קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת מעמד בעקבות נישואין בין ישראלי לזר: העותרים מבקשים כי מדינת ישראל תכיר בהם כבני זוג ותתן לעותרת מעמד כבת זוגו של העותר. זוהי בתמצית העתירה שלפניי. רקע הדברים העותר, הינו אזרח ישראלי, גרוש, כבן 50, יליד איראן, שעלה לישראל לפני כ-25 שנה. העותרת, אזרחית הפיליפינים, אלמנה, בגיל דומה, שהתה בישראל כעובדת סיעודית זרה ברישיון. משנת 2004 שוהה העותרת בישראל שלא כחוק. ביום 28.2.08 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד כידועים בציבור. ביום 2.3.08 נערך לעותרים שימוע בלשכת מנהל האוכלוסין בחולון. לטענת המשיבה מהשימוע התברר כי העותרים אינם מקיימים חיים זוגיים משותפים, על כן נדחתה בקשתם של העותרים. ביום 16.4.08 הוגש ערר של העותרים על ההחלטה הדוחה את בקשתם. ביום 1.5.08 התקבלה החלטת מטה מינהל האוכלוסין לדחות את הערר. החלטה זו היא בבסיס העתירה שלפניי. טענות הצדדים העותרים טוענים כי העילה המרכזית בגינה נדחתה בקשתם היא העובדה שהעותרת שהתה בארץ שלא כדין קודם שהכירה את המערער. לטענתם זו אינה עילה לסירוב. בנוסף, טוענים העותרים כי העותרת אבדה את אשרתה, כיון ששעה ששהתה באופן חוקי בארץ, אבדה את דרכונה בפשיטה של משטרת ההגירה ולא הצליחה להוציא דרכון חדש בזמן. עוד טוענים העותרים כי הם הציגו שלל ראיות המעידות שהם חיים כבני זוג, לרבות מכתבים מאמו וילדיו של העותר. העותרים היו מוכנים אף להנשא ובלבד שיובטח להם כי לאחר נישואיהם תותר כניסתה של העותרת ארצה. העותרים מוסיפים וטוענים כי המשיבה מוסיפה ומסתמכת על שימוע מחודש פברואר 2008, כאשר העתירה והסיכומים התנהלו במהך השנים 2009-2010. לטענתם, היה על המשיבה לשוב ולבדוק את מצב הדברים. העותרים טוענים כי לאור הראיות שהיו לפני מינהל האוכלוסין, החלטתם לפיה העותרים אינם חיים כבני זוג אינה סבירה בעליל. העותרים מדגישים את זכותו היסודית של כל אדם לבחור לו את בן או בת זוגו לחיים, וכן את חובת המדינה לפעול בעניין זה בתום לב ביעילות ובהגינות. המשיבה טוענת כי מהשימוע עולה כי העותר לא ידע דברים בסיסיים על העותרת, דברים שלו היו חיים כבני זוג היה יודע. עוד טוענת המשיבה כי העותרת בראיון ניסתה להסתיר את העובדה שהיא עובדת. לדבריהם העותרת אישרה שהיא עובדת וישנה במהלך השבוע בנווה שאנן במקום בו היא מטפלת בקשישים, רק לאחר שעומתה עם דבריו של העותר. המשיבה טוענת כי הבקשה סורבה אך ורק משום שלא הוכחה כנות הקשר ולא בשל העובדה שהעותרת שהתה בישראל באופן בלתי חוקי. עם זאת, הפנתה המשיבה לפסיקה לפיה כאשר בן הזוג הזר שוהה בארץ באופן בלתי חוקי, יש להקפיד הקפדה יתרה בבדיקה ולעמוד על כנות הקשר. כנות הקשר כיון שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לכנות הקשר אבדוק תחילה את הראיות המינהליות עליהן מבססת המשיבה את החלטתה. עם זאת, כבר בשלב זה יש לציין כי בהחלט היה מקום, לאחר הגשת