קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת חופשה מיוחדת לאסיר: 1. ביום 22.4.2011 הגיש העותר לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עתירה כנגד החלטתה של נציבות שירות בתי הסוהר שדחתה את בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת בשל אבל ל- 3 ימים בלבד בשל פטירת בנו בן ה - 11. העתירה נדונה ביום 22.4.2011 בפני כב' השופטת שטמר. המשיבה התנגדה לבקשה, ואפילו לכך שהעותר יצא רק ללוויה. בהמשך הדיון בפני כב' השופטת שטמר, ביקש בא כוחו של העותר, עו"ד ויסאם עראף, כי העותר יצא ללוויה בליווי אנשי שב"ס ומפקחים ראויים. עוד בהמשך הדיון הודיעה באת כח המשיבה לכב' השופטת שטמר כי היא מציעה שהעותר ילקח לבית הקברות במועד סמוך לאחר ההלוויה כאשר לא יהיו שם אנשים נוספים. לאחר שמיעת טענות באי כח הצדדים הציע בית המשפט (כב' השופטת שטמר) לצדדים כי יבררו את האפשרות של מתן התחייבות של ראשי הקהילה שלא תהיה התפרעות בלוויה על מנת שבית המשפט ישקול את יציאתו של העותר להלוויה. לאחר ההפסקה שנערכה בדיון, ולאחר שהאימאם מר חוסני עפיפי התחייב בפני בית המשפט כי הוא יהיה ערב לכך שיהיה שקט בלוויה ושלא יהיו איומים, הודיעה באת כח המשיבה כי היא מקבלת את הצעת בית המשפט וכי המשיבה יסכים להוצאת העותר בליווי של שב"ס וכן בליווי של משטרת ישראל. בית המשפט שאל את עו"ד גב' שפירא, באת כח המשיבה, לעניין האפשרות שהעותר ישתתף ביום האחרון של האבל בביתו על מנת לקבל את פני המנחמים. על כך השיבה עו"ד גב' שפירא, כי אם העותר יגיש בקשה היא תישקל. היא ביקשה כי העותר יגיש את הבקשה "כבר עכשיו". בעקבות כך ניתנה החלטתו של בית המשפט (כב' השופטת שטמר): בית המשפט הורה כי העותר יוכל לצאת ללוויה בליווי שוטרים שמספרם יקבע על פי שיקול דעת המשיבה וקבע מועדים ליציאה ללוויה ולחזרה ממנה. בהתייחסה לבקשתו של העותר לשבת עם בני משפחתו בבית האבלים על מנת לקבל את המנחמים, קבעה כב' השופטת שטמר כי "אני מחליטה שמוקדם מדי להחליט בבקשה זו. אם בכלל - יש מקום להיעתר לבקשה זו רק לגבי יום א' הקרוב, וזאת בתנאי שהלוויה תעבור באופן ראוי ללא אלימות ובעיקר מצידו של העותר". לפיכך קבעה כב' השופטת שטמר את המשך הדיון להיום, בפני כשופט תורן, וציינה כי אם תהיה הסכמה של המשיבים ליציאת העותר כי אז מספר השוטרים שיתלוו אליו ואופן האיזוק יהיה נתון לשיקול דעת שב"ס. עתה, התקיים בפני המשך הדיון לאור כל האמור לעיל. 2. בפתח הדיון מסרה באת כח המשיבה, עו"ד גב' שפירא, כי מפקד מחוז צפון של שירות בתי הסוהר דחה את בקשתו של העותר לצאת לבית האבלים בליווי משטרתי. עו"ד שפירא פירטה בפני את נימוקי הדחייה וביקשה לדחות, על כן, את העתירה. 3. באת כח העותר, ביקשה לדחות את טענות חברתה ולקבל את העתירה ולאפשר לעותר לצאת ולהתאבל על בנו שנפטר בבית האבלים והדגישה כי מדובר בעניין הומאני שצריך לשקול אותו במנותק מסעיפי חוק ופקודה או הוראות של שירות בתי הסוהר. עו"ד גב' קוזניץ טענה כי יש לזכור שהעותר נמצא כיום בשלב שהוא סיים את ריצוי העונש שנגזר עליו אך הוא נתון עתה במעצר עד תום ההליכים על פי החלטת בית משפט השלום כאשר על החלטה זו הוגש ערר בפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי הזמין תסקיר של שירות המבחן וטרם ניתנה החלטה לגוף העניין. באת כח העותר טענה כי בנסיבות אלה, כאשר מבוקש כי העותר יצא לבית האבלים במקום שמרוחק מן המתלוננת, בת זוגו שבגין המעשים שעשה כלפיה נשפט ונדון למאסר ובשל האיום הלכאורי שהשמיע כלפיה, הוא עצור כיום עד תום