמה במקום וועדת השחרורים, אלא בוחנת את החלטותיה על פי אמות המידה המנהליות. עצם העובדה שניתן היה אף להגיע להחלטה אחרת, ייתכן אף סבירה יותר מזו שהתקבלה, אינה כשלעצמה מצדיקה התערבות. הוועדה, בהחלטתה נשוא העתירה, נתנה את דעתה למכלול השיקולים הנדרשים, ואם בסופו של דבר, נתנה יותר משקל לשיקול השיקומי על פני שיקולים אחרים, הרי שסבורתני, כי עדיין החלטתה הינה בתחום הסבירות, ובכל אופן אינה לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות וזאת בשים לב למכלול הנסיבות שהובאו לעיל. לפיכך, אם דעתי תישמע, העתירה תידחה, בכפוף לכך, שהמשיב ימציא מעסיק אחר, ללא רישום פלילי, לשביעות דעתה של הוועדה. השופט י' שפסר: קראתי את חוות דעתה של חברתי השופטת ר' אבידע, ואולם לא אוכל להצטרף למסקנתה. דעתי היא כי יש לקבל את העתירה ולהורות על ביטול החלטתה של ועדת השחרורים, באשר נראה לי בכל הכבוד הראוי, כי החלטת הועדה שמה דגש יתר בשאלת עידודו של המשיב להמשיך בתהליך אותו החל, ואינה מביאה לידי ביטוי ראוי במניין שיקוליה, את שאלת מסוכנותו הציבורית של המשיב והעדר הוכחתו לפיה ראוי הוא לשחרור מוקדם, באופן בלתי סביר המצדיק התערבותנו. עיון בדו"ח העו"ס מיום 3.5.10 מלמד כי על אף שהתנהגותו ותפקודו של המשיב בבית הסוהר תקינים וההתרשמות ממנו היא כ"בעל יכולת קוגניטיבית גבוהות (כך במקור - י.ש) וכוחות חיוביים... ", הרי ש"מציג עמדה לא עקבית ביחס לעבירתו...נראה כי אינו לוקח אחריות על מעשיו, מציג עמדות סותרות, מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ומשליך את האחריות על ביצוע העבירה להיותו משוייך למשפחת פשע ולנסיבות חייו. בעל מיקוד שליטה חיצוני, מתקשה לערוך אינטרוספקציה ולהיחשף מבחינה רגשית שכן נמנע מלהתעמת עם רגשותיו (אודות העבירה)". דו"ח עו"ס עדכני שהוגש בעניינו של המשיב (מיום 22.9.10) מלמד, כי תפקודו והתנהגותו בכלא תקינים ואף מקיים קשר מעקבי עם עו"ס האגף, ואולם "מתקשה לשתף פעולה מעולמו הפנימי ורגשותיו, בעל דפוסים עבריינים מושרשים, מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, מניפולטיבי המציג פסאדה חיובית". מדו"ח מטא"ר מיום 1.12.10 עולה, כי נוכח העובדה ש"למשטרת ישראל אין מספיק אינדיקציה להתנהלות האסיר לאחר המידע (שהתקבל קודם לכן ובעקבותיו הופסק סבב חופשותיו - י.ש.) מחוץ לכותלי הכלא, משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם בשלב הזה, עד אשר יבחן ברצף חופשות". אין מחלוקת כי המדובר באסיר השפוט לשש שנים בגין עבירות חמורות ביותר של חבלה בכוונה מחמירה ואמל"ח, שבוצעו על ידו ו - 14 נאשמים נוספים במסגרת חברות והתארגנות פשע עבריינית משפחתית, שמטרתה לגבות חובות בדרך של סחיטה, ומבלי לבחול באמצעים להשגת המטרות. המשיב ושניים נוספים זוהו בגזר הדין כ"מוציאים לפועל, חיילים בכירים ונאמנים" (עמ' 3 לגזה"ד ש' 20, ועמ' 17 ש' 8), כמי שעמד בראש קבוצת השתייכות עבריינית ושיש לו ולנאשם נוסף "נגישות לנשק והם אינם נרתעים לעשות בו שימוש. נהפוך הוא, ידם קלה על ההדק. חיי ה'אחר' ושלמות גופו זולים עד מאד בעיניהם ולעיתים נראה כי אינם שווים את מחירו