העתירה לשוב ולבדוק את מצב הדברים, ולא להסתפק בראיון שנערך בשנת 2008. הראיון המשיבה דחתה את בקשת העותרים מלכתחילה בשל הראיון שנערך להם ובו, לטענת המשיבה, התגלעו סתירות מהותיות. ובכן, ראשית, הן לבקשה לצו ביניים, הן לסיכומים הוגש פרוטוקול השימוע הכולל שלושה עמודים. בעמוד הראשון נרשם למעלה שמו של העותר וגם תוכן העמוד מתיישב עם כך כי מדובר בשיחה עם העותר. מרבית העמוד כולל שאלות ותשובות הנוגעות לחייו באופן כללי ואינן קשורות לחייו עם העותרת כלל ועיקר. בעמוד השני ממשיך הפרוטוקול עם העותר. לעומת זאת בעמוד השלישי יש משפט אחד, שנראה שנרשם מפי העותרת, ומתחת למשפט זה חתימתה, ולאחר החתימה עוד מספר שאלות שנשאלה ובהן עומתה עם תשובות שנתן העותר. המסמך הנ"ל אינו שלם. כך הוגש לבית המשפט בשתי הזדמנויות. כלל לא ברור אם לפני מי שקיבל את ההחלטה היה מסמך זה הכולל פרוטוקול חלקי בלבד של דברי העותרת או שלפני רשויות ההגירה היו המסמכים המלאים. מכל מקום אותו פרוטוקול, כפי שהוגש, מתייחס רק בחלקו הקטן לשאלות הנוגעות לעותרת. העותר נשאל ומספר על חייו, משפחתו ועיסוקיו. יש להדגיש כי הפרוטוקול נכתב כסיכום, ולא בגוף ראשון מפי העותר, מה שמקשה על הבנת הדברים. מכל מקום, כשהעותר מתבקש לתאר את בית אמו הוא מתאר כך: "גר עם אמא שלו בדירה באזור קומה ראשונה מתוך 4 (ללא מעלית) יש 2 חדרים וסלון. אמא ישנה בסלון, הם ישנים בחדר ועוד חדר ריק" כלומר כשהוא מתבקש לתאר את הבית הוא מבהיר היכן הוא והעותרת ישנים. לאחר מכן מספר העותר, כי העותרת "מטפלת בזקנים" וגם ישנה אצלם ואליו היא מגיעה בחופש משבת בבוקר עד יום ראשון. העותר מפרט את משכורתה ומציין שהיא מעבירה כסף לאחותה בפיליפינים. לדבריו, בשל עבודתה הם יוצאים לבלות רק במוצאי שבת. הם הולכים לתחנה המרכזית ופוגשים חברות שלה שאותן הוא אינו מכיר בשמותיהן. בחלקה של העותרת בו נשאלה מדוע אמרה שאינה עובדת כאשר העותר אמר שהיא עובדת, אישרה העותרת כי היא העובדת ונמצאת במשך השבוע בנווה שאנן. ככל הנראה בחלק של הפרוטוקול שלא היה לפניי הכחישה העותרת תחילה את העובדה שהיא עובדת, אך מייד כשנשאלה על כך אישרה את הדברים. פרוטוקול השימוע אינו מהווה ראיה, לא מינהלית ולא אחרת, לאי כנות הקשר. העותר כמעט ולא נשאל על העותרת, השיב בכנות כי הם נפגשים רק פעם בשבוע בשל עבודתה. זו אינה ראיה לאי כנות הקשר. גם העובדה שיתכן ועלתה בראיון עם העותרת שאינו נמצא במלואו, כי אינה עובדת, כאשר לאחר מכן אישרה כי היא עובדת, מעידה, לכל היותר על חששה מכך שאולי אם תאמר שהיא עובדת, ולאור שהיתה הבלתי חוקית, תגורש. אם הראיון העלה תהיות כלשהן, מה שלא עולה מהדברים הכתובים, היה מקום לערוך בדיקה נוספת או לנסות לאמת את הדברים. כך מחייב ההגיון, כך גם מחייב נוהל של המשיבה עצמה. העותרים הציגו מכתבים של מספר אנשים שלדבריהם יודעים ומכירים אותם ואת הקשר ביניהם. ניתן היה לזמן מי מאנשים אלו לראיון, ניתן