ההליכים. עו"ד גב' קוזניץ הדגישה כי מדובר בבקשה צנועה וכי העותר לא יוכל לסלוח לעצמו כל חייו אם לא יוכל להתאבל על בנו כפי שמקובל ונהוג בקרב בני עדתו ועל פי מנהגי דתו. גם בדיון בפני טענה באת כח העותר אין לה התנגדות לכך שהעותר יצא לבית האבלים כשהוא מלווה בשוטרים. עו"ד גב' קוזניץ טענה בפני כי באת כח המשיבה מסתמכת על סעיף 04.40.01 לפקודת הנציבות העוסק בנוהל הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר בעוד שקיימת פקודה אחרת והיא פקודה מס' 04.40.00 העוסקת בחופשות מיוחדות. לטענתה, אין ספק שענייננו נופל בגדר אותן חופשות מיוחדות ועל כן יש מקום להיענות לעתירה. 4. ראשית, כב' השופטת שטמר לא נענתה לבקשתו של העותר להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת בשל אבל. כב' השופטת שטמר נענתה לכך שהעותר יצא מבית הסוהר באבטחה. מצב דברים זה מביאנו לכך שהדיון בעניינו של העותר הוא אכן בהתאם לפקודת שב"ס מס' 04.40.01 ולא כטענת באת כח העותר. 5. עיון בסעיף 4 לפקודה הנ"ל מלמד כי אף אחד מן האירועים המפורטים בסעיפים א' עד ז' (כולל) איננו חל על ענייננו. הסעיף הרלוונטי היחידי הוא סעיף 4(ח) שבו מדובר ב"נסיבות מיוחדות אחרות". באת כח המשיבה הפנתה לסעיף 7 לאותה פקודה הקובעת את השיקולים הביטחוניים לאישור הוצאתו של אסיר באבטחה. לטענתה, אף אחד מן הנושאים שצריכים להישקל על ידי הרשות המוסמכת אינו מתקיים במקרה זה ועל כן אין מקום להיענות לעתירתו של העותר. סעיף 7 לפקודה מספר 04.40.01, קובע לאמור: "א. הוצאת אסיר באבטחה מחוץ לבית הסוהר תעשה רק לאחר שנבדקו ההיבטים והסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך. ב. במסגרת שיקול הדעת אם לאשר היציאה באבטחה יש לתת את הדעת לכל הנושאים הבאים: 1. אופן תפקודו של האסיר (תפקוד לקוי או חיובי). 2. מידת הסיכון הבטחוני שבהוצאת האסיר מחוץ לבית הסוהר באבטחה. 3. האפשרויות לביצוע הליווי והאבטחה בנתונים הקיימים (כגון: זמינות סוהרים לביצוע הליווי, מצב חירום וכו'). 4. אין להוציא אסיר באבטחה למקום ישוב שיש סיכון בטחוני רב בשהייה בו או בדרך אליו". 6. באשר לאופן תפקודו של העותר בכלא: מן החומר שהוגש לעיוני על ידי עו"ד גב' שפירא, עולה כי העותר איננו ממושמע וכי הועמד לדין משמעתי במסגרת הכלא והוטלו עליו עונשים שונים. לפיכך, אופן תפקודו של העותר לקוי. 7. עיינתי בחומר החסוי שהוצג לי, ושאותו אני מסמן עג/1, עג/2, וכן במעטפה הכוללת דוחות ידיעה שונים. מן החומר המודיעיני האמור עולה תמונה קשה של עותר שמאיים ומטריד את בת זוגו כל העת. כאן המקום לציין שכיום עצור העותר בגין כתב אישום שהוגש נגדו על כך שאיים, טלפונית מבית הסוהר, לשחוט את בת זוגו. לפיכך, מסקנתי היא כי הסיכון הבטחוני הצפוי מן העותר, אם יצא אל מחוץ לבית הסוהר, גם כשהוא באבטחה, הוא כבד ואני סבור שבנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשתו. 8. גם השיקול המנוי בסעיף 7(ב)(3) לפקודה האמורה לא מתקיים כאן. אנו מצויים בשלהי חג הפסח. הוצאתו של העותר לצורך שהייה בבית האבלים כרוכה במשאבים רבים שיבואו על חשבונם של סוהרים שיצטרכו להיעדר מביתם ומן האפשרות לחגוג את חג הפסח כדי לשמור על העותר. באת כח המשיבה ציינה בפני כי במהלך הלוויה איבטחו את יציאתו של העותר 10 סוהרים, שתי ניידות משטרה וכן משמר הגבול. 9. אשר על כן, לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הרלוונטיים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות וכך אני מורה. בית סוהר / כלאאסיריםחופשה לאסיר מהכלא