של הקליע שנורה" (עמ' 18 ש' 19-21). כידוע, עפ"י סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, על הוועדה להתייחס במסגרת שיקוליה, למכלול של נסיבות ושיקולים, לרבות לעבירה שבשלה נושא האסיר את עונשו, הנסיבות בהן נעברה העבירה, וחומרתה. מובן, כי במסגרת הפעלת שיקול דעתה, על הועדה לשקול גם את נתוניו האישיים של המשיב, את אופן התנהגותו בתקופת מאסרו וכיוצ"ב, אולם, שיקולים אלה אינם שיקולים יחידים, הם אינם עומדים בפני עצמם וכנגדם עשויים לעמוד אף שיקולים אחרים כבדי משקל ומכריעים. יתרה מכך, המדובר במשיב שלו שלוש הרשעות קודמות לתיק בגינו הוא מרצה מאסר זה, בינהן בעבירות דומות של חבלה כשהעבריין מזויין בנשק וחבלה חמורה, שגם בגינן נדון וריצה 3 שנות מאסר בפועל (ת"פ 1074/03) וכן עבירות נוספות. בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע המשיב ונסיבותיהן, עברו המכביד, עמדת העו"ס בבית הסוהר ועמדת מטא"ר, ובהנתן העובדה כי שחרור מוקדם אינו זכות מוקנית ועל האסיר לשכנע כי ראוי הוא לו, לא נראה לי כי די ב"תהליך שהחל האסיר בתקופת מאסרו", כדי לשכנע בדבר העדר מסוכנותו והיותו ראוי לשחרור מוקדם. אדרבא, נראה לי כי התמונה הכוללת המצטיירת איפוא ממכלול הנסיבות מצביעה בהכרח על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיב ואי הפנמה מצידו של חומרת מעשיו, ובנסיבות אלה סבורני, כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק ביטולה. יעקב שפסר, שופט השופט י' צלקובניק: במחלוקת בין חבריי, מצטרף אני לעמדתו של השופט שפסר. כפי שפורט על ידי חבריי, הנאשם נדון למאסרו בגין עבירה קשה שבוצעה במסגרת ארגון עברייני מסועף, שהנאשם נטל בו חלק בכיר המושרש גם בקשרים משפחתיים עם חברים בכירים באותו ארגון. מעורבותו הפלילית העמוקה של המשיב, על רקע עבר מכביד, מטילה עליו נטל ממשי להמחיש ולשכנע כי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור, כמובהר בהוראת סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר. המשיב עשה אומנם מאמצים מסויימים, ומבורכים כשלעצמם, להשתלב באופן תקין בפעילות בכלא, ואף נקבעה לו תכנית רש"א אם ישוחרר. ואולם מנגד, לא נעלם מעיני העובדים הסוציאליים, הגורמים המקצועיים העומדים בקשר עם הנאשם בבית הכלא, כי המשיב שהינו בעל דפוסים עבריינים מושרשים, מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, וקיים חשש כי הוא נוהג באופן מניפולטיבי, הנועד לשרת מטרותיו. על פי מה שהובהר, גם הגורמים המשטרתיים סבורים, כי מוקדם עדיין לגבש דעה אם אכן חל שינוי אמיתי באורחותיו של המשיב. בנסיבות אלה, ואף לא למותר לציין מתוך שיקולים של ביצור שלטון החוק ואמון הציבור, נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה, ומשלא עלה כי החומר שעמד בפני הועדה היה בו כדי להטות את הכף לצד שכנוע כי בשחרור המשיב אין כדי לסכן את הציבור, הרי שמחזיק אני בדעה כי החלטת הוועדה אינה יכולה לעמוד על כנה. יורם צלקובניק, שופט אשר על כן, ברוב דעות, הוחלט לקבל את העתירה, ולפיכך החלטת הועדה נשוא העתירה מתבטלת. בית סוהר / כלאאסיריםשחרור מוקדם מהכלא