היה להגיע לביתו של העותר ולבחון באם השניים נמצאים יחדיו בסופי שבוע. כפי שנראה, לא נעשתה כל בדיקה נוספת או ניסיון לאמת את הדברים. בנוסף, מפרוטוקול הדיון לא עולה מי ערך את הפרוטוקול. לאור זאת קשה לדעת אם מי שסיכמה את הדברים, גב' צפרירה בירס, היא גם זו שקיימה את הראיון. זאת ועוד, לא ברור באיזו שפה נערך הראיון לעותרת. מה שברור הוא שהעותרת חתמה על סיכום פרוטוקול הכתוב בעברית, כאשר צוין כראיה לאי כנות הקשר כי היא אינה דוברת טוב עברית. רק מטעם זה ניתן היה לפסול את הפרוטוקול כראיה. אם, כדברי המשיבה עצמה, הראיון עם בני הזוג הוא הכלי המרכזי לבחינת כנות הקשר, יש לערוך ראיון רציני, כאשר ברור על ידי מי נערך הראיון ובאיזו שפה. יש להבהיר, בדומה לגביית עדות במשטרה, אילו שאלות נשאלו ואילו תשובות ניתנו. יש לציין את שפת הראיון, ויש להחתים את המרואין על סיכום הראיון בשפה המובנת לו. על כן איני מקבלת את פרוטוקול השימוע כראיה. החלטת הסירוב הראשונה מיום 2.3.08 הראיון התקיים, ביום 28.2.08. ביום 2.3.08 ניתנה החלטה של הועדה הלשכתית בלשכת מינהל האוכלוסין. ההחלטה ניתנת על גבי טופס (נספח ב' לתגובה לבקשה לצו ביניים ולסיכומי המשיבה). את תמצית המקרה מלאה גב' צפרירה בירס, שתפקידה רכזת תיעוד בכירה. כאמור, לא ברור האם היא ערכה את הראיונות. מכל מקום בתאור תמצית המקרה נכתב: "מדובר בבקשה לאחמש - ידועים בציבור. הוא יהודי שעלה מאיראן ב-1979 (גרוש מ-1997) היא הגיעה מהפיליפינים ב-2001 כמטפלת סיעודית (אלמנה מ-2002). החל מ-2004 שוהה לא חוקית. בני הזוג הכירו לפני מספר שנים אבל רק בשנה וחצי האחרונים חודש הקשר ביניהם. בשימוע שנערך בלשכה התברר שבעצם מגיעה אליו רק בשבתות (יום בשבוע) כשבמשך כל השבוע גרה בדירה בתחנה המרכזית בת"א בנווה שאנן (ניסתה להכחיש זאת בשימוע ולהציג כאילו גרה איתו כל הזמן). היא לא מדברת טוב עברית, והוא לא מדבר אנגלית בכלל (בטח לא פיליפינית) הוא גם לא יודע מה היא עושה כל השבוע איפה עובדת מי החברים שלה ועם מי נמצאת. ההתרשמות היא שהוא נראה באמת רוצה זוגיות איתה (לא להיות לבד) אבל היא מנסה לנצל אותו כדי לקבל מעמד בארץ." תמצית זו מוטה כל כך ומטעה כל כך, שכל החלטה המבוססת עליה יש לפסול מעיקרה. ראשית, נאמר כי היא נמצאת אתו פעם בשבוע, ולא נאמר שהיא מטפלת בקשישים ולכן יש לה רק יום חופשי אחד. הרי זה משנה את כל התמונה. אין מדובר באישה שאינה מעונינת להיות עם בן זוגה, אלא אשה שעובדת, ועבודתה מחייבת אותה להפגש עם בן זוגה רק פעם בשבוע. נכתב בתמצית כי העותר אינו יודע מה היא עושה כל השבוע, כאשר על פי הפרוטוקול עצמו, על כל הפגמים שבו נאמר: "היא עובדת, מטפלת בזקנים וגם ישנה אצלם. אלי היא מגיעה רק בחופש". עוד נאמר בתמצית כי אינו יודע היכן היא עובדת. מהפרוטוקול לא עולה כי נשאל היכן היא עובדת ולא ידע להשיב. כן לא עולה כי נשאל לפרטים אחרים שבתמצית נאמר שאינו יודע. בתמצית לא מצויין גם מה אמרה העותרת באותו עניין. האם נשאלה לגבי בני משפחתו ומה ענתה. לאחר התמצית הוסיפה גב' צפרירה בירס הערה לפיה בשל ההתרשמות השלילית מומלץ לדרוש יציאתה מהארץ. לאחר ההערות, הטופס מכיל חלק ובו יש למלא את המלצות חברי הוועדה. חברי הוועדה, האמורים למלא המלצות על פי הטופס הם: סגן/ית מנהל/ת הלשכה; רע"ן אשרות; וחבר אורח. למרות זאת, רק החלק שיועד להמלצת סגן מנהל הלשכה מולא, ע"י מנהל הלשכה, מר אפרים שבירו. מר שבירו ממליץ: "אמיליה שוהה בארץ משנת 2004 לא חוקית ונראה לי שנאחזת בו בכדי להשאר בארץ. גם אני ממליץ לסרב". על סמך מה "נראה" למר שבירו שהעותרת "נאחזת בו [בעותר] בכדי להשאר בארץ"? אין ולו רמז, למר שבירו הפתרונים. האם מר שבירו נכח בראיונות?! שמע את העותרים?! עבר על הראיות שהוגשו מטעם העותרים?! או שמא קרא את תמצית הדברים המוטה והמוטעה ועל סמך אותם דברים החליט מה שהחליט? מעבר להמלצה זו, לא מולאו ההמלצות האחרות ולמעשה באופן פורמלי אין החלטת ועדה כנדרש בטופס של המשיבה עצמה. למרות זאת, ביום 31.3.08 נכתב מכתב שאמור להיות חתום ע"י מנהל לשכת האוכלוסין בחולון, כך על פי המודפס בתחתיחת המכתב, אולם החתימה והחותמת היא של אותה גב' צפרירה בירס רכזת תיעוד בכירה. זהו למעשה מכתב הסירוב בו מודיעים לעותר כי בקשתו סורבה. זו לשון המכתב: "בעקבות ממצאי התיק שלך ושל הגב' קרלוס אמיליה - בקשה לחיים משותפים, עולות העובדות הבאות: הנ"ל נכנסה ברשיון עבודה מסוג ב/1, והחל מ-2004 שוהה ללא אשרה. לאחר שנערכו השימועים לכל אחד מהם, לא שוכנענו מכנות הקשר. אין ספק כי הגב' מחפשת כל דרך, על מנת להשאר בארץ. לאור כל זאת, לא מאשרים תחילת הליך. עליה לעזוב את הארץ, תוך 14 יום מקבלת מכתבנו" מי לא שוכנע ומדוע, זאת אין מבהירים לעותרים. הערר העותרים הגישו ערר על החלטת הסירוב. הערר צורף לטופס סטנדרטי שהועבר למחלקת "דסק מרכז" ע"י אותה גב' צפרירה בירס. וגם כאן, בחלקה הראשון של הפניה יש למלא תמצית סיכום התיק. וכל מסכמת גב' בירס את התיק בפעם השנייה: "בקשה לחיים משותפים. עם תשובה שלילית לאחר שימוע והתרשמות שלילית ביותר (נשלח מכתב גם לאכיפה). מצ"ב מכתב ערעור על כך שהוגש היום ע"י עו"ד כץ מסטנבאום יעל. נא טיפולכם. המכתב הועבר למטה מינהל האוכלוסין ביום 27.4.08. חלקו השני של המכתב מיועד להחלטת מטה מינהל האוכלוסין. על פי האמור הפניה התקבלה ע"י פקידה בשם חדוה ביום 1.5.08. ובאותו יום מופנה המכתב חזרה למחלקת מינהל האוכלוסין בחולון עם מה שנכתב בראשו "תמצית החלטה" ובו נכתב ע"י גב' חדוה זאדה מהמחלקה לאשרות (לא מצוין מה תפקידה): "1. המבקשת נכנסה לארץ לראשונה ב-2001 כעובדת סיעודית ומשנת 2004 שוהה שלא כחוק, לאור האמור לא שוכנענו בכנות הקשר ביניהם וכי המבקשת מנסה להשאר בארץ בכל דרך אפשרית ולכן בקשתם מסורבת ועליה לצאת מן הארץ תוך 14 יום. 2. עפ"י שימוע שנערך לבני הזוג, ההתרשמות מהקשר הינה שלילית וכי חיים ביחד רק יום בשבוע" זו ההחלטה בערר. לקרוא ולא להאמין. אותה גב' חדוה זאדה ממחלקת אשרות מעתיקה למעשה את התמצית, המוטה, מוטעה ומטעה של גב' צפרירה בירס, ומבלי לעיין במסמך כלשהו, לעשות בירור כלשהו, ובהתבסס על כך כי השניים שוהים יחד יום בשבוע (מבלי לציין מדוע ומבלי להזכיר ולו במילה את עבודתה של העותרת) מורה על דחיית הבקשה. בעקבות זאת, שולחת גב' צפרירה בירס, שוב במכתב שאמור להיות חתום ע"י מנהל הלשכהב בחולון את מכתב הסירוב השני בו נכתב: "בקשתכם לקבלת אשרה במסגרת חיים משותפים, כולל הערעור שלכם על הסירוב שהתקבל, הועבר למחלקה הראשית בירושלים, ולא אושר. על הגב' קרלוס אמיליה לעזוב את הארץ תוך 14 יום מקבלת מכתבנו" גם כאם אין פרוט מדוע לא התקבל הערעור. הנוהל מעבר לכל הפגמים האמורים שנפלו בטיפול בבקשתם של העותרים, ההמשיבה חרגה מהנוהל שהיא עצמה קבעה לטיפול בבקשות. על פי הנוהל ("נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין", נספח ו' לתגובת המדינה, להלן: הנוהל), על המבקשים להגיש בין השאר: "הוכחות לקשר ולחיים המשותפים של בני הזוג (תמונות, שכ"ד, חשבונות משותפים וכו'". סעיף ג' לנוהל עוסק בהליך הטיפול. לאחר בירורים מול רשויות הבטחון, נאמר כי: "יש לבדוק את כנות הקשר וחיים משותפים על ידי ביצוע ראיונות נפרדים לשני בני הזוג ובדיקת ההוכחות שהוצגו בתנאים ובדרישות". העותרים הגישו מכתבים ממכרים ובני משפחה של העותר שהעידו על כנות הקשר. למרות זאת, בשום שלב לא נעשתה פניה למי מאותם אנשים כדי לבדוק את אותן הוכחות. העותרים סיפרו כי הם מתגוררים עם אמו של העותר, מדוע לא התקשרו אליה, לאחותו של העותר, למכרים האחרים? מדוע לא הגיעה משטרת ההגירה במוצאי שבת לביתם לבדוק האם הם נמצאים יחד? אגב, בנוהל נאמר עוד כי אם מסרבים לבקשה יש להזמין את שני בני הזוג ללשכה ולהודיע להם על סירוב הבקשה. בתגובה לעתירה אפילו לא נטען שהדבר נעשה. הראיות שהציגו המשיבים כאמור וכנדרש בנוהל של מנהל האוכלוסין, המציאו העותרים ראיות לקשר הזוגי ביניהם. הם צירפו מכתב מאמו של העותר, בו היא מציינת כי היא מסכימה שהשניים ינשאו; מכתב מגב' גולדה חלפרי, אחותו של העותר המציינת כי השניים גרים ביחד; מכתב מאחות נוספת של העותר, גב' ירושה תירוש המציינת כי העותרים גרים ביחד; מכתב ממר הרצל חלפרי, אחיו של העותר המציין כי הם חיים ביחד; מכתב משני חברים המכירים את בני הזוג ומציינים כי הם חיים ביחד; שכנים של העותר מאזור, מר בנימין בשראוי, מר עדי מכבוש ומר גולדמן גבי התומכים בדברים וכן של מר שלמה לוי, בעל המכולת באזור וגב' אהובה כהן, המטפלת באמו של העותר ומציינת שהעותרים ביחד. הטענות שנטענו לעניין זה בסיכומי המשיבה לפיהם נוסח המכתבים אינו מוכיח דווקא כי השניים חיים ביחד, מוטב היה להן לולא היו מועלות. אם היה קושי בהבנת הדברים, מה היה יותר פשוט מאשר לפנות למי מאותם אנשים ולברר למה התכוונו?! מדובר במספר רב של אנשים שלפחות חמישה מהם אינם בני משפחה של העותר. בנוסף, העותר ציין בראיון כי יש לו ילדים בוגרים מנישואיו הראשונים הבאים לבקר אותו בכל יום חמישי. למרות זאת, ולמרות הוראות הנוהל המשיבה לא פנתה למי מאותם אנשים, לא פנתה לילדיו הבוגרים של העותר. נוצר הרושם שנציגי מינהל האוכלוסין עשו הכל בכדי שלא יתברר מבדיקה כלשהי שהעותרים אכן חיים ביחד. ההליך המינהלי בעניינם של העותרים הליכים מינהליים יש לנהל בתום לב ולקבל החלטות בסבירות ומידתיות על סמך מידע רלבנטי שיבחן. אין צורך להכביר מילים ולהביא אסמכתאות, הדברים הם מושכלות ראשונים. כל אלו נעדרו מההליך שלפניי. טענה המשיבה כי לשר הפנים, ולמינהל האוכלוסין מטעמו יש שיקול דעת רחב. אכן. אולם את סבירות ההחלטות ניתן לבחון רק אם אותן החלטות מתקבלות בסיומו של הליך מינהלי תקין. במקרה זה נפלו פגמים רבים מספור בהליך המינהלי, ולכן יש לבטל את ההחלטות שהתקבלו בעקבותיו. אחזור ואמנה בקצרה את הכשלים בהליך: פרוטוקול השימוע אינו משקף את שקרה במהלכו. לא נאמר בו מי ערך את הראיונות; באיזה שפה נערכו; האם תורגמו לעותרת בשפה בה היא שולטת. בנוסף, החתימה של העותרת היא באנגלית, כאשר תוכן הפרוטוקול הוא בעברית, כאשר מצוין כי היא אינה דוברת עברית ובנוסף, לא נרשמו השאלות והתשובות אלא סיכום דברים ממנו לא ברור מה נשאלו העותרים ומה השיבו. תמצית הדברים שנערכה לצורך המלצה לקבלת החלטה מוטה, מוטעה ומטעה. התמצית אינה משקפת גם את הסיכום של הפרוטוקול. כך, אם נציין לדוגמא כי נאמר בתמצית שהעותרים נפגשים פעם בשבוע, אך לא צוין את שהדגיש העותר כי העותרת מטפלת בזקנים ולנה במקום, ועל כן הם מתראים פעם בשבוע. על פי הטופס שצורף היה צורך בהמלצה של שלושה חברי ועדה. בפועל המליץ רק חבר ועדה אחד, ועל סמך אותה המלצה (ולא החלטה) יצאה החלטת הסירוב. החלטת הסירוב אמורה להיות החלטה של מנהל הלשכה, ובפועל חתמה עליה גב' בירס צפרירה, שהיא זו שכתבה את תמצית הדברים. ספק בעיני עם ראש הלשכה, שככל הנראה היה צריך לקבל את ההחלטה, בכלל ראה את החומר הרלבנטי. הערעור שהגישו העותרים אחרי החלטת הסירוב הראשונה הוגש למטה עם אותה תמצית דברים מוטה ובעייתית. ההחלטה בערעור ניתנה ע"י גב' חדוה זאדה ממחלקת אשרות ביום בו קיבלה את הערעור, כאשר בהחלטתה היא מעתיקה למעשה את תמצית הדברים. היינו, בערעור לא נשקלו הדברים כלל ועיקר. מינהל האוכלוסין חרג מהנוהל שלו עצמו ולא עשה כל בדיקה של ההוכחות שהגישו העותרים. לאור כל הפגמים הללו ההחלטה שהתקבלה אינה עומדת בשום קריטריון ולו הבסיסי ביותר של המשפט המינהלי ויש לבטלה. סיכום לאור הכשלים הקשים הרבים שנפלו בהליך המינהלי, אני מורה על ביטול החלטות מינהל האוכלוסין. אני מורה למשיבה להעניק לעותרת אשרת ב/1 לשנה כבת זוגו של העותר. בתום השנה תפעל המשיבה כאמור בסעיף ג'11 לנוהל. המשיבה תשא בהוצאות העותרים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נישואין / חתונההסדרת מעמדמשרד